שחר..הקסם פשוט אנחנו.רק הפעם.
אולי עכשיו זאת שעה שאני אומרת-'באלי להעיר את המחשבות,זה לא הוגן שהן ישנות ואני ערה.
אז מה אם השעה כזאת מאוחרת שאפילו הירח כבר עוד מעט נוטש את השמיים,אז מה.'.
אני נושמת ארוכות,פותחת את המחברת שלי ומתחילה לכתוב-
'נראלי שלא סיפרתי לעצמי אף פעם מי אני.
מישום מה אני חוששת מהדף האחרון של המחברת העשירית והאחרונה שלי.
הוא יהיה דף של השלמה,דף של סיום תקופה בחיים ודף של פנייה להתחלה חדשה.
אני לעולם לא נותנת לעצמי להאמין לאותן גיטרות שמשתפות פעולה עם חוזרים בתשובה.
ממתי נהייתן כל כך כנועות לאורות שלהם?
זה מעצבן אותי שהחיים נפתחים בשאלה ובסוף התשובות חוזרות כל אחת למקומה.
ו,מילא חוזרות אבל למה עם כל כך הרבה אורות?
למה החיים האלו כל כך מסודרים לפי סדר כרונולוגי שהיוצר בוחר?
שקע לתקע וחיבור למטען ודוריטוס בחבילה צהובה והכל בטעם טבעי..הכל כל כך נראה טבעי.
רמזור ירוק ואז כתום ואז אדום לבערך שמונה שעות,אולי הזמן נוצר בשביל שהנהגים יחשבו מסלול מחדש.
לכל דבר יש מקום וזמן ורגע בעולם.
שחר תמם?כן גם לה יש,כאילו,היא תגלה את זה בזמן הקרוב אם היא תרצה וגם אם עדיין לא.
בעצם,אם עדיין לא,היא תגלה את זה בזמן היותר רחוק אבל מה זה משנה,היא תגיע לשם בסופו של דבר.
שחר שחר שחר.'
אני מסיימת לכתוב את עצמי להיום,המחברת שלי מוצפת דברים.
יש בי רצון עז לקום איתה ביחד ולקנות סוכריה לי ולה,למחברת,ולאכול את הסוכריה שקניתי לי וגם את הסוכריה שקניתי לה ולקרוא את כל העמודים וכל החריטות וכל הדיו בעט שנגמר סופית כשפגש את דפי המחברת החומה שלי.
אבל זה עדיין לא קורה.
אני קמה מהריצפה,מסיטה את הלתלתים הצידה,נותנת לי להתחמם בתוכם.
היד שלי נשלחת לחלון,מסיטה את הוילון הכחול בקלילות וברגע אחד נפרשת אלי כיפת שמיים זוהרת מלאה בכוכבים ובסודות ובילדות קטנות מלאכיות שגם מחבבות את שעת הרצון הזאת שבה הא-ל משגיח מין החלונות ועל החלומות.
אני אוהבת לדבר אל הירח אבל עכשיו זה לא הזמן.
יש סוסים שמחכים שאגיע אליהם בבוקר.
לרכב עם גיא בסוסים זה נשמע טוב.
אין לי מושג איך ולמה הסכמתי להצעה הזאת אבל בסופו של דבר הבנתי שזה קורה כשהרגשתי את שניי כרטיסי הרכיבה נוחתים לי על הידיים וגם את העיניים של גיא ראיתי,נוחתות לי על הלב.
גיא הוא איש טוב.לא חבר.איש.
אין לי חברים.
בעצם,יש לי אבל מי שבדרגת חבר,נקרא אצלי איש.
יש משהו תמים וטהור במילה איש.
נקי כזה,בלי דיעות והתנהגויות קדומות.
אתה איש ואני איש ועוד אחד איש ועוד אחד איש וביחד זה יוצר מעגל של אנשים.אנשים עם לב ורגש ואכפתיות.
כזה הוא גיא.
איש עם לב ורגיש ואכפתי.
המחשבות מוליכות אותי אל המיטה,אני מכבה אותן סופית אחרי נשיקה קטנה למחברת ונשיקה קטנה לבורא המחברות.
כמה טוב שיש מחברות.
הבוקר מתחיל במדף האמצעי בארון,אחרי חיפוש של חולצה מכופתרת משובצת בגוון של רוכבים וטייץ השחור.
חצאית אני שמה היום,כן.קצרה,בהחלט כן.
מגף שחור על רגל ימין ומגף שחור על רגל שמאל,תנועה לא מוסברת לסידור התלתלים ואני בחוץ,לא לפני שאני מתבוננת לרגע ב,ש-ד-י שעל המזוזה הכחולה הדבוקה בצד הדלת.
הוא איתי תמיד.
בורא המזוזות.
גיא מחכה לי באוטו,אני נכנסת ושקית ממתקים מחכה לידו על המושב שלי,אני מרימה גבה.
"לא נאה לך לראות שקית ממתקים?",הוא מצחקק ומתופף קלות על ההגה.
"לא נאה לי שאנשים קונים אותי בממתקים",אני קובעת,הוא מופתע.
גם אני.
"מה יש שחר?למה את חושבת שאני קונה אותך בממתקים?",גיא עוזב את ההגה,מסתכל עלי.
אני עוצרת קצת את הנשימה ומפנה לאט את הראש הצידה.
מפנה עוד קצת לכיון החלון ופתאום מסובבת את הראש לצד השני ומסתכלת לו על הידיים.
"אני לא חושבת.בעצם כן.",אני עונה בלי שום חשק,הוא לא מבין כלום.
"שחר",גיא מחליק יד על השיער שלו,מלטף את ההגה חזרה.
אני מנסה להסתכל לו בעיניים.
"את רוצה רכיבה או שלא?",הוא באמת שואל.
אני מעריכה אותו על הכבוד הזה שלו.
הוא איש כל כך טוב.
אמרתי שאיש אצלי זה דרגת על?
אני מתבוננת רגע,נסגרת מעט.
"לא יודעת מה אני רוצה".אני עונה באיטיות, נושמת חזק,משחררת אנחה כבדה ואת כל השברים שכל הזמן גרים לי בלב.
די כבר,הם נמאסו עלי מידי.אני רוצה להיות קלילה.
"תחשבי על זה רגע שוב?",הוא מבקש.
אני חושבת.
הוא מחכה,מפעיל שיר בווליום שקט,זה עוזר לי להריץ מחשבות.
פתעום דמעות יוצאות.
גדולות.
עגולות.
כל מילה שיוצאת מהשיר,מגלפת לי עוד חומה מהלב.
זה משחרר.
גיא רואה אותי ומסיט את הפנים הצידה,נותן לי להיות לבד אבל הוא איתי ביחד.
הדמעות האלו שדורשות חיבוק מרחוק,רוצות מגע בלי מגע,
אהבה בלי יצרים.
אהבה,אהבה פשוטה,אהבה עצמית כזאת טובה,רגועה,משהו שמזכיר קשת צבעונית בענן לבן בחודשים של הסתיו או אולי שמש נעימה ביום של חושך,משהו מעיר לנשמה עייפה.
גיא סוגר את השיר ומשלים אותו בקול שלו.
יש לו קול נעים,זה מרגיע.
"לחפש מאיפה באנו..
ולחזור בסוף תמיד להתחלה",
הוא שר,שר בקול שקט,יציב,פותח את שקית הממתקים,חוטף חמצוץ וממשיך..

"למצוא בכל דבר עוד יופי 
ולרקוד עד שנופלים מעייפות 
או אהבה.

מכל הרגעים בזמן 
למצוא אחד לאחוז בו

להגיד שהגענו 

תמיד לזכור לרגע לעצור 
ולהודות על מה שיש ומאיפה שבאנו.."
(רייכל)

"ולהודות גם על ההליכה הלאה",גיא מוסיף.
הוא מתניע.
אני נושמת.
אנחנו נוסעים.
..
גיא מגיע אל הסוס,מלטף אותו מעט,מסרק לו את השיער בעזרת האצבעות.
"אתם זוג?",האחראי הזה של החווה שואל בביטחון שנייה לפני שאנחנו פונים אל עומק היער עם הסוסים ושנינו עונים-"לא".
הוא מובך,מגרד מעט בגב ואנחנו מצחקקים לעצמנו.
למה אי אפשר להנות מהפשטות,מהכלום,מהבלי מסגרת של זוג או חברים או משהו מגביל בסגנון זה.
אנחנו אנשים,אנשים שרוצים לרכב ולהרגיש מעט את דהירת הסוסים,את נשימת הצמחים הירוקים שמשתרכים ביער.
אנחנו נוכיח שאפשר להינות לכאורה מהכלום,מהחוסר מסגרת.
טוב לנו לגלות את הלבד,בשקט שלנו..
הדהירה והרכיבה האיטית ו,"את ממש נראת מלכה על הסוס הלבן שלך".פעם ראשונה שאני מקבלת את זה ולא מתכנסת בעצמי.
השמש נוטה לאמצע השמיים ויורדת אחרי לא הרבה זמן,מפנה את עצמה לקבל אותנו ואנחנו יורדים מהסוסים,קושרים אותם לאחד העצים ונכנסים עוד לעומק היער.
גיא אוסף מעט זרדים ומקלות שנמצאים לו על הדרך,אני בודקת שהמצית נמצאת לי בכיס.
היא נמצאת בכיס.
הוא כמו מיומן מכווץ כמה אבנים לכדי גוש אחד,מכניס את הזרדים והענפים פנימה,מדביק את המצית לזרדים והאש מתחילה להיתפס,לתפוס צורה,להאיר.
אני מתחילה להתעורר.
השקט שביער,לבד עם זוג סוסים וזוג לבבות שמכורים לאש כתומה,גורמים לי לשחרר את עצמי מעצמי.
בחיים לא הייתי עם איש לבד בשנה האחרונה.
הייתי רק לבד עם עצמי או לבד עם בר אבל היא משהו אחר, או עם מליוני פרצופים וזוגות נעליים דופקות על ריצפת הבר או משתרכות מהרחבה של הכותל לכיון שער ציון.
או מחפשות בית.
כולם מחפשים בית,מחפשים מקום להניח עליו את הראש,מקום לנשום בתוך כל המיקסר הזה שנקרא חיים.
ופתאום החיים האלו מגיעים.
מגיעים בצורת אש וסוסים ומצית לא לסיגריות שורפות.
החיים האלו מעט מגיעים מממתקים בתוך שקית שקופה של 'יש חסד' ושל מדורה בוערת בתוך אבנים קרות ושל אדמה.מלא אדמה.
אנחנו יושבים כל אחד בנפרד על הפשמינה שלי,נמצאים,מסתכלים על האש.היא בוערת.
"את יודעת מה מוזר בעולם הזה?",הוא אומר פתאום,עוצם עיניים.גבו שעון על העץ.
"מה?",אני שואלת.
"סתם..אנשים מחפשים לחיות..כל הזמן מחפשים איך מגיעים לחיים,איך מגשימים חלומות,איך יוצרים אהבה עצמית.
נראלי פשוט דרוש פה שיחרור..אבל שיחרור לא מוגדר.
משהו כזה שפתאום מגיע..כאילו..אולי..",הוא מסתכל על האש,מהורהר,מוסיף עוד אבן אחרונה למעלה.האש מראה עוד מעט סימני חיים ונכבת סופית.
"נו זה פשוט מישום מה",
אני מתבוננת גם באבנים החרוכות מהאש ופתאום שולפת הרצאה ממחסן המילים החיוביות שלי,נשבת בקיסמן.
אני קמה,סוחבת את הפשמינה עלי,קושרת אותה לרגע על הראש שלי ומתקדמת חזרה לעבר הסוס.גיא גם קם, הולך אחריי.
"תדע לך,כל הקסם בעולם יוצא מימך",אני זורקת לחלל היער,טיפה בקול.
"אנשים רודפים אחרי החיים כדי לחוות מעט את תחושת הקסם, כמו במלחמה הם רצים ולא מספיקים לקבל את שרביט הניצחון.
פעם היה כוח לרוץ כמו בתופסת,להבין את כללי המשחק,לרצות לעמוד על הבמה ולקבל מדליית ניצחון.
היום נדמה שנגמר קצת הכוח והרצון חזר לשרוץ במגירה ליד מחברת החלומות הנטושה",אני לרגע עוצרת.עוצרת ממש.מתבוננת בעצים שמולי,כאילו לוקחת תנופה.
"תדע לך!",אני ממשיכה,פתאום רצה,מחייכת אל השמיים ופורשת ידיים מרחוק לחבק את הסוס הלבן שלי.
הוא רץ אחריי,פורש גם ידיים,מתגלגל מצחוק ממש.
"יום יבוא ואתה ואני נבין שאין לנו מה לרדוף עוד אחרי הקסם,
הקסם פשוט אנחנו!!".
.

(@דף תלוש @להיות בשמחה!!!)
..פשטות.
את פשוט מדהימה!
נגעת בי לאידת איפה.
משו בפנים שהרבה זמן לא נדלק.
צימררת.

את פלא. ממש.
❤
אמאל'ה איזה יופירצה לאש
אהבתי ממש ממש
כתוב נהדר ו וואו
..להיות בשמחה!!!

מקווה שאת לא מחכה לתגובות.. פשוט כי אין מילים.

תודה לך. באמת תודה גדולה.

וזהו. המילים רק יצמצמו.

..אהבה.
אין לי מילים כפשוטו. אני מודה על זה ןעליך ועל גיא ועל הקסם ועל האש ועל הסוכריה
הקסם פשוט אתדף תלוש
תודה על זה
אני אוהבת
❤.
..רק הפעם.

גם אני.
❤
...רחל יהודייה בדם
מאוד יפה ומלא בעומק ...
את כותבת ממכר
תודה לכן.רק הפעם.
❤
אמאאאאא את מושלמת!!!!!שושיאדית
כתיבה פשוט מפילההההההה!
היי וואי,תודה לך!רק הפעם.
כל פעםרק להיות.

את מצליחה לרגש אותי מחדש.

תודה.

ואני מתה על שחר וגם על ה"איש"....

הי,תודה לך(:רק הפעם.
ואי אתתאלפאחורס.

זה כל כך יפה, אני לא יכולה!

זה שקט כזה ומקסים וטהור וכל כך אמיתי. וואו אהובה זה מילים שאף אחד לא כתב הרבה זמן. אולי אף פעם. 

איזה קסם את❤

 

(התרגשתי שזאת לא קלישאה. ששחר היא באמת כזאת פלא גדול. ושהאמת שלה היא תהליך. כמו החיים.)

 

ילדה,רק הפעם.אחרונה
עשית לי טוב.
אני לא יודעת אפילו במה אבל עשית לי טוב וחם בפנים.
תודה יפתי.❤

(וואו על התהליך הזה..כן,חתיכת תהליך)
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה