סבלנות, אמונה ובטחון בצדקת הדרך - חדשות כיפה סרוגה
תמיד יש לי מחשבה כזו, שהתנווננו, שאם היינו מתנהגים כמו הזוג לוינגר, כמו ר' חנן, אם היינו מספיק חזקים, עקשנים, ובטוחים בצדקת דרכינו ובהצלחתינו, היינו במקום הרבה יותר נהדר ממה שאנחנו,
מסכימים איתי?
אם לא - למה לא?
אם כן - מה לדעתכם יש לעשות?
אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך....
אגב, ב"ה יש היום מספיק דברים גם לנוער לעשות. ובהחלט חשוב שמי שיש לו את השאיפה הזו, את הרצון והחשק, ינצל את זה באמת להפוך את העולם....
בין אם ה בנושא של ארץ ישראל אם בין אם זה בנושאים אחרים.
דברים נאים כתבת, אבל אני לא כ"כ מסכים..
מה שאני רואה זה פחות עיקשות, פחות חדורים במטרה, פחות מוכנים להלחם.. ישנה מין שאננות כזו...
אני שואל את עצמי, אם היום הייתה ששת הימים. והיינו כובשים את יו"ש, מה היה עושה דורינו?
לצערי אני נאלץ לשער, שיו"ש בעוד חמישים שנה לא הייתה נראית מה שבפועל היא היום, חמישים שנה אחרי הכיבוש אי אז...
אם בדורינו לא היה ישיבות ועולם תורה ציוני, האם היה קם לנו שבט איתנים? האם היה לנו מפעל כמו של הרב נריה?
ושוב אני משער לצערי, שלא. אם לא שזה היה לפני שישים שנה, זה לא היה קורה לעולם.
ומה הנקודה? שיגידו לי על זה "נכון, אבל זה כבר קיים ב"ה".
וזה מה שמציק, ישנה הרגשה כזו שכבר עשו הכל, אנחנו במקום נהדר... אז פה ושם נקים עוד ישיבונת, פה ושם נרחיב איזה יישוב.. אבל בסך הכל אנחנו כבר במצב טוב, אז זהו, שאננים..
אני חושב שאם אמביציות כמו של הרב נריה לתורה, ושל הרב לוינגר והרב חנן להתיישבות, היו קיימות גם היום. היינו היום בפירוש מוכפלים. מוכפלים בעולם התורה, מוכפלים בהתיישבות.
ואולי יותר ממוכפלים, על פי העיקרון הפשוט של תאוצה, קצב ההתקדמות עצמו מוכפל, והתוצאות - מרובעות ומתומנות.
אבל שוקטים אנו על השמרים.
כי חשבתי כמוך, ולכן יצאתי לראות. אישית גיליתי שטעיתי. שכל אלו יש בנו, ויותר. אבל אני לא יכול להתווכח על התחושות שלך, אני רק תוהה האם אתה מסתובב במקומות הנכונים.
ולחלק השני אוסיף נקודה. אני חושב שאתה רוצה שאנחנו נעשה מה שהם עשו, שוב. או יותר. כאן אני חושב שאתה טועה. לנו יש תפקידים אחרים, גדולים לא פחות וככול הנראה הרבה יותר. אולי לא מצאת הרב נריה 2 מכיוון שאיננו צריכים את הרב נריה 2. הרב נריה המקורי עשה את מפעלו נאמנה. אנחנו מחפשים את השלבים הבאים. אלו שמבוססים על הרב נריה, אך מתקדמים בהרבה.
לדעתי אנחנו לא שאננים, אלא דווקא להפך, רבים מאיתנו מרגישים שכל כך חסר ורק מחפשים איך לקדם. אני פשוט חושב שאם תחפש את דמות החיקוי למפעל עבר לא תמצא מכיוון שאיננו צריכים דמות חיקוי.
אתה מדבר במושגים של ישיבה או יישוב. אני מדבר במושגים של מקדש ומשיח, משפט עברי וסנהדרין.
שיהיה בהצלחה.. בע"ה, לכל הפועלים והמוסיפים בקודש, ושירבו..
הריצה שלו היא לא דבר שנוגע לפעילותו הרבה.
אני מדבר על כל המלחמות לפני כן, ההליכה בארץ לא זרועה...
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
אני מכיר רק בפלאפון.
תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.
