הכוונות הגדולות נמדדות במעשים הקטנים,

בלי קשר, אני חושב שזאת טעות למדוד אנשים רק ע"פ דברים חיצוניים זניחים.

השאלה עד כמה זה אומר. השאלה כמה זה עקרוני

הדברים האלה הם כל מיני פרטים קטנים שעוזרים לבנות בניין יציב 

ויש את הרוח, או את הפנימיות, שזה יותר אווירה והשפעה של קדושה.

סתם לדוג' ככל שמתנתקים מאווירה של חוסר צניעות אז יש יותר רצון לקדושה. 

(לא בטוחה שהכי קשור למה ששאלת. )

טייטלים, כותרות, השתייכות מגזרית,

זה דבר שהרבה יותר קל לראות אותו מאשר משהו פנימי.

לטוב ולמוטב.

איזה בנאדם קסום שלח לי את זה ונראה

לי שזה מתאים קצת לכאן.

אם היינו רואים את הנשמה ולא את הלבוש שלה,

את מי שהיא ולא מה שהיא לובשת...
לא את הפראק ולא את השטריימל, לא המגבעת ולא הכיסוי ראש,

הכיפה, גרביים, חצאית ארוכה/קצרה.. אולי היינו נראים ומרגישים אחרת.

קשה לה, אמנם קצת פחות מכל ה 40 טון לשון הרע שפיזרת השנה...
אבל קשה לה, קצת.

ובוחן לבבות, רחמנא, ליבא בעי... ומה זה הכל אם לא לב.

אתמול היה רשע לפני המקום והיום צדיק לפני המקום,

לבוש משתנה ברגע, כיפה עולה 10 שקלים, גרביים יש במבצע 40 דניר ביש חסד,

פראק זה מעיל ארוך של זארה, והזקן נכנס גם לאופנה של החילונים ואגב

בשטייסל כל השחקנים היו חילונים...
ככה זה, הסל של הכביסה סופג את הכל...
העולם הזה הוא פורים אחד גדול, רק שבפורים, את הלבוש של

אף אחד אנחנו לא שופטים, כי תכל'ס זו תחפושת ומי הוא באמת אנחנו לא יודעים...
אבל ביום יום הרי יש לכולנו רוח הקודש לשפוט אנשים שנראים קצת פשוטים,

שלקרסול שלהם אולי גם לא נגיע גם בעוד חמישים שנה..

אם תסתכל לבנאדם ישר בלבן של העין, תראה את הפנימיות שלו

וכל השאר זו הצעת הגשה על מצע של קשקוש כלשהו.
 

פנימיות!

ואני הכי בעד פנימיות...

אבל אני ממש לא אוהבת את הגישה שאומרת העיקר המידות, העיקר הלב, העיקר הרצון.

זה נכון, חשוב לב, חשוב רצון, 

אבל לעבור על ההלכה בדברים חיצוניים חשוב לא פחות!
ולפעמים אני רואה אנשים יקרים, מקסימים, עם מידות כאלו טובות

שמחפפים קצת פה וקצת שם בהלכות

והלב שלי נשבר.

הלכה זה דבר ה'

כואב לי על תופעת הלייטיות או מסורתיות

שכאילו העיקר הלב

או לשמור על גחלת מסוימת.

לא , לא , לא

רצון ה' הוא גם בפרטים הקטנים, גם בדקויות, 

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה!!!!

ריבונו של עולם!

העולם שטוף בזימה, שטוף!!!!!
אם אנחנו שיודעים מה רצון ה' לא נשמור על הצניעות כמו שצריך בלי לחפף

אז מי כן?????????

(דיברתי על שתי תופעות-

תופעה אחת של חוסר ידיעה בהלכות, חוסר בקיאות בהלכה שגורם להרבה עבירות בשוגג... 

ותופעה שניה של להקל בעניינים של צניעות.... )

אנשים שכותבים 

"אוהב להנות מהחיים, קצת ספורט, קצת מוזיקה"

בשביל זה באת לעולם?????

בשביל זה סבלת הולדה ואחכ תסבול מוות

ואולי שוב גלגול ועוד גלגול

לא, באמת, אני לא מצליחה להבין אנשים.. לא מצליחה.

סליחה על הפריקה.

לילה טוב.

ולא חושב שאיפשהו הוא אומר את זה למעשה.

אני חושב שהעניין הוא לא לפסול אדם עפי חיצוניות כל זמן

שהשאיפה שלו היא להתקרב באמת לה'. 

הכרתי מישהי שהתחתנה עם לבוש שחור לבן מדהים, חולצה מגוהצת

והכל.. 

והראש ריק, ובפנים קצת רחוק מיראת שמים.

אבל הלבוש יפה ממש. 

הכרתי גם מישהו, אשתו לבשה צנוע לחלוטין

אבל הלב קורא לתאילנד. 

אז מה זה נזם לעומת יראת השמים העצומה שבה? 

ומה שווה בלי נזם אם יראת שמים אין?

ולא ללכת שולל אחרי חיצוניות בלבד

אבל מפה ועד להגיד אל תשים לב לחיצוניות,

זאת גישה עקומה בעיניי

אני מבינה שהיא באה כדי לאזן תופעה של עבודת ה' חיצונית וריקה.

ועדיין...

אבל את הרעיון הבנת. 

(:

וזה לא רק בזוגיות.. גם בחיי היומיום אל מול אנשים שונים.

בלי ההתנשאות הזו היה קל הרבה יותר ליצור אחדות בעם ישראל.

שאכן לא מאפשרות צורת חיים משותפת.

אם זה מה שאת באה לומר.

אבל צערנו הרב הרבה פעמים זה עודף אגו נסרח ביחס לעמדה מסויימת שמונעת מבנאדם לפנות לעמדה השנייה בענווה.

את צודקת (במידה וניחשתי נכון חחח) אבל גם הוא צודק.

בס"ד

אני מתייחסת לדוגמה שהוא נתן- הר המור אל מול מגדל עוז. בתפיסת העולם של שני המקומות האלה יש נקודות שסותרות זו את זו. החוסר רצון של שני הצדדים להתפשר זה לא מעודף אגו, זה מאמונה בדרך מסוימת. לצורך העניין, אני לא הייתי מתחתנת עם בעל שהיה מסרב שאלמד גמרא ויש כאלה אבל זאת דרך שלא מתאימה לי ולא הייתי רוצה לגדל בה את ילדיי. עוד דוגמה, אני מאד דוגלת בללמוד את הנושא ולהחליט, לא על כל דבר לרוץ לרב. למשל בעניין פאה ככסר"ש, אני ישבתי ולמדתי את הנושא לפני שהחלטתי לעבור לפאה. לא הייתי מסתדרת עם בעל שפשוט היה אומר לי "אבל הרב שלי אוסר", זה היה משגע אותי. 

בקיצור, אלו תפיסות עולם מאד שונות. זה לא מנהגי כשרות או דברים קטנים שבאמת שטות לפסול עליהם [עוד לא פגשתי את האדם שפסל מישהי כי היא אוכלת אבקת חלב נוכרי], זאת דרך חיים שסותרת את הדרך חיים שמולה.

אגב, התשובה של @קוד אבל פתוח בטח תהיה שבסוף זה עניין של כמה אתה מתערב לשני בחיים ושאלו הבדלים שאפשר לגשר עליהם. אני רוצה להקדים תרופה למכה ולומר שגם אלה שדוגלים בגישה שעבודת ה' היא אישית של כל אחד הם מצד מאד מסוים של המפה. חוץ מזה שבסוף לכל אחד יש גבולות בהנחה שרוצים בית דתי. כמו שהוא שלל חילוני ודתיה, אחר ישלול מישהי עם דרך חיים שמרנית או עם דרך חיים פתוחה או כל וריאציה אחרת. 

זהו 

אני אישית מרגיש שיש הרבה שיח מזלזל מתי שעוסקים בגישות של בתי מדרש שונים. זלזול שנובע בין היתר מאגו.

בשני הצדדים האנשים הגדולים שעוסקים בזה עוסקים בזה בצורה מכבדת (מידע אישי).

הפערים יותר קטנים ממה שחושבים.

הרבה מהמחלוקות לפעמים זה סטיגמות וחוסר הכירות.

ככה אני חוויתי.

בכל אופן השאלה של הסטסטיקה היא לא כ"כ מעניינת אז אין לאן להתקדם כ"כ.

אנחנו מסכימים באופן עקרוני ואף יותר מזה.

בס"ד

תמיד אמרתי שההבדלי גישות הם בעיקר בעניין גברים ונשים [צניעות, חברה מעורבת, לימוד גמרא לנשים] וקצת בסדר עדיפויות ועניין תפיסת רבנים. קצת גם בענייני מניעת היריון אבל לאחרונה גיליתי שרוב הרבנים כן קשובים בנושא אז זה כבר פחות אישיו לדעתי. תכלס ברוב המצוות אין מחלוקות מהותיות- כולנו נוטלים ידיים, כולנו מברכים ברכת המזון וכולנו שומרים שבת אני מקווה. 

בקיצור, ברור שכמותית אין הרבה מחלוקות, אבל איכותית הן גדולות מכדי שיהיה אפשר להתעלם מהן. יש שמצליחים ואשריהם, הרוב לדעתי לא. 

[אני נשואה לבחור ממעלה אליהו, שלא יהיו פה אי הבנות. עם כל זה אני בספק רב כמה מהישיבה שלו היו מוכנים לצאת איתי והוא מסכים איתי בנושא, הגענו לאולי שלושה שהיו מוכנים לשקול את זה].

לצערי בכאב רב אני יגיד לך שהרמה איכותית של מחלוקות שאני מזהה פה היא לא משהו חיובי או הכרחי.

מרגיש לי ש95% מסכימים על אותו דבר, רק הדגשים החינוכיים שמדברים עליהם שונים ב180 מעלות.

אם במקום אחד ידגישו את החשיבות של חשיבה עצמאית ובמקום אחר ידגישו את החשיבות של אמונת חכמים, זה לא אומר שזה סותר. זה אומר שיהיו הרבה 'חסידים שוטים' שיטעו כל אחד לאחד הכיוונים.

אנחנו לא פחות קיצוניים בחריפות מהמחלוקות של בית הלל ובית שמאי אנחנו פשוט מנתבים את זה למקום לא נכון.

בצורה ציבורית, אני מתכוון.

הרבה לוקחים מהעניין איזו 'שייכות למחנה מסויים' - שסתם מכביד על כל העסק. 

דעה זאת דעה, ולכן עמדה תורנית לא צריכה להיות קשורה בעבתות אהבה למחנה כזה או אחר.

קיצר, אני מסכים איתך במציאות. אני חושב שהיא לא מטיבה לאף אחד והיא לא נובעת מדברים חיוביים.

ברמה האישית -

כל אחד ידע את האמת. איפה הוא עומד. מה הוא מבין ומה הוא לא מבין. ובאיזה רמה הוא מבין.

יתייחס בכבוד וענווה לסובבים אותו בלי קשר למחלוקות ענייניות כאלו ואחרות.

ברמה הציבורית -

שהשיח המרכזי לא יהיה ברמה של "עיתונאיים" שמסבירים סוציולוגית איך הציבור מתחלק ומנסים להדגיש את הנפרד. אלא להדגיש את המשותף. שיח ענייני ושלא מטיל האשמות על צד שאיננו מסכים איתו. אלא פועל בצורה עניינית.

שלא מתייחס בכובד ראש לשייכות מגזרית או תת מגזרית כלשהי אלא לאנשים בפנ"ע.

ברגע ששמים את הדגש על האנשים ולא על מגזרים כולם מרוויחים. מתעסקים בעיקר. והעיקר זה האנשים.

ברמה הישיבתית - 

כבר עברנו את הימים שיש 5 ישיבות הסדר וזהו.

ב"ה 'עולם הישיבות הציוניות' התפתח והתחדדו הבדלים ויש מקום לדינמיקה שיכולה ליצור דברים משותפים.

יש יוזמות מלמטה ומלמעלה שעוסקות בכך (הרב אלי סדן ארגן פרוייקט ביחס לאיחוד כזה)

זה נראה לי האידיאל.

איך להגיע לשם?

זה עניין של החלטה בעיקר.

בס"ד

זאת אומרת, נניח והכל קורה או נניח שיש אנשים כאלה [אני כן חושבת שאני קצת כזאת ברמה מסוימת ומכירה עוד כאלה], אתה חושב שזה גורם לכך שיהיה אפשר להתחתן על אף ההבדלים שציינתי?

לחילופין, אתה חושב שזה האידיאל בלי קשר להאם נישואין יתאפשרו? כי עם זה אני מאד מסכימה.

ברור שאנשים שהם בקצוות מבחינת תפיסה הם לא יוכלו להסתדר ביחד.

השיח כיום הוא מאוד מפלג.

עם שיח יותר מאוזן אני מאמין שממילא אנשים יוכלו יותר להזדהות אחד עם השני (וגם ללמוד אחד מהשני) וממילא זה גם משפיע על העניין המדובר.

ברמה האישית - כל אחד יודע מה התפיסות שלו ויודע מה העיקר בהם ומה הטפל בהם ועל פי כך עם מי הוא יכול להיות שותף להמשך החיים.

דגשים חינוכיים אצל אדם שבאמת בעומק נפשו מאמין בהם, הם הדבר הכי עמוק בנפשו.

הוא יכול להבין שיש אנשים שחושבים אחרת (וגם זה אתגר מחשבתי די רציני, שיש אנשים הגיוניים וטובים עם כוונות טובות שחושבים הפוך מהאמונות שהוא כל כך משוכנע בהן), אבל לחיות ביחד עם אדם כזה, ולחנך ילדים כשכל צד רואה את הבסיס לכל תפיסת החינוך בכיוון שונה לגמרי, לא נשמע לי כמו משהו ש"עם קצת ענווה תפתור את זה"

דגשים חינוכיים זה דבר מבורך. אגו מופרז זה דבר שלילי.

מה שהתכוונתי לומר - 

העניין המרכזי במחלוקות שבין בתי מדרש שונים הם הדגשים החינוכים,

משמע שבתוכן עצמו אין כ"כ מחלוקת. לפחות לא קיצונית. 

יש כאלה שבמקום לקחת את המסרים החינוכיים עצמם הם בוחרים לקחת את המעטפת החיצונית ושמים את ה'שייכות התת מגזרית' במרכז. 

זה נובע מתוך אגו אישי לא מאוזן לפי הבנתי.

צריך לקחת את המסר ולא שייכות חברתית. או לפחות להבחין בין השתיים.

בס"ד

אבל עכשיו באמת עולה לי משהו בזכרון לגבי זה

"הערך של הלאום ושל הדת יהיו הולכים וגדלים ככל שיהיו קשורים לערך הענווה

הלאום יכול להיות העצמת האגו אך גם העמדת האגו על מקומו

הדת עשויה להיות חותמת הגומי העליונה מכל לגאווה האנושית, אך העמידה בפני אלוקים מכניסה אותנו לעמדה אנושית"

(הרב פרומן, הציטוט עם קצת חוסר דיוק)

הנוכחות של תורה ומצוות - או שמירתם - בחיים של האדם

ולכן זה נמדד לפי השאלה "עד כמה האדם הזה עושה את הדברים שאנשים שומרי תורה ומצוות עושים"

ולכן אם יש לבוש או כל נוהג אחר שמקובל בין שומרי תורה ומצוות - התרחקות מזה נתפסת כמחשידה מבחינת רמה תורנית

רק חריגים מסוגלים לחיות בשני עולמות ממש, ולהיות גם נוכחים לגמרי בעולם של שומרי תורה ומצוות וגם להתנהג כלפי חוץ כאילו הם לא, וגם אז זה תלוי מוטיבציה (למה להתלבש שונה מהחברה שאתה חי בה? האם זה מרד? במה עוד אתה מורד?)

ולפי השאלה עד כמה משקיעים בתורה ומצוות (שזה אומר לימוד תורה והקפדה על מצוות)

בדרך כלל יש קורלציה גבוהה עם יראת שמים ולכן נחשב כאינדיקציה, כמובן יש חריגים לכל הכיוונים, ובכל מקרה יכולת המדידה שלנו ליראת שמים של הזולת היא די מוגבלת, מה גם שלא ברור לי למה זה כל כך חשוב לחיי נישואין תקינים - ואסביר: מה שחשוב לי בשביל החיים שלי זה רק ההשפעה של אמונת האחר על החיים שלי. בפועל לא אכפת לי במה הוא באמת מאמין, זה עניין אישי שלו. ברור שלא נעים לחיות לצד שקרן, אבל אנחנו לא מדברים כאן על שקרן במודע אלא על מישהו שלא הפנים לגמרי את יראת השמים שלו. בזה אני לא מבדיל כל כך. אם ראינו מישהו שהוא אכן ירא שמים מרבים, ובכל זאת מתנהג כאילו הוא לא - זה נדיר, וגם להיפך - מישהו שמדקדק במצוות אבל כל התוכן ריק. בדרך כלל יש קשר בין הפנים לביטוי החיצוני והמעשי.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.