אני אישית לא מוכנה

יש בנים כאלה.. 

כמו שהערתי, מאברכות עושים טררם כזה גדול, ולא לחינם. זה קשה.

אם יש בנות שזה נראה להן בסדר - קדימה, הן מוזמנות להנשא לבעל שיהגה בתורה יומם ולילה, ותזכינה לגדל לנו כמה גדולי דור....

עד כמה זה משמעותי? - לקראת נישואין וזוגיות

ההפרש בין אברך שעוזר בבית לאדם שנמצא כל היום בבית, הוא קטן מההפרש בין שכר של אדם שעובד לבין מובטל.

כל כך הרבה טררם עושים על חיי אברכות...

הנה בנאדם שרוצה להיות אברך, מינוס המלגה מהכולל...

אם זה כל כך מעשי, למה אין לנו פי עשרה אברכים?

לפחות מקווה. 

ובכלל, מה יעשה בבית? שטייגען....

כי אם אחד מבני הזוג בבית, ומטפל בילדים ושאר ענייני הבית, ובכך מאפשר לבן הזוג השני לעבוד יותר, זה יכול להיות שווה לא מעט כסף.

אני מניח שזה יותר קרוב למצב של אברכות מאשר למצב של שני מפרנסים.

אשה יכולה להגיע גם היא לשכר כזה. נכון? ואף על פי כן אין מיליון אברכים....

אז נטען שאברך לא מסייע בבית כמו מיש כל היום בבית, על זה אמרתי שעדיין מצב של אדם שכל היום בבית ואשתו עובדת יותר קרוב למצב של אברך שאשתו עובדת מאשר למצב של שנים שעובדים.

אברך שלומד שני סדרים, בבוקר לוקח את הילדים, בהפסקת צהריים מחזיר אותם, בערב עושה קניות וכביסות...

מאפשר בכך לאשתו לעבוד כראוי, בהפרש לא כל כך גדול ממי ש"כל היום" בבית (והרי גם מי ש"כל היום" בבית, אני בטוח שזה לא אומר שאשתו לא תנקוף בבית אצבע..)

אני גדלתי בכזה בית.

היות שכולם "יכולים להיות ככה", אז אני אשמח לשמוע שמצב כזה יהיה מקובל על כמה שיותר בנות (ובנים..), ושנזכה לכמה שיותר בתים כאלו.....

הלוואי עליי בית כזה

ורק חוסך עבודות בית.

אבל אם לבן הזוג השני יש קריירה תובענית ומתגמלת כספית, אני מניח שזה עשוי להיות משמעותי מאוד.

לא לכל אחד מתאים ללמוד רוב שעות היום במשך שנים רבות.

לפרנס לבד כולל מימון לימודים לתואר..

[אם זה עקרוני לך, כמובן].

אני חושבת שזה ממש לא חכם אם אישה לא מתמקצעת בכלום, ואז פתאום אחרי כמה שנים היא רוצה לצאת לעבוד ואין לה משהו רלוונטי.. לא סוף העולם, כי תמיד אפשר ללמוד אבל ברור שזה יותר קשה אח'כ.

זה הקטע שאישה לא תמצא את עצמה בגיל 30 ומשהו עובדת בעבודות מינימום.. עזבי את המשכורת, אני מאמינה שעבודה לא צריכה להיות רק בשביל משכורת. יש עניין של מימוש עצמי, שכל אדם יעבוד בתחום שהוא אוהב, שהוא טוב בו. ח'ו לא מזלזלת באף עבודה, אבל תחשבי שאם אישה נניח למדה הוראה, ובשלב כלשהו היא תעבוד בזה, ותאהב את העבודה ותרגיש סיפוק, היא לא הייתה מרגישה את זה אם היא תעבוד כקופאית למשל.. 

בסופו של דבר שכל אחת תעשה את השיקול שלה, אל סוף מעשה במחשבה תחילה. 

לא מצליחה להבין בחורים שלא רוצים שהאישה שלהם תעבוד. בחיי

בשטף הדעות של היום זה נפלא שהרצון הפשוט להיות אמא הוא נוכח וקיים.

ועוד יותר נפלא שאת גם רוצה להמשיך ולהתפתח מקצועית ואישית.

הדבר הנפוץ יותר לצערי הוא שהרבה בנות בוחרות רק באחד מן השניים

גם לי זה עבר בראש בתקופה הזאת

זה ניראלי הכי שפוי שיש (גם בלי קשר לקורונה). לא לתת את הילדים שלנו, הדבר הכי יקר לאנשים זרים ולרדוף כל היום אחרי עבודה כדי לשלם על מעונות וגנים

אם כל חשש שלך זה שהוא ינצל את זה לרעה אז הכל זה עניין של מידות.

אין צורך להסתיר דברים ועצם זה שאת מסתירה זה גורם לך להיות פחות אותנטית שאת נפגשת.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.