הכוונות הגדולות נמדדות במעשים הקטנים,

בלי קשר, אני חושב שזאת טעות למדוד אנשים רק ע"פ דברים חיצוניים זניחים.

השאלה עד כמה זה אומר. השאלה כמה זה עקרוני

הדברים האלה הם כל מיני פרטים קטנים שעוזרים לבנות בניין יציב 

ויש את הרוח, או את הפנימיות, שזה יותר אווירה והשפעה של קדושה.

סתם לדוג' ככל שמתנתקים מאווירה של חוסר צניעות אז יש יותר רצון לקדושה. 

(לא בטוחה שהכי קשור למה ששאלת. )

טייטלים, כותרות, השתייכות מגזרית,

זה דבר שהרבה יותר קל לראות אותו מאשר משהו פנימי.

לטוב ולמוטב.

איזה בנאדם קסום שלח לי את זה ונראה

לי שזה מתאים קצת לכאן.

אם היינו רואים את הנשמה ולא את הלבוש שלה,

את מי שהיא ולא מה שהיא לובשת...
לא את הפראק ולא את השטריימל, לא המגבעת ולא הכיסוי ראש,

הכיפה, גרביים, חצאית ארוכה/קצרה.. אולי היינו נראים ומרגישים אחרת.

קשה לה, אמנם קצת פחות מכל ה 40 טון לשון הרע שפיזרת השנה...
אבל קשה לה, קצת.

ובוחן לבבות, רחמנא, ליבא בעי... ומה זה הכל אם לא לב.

אתמול היה רשע לפני המקום והיום צדיק לפני המקום,

לבוש משתנה ברגע, כיפה עולה 10 שקלים, גרביים יש במבצע 40 דניר ביש חסד,

פראק זה מעיל ארוך של זארה, והזקן נכנס גם לאופנה של החילונים ואגב

בשטייסל כל השחקנים היו חילונים...
ככה זה, הסל של הכביסה סופג את הכל...
העולם הזה הוא פורים אחד גדול, רק שבפורים, את הלבוש של

אף אחד אנחנו לא שופטים, כי תכל'ס זו תחפושת ומי הוא באמת אנחנו לא יודעים...
אבל ביום יום הרי יש לכולנו רוח הקודש לשפוט אנשים שנראים קצת פשוטים,

שלקרסול שלהם אולי גם לא נגיע גם בעוד חמישים שנה..

אם תסתכל לבנאדם ישר בלבן של העין, תראה את הפנימיות שלו

וכל השאר זו הצעת הגשה על מצע של קשקוש כלשהו.
 

פנימיות!

ואני הכי בעד פנימיות...

אבל אני ממש לא אוהבת את הגישה שאומרת העיקר המידות, העיקר הלב, העיקר הרצון.

זה נכון, חשוב לב, חשוב רצון, 

אבל לעבור על ההלכה בדברים חיצוניים חשוב לא פחות!
ולפעמים אני רואה אנשים יקרים, מקסימים, עם מידות כאלו טובות

שמחפפים קצת פה וקצת שם בהלכות

והלב שלי נשבר.

הלכה זה דבר ה'

כואב לי על תופעת הלייטיות או מסורתיות

שכאילו העיקר הלב

או לשמור על גחלת מסוימת.

לא , לא , לא

רצון ה' הוא גם בפרטים הקטנים, גם בדקויות, 

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה!!!!

ריבונו של עולם!

העולם שטוף בזימה, שטוף!!!!!
אם אנחנו שיודעים מה רצון ה' לא נשמור על הצניעות כמו שצריך בלי לחפף

אז מי כן?????????

(דיברתי על שתי תופעות-

תופעה אחת של חוסר ידיעה בהלכות, חוסר בקיאות בהלכה שגורם להרבה עבירות בשוגג... 

ותופעה שניה של להקל בעניינים של צניעות.... )

אנשים שכותבים 

"אוהב להנות מהחיים, קצת ספורט, קצת מוזיקה"

בשביל זה באת לעולם?????

בשביל זה סבלת הולדה ואחכ תסבול מוות

ואולי שוב גלגול ועוד גלגול

לא, באמת, אני לא מצליחה להבין אנשים.. לא מצליחה.

סליחה על הפריקה.

לילה טוב.

ולא חושב שאיפשהו הוא אומר את זה למעשה.

אני חושב שהעניין הוא לא לפסול אדם עפי חיצוניות כל זמן

שהשאיפה שלו היא להתקרב באמת לה'. 

הכרתי מישהי שהתחתנה עם לבוש שחור לבן מדהים, חולצה מגוהצת

והכל.. 

והראש ריק, ובפנים קצת רחוק מיראת שמים.

אבל הלבוש יפה ממש. 

הכרתי גם מישהו, אשתו לבשה צנוע לחלוטין

אבל הלב קורא לתאילנד. 

אז מה זה נזם לעומת יראת השמים העצומה שבה? 

ומה שווה בלי נזם אם יראת שמים אין?

ולא ללכת שולל אחרי חיצוניות בלבד

אבל מפה ועד להגיד אל תשים לב לחיצוניות,

זאת גישה עקומה בעיניי

אני מבינה שהיא באה כדי לאזן תופעה של עבודת ה' חיצונית וריקה.

ועדיין...

אבל את הרעיון הבנת. 

(:

וזה לא רק בזוגיות.. גם בחיי היומיום אל מול אנשים שונים.

בלי ההתנשאות הזו היה קל הרבה יותר ליצור אחדות בעם ישראל.

שאכן לא מאפשרות צורת חיים משותפת.

אם זה מה שאת באה לומר.

אבל צערנו הרב הרבה פעמים זה עודף אגו נסרח ביחס לעמדה מסויימת שמונעת מבנאדם לפנות לעמדה השנייה בענווה.

את צודקת (במידה וניחשתי נכון חחח) אבל גם הוא צודק.

בס"ד

אני מתייחסת לדוגמה שהוא נתן- הר המור אל מול מגדל עוז. בתפיסת העולם של שני המקומות האלה יש נקודות שסותרות זו את זו. החוסר רצון של שני הצדדים להתפשר זה לא מעודף אגו, זה מאמונה בדרך מסוימת. לצורך העניין, אני לא הייתי מתחתנת עם בעל שהיה מסרב שאלמד גמרא ויש כאלה אבל זאת דרך שלא מתאימה לי ולא הייתי רוצה לגדל בה את ילדיי. עוד דוגמה, אני מאד דוגלת בללמוד את הנושא ולהחליט, לא על כל דבר לרוץ לרב. למשל בעניין פאה ככסר"ש, אני ישבתי ולמדתי את הנושא לפני שהחלטתי לעבור לפאה. לא הייתי מסתדרת עם בעל שפשוט היה אומר לי "אבל הרב שלי אוסר", זה היה משגע אותי. 

בקיצור, אלו תפיסות עולם מאד שונות. זה לא מנהגי כשרות או דברים קטנים שבאמת שטות לפסול עליהם [עוד לא פגשתי את האדם שפסל מישהי כי היא אוכלת אבקת חלב נוכרי], זאת דרך חיים שסותרת את הדרך חיים שמולה.

אגב, התשובה של @קוד אבל פתוח בטח תהיה שבסוף זה עניין של כמה אתה מתערב לשני בחיים ושאלו הבדלים שאפשר לגשר עליהם. אני רוצה להקדים תרופה למכה ולומר שגם אלה שדוגלים בגישה שעבודת ה' היא אישית של כל אחד הם מצד מאד מסוים של המפה. חוץ מזה שבסוף לכל אחד יש גבולות בהנחה שרוצים בית דתי. כמו שהוא שלל חילוני ודתיה, אחר ישלול מישהי עם דרך חיים שמרנית או עם דרך חיים פתוחה או כל וריאציה אחרת. 

זהו 

אני אישית מרגיש שיש הרבה שיח מזלזל מתי שעוסקים בגישות של בתי מדרש שונים. זלזול שנובע בין היתר מאגו.

בשני הצדדים האנשים הגדולים שעוסקים בזה עוסקים בזה בצורה מכבדת (מידע אישי).

הפערים יותר קטנים ממה שחושבים.

הרבה מהמחלוקות לפעמים זה סטיגמות וחוסר הכירות.

ככה אני חוויתי.

בכל אופן השאלה של הסטסטיקה היא לא כ"כ מעניינת אז אין לאן להתקדם כ"כ.

אנחנו מסכימים באופן עקרוני ואף יותר מזה.

בס"ד

תמיד אמרתי שההבדלי גישות הם בעיקר בעניין גברים ונשים [צניעות, חברה מעורבת, לימוד גמרא לנשים] וקצת בסדר עדיפויות ועניין תפיסת רבנים. קצת גם בענייני מניעת היריון אבל לאחרונה גיליתי שרוב הרבנים כן קשובים בנושא אז זה כבר פחות אישיו לדעתי. תכלס ברוב המצוות אין מחלוקות מהותיות- כולנו נוטלים ידיים, כולנו מברכים ברכת המזון וכולנו שומרים שבת אני מקווה. 

בקיצור, ברור שכמותית אין הרבה מחלוקות, אבל איכותית הן גדולות מכדי שיהיה אפשר להתעלם מהן. יש שמצליחים ואשריהם, הרוב לדעתי לא. 

[אני נשואה לבחור ממעלה אליהו, שלא יהיו פה אי הבנות. עם כל זה אני בספק רב כמה מהישיבה שלו היו מוכנים לצאת איתי והוא מסכים איתי בנושא, הגענו לאולי שלושה שהיו מוכנים לשקול את זה].

לצערי בכאב רב אני יגיד לך שהרמה איכותית של מחלוקות שאני מזהה פה היא לא משהו חיובי או הכרחי.

מרגיש לי ש95% מסכימים על אותו דבר, רק הדגשים החינוכיים שמדברים עליהם שונים ב180 מעלות.

אם במקום אחד ידגישו את החשיבות של חשיבה עצמאית ובמקום אחר ידגישו את החשיבות של אמונת חכמים, זה לא אומר שזה סותר. זה אומר שיהיו הרבה 'חסידים שוטים' שיטעו כל אחד לאחד הכיוונים.

אנחנו לא פחות קיצוניים בחריפות מהמחלוקות של בית הלל ובית שמאי אנחנו פשוט מנתבים את זה למקום לא נכון.

בצורה ציבורית, אני מתכוון.

הרבה לוקחים מהעניין איזו 'שייכות למחנה מסויים' - שסתם מכביד על כל העסק. 

דעה זאת דעה, ולכן עמדה תורנית לא צריכה להיות קשורה בעבתות אהבה למחנה כזה או אחר.

קיצר, אני מסכים איתך במציאות. אני חושב שהיא לא מטיבה לאף אחד והיא לא נובעת מדברים חיוביים.

ברמה האישית -

כל אחד ידע את האמת. איפה הוא עומד. מה הוא מבין ומה הוא לא מבין. ובאיזה רמה הוא מבין.

יתייחס בכבוד וענווה לסובבים אותו בלי קשר למחלוקות ענייניות כאלו ואחרות.

ברמה הציבורית -

שהשיח המרכזי לא יהיה ברמה של "עיתונאיים" שמסבירים סוציולוגית איך הציבור מתחלק ומנסים להדגיש את הנפרד. אלא להדגיש את המשותף. שיח ענייני ושלא מטיל האשמות על צד שאיננו מסכים איתו. אלא פועל בצורה עניינית.

שלא מתייחס בכובד ראש לשייכות מגזרית או תת מגזרית כלשהי אלא לאנשים בפנ"ע.

ברגע ששמים את הדגש על האנשים ולא על מגזרים כולם מרוויחים. מתעסקים בעיקר. והעיקר זה האנשים.

ברמה הישיבתית - 

כבר עברנו את הימים שיש 5 ישיבות הסדר וזהו.

ב"ה 'עולם הישיבות הציוניות' התפתח והתחדדו הבדלים ויש מקום לדינמיקה שיכולה ליצור דברים משותפים.

יש יוזמות מלמטה ומלמעלה שעוסקות בכך (הרב אלי סדן ארגן פרוייקט ביחס לאיחוד כזה)

זה נראה לי האידיאל.

איך להגיע לשם?

זה עניין של החלטה בעיקר.

בס"ד

זאת אומרת, נניח והכל קורה או נניח שיש אנשים כאלה [אני כן חושבת שאני קצת כזאת ברמה מסוימת ומכירה עוד כאלה], אתה חושב שזה גורם לכך שיהיה אפשר להתחתן על אף ההבדלים שציינתי?

לחילופין, אתה חושב שזה האידיאל בלי קשר להאם נישואין יתאפשרו? כי עם זה אני מאד מסכימה.

ברור שאנשים שהם בקצוות מבחינת תפיסה הם לא יוכלו להסתדר ביחד.

השיח כיום הוא מאוד מפלג.

עם שיח יותר מאוזן אני מאמין שממילא אנשים יוכלו יותר להזדהות אחד עם השני (וגם ללמוד אחד מהשני) וממילא זה גם משפיע על העניין המדובר.

ברמה האישית - כל אחד יודע מה התפיסות שלו ויודע מה העיקר בהם ומה הטפל בהם ועל פי כך עם מי הוא יכול להיות שותף להמשך החיים.

דגשים חינוכיים אצל אדם שבאמת בעומק נפשו מאמין בהם, הם הדבר הכי עמוק בנפשו.

הוא יכול להבין שיש אנשים שחושבים אחרת (וגם זה אתגר מחשבתי די רציני, שיש אנשים הגיוניים וטובים עם כוונות טובות שחושבים הפוך מהאמונות שהוא כל כך משוכנע בהן), אבל לחיות ביחד עם אדם כזה, ולחנך ילדים כשכל צד רואה את הבסיס לכל תפיסת החינוך בכיוון שונה לגמרי, לא נשמע לי כמו משהו ש"עם קצת ענווה תפתור את זה"

דגשים חינוכיים זה דבר מבורך. אגו מופרז זה דבר שלילי.

מה שהתכוונתי לומר - 

העניין המרכזי במחלוקות שבין בתי מדרש שונים הם הדגשים החינוכים,

משמע שבתוכן עצמו אין כ"כ מחלוקת. לפחות לא קיצונית. 

יש כאלה שבמקום לקחת את המסרים החינוכיים עצמם הם בוחרים לקחת את המעטפת החיצונית ושמים את ה'שייכות התת מגזרית' במרכז. 

זה נובע מתוך אגו אישי לא מאוזן לפי הבנתי.

צריך לקחת את המסר ולא שייכות חברתית. או לפחות להבחין בין השתיים.

בס"ד

אבל עכשיו באמת עולה לי משהו בזכרון לגבי זה

"הערך של הלאום ושל הדת יהיו הולכים וגדלים ככל שיהיו קשורים לערך הענווה

הלאום יכול להיות העצמת האגו אך גם העמדת האגו על מקומו

הדת עשויה להיות חותמת הגומי העליונה מכל לגאווה האנושית, אך העמידה בפני אלוקים מכניסה אותנו לעמדה אנושית"

(הרב פרומן, הציטוט עם קצת חוסר דיוק)

הנוכחות של תורה ומצוות - או שמירתם - בחיים של האדם

ולכן זה נמדד לפי השאלה "עד כמה האדם הזה עושה את הדברים שאנשים שומרי תורה ומצוות עושים"

ולכן אם יש לבוש או כל נוהג אחר שמקובל בין שומרי תורה ומצוות - התרחקות מזה נתפסת כמחשידה מבחינת רמה תורנית

רק חריגים מסוגלים לחיות בשני עולמות ממש, ולהיות גם נוכחים לגמרי בעולם של שומרי תורה ומצוות וגם להתנהג כלפי חוץ כאילו הם לא, וגם אז זה תלוי מוטיבציה (למה להתלבש שונה מהחברה שאתה חי בה? האם זה מרד? במה עוד אתה מורד?)

ולפי השאלה עד כמה משקיעים בתורה ומצוות (שזה אומר לימוד תורה והקפדה על מצוות)

בדרך כלל יש קורלציה גבוהה עם יראת שמים ולכן נחשב כאינדיקציה, כמובן יש חריגים לכל הכיוונים, ובכל מקרה יכולת המדידה שלנו ליראת שמים של הזולת היא די מוגבלת, מה גם שלא ברור לי למה זה כל כך חשוב לחיי נישואין תקינים - ואסביר: מה שחשוב לי בשביל החיים שלי זה רק ההשפעה של אמונת האחר על החיים שלי. בפועל לא אכפת לי במה הוא באמת מאמין, זה עניין אישי שלו. ברור שלא נעים לחיות לצד שקרן, אבל אנחנו לא מדברים כאן על שקרן במודע אלא על מישהו שלא הפנים לגמרי את יראת השמים שלו. בזה אני לא מבדיל כל כך. אם ראינו מישהו שהוא אכן ירא שמים מרבים, ובכל זאת מתנהג כאילו הוא לא - זה נדיר, וגם להיפך - מישהו שמדקדק במצוות אבל כל התוכן ריק. בדרך כלל יש קשר בין הפנים לביטוי החיצוני והמעשי.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי