הכוונות הגדולות נמדדות במעשים הקטנים,

בלי קשר, אני חושב שזאת טעות למדוד אנשים רק ע"פ דברים חיצוניים זניחים.

השאלה עד כמה זה אומר. השאלה כמה זה עקרוני

הדברים האלה הם כל מיני פרטים קטנים שעוזרים לבנות בניין יציב 

ויש את הרוח, או את הפנימיות, שזה יותר אווירה והשפעה של קדושה.

סתם לדוג' ככל שמתנתקים מאווירה של חוסר צניעות אז יש יותר רצון לקדושה. 

(לא בטוחה שהכי קשור למה ששאלת. )

טייטלים, כותרות, השתייכות מגזרית,

זה דבר שהרבה יותר קל לראות אותו מאשר משהו פנימי.

לטוב ולמוטב.

איזה בנאדם קסום שלח לי את זה ונראה

לי שזה מתאים קצת לכאן.

אם היינו רואים את הנשמה ולא את הלבוש שלה,

את מי שהיא ולא מה שהיא לובשת...
לא את הפראק ולא את השטריימל, לא המגבעת ולא הכיסוי ראש,

הכיפה, גרביים, חצאית ארוכה/קצרה.. אולי היינו נראים ומרגישים אחרת.

קשה לה, אמנם קצת פחות מכל ה 40 טון לשון הרע שפיזרת השנה...
אבל קשה לה, קצת.

ובוחן לבבות, רחמנא, ליבא בעי... ומה זה הכל אם לא לב.

אתמול היה רשע לפני המקום והיום צדיק לפני המקום,

לבוש משתנה ברגע, כיפה עולה 10 שקלים, גרביים יש במבצע 40 דניר ביש חסד,

פראק זה מעיל ארוך של זארה, והזקן נכנס גם לאופנה של החילונים ואגב

בשטייסל כל השחקנים היו חילונים...
ככה זה, הסל של הכביסה סופג את הכל...
העולם הזה הוא פורים אחד גדול, רק שבפורים, את הלבוש של

אף אחד אנחנו לא שופטים, כי תכל'ס זו תחפושת ומי הוא באמת אנחנו לא יודעים...
אבל ביום יום הרי יש לכולנו רוח הקודש לשפוט אנשים שנראים קצת פשוטים,

שלקרסול שלהם אולי גם לא נגיע גם בעוד חמישים שנה..

אם תסתכל לבנאדם ישר בלבן של העין, תראה את הפנימיות שלו

וכל השאר זו הצעת הגשה על מצע של קשקוש כלשהו.
 

פנימיות!

ואני הכי בעד פנימיות...

אבל אני ממש לא אוהבת את הגישה שאומרת העיקר המידות, העיקר הלב, העיקר הרצון.

זה נכון, חשוב לב, חשוב רצון, 

אבל לעבור על ההלכה בדברים חיצוניים חשוב לא פחות!
ולפעמים אני רואה אנשים יקרים, מקסימים, עם מידות כאלו טובות

שמחפפים קצת פה וקצת שם בהלכות

והלב שלי נשבר.

הלכה זה דבר ה'

כואב לי על תופעת הלייטיות או מסורתיות

שכאילו העיקר הלב

או לשמור על גחלת מסוימת.

לא , לא , לא

רצון ה' הוא גם בפרטים הקטנים, גם בדקויות, 

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה!!!!

ריבונו של עולם!

העולם שטוף בזימה, שטוף!!!!!
אם אנחנו שיודעים מה רצון ה' לא נשמור על הצניעות כמו שצריך בלי לחפף

אז מי כן?????????

(דיברתי על שתי תופעות-

תופעה אחת של חוסר ידיעה בהלכות, חוסר בקיאות בהלכה שגורם להרבה עבירות בשוגג... 

ותופעה שניה של להקל בעניינים של צניעות.... )

אנשים שכותבים 

"אוהב להנות מהחיים, קצת ספורט, קצת מוזיקה"

בשביל זה באת לעולם?????

בשביל זה סבלת הולדה ואחכ תסבול מוות

ואולי שוב גלגול ועוד גלגול

לא, באמת, אני לא מצליחה להבין אנשים.. לא מצליחה.

סליחה על הפריקה.

לילה טוב.

ולא חושב שאיפשהו הוא אומר את זה למעשה.

אני חושב שהעניין הוא לא לפסול אדם עפי חיצוניות כל זמן

שהשאיפה שלו היא להתקרב באמת לה'. 

הכרתי מישהי שהתחתנה עם לבוש שחור לבן מדהים, חולצה מגוהצת

והכל.. 

והראש ריק, ובפנים קצת רחוק מיראת שמים.

אבל הלבוש יפה ממש. 

הכרתי גם מישהו, אשתו לבשה צנוע לחלוטין

אבל הלב קורא לתאילנד. 

אז מה זה נזם לעומת יראת השמים העצומה שבה? 

ומה שווה בלי נזם אם יראת שמים אין?

ולא ללכת שולל אחרי חיצוניות בלבד

אבל מפה ועד להגיד אל תשים לב לחיצוניות,

זאת גישה עקומה בעיניי

אני מבינה שהיא באה כדי לאזן תופעה של עבודת ה' חיצונית וריקה.

ועדיין...

אבל את הרעיון הבנת. 

(:

וזה לא רק בזוגיות.. גם בחיי היומיום אל מול אנשים שונים.

בלי ההתנשאות הזו היה קל הרבה יותר ליצור אחדות בעם ישראל.

שאכן לא מאפשרות צורת חיים משותפת.

אם זה מה שאת באה לומר.

אבל צערנו הרב הרבה פעמים זה עודף אגו נסרח ביחס לעמדה מסויימת שמונעת מבנאדם לפנות לעמדה השנייה בענווה.

את צודקת (במידה וניחשתי נכון חחח) אבל גם הוא צודק.

בס"ד

אני מתייחסת לדוגמה שהוא נתן- הר המור אל מול מגדל עוז. בתפיסת העולם של שני המקומות האלה יש נקודות שסותרות זו את זו. החוסר רצון של שני הצדדים להתפשר זה לא מעודף אגו, זה מאמונה בדרך מסוימת. לצורך העניין, אני לא הייתי מתחתנת עם בעל שהיה מסרב שאלמד גמרא ויש כאלה אבל זאת דרך שלא מתאימה לי ולא הייתי רוצה לגדל בה את ילדיי. עוד דוגמה, אני מאד דוגלת בללמוד את הנושא ולהחליט, לא על כל דבר לרוץ לרב. למשל בעניין פאה ככסר"ש, אני ישבתי ולמדתי את הנושא לפני שהחלטתי לעבור לפאה. לא הייתי מסתדרת עם בעל שפשוט היה אומר לי "אבל הרב שלי אוסר", זה היה משגע אותי. 

בקיצור, אלו תפיסות עולם מאד שונות. זה לא מנהגי כשרות או דברים קטנים שבאמת שטות לפסול עליהם [עוד לא פגשתי את האדם שפסל מישהי כי היא אוכלת אבקת חלב נוכרי], זאת דרך חיים שסותרת את הדרך חיים שמולה.

אגב, התשובה של @קוד אבל פתוח בטח תהיה שבסוף זה עניין של כמה אתה מתערב לשני בחיים ושאלו הבדלים שאפשר לגשר עליהם. אני רוצה להקדים תרופה למכה ולומר שגם אלה שדוגלים בגישה שעבודת ה' היא אישית של כל אחד הם מצד מאד מסוים של המפה. חוץ מזה שבסוף לכל אחד יש גבולות בהנחה שרוצים בית דתי. כמו שהוא שלל חילוני ודתיה, אחר ישלול מישהי עם דרך חיים שמרנית או עם דרך חיים פתוחה או כל וריאציה אחרת. 

זהו 

אני אישית מרגיש שיש הרבה שיח מזלזל מתי שעוסקים בגישות של בתי מדרש שונים. זלזול שנובע בין היתר מאגו.

בשני הצדדים האנשים הגדולים שעוסקים בזה עוסקים בזה בצורה מכבדת (מידע אישי).

הפערים יותר קטנים ממה שחושבים.

הרבה מהמחלוקות לפעמים זה סטיגמות וחוסר הכירות.

ככה אני חוויתי.

בכל אופן השאלה של הסטסטיקה היא לא כ"כ מעניינת אז אין לאן להתקדם כ"כ.

אנחנו מסכימים באופן עקרוני ואף יותר מזה.

בס"ד

תמיד אמרתי שההבדלי גישות הם בעיקר בעניין גברים ונשים [צניעות, חברה מעורבת, לימוד גמרא לנשים] וקצת בסדר עדיפויות ועניין תפיסת רבנים. קצת גם בענייני מניעת היריון אבל לאחרונה גיליתי שרוב הרבנים כן קשובים בנושא אז זה כבר פחות אישיו לדעתי. תכלס ברוב המצוות אין מחלוקות מהותיות- כולנו נוטלים ידיים, כולנו מברכים ברכת המזון וכולנו שומרים שבת אני מקווה. 

בקיצור, ברור שכמותית אין הרבה מחלוקות, אבל איכותית הן גדולות מכדי שיהיה אפשר להתעלם מהן. יש שמצליחים ואשריהם, הרוב לדעתי לא. 

[אני נשואה לבחור ממעלה אליהו, שלא יהיו פה אי הבנות. עם כל זה אני בספק רב כמה מהישיבה שלו היו מוכנים לצאת איתי והוא מסכים איתי בנושא, הגענו לאולי שלושה שהיו מוכנים לשקול את זה].

לצערי בכאב רב אני יגיד לך שהרמה איכותית של מחלוקות שאני מזהה פה היא לא משהו חיובי או הכרחי.

מרגיש לי ש95% מסכימים על אותו דבר, רק הדגשים החינוכיים שמדברים עליהם שונים ב180 מעלות.

אם במקום אחד ידגישו את החשיבות של חשיבה עצמאית ובמקום אחר ידגישו את החשיבות של אמונת חכמים, זה לא אומר שזה סותר. זה אומר שיהיו הרבה 'חסידים שוטים' שיטעו כל אחד לאחד הכיוונים.

אנחנו לא פחות קיצוניים בחריפות מהמחלוקות של בית הלל ובית שמאי אנחנו פשוט מנתבים את זה למקום לא נכון.

בצורה ציבורית, אני מתכוון.

הרבה לוקחים מהעניין איזו 'שייכות למחנה מסויים' - שסתם מכביד על כל העסק. 

דעה זאת דעה, ולכן עמדה תורנית לא צריכה להיות קשורה בעבתות אהבה למחנה כזה או אחר.

קיצר, אני מסכים איתך במציאות. אני חושב שהיא לא מטיבה לאף אחד והיא לא נובעת מדברים חיוביים.

ברמה האישית -

כל אחד ידע את האמת. איפה הוא עומד. מה הוא מבין ומה הוא לא מבין. ובאיזה רמה הוא מבין.

יתייחס בכבוד וענווה לסובבים אותו בלי קשר למחלוקות ענייניות כאלו ואחרות.

ברמה הציבורית -

שהשיח המרכזי לא יהיה ברמה של "עיתונאיים" שמסבירים סוציולוגית איך הציבור מתחלק ומנסים להדגיש את הנפרד. אלא להדגיש את המשותף. שיח ענייני ושלא מטיל האשמות על צד שאיננו מסכים איתו. אלא פועל בצורה עניינית.

שלא מתייחס בכובד ראש לשייכות מגזרית או תת מגזרית כלשהי אלא לאנשים בפנ"ע.

ברגע ששמים את הדגש על האנשים ולא על מגזרים כולם מרוויחים. מתעסקים בעיקר. והעיקר זה האנשים.

ברמה הישיבתית - 

כבר עברנו את הימים שיש 5 ישיבות הסדר וזהו.

ב"ה 'עולם הישיבות הציוניות' התפתח והתחדדו הבדלים ויש מקום לדינמיקה שיכולה ליצור דברים משותפים.

יש יוזמות מלמטה ומלמעלה שעוסקות בכך (הרב אלי סדן ארגן פרוייקט ביחס לאיחוד כזה)

זה נראה לי האידיאל.

איך להגיע לשם?

זה עניין של החלטה בעיקר.

בס"ד

זאת אומרת, נניח והכל קורה או נניח שיש אנשים כאלה [אני כן חושבת שאני קצת כזאת ברמה מסוימת ומכירה עוד כאלה], אתה חושב שזה גורם לכך שיהיה אפשר להתחתן על אף ההבדלים שציינתי?

לחילופין, אתה חושב שזה האידיאל בלי קשר להאם נישואין יתאפשרו? כי עם זה אני מאד מסכימה.

ברור שאנשים שהם בקצוות מבחינת תפיסה הם לא יוכלו להסתדר ביחד.

השיח כיום הוא מאוד מפלג.

עם שיח יותר מאוזן אני מאמין שממילא אנשים יוכלו יותר להזדהות אחד עם השני (וגם ללמוד אחד מהשני) וממילא זה גם משפיע על העניין המדובר.

ברמה האישית - כל אחד יודע מה התפיסות שלו ויודע מה העיקר בהם ומה הטפל בהם ועל פי כך עם מי הוא יכול להיות שותף להמשך החיים.

דגשים חינוכיים אצל אדם שבאמת בעומק נפשו מאמין בהם, הם הדבר הכי עמוק בנפשו.

הוא יכול להבין שיש אנשים שחושבים אחרת (וגם זה אתגר מחשבתי די רציני, שיש אנשים הגיוניים וטובים עם כוונות טובות שחושבים הפוך מהאמונות שהוא כל כך משוכנע בהן), אבל לחיות ביחד עם אדם כזה, ולחנך ילדים כשכל צד רואה את הבסיס לכל תפיסת החינוך בכיוון שונה לגמרי, לא נשמע לי כמו משהו ש"עם קצת ענווה תפתור את זה"

דגשים חינוכיים זה דבר מבורך. אגו מופרז זה דבר שלילי.

מה שהתכוונתי לומר - 

העניין המרכזי במחלוקות שבין בתי מדרש שונים הם הדגשים החינוכים,

משמע שבתוכן עצמו אין כ"כ מחלוקת. לפחות לא קיצונית. 

יש כאלה שבמקום לקחת את המסרים החינוכיים עצמם הם בוחרים לקחת את המעטפת החיצונית ושמים את ה'שייכות התת מגזרית' במרכז. 

זה נובע מתוך אגו אישי לא מאוזן לפי הבנתי.

צריך לקחת את המסר ולא שייכות חברתית. או לפחות להבחין בין השתיים.

בס"ד

אבל עכשיו באמת עולה לי משהו בזכרון לגבי זה

"הערך של הלאום ושל הדת יהיו הולכים וגדלים ככל שיהיו קשורים לערך הענווה

הלאום יכול להיות העצמת האגו אך גם העמדת האגו על מקומו

הדת עשויה להיות חותמת הגומי העליונה מכל לגאווה האנושית, אך העמידה בפני אלוקים מכניסה אותנו לעמדה אנושית"

(הרב פרומן, הציטוט עם קצת חוסר דיוק)

הנוכחות של תורה ומצוות - או שמירתם - בחיים של האדם

ולכן זה נמדד לפי השאלה "עד כמה האדם הזה עושה את הדברים שאנשים שומרי תורה ומצוות עושים"

ולכן אם יש לבוש או כל נוהג אחר שמקובל בין שומרי תורה ומצוות - התרחקות מזה נתפסת כמחשידה מבחינת רמה תורנית

רק חריגים מסוגלים לחיות בשני עולמות ממש, ולהיות גם נוכחים לגמרי בעולם של שומרי תורה ומצוות וגם להתנהג כלפי חוץ כאילו הם לא, וגם אז זה תלוי מוטיבציה (למה להתלבש שונה מהחברה שאתה חי בה? האם זה מרד? במה עוד אתה מורד?)

ולפי השאלה עד כמה משקיעים בתורה ומצוות (שזה אומר לימוד תורה והקפדה על מצוות)

בדרך כלל יש קורלציה גבוהה עם יראת שמים ולכן נחשב כאינדיקציה, כמובן יש חריגים לכל הכיוונים, ובכל מקרה יכולת המדידה שלנו ליראת שמים של הזולת היא די מוגבלת, מה גם שלא ברור לי למה זה כל כך חשוב לחיי נישואין תקינים - ואסביר: מה שחשוב לי בשביל החיים שלי זה רק ההשפעה של אמונת האחר על החיים שלי. בפועל לא אכפת לי במה הוא באמת מאמין, זה עניין אישי שלו. ברור שלא נעים לחיות לצד שקרן, אבל אנחנו לא מדברים כאן על שקרן במודע אלא על מישהו שלא הפנים לגמרי את יראת השמים שלו. בזה אני לא מבדיל כל כך. אם ראינו מישהו שהוא אכן ירא שמים מרבים, ובכל זאת מתנהג כאילו הוא לא - זה נדיר, וגם להיפך - מישהו שמדקדק במצוות אבל כל התוכן ריק. בדרך כלל יש קשר בין הפנים לביטוי החיצוני והמעשי.

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳