אולי יש בזה מצד טוב
כי כשמשהו לא קשה ובא רק מקדושת היום שחופפת עלינו
אז יש צד שזה מקיף מלמעלה, לא חודר עמוק לבפנים
ביום כיפור כל מתבטל בפני ההארה של היום
אבל
מיד אח"כ מבחינה מעשית בסה"כ הוא חוזר לעצמו ולשגרה הרגילה
ויש צד שדווקא המאמץ גם אם התוצאה לא משתווה הוא יותר חודר ונובע מבפנים, ואז יש רושם קטן
ואותו רצון להתאמץ ולהצליח לכוון ולחיות בתפילה
ממשיך אח"כ ברצון לשמור טיפה על מה שהשגתי ועבדתי עליו
ולהמשיך לעבוד ולהתאמץ
ולהקפיד להמשיך לברך בנחת בפניות ובכוונה
ואולי אני סתם לא זוכר מה היה שנה שעברה ומנסה לנחם את עצמי
ומן הסתם ברור שהאידאל זה גם וגם, גם קל וגם פנימי וחודר
השאלה איך?...
(אחרי שכתבתי רואה שזה דומה קצת לאורות התשובה יד ב)
