זה כבר נכנס לי לתפילה גם כשאני מתפלל במקום אחר
שווה לשמוע את השיר של אהרון רזאל על מזמור לתודה, המנגינה פחות פרקטית ליום יום אבל שווה שמיעה...
3. ברכות השחר על הסדר.
4. ברכה על נטילת ידים לפני הנטילה.
5. הנחת תפילין כל היום.
בכל אלו השו"ע כותב שהמנהג לא לעשות כן, השאלה היא האם דעתו נוחה מהמנהג או לא.
6. הנחת תפילין של ראש לפני כריכת הרצועות על הזרוע.
ומניין לך שזה מנהג קדושה ולא חובה?
5. לא בהכרח.
6. אז מה?
פעם הגוף שלהם היה יותר נקי משלנו? פעם הידים שלהם היו יותר נקיות משלנו?
מחילה, זה רק המשפט בלי הממ עצמו.. מה לעשות....
"כשקמת מאוחר ואתה מתלבש יותר מהר מהקצב שאתה מברך"
תודה שזה נהדר!
אחד מתחביביי, כשחברים שלי מברכים ברכות השחר בקול אחרי התפילה (חסידים וזה..) אני בא אליהם לאחר שברכו מלביש ערומים ושואל 'עכשיו התלבשת?'.
זה כי הוא נותן לו משקל.
[אפשר להתלבט איזה משקל בדיוק, ואולי זה גם משתנה ממקום למקום].
אא"כ הוא מביא אותו כדי לחלוק עליו במפורש, כמו "יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראין."
אבל אפשר להבין שהוא פוסק כמה שכתב בתחילה ומציין שהיום המנהג הוא אחרת.
הצעה בשיטת הרמב"ם בעניין כמות הנרות (שכידוע ישנן מחלוקות מה בדיוק אומר הרמב"ם בכל חלק מדבריו, ומה דעתו שלו) שהרמב"ם מביא בתחילה את דעתו שלו, ואז מציין, בחצי אנחה, ש"בספרד נוהגים כך וכך".
מפרש לשונות כאלה כשהן מופיעות בראשונים.
למישהו יש דוגמא? אולי ל@שום וחניכה?
בהתחשב בכך ואתם מאותה ישיבה.
וששחר קשור לנוער המקדש...
מותר לי לנחש משהו?
אני לא מכחיש את זה, אבל מאיפה אתה יודע את זה?
ב. אתה יכול לנחש, במקרה הזה כנראה שתטעה.
על ידך או על ידי אנא עבדא.
ב. באמת? טוב לדעת..
אני מעדיף להתייחס למניע - לא פסקו כך, ולכן אלו לא הלכות זנוחות אלא לא הלכות (מבחינתם).
ובכל זאת שני דברים שעלו לי עכשיו:
ברמ"א: "בגמרא פרק כל היד משמע דאסור ללבוש מכנסיים אם לא עשויין כבתי שוקיים, משום דמביא לידי השחתת זרע. ואף על פי שאפשר לדחות, דבגמרא לא קאמר אלא בימיהם שהיה להם תרומה ואיכא למיחש לטומאת הגוף, מכל מקום מדהביא הרא"ש בפסקיו משמע דאף בזמן הזה אסור".
ובשו"ע: "מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם".
חוץ ממה שהזכרתי לגבי השימוש בבית הכסא בדבר שהאור שולטת בו.
להפך, זה בא לעורר דיון בטעמים למנהג, או לחילופין לעורר לנהוג כפי ההלכה
בפועל רוב האנשים חושבים שהוא התיר לרקוד.
דווקא על ריקוד בשבת מקפידים, פשוט לפי התוספות (כזכורני) כל עוד לא מרימים שתי רגליים מהרצפה זה לא נחשב ריקוד.
ריקודים ישיבתיים כאלו.. שהם או ריצה מהירה או הרמתרגל-הנחת רגל-הרמת רגל-הנחת רגל.... ריקוד זה לא....
לא שמעתי שמקילים בריקודים ממש.
בכל שלושת האיסורים (אולי בשני לא).
משנ"ב או"ח ב סימן א'
המדובר במשנה ברורה הוא לא על מכנסים אלא על 'גאטקעס' שהוא מתחת לחלוק ודומה לבגדי הכהנים שמוזכרים שם בגמרא שהם מותרים כי הם 'ממתנים ועד ירכיים' - כלומר לא נוגעים במקום הערווה. לא מדובר שם על מכנסיים.
הלכו עם גאטקס כשרק החלוק מכסה את מקום הערווה. אני אופתע אם זה הלבוש המקובל בתקופתו
היה מה שנחשב בימינו ללבוש 'חסידי' בימינו.
והוא כולל מכנסיים.
(בשלב כל שהוא בחייו, החל הלבוש ה'ליטאי' בקרב בחורי ישיבות, וגם הוא כמובן כולל מכנסיים).
[כמו של חסידי תולדות אהרן, ועוד].
לא על זה המשנה ברורה שחי באירופה דיבר.
שוקיים. אלא זה חלק מתיאור מכנסי הכוהנים, שאינו שייך להיתר הלבישה. [ואגב, את זה הגמרא רצתה להביא מהברייתא, לא היה צורך להגיע לברייתא, זה פסוק].
יש לי השערה, שלמה שאנחנו קוראים מכנסיים, הגמרא קוראת לו בתי שוקיים, [ובכלל לא קוראת לו מכנסיים].
לא ידוע לי על גברים שלובשים מכנסי חצאית ביומיום...
נופת צוףאבל אני די בטוח שאסור לזוז מהמקום מאז שסיימת שמונה עשרה עד קדושה.
יש המון המון הלכות כאלו...
צריך באמת שמישהו ירכז חומר ויוציא קונטרס..
צריך לשהות שעה קודם התפילה (כמדומני שזה מח' אם שעה כפשוטו או שעה קלה)
ע"פ הידוע לי - טבילת עזרה
אסור ללכת יכפיים (לאשכנזים, ע"פ משנ"ב א\ב)
לגבי היחפים - מפורש שתלוי במנהג המקום.
זמן צאת הכוכבים כרבינו תם (שם סי' רסא), איסור יחוד עם זכר (אה"ע סי' כד), אין לברך ברכת הנותן ליעף כח (או"ח סי' מו), אין הציבור אומרים עם החזן נקדישך (שם סי' קכד), ועוד.
ת"ח כמוך יעזור לי.
תכל'ס, אני הולך עם מכנס נורמלי ב"ה, וגם עם חגורה. יש עניין בגארטל או אין עניין. ולמה?
אבל המנהג הרווח (להוציא את המנהג החסידי) הוא לסמוך על המכנסיים והחגורה החגורה ממילא, וסומכים בזה ע"ד רבינו ירוחם (שהובאה בב"י) שהחיוב הוא דווקא ביה חגור והוציא את החגורה. ויש אומרים שאף מרן מסכים לחילוק זה.
אם הטעם היחיד הוא לחצוץ בין הלב לערווה, אז אין שום עניין.
יש עניין אחר?
אם אני לובש חליפה לתפילה, אני צריך לשים גארטל?
ויותר מזה, לבוש שאין בו שום תוספת נכבדות, עצם זה שהוא מיוחד לתפילה יהיה היכון?
אם אני אחליט ללבוש כפפות לתפילה, זה היכון?
בגמרא מסופר על בתי שוקיים לתפילה.
גארטל נחשב מכובד.
מה מכובד בגארטל?
סימן צא. וסימנך - צריך אבנט
כותב שם במפורש על גארט"יל (כלשונו)
קאפאטע, נראה יותר מכובד עם גארטעל.זה העניין של היכון
דוגמאות תתנו אתם
"בורא מיני דשאים"
"אשר צג אגוז בגן עדן.."
ונחלקו הראשונים האם לברך אותה בכל זאת.
כך שזה לא משהו שהוא נגד פשטות ההלכה.
א' רוב היראי שמים שאני מכיר מקפידים לישון על הצד
ג' מנין ההלכה הזו?
ד' זה רק על נדר.
א. רק יש לציין, שזה הלכה לגברים בלבד, כן?
ג. תודה.
ד. נכון.
טוב שביארת 
בורדו"בתחלת הלילה על צד שמאל ובסוף הלילה על צד ימין" זו הדרכה רפואית ששייכת לכולם.
בורדו- מים אחרונים חובה לפני ברכת המזון.
- צריך לומר בברכת המזון ברכת האורח
"אפילו הסמוכים על שולחן אביהם. וגם האב הנסמך על שולחן בניו. גם אשתו תאמר כן. וגם הבנים יאמרו כן על אמם. וגם הבעל על אשתו. [ברכות מ"ו ע"א ואו"ח סימן ר"א סעיף א']." (מתוך הסידור שלי)
- שנשים לא עושות מלאכה בר"ח.
- נשים שאכלו ביחד יכולות לזמן
ראיתי הרבה שנהגו
מה המקור של הציטוט שהבאת?
סידור בית תפלה
הר ציון
נוסח ספרד
זה מה שכתוב לי בסידור..
מה זה "הבית שלך"?
מי משלם עלייך?
מי מפרנס אותך?
לא ידוע..
לכן זה בשרשור הזה..
הָיוֹ הָיָהמסתמא אה"נ, ובזה ג"כ יי"ח.
מזכיר את התויט שתמה על זה ששינו את הנוסח ומשמע שאין דעתו נוחה מכך
במ"ב ס"ק ז: למי שירצה- היינו אפילו אם אחד סמוך על שולחנו ומשלם לו דמי מזונו, שאותו אין צריך לברך לבעל הבית, ג"כ ראשי ליתן לו לברך.
תקן אותי אם טעיתי בהבנת המ"ב
שהפשיטא הוא במי שאינו חייב במזונותיו, (-אלא עושה עימו חסד)
וזה ב ד י ו ק מה שאמרתי
ההגדרה ההלכתית לאורח היא מיש אוכל מסעודת מי שאינו חייב במזונותיו.
מוזר? שיהיה מוזר.
מה זה "הלכה שתלויה במנהג"?
יש מנהג לא לקיים הלכה מסויימת?
יותר הגיוני שזו הלכה שלא מקפידים עליה, כמו הרבה הלכות כאן בשרשור. וכדאי לתקן את הדבר, לא להגיד "המנהג שלנו ככה"
הרבה אנשים לא מקיימים הרבה הלכות ששכחו אותם.
הלכה שכתבוה בשו"ע היא הלכה.
אי אפשר לומר "כנראה היא תלויה במנהג"
אין דבר כזה.
אם יש לך מקורות - תאמרי אותם, אבל זה שזה בכתב קטן ושיש אנשים שלא נוהגים את זה - זה לא ראיה לכלום.
'אף כי לפי הספרים הנמצאים נראה שרוב הראשונים תפסו עיקר כסברת ר"ת, מכל מקום הואיל ובמספר הדורות מדור דור סוגיין דעלמא דלא כוותיה, אית לן למימר שמאז ומקדם גמרו רוב הראשונים דלא כר"ת אלא שלא זכינו לדבריהם בכתובים'
(ציץ אליעזר יז סב. ואיפושהו בשערים מצויינים בהלכה מאריך בזה)
ההנחה שהמנהג משקף משהו נכונה מאוד.
על כל אחת מההלכות שהוזכרו בשרשור, יש פוסקים שחולקים / מסבירים למה היום אפשר להקל
ואת הגיגי הרב עובדיה בעניין.
יש כאן כמה וכמה הלכות שאינני חושב שיש פוסקים שכתבו שאי"צ לנהוג כך.
יש דברים שנשכחים. קורה.
לענות אמן אחרי כמה ברכות עצמו (כגון יהללוך, שומר ישראל לעד, ישתבח וכו')
צריך להתחיל לומר את הפסוקים כשיש לפחות עשרה מהציבור שלא סיימו לומר אותם, כדי שגם הוא יצא יד"ח.
(נ"ל משנ"ב מפורש, לא בטוח.)
נראה לי שיש דעות שצריך לומר עם הציבור, ויש דעות שיכול לומר אחרי הציבור
בכל מקרה צריך לזכור שהוא צריך להוציא ידי חובה את כל מי שלא יכול לענות
אם יש עשרה בדיוק, והוא לא אמר איתם, יוצא - לפי דבריך - שהם א יצאו יד"ח, ואם כך, כולם יצאו במה שהוא אומר, ויוצא שגם הוא יוצא יד"ח
"שהוא צריך להוציא ידי חובה את כל מי שלא יכול לענות"- לפי חלק מהראשונים, מי שבאמצע תפילת עמידה, אסור לו לכוון לצאת יד"ח ע"י הש"ץ מדין שומע כעונה, כיון שזה נחשב הפסק.
לא באמצע שמונה עשרה...
וחוץ מזה, אולי הוא נוקט להלכה שהוא יוצא ידי חובה, ולמה לא להוציא אותו ידי חובה?
אבל הסבירו שהטעם הוא שזה גאווה שאתה יודע את התפילה בע"פ ולכן אתה עולה חזן (פעם לש"ץ ובעצם לאף אחד לא היה סידור) ולכן היום זה לא כ"כ רלוונטי כי אין שום גאווה לעלות חזן (אלא במקרים מיוחדים)
למרות ששמעתי שהיה ר"מ במרכז שהיה ידוע שאם רוצים להעלות אותו חזן, צריך לבקש 3 פעמים
....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!
מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.
גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.
גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.
ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.
עיין מהלך האידאות בישראל
...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.
לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.
כל מי שבא ברוך הבא.
שני היו גומלי חסדים.
אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.
שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.
חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.
זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.
ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.
זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.
כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.
הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם
הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.
אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.
כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים
מעשים ודעות זה משהו אחר.
את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.
אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....
ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.
שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".
התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.
גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?
עניתי על זה למעלה.
זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות
שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונהשאלה ממש בסיסית.
לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.
טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?
גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש
הם רוצים לקיים מצווה
בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים
