על זה צריך  לחנך אותם.

כשיצטרכו לצאת  לעבוד תלמד אותם לעבוד על פי תורה..

למה לקלקל אותם מוקדם?

לא לחבק ולהפחיד אותו שהמצב רע..

ובלי קשר גם באופן אישי להאמין במצב הנוכחי שה' דואג למרות הכל, זה עצמו מביא את הברכה

כך שאחד מזכה את השני.

אבל ה' דואג לכל אחד.

השתדלות צריכה להיעשות, אבל במצב כמו הנוכחי שהכל נתקע אפשר להמשיך להיות רגועים

לכל אחד יש  את השליחות והניסיון שלו.

ברגע ה' הפך את העולם  וברגע הוא יכול להפוך חזרה.

אנחנו צריכים להשאר מספיק מרוכזים לתפוס את הרגע ולא לפספס אותו

אנחנו מדינה של סטארט אפים ואין דבר שיותר מעצים סטאר אפים ממשברים מהסוג הזה.

מלבד זאת נכנסנו למשבר מגפת הקורונה עם יחס חוב תוצר 60 אחוז שזה מדהים ביחס למדינות המערב.

מי שצריך לחשוש בראש ובראשונה הם מדינות עולם שלישי, אחריהם האיחוד הארופי, אחר כך ארה"ב ואחר כך סין ואנחנו הרחק ברשימה, המצב יציב להפליא ביחס לעולם.

יש משבר, יש אתגר, אבל ממש לא כמו המדינה החשמונאית בסוף דרכה, אפילו לא קרוב.

1 לא פשוט לא, החיסון שלנו אפילו לא קרוב לשלבים מתקדמים

2נכון ואולי לכן יש סיכוי לצבא מקוצעי מה שיתן לנו עוד כלכלה

3לא, זה ספין של טראמפ לבחירות

4נכון אבל אנחנו מצמצים את הפער די מהר

5לא יודע מאיפה הנתונים, לא חושב שזה נכון

6לא נכון, יבאנו סתם מכל מקום בעולם. אני יכול שיהיה חצי מילון מטוסים אבל בלי טייסים הם חסרי ערך. 

7 מכל מיני מדינות נחשלות, זה בוודאי מה שיציל אותנו עוד אנשים חסרי השכלה על הכלכלה

8שוב לא, ככה מנצחים מגיפה. לא עם רק סגר טייוואן: 24 מיליון תושבים, 2 חולים, ומכה קלה בכנף הכלכלית

אמן, אבל אני לא כלכך נאיבי שמאמין לצערי. אולי כדאי שאתחיל כבר מהיום כמו שאמר המלכה הלבנה לאליס: 

אליס: "אין טעם לנסות, אי אפשר להאמין בדברים בלתי אפשריים."

המלכה הלבנה: "פשוט אין לך הרבה ניסיון. כשהייתי בגילך, התאמנתי בזה חצי שעה כל יום. לפעמים הצלחתי להאמין בשישה דברים בלתי אפשריים עד ארוחת הבוקר."

לא יבחל בלשקר לעצמו שהסכמי שלום הם ספין, הלוואי עוד ספינים כאלה כה ירבה לנו הקב"ה ספינים כאלה, אם אתה לא יכול לראות בהסכם שלום זה אלא ספין בחירות הרי שהתעוורת או שאיבדת את שפיות דעתך לחלוטין.

ספין זו בעצם משהו שיש לו משמעות אבל בא לכסות על משהו אחר. במקרה הזה על הסכם הסיפוח שלא היה קורה בחיים.

זה טוב לטראמפ שכולם יחשבו שהוא הביא שלום למזרח התיכון, טוב לביבי ברור למה. טוב לדובאי שמתנערת מהפלשטנים מוצצי הדם, ומצד שני בונה ידידות עם ארה"ב. זה חשוב, אבל לא יותר מידי. אנחנו הרווחנו(האזרחי) הכי מעט פה. 

פודקאסט הספינר - מאחורי הקלעים של הפוליטיקה - The Spinner - האזנה אונליין פרק 61 פה

זה טבעי, אחרי טראומת אוסלו, אבל יש סיכוי שדווקא הסכם זה יחזיק מעמד והוא יהיה לנו רווחי הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין כרגע, נשק, גז, סייבר, נפט, מים, רפואה, היי טק, תיירות, עסקאות במיליארדים, יש סיכוי שדובאי תהיה לנו אסטרטגית יותר ממה שהיתה לנו טורקיה בשנות השמונים והתשעים וזה הרבה מאוד.

הם לא.

וישראלים לא ילכו לבניין או אפילו למלונות שם הציעו להם לגור חינם בבית מלון.

משכילים יותר קשה לפטר אבל ברגע שהם מפוטרים יותר קשה לקלוט אותם, אותו הדבר עם אנשים עם עודף ניסיון.

אנשים בלי ניסיון ולא משכילים בהשכלה רלוונטית ניידים יותר, יותר קל לקלוט אותם ויותר קל לפטר אותם.

דור הוואי לא צובר ניסיון ונוטה לרכוש השכלה חסרת תועלת "העיקר תואר" ולכן דור הוואי דווקא יהיה גמיש יותר מאשר אילו היה זה דור האיקס שהיה מתמודד עם המגפה.

ישראלים או כל בני אדם אחרים יעבדו במה שיש ברגע שלא תהיה ברירה, אין יותר עבודה ב"מומחה רשתות חברתיות" אז ימצאו עיסוק אחר, בניין, מלונות, מחסנים, סניטרים- הכל.

מי שיש לו התחייבויות, מי שיש לו ילדים, ימצא במה להתפרנס כי אי אפשר אחרת, גם הבנקים נהיו קשים יותר עם הלוואות.

וכן עסקים כושלים ניצלו הזדמנות לסגור ולקבל סיוע בגלל פגעי המגפה כשהעסקים הללו היו צריכים לסגור ממילא, וזו הזדמנות פז לשדרג את עצמם לרווחיים יותר.

היו תקופות קשות יותר כלכלית, ומצב כלכלי הוא עניין יחסי לשאר העולם (בריחת משקיעים, ירידה באשראי ושווי אג''ח) ומדובר במשבר עולמי.

אבל אם כבר דרמה אז יכולת לכתוב שקריסה כלכלית תביא לאי מוכנות צבאית ואת מדינות ערב לתקוף - חורבן בית שלישי, שואה שנייה!

אבל רחוק מקריסה כלכלית. זה משבר זמני וכאמור כלל עולמי, וכרגע האבטלה היא בסביבות 10-15% שזה לא נורא.

אם כבר דאגה אז אני יותר מודאג מזה שהוא היה רע כבר לפני בגלל החוב הלאומי, וזו צרה שלא תעלם אחרי הקורונה.

אתה רוצה לראות מה זו קריסה כלכלית? תסתכל על השכנים שלנו בלבנון (וגם בסוריה), שם מוכרים לחם לפי הקצבה והמטבע מתרסק. וזה עוד כלום לעומת מה שמחכה להם. המרחק שלנו מזה הוא עצום.

יש מצב שזה הסוף שלו בתור ראש ממשלה. נקווה. קודם זה היה מתן הגיבוי המתמשך למערכת המשפח ולעוולות שלה ועכשיו זה. אשמח בהחלט לראות מרד כנגד הטירוף הזה. 

אבל הוא לא הולך לראות מדינה בקריסה כלכלית - אלא מדינה שמוכנה להיכנס לשלושה שבועות לבתים כדי לחסוך צפי שאלף הרוגים. כל הכבוד.

והאנאלוגיה ל"מדינת החשמונאים" ממש לא במקום. הקב"ה החזיר אותנו לכאן - ואנחנו נמשיך בעז"ה...

ומכיוון שלהתווכח על ללא סוף אין תועלת - מציע שבעוד נניח שנה-שנתיים, נסתכל ונראה שהמדינה קיימת - ולא "קורסת כלכלית".. גם לא אח"כ.

ובהחלט מצטרף לברכות שיהיה לנו בהצלחה. זה תמיד חשוב.

גמר חתימה טובה.

מחבר "חרדי". אדם רחב אופקים. העביר מפוסט שכתב הרופא שחתום על זה.

אולי זה יעזור לקבל יותר בהבנה וברצון דברים שבימים כתיקנם איננו מורגלים בהם:

ד"ר אור גורן מומחה בהרדמה, רופא בכיר, המערך להרדמה, כאב וטיפול נמרץ בבית החולים איכלוב פרסם פוסט קשה:

"לקראת יום כיפור יש לי שאלה ואני חושב שזה המקום הנכון לשאול אותה.
ראשית, אני אציג את עצמי.
שמי אור, אני רופא במערך ההרדמה והטיפול הנמרץ באיכילוב ואחד האחראים על ההיערכות והטיפול בקורונה.
בתקופה האחרונה אנחנו מוצפים.
באמת מוצפים.
חולים קשים מאד.
גם צעירים.
עם אחוז גבוה באופן לא סביר של חרדים.
מי שלא החזיק (ממוגן לחלוטין כמובן) את ידה של אשה בת 74 בריאה לחלוטין, בשעה 20:00 בערב והבין ממנה שהיא איננה רוצה להיות מונשמת וכתב לה מכתב פטירה 6 שעות אחר כך, לא מבין מה זו אימה.
מי שלא עמד מול גבר בן 45 עם מעט משקל יתר שלא מצליח לנשום, הנשים אותו ואז קבע את מותו שבוע אחר כך, לא מבין מה זו מגיפה.
מי שלא עושה שיחות טלפון עם משפחות יום יום כדי לעדכן אותם על ההדרדרות הבלתי נמנעת של קרובי המשפחה שלהם, לא מבין מהו צער.
מי שלא עבד ממוגן באופן מלא, במיגון חם ומחניק עם אדים על המשקף שעות ארוכות עד לתשישות כדי לנסות להציל עוד מישהו, אינו מבין מסירות נפש מה היא.
ראיתי המון בחיים.
לאורך השנים ליוויתי אל מותם מאות אנשים.
עברתי את שפעת החזירים ומיני מרעין בישין.

כזה דבר עוד לא ראינו.

אנשים צעירים שלעולם לא יגמלו מהנשמה כי המחלה הורסת את הריאות.
אנשים מבוגרים ופעילים שיכלו לחיות עוד שנים רבות, מתים במהירות מסחררת.

אני שואל ללא קינטור או רצון לניגוח-
מי מכם או מכן מתכונן להתפלל ביום כיפור שלא על פי ההנחיות?
ואם התשובה היא שאתם אכן אינכם מתכננים לפעול על פי ההנחיות – למה?

ולמי שחושב שהתפילה מגינה עליו- מעבר לכך שחמירא סכנתא מאיסורא – אם לא היו חלים עלי כללים של סודיות רפואית – הייתי בשמחה מספר לכם על חסידים ואנשי מעשה שנפלו שדודים בפני המחלה הזו.

ומסמרים לא קונבנצונאליים, אז כדאי להאמין לו.

[האמת, לא העליתי את זה ישירות ביחס למה שאתה כתבת - אלא בתור שרשור שעוסק בנושא התחושות בעקבות ההיערכות הנוכחית]

הרבה מיסים, כל החיים שלו.

אין פרופורציות, לשום דבר.  אם הייתה כזו כמות של הרוגים מתאונות דרכים היינו פשוט מתרגלים (כמו שהיה בשנות השבעים) וזהו.

אני אמנם לא חושב שכך יהיה - אבל לפחות הוא "יחיה"..

ואין שמץ מקום ל"השוואה" לתאונות דרכים. אמנם גם שם לא תמיד הבחירה תעזור מול נהג שנכנס חזיתית בנתיב שמולו - אבל בד"כ יש בחירה איך לנהוג (וגם לתאונות דרכים לא "מתרגלים", ואסור להתרגל. מנהלים מלחמה של עשרות שנים בזה. כשיש רכבים לא תקינים - כלומר, שהזהירות-בבחירה לא ממש תעזור בהם, כמו במגיפה, אז מורידים מהכביש..).

לכן, זה לא דומה. גם לא לשפעת שיש לה חיסון שלפחות על חלק חשוב מהאוכלוסיה עובד, וגם אינה מדבקת בכמות כזו.

ולקרוא "רגשות" מול "רציונאליות", לרצון להשתדל להציל חיים בכל מחיר - זה עולם הפוך..

מעולם לא ראינו, לשום נושא משמעותי בהלכה (וגם סתם במוסר האנושי), יחס כ"כ "קליל", כמו לדבר הזה, שהוא כמעט הכי חמור בתורה (כן, גם פרנסה. לכן השיקלול המתמיד. ועדיין)

כלומר, מצד אחד ברור שהחיים שווים יותר מכל ממון. ומחללים שבת, ויו"כ, אפילו בשביל "חיי שעה". 

מצד שני, יש חשבון שאכן באיזשהו מקום, גם להריסת הכלכלה יש משמעות של חיים במובן זה או אחר.

אבל להביא את הדברים לאבסורד כמו המשל שנתת כעת - זה לא הענין.

אנחנו לא מדברים על הצלה כרגע במחיר סיכון ודאי של חיים אח"כ. אלא על חשבון כללי, ש"מן הסתם" זה יעלה במשהו, ההוצאות הגדולות הללו.

במצב הכלכלי של המדינה כיום, ב"ה, זה לא שיקול. מלחמת יוה"כ עלתה לנו בלמעלה מ3000 הרוגים ר"ל, ונשארה במידה מסויימת כטראומה לאומית. ההוצאות הכלכליות ביחס למצבה של המדינה אז היו אדירות. איש לא חשב לעשות חשבון שלא כדאי להוציא יותר מידי, כי אח"כ זה יהיה קשה.

נכון שכסף לא גדל על עצים - אבל החיים עוד יותר לא גדלים על עצים. 

אמר היום השר מיכאל ביטון, שאם ע"י הסגר אנחנו מצילים חיים של אלף אנשים, שווה להוצא על זה מאה מיליארד - זה יהודי וזה ערכי. כך אמר. מאד התפעלתי מהמבט שלו.

מכל מקום, כשמדובר על דיני נפשות - לא חוכמה להקצין את העתיד.

המדינה היום - אחרי עשור של ניהול כלכלי מוצלח של רה"מ - נמצאת במצב טוב. רבים מהמתנגדים לממשלה כעת, התנגדו גם להוצאת הגז מהאדמה (יעשיר את הטייקונים...סוציאליזם בגרוש). הגז הזה, אמור להכניס לפי חשבונות מדוייקים, יותר מכל מה שמוציאים כעת. 

ב"ה, יש מי שמנהל את העולם, מבחינה זו התרופה קדמה למכה. יתכן שגם ההסכמים עם מדינות המפרץ יכניסו סכומים גדולים (כן, חאן אל אחמאר... אני יודע). הקיצור, זה לא שאנחנו במצב כלכלי שיגרום בהמשך לסכנת חיים. מקסימום לאי נוחות מסויימת. לדעתי גם זה לא.

אבל יש מולנו חיי אדם. ובחיי אדם, לא כל כותב פוסט, חשוב ככל שיהיה, מבין יותר מכל המערכת, ששומעת גם הרבה מאד מומחים. לא הכל "קונספירציות"...

כל שיפוצניק או פועל בניה שעולה על פיגום, או על מנוף. כל נהג שנוהג ברכב קטן של 60 אלף שקל, כל נוסע בקורקינט חשמלי או אופניים.

אין פרופורציות.

יש הרבה מה לעשות כדי לחיות עם המגיפה ואולי לשמור טוב יותר על אנשים בקבוצת סיכון. מה שעושים עכשיו זה לא.

שהיו בזמנו תאונות ו"התרגלנו" - 

הרי אפשר גם לומר שהיה משבר כלכלי קשה בשמות ה"ממי"ם" וחיינו עם זה...

והיה הצֶנע ו"התרגלנו".

וכשהיינו בגלות היו מיסים נוראיים שאנשים בקושי שרדו - ו"התרגלו"..

והיתה גם המגיפה השחורה וכביכול "חיו עם זה".. כלומר, חלק גדול ל"ע מתו.

אז ברור שאם השיקול הוא "להתרגל" לקושי הכלכלי, או "להתרגל" למות ח"ו - האפשרות הראשונה עדיפה.

אנחנו צריכים לראות מה מול עינינו. אם כעת יש סכנה מיידית (הסטטיסטיקה של החודש האחרון, בניגוד לקודמים, היא כבר של כ350 נפטרים יותר משנה רגילה, כאשר 400 מקורונה. אז גם מי שמאמינים בקונספירציות - ההקבלה בין המספרים חדה).

אז צריך לעשות כל הניתן מיידית לשמור על הנפש. חלילה לומר, "מתרגלים".. אף אחד לא היה מוכן "להתרגל" לדבר כזה אצל מי ממשפחתו הקרובה.

וכל שיפוצניק ופועל בניה, אכן צריך לנקוט כל אמצעי זהירות מקודם. ולתבוע את המעסיק אם זה לא כך. אלו לא "וירוסים" בלתי נשלטים. בעולם יש סכנות - צריך להיזהר ככל האפשר, כל אחד בתחומו.

מה שעושים כעת, האם זה הכי אופטימלי לשמירה על הנפש - זו שאלה שכל מומחה יכול לחוות את דעותיו - ואין ברירה, מישהו צריך להחליט, כי אם כל אחד יעשה כרוחו זה בוודאי לא יועיל.

אבל העיקרון הראשון - כל הניתן כדי להציל נפשות.

אני חושב שצריך לאמץ אותם. כלומר, להשקיע במניעת המגיפה עד לעלות שהם מציעים.

זה לא מושלם, ובכללים הלכתיים היה נכון אולי לעשות משהו אחר - אבל זו הדרך הטובה ביותר לוודא שלא נפשוט רגל אחר כך.

פלוס הצמדהפלוס ניפוח מכוון של חברות הביטוח וזה עוד שקר.

למעשה יש לנו גם מסכת ערכין שמודדת ערכו של עבד בראיה תורנית יותר אפשר להשליך על זה לעולם הביטוח ולתקן זאת בהזדמנות כי בינתיים חברות הביטוח מרוויחות מהאויר סתם.

בכל אופן, אתה אף פעם לא יכול למדוד מתי תיגמר המגפה ואתה מקסימום יכול למדוד מכפיל של חזקה בכמה אנשים יפגע הוירוס, זה לא מכפיל של כפל אלא מכפיל אקספוננטאלי, וכך גם צריך להתייחס לנזק הכלכלי, צריך לחזור לשגרה כמה שיותר מהר וכמה שיותר בריא וזה אולי אומר שהסגר מוצדק, לא יודע, אין לי נתונים לחשב.

ל"כמה שווה חיי אדם"...

לא מפיהם אנו חיים.

האמת, גם הם לא עושים חשבון "כמה שווים" - ולא רואים עצמם מוסמכים לעסוק בכך - אלא עושים חשבון עד כמה הם מוכנים להוציא כתמורה ביטוחית.  ואם אדם ישלם להם הרבה מאד - אז פתאום חייו יהיו "שווים" יותר השקעה בתמורה, אם יהיה צריך..

אז ב"ה שלהנהגת המדינה יש אפשרות לפעול בצורה גמישה יותר. להביא בחשבון מצב כלכלי כללי של המדינה, הכנסות צפויות עם השנים, אפשרות להתמודד עם מצב כלכלי מסוים באופן שאפשר יהיה לחיות עם זה וכד'. 

המדינה מבחינה זו, מייצגת את כולם. "כל אשר לאיש יתן בעד נפשו". אלא שכמובן, כשמדובר בציבור זה יותר מורכב לחשב כמה ביכולת המדינה להוציא. סה"כ, לא מוציאים מה שיגרום למדינה לא להיות יכולה להמשיך להתקיים במצב סביר חלילה

[למעשה, אני באמת גם לא חושב ש"נפשוט רגל" אח"כ.. "אין ציבור עני", מה שיוצא מכאן נכנס מכאן]

לגבי "מבחינה הלכתית", בוודאי שמאד מורכב לומר כמה אשר להוציא... ב"ה, שאנחנו כלל לא נמצאים במצב כזה שמצריך הכרעה כזו. גם אם יהיה צורך בהצטמצמות כלשהי בעתיד.

אלא שיש להעיר ערכית - בלי חשבון הלכה למעשה לנדון של ציבור - שאדם מצווה לאבד כל ממונו כדי לא לעבור עבירה. למשל, לא לחלל שבת. ופיקוח נפש - דוחה שבת. נותן קצת פרופורציה על ערכה של נפש מישראל...

נקוה שכל הדיון הזה יישאר תיאורטי מכל בחינה. קודם כל מהבחינה הבריאותית, של הנפשות, וגם מבחינת העול הכלכלי העתידי..

נ.ב. לא התיחסתי כלל לחשבון הפשוט, שאם סגר אכן יהיה יעיל - אז גם כלכלית, התגברות מהירה יותר על הנגיף, תשתלם מאד. היום כולם מבינים שאם לפני חצי שנה היינו גומרים עליו ע"י חדש עוצר (אם באמת זה היה מסיים את זה. אני אומר תיאורטית)... אז מלבד חיי אדם שזה העיקר - גם "כלכלית" היה משתלם לשלם לכולם משכורת ושישבו בבית...

מי שהולך לעבוד במגפה מסכן את כל הסביבה שלו, לעתים הרבה יותר ממשאית.

יש לי מלא תלונות לריבונו של עולם, מה זה?איזה מין טיעון מטופש? וחישבת גם כמה מיסים הוא הולך לשלם בלי הסגר? אולי הוא בכלל לא ישרוד ואז בכלל לא יצטרך לשלם מיסים, אחלה בחלה.

הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.

בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.

אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה 

לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט

זה גם מאוד תלוי סיטואציה

כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה 

כי הוא מסביר ואני מקשיבה

מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי

כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...

מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם

שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.

לא ככה?

בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל  

יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.  

אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר

שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי

גם גיסים שלי אין לי בעיה

אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט

שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי

בכללי זה סוג של באג בתקשורת

ויש את ההקשר הדתי

(שאותי ספציפית קצת דוחה

רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי

מתעלמים

אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו

פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש

חוץ משכן אחד נורמלי

שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)

אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים

זה מבחינתי הרבה מהשיחה

השיח הלא מילולי 

היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב

זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני

יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
 

ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.

ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)