המקור למנהג הזה?

אני לא בא לומר לשון הרע חלילה על המגזר החרדי, יש בהם המון מעלות חשובות מאוד.

חשוב לי להבין איך המנהג הזה התחיל אצלם..

אשמח אם מישהו יוכל להסביר גם את זה, אבל יותר חשוב לי אם תענו על השאלה ששאלתי..

מעיר על הרמב"ם שגלל כל הטרדות והלחצים כיום כדי לגדול ולהיות ת"ח א"א לעבוד במקביל (ואם זה היה נכון בימיו, ק"ו לימינו). מהכא להתם בהסתמך על רמב"ם אחר (בסוף הלכות שמיטה ויובל), החליטו (ולא נכנס כרגע לשאלה מי) שכל אחד שמלאו ליבו יכול להיות כחלק מהחבורה שעוסקת בתורה כל היום כולו עבור עמ"י. (החלטה אגב שללא ספק הייתה נכונה לשעתה). זה בערך בקצרמרות ממש.

לגבי הקניית הבית זה לחלוטין לא רלוונטי להיום..

לכן גם לא הזכרתי את זה זה אלא שמתי דגש רק על המקצוע, אני חושב שכל עוד לאדם יש מקצוע ביד הוא כבר יכול להשכיר דירה ולחשוב כמובן על חתונה.. בית במציאות של היום כמו שאמרת לחלוטין לא ריאלי..

בזמן הרמב"ם - מחד - בגיל 16 כבר היה לך "מקצוע"..

ומאידך - כל עוד ולא היה לך מקצוע - לא היה לך שום יכולת להתקיים, 

ובנוסף, אם אין לך מקצוע, סימן שאתה לא בכיוון.... מה שלא דומה כלל להיום - שאתה "על המסלול" בכל מקרה, אם התחלת ללמוד וכו'. אז - אם אתה בלי מקצוע זה אומר דרשני - כי הרי כנ"ל - מאוד מהר משיגים מקצוע.. אז כנראה שאתה בונה על "בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות".. וזה טימטום, לכן הרמב"ם יוצא נגד.

בפועל, כיום אתה יכול להיות "על המסלול", כשברור לך שתוך X שנים אתה ככל הנראה במעגל העבודה. ואת השניםש בנתיים אתה מנצל כדי לייעל את הכניסה שלך לשוק, ומתקיים בנתיים בצמצום מסויים.

מוזר..

ואם אתה טוען שזה ב"י - בכלל מפתיע..

אשמח מאוד למקור.

הוא מצרף את העניין של אין עונשין בי"ד ש"מ עד כ'.

הרמב"ם מתייחס לגמרא; רב הונא לטעמיה דאמר כבן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך? אלא אימא, כל ימיו בהרהור עבירה. וכך מביא העין משפט.

ובפשטות אפשר להבין זאת מדבריו במקום אחר; לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה, שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד. ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי, ישא ואחר כך ילמוד תורה.

והתשובה לכך היא שאיני יודע.

אני מאמין שתורת הסוד העוסקת בפנימיות תמיד נוגעת גם כאן בביאור המדויק אך עוד לא זכיתי ללמוד על כך.

כן ראוי לומר שהמספר הנ"ל אינו מספר בעלמא אלא מספר חשוב לדברים רבים בחז"ל ובראשונים. הרי לרבים מן הראשונים חלק מהעונשין מתחילים רק מגיל 20, ואולי זו אחת הסיבות למספר גם לענייננו. כאן אולי נכון להעיר שלכאורה כך פסקו הראשונים ועד השו"ע, שמי שעבר גיל 20 ולא נשא אישה (מתוך רצון) עובר על מצוות פריה ורביה.

וכדאי גם לעיין במקור שהביא הרב מלמד בהרחבות למאמר שהבאת (ובכלל יש שם הרבה על הנושא) -

ובאמת יש לברר מדוע אמר רב הונא שכל הדוחה את נישואיו מעבר לגיל עשרים, כל ימיו בהרהורי עבירה. הרי בשנות הנעורים יצר הרע שולט להחטיא בהרהורים ובשז"ל יותר מאשר לאחר גיל עשרים, ומדוע דווקא עיכוב הנישואין לאחר גיל עשרים גורם שיהיו כל ימיו בהרהורי עבירה? ונראה שכל עוד הוא יודע שכאשר יגיע זמנו יתחתן ויאהב את אשתו כגופו, גם אם הוא חוטא לפני כן, הוא יודע שחטאיו זמניים ואין ראוי להמשיך בהם, וכשיגיע לנישואיו ישמור את כל תשוקתו לאשתו; אבל כאשר רווקותו נמשכת מעבר לזמן, והוא מתרגל למצוא סיפוק ליצרו בעבירה, הרי שהוא נכנע ליצרו הרע, וכבר אינו מאמין שיוכל להתגבר עליו. לכן, אף לאחר שיתחתן, מהרהורי עבירה כבר לא יינצל, כי הם הפכו להיות חלק ממנו.

וראיתי במהרש"א שכתב: הקב"ה מצפה לאדם כו' כיון שהגיע לכ' שנין ולא נשא אומר תיפח עצמותיו כו' אמר שהקב"ה מצפה כו' כדאמרינן ביבמות כל שאינו מקיים פ"ו כאילו ממעט הדמות ואמר תיפח עצמותיו לפי שג' שותפין באדם ומאביו נבראו העצמות כדאמרינן במס' נדה וזה שאינו מקיים פ"ו וממעט הדמות מהעצמות במדה זו תיפח עצמותיו.

ולא הבנתי. אבל חשבתי מתוך כך, ואני אומר זאת על עצמי בלבד ולא כפירוש או כחובה חלילה, שאולי ברובד מסוים וגבוה זו בעצם טיפה אנוכיות או מעט כפוי טובה לה' יתברך. כי הרי לכאורה זה מיעוט מלבושי ה' בעולם.

ולא באתי לומר מה נכון ולא להקשות על הסוברים אחרת.

באתי רק לומר שהרמב"ם כאן הוצא מהקשרו.

יש לא מעט גברים שחושבים כמוך... 

ובאמת יש היגיון מסוים לרצות לבנות בית ממקום יציב

אבל אתה צריך לקחת בחשבון שאתה תתחתן בגיל יותר מאוחר

אבל ממה ששמתי לב מגברים כאלה שאני מכיר, זה שהרבה פעמים, אחרי שהתרגלת לחיות לבד, וכבר ביססת את עצמך לבד, והתרגלת לאהוב לחיות לבד, קצת יותר קשה להכניס מישהי לתוך החיים שלך. נכון שגם אם תתחיל להיפגש עכשיו, לא בטוח תתחתן בקרוב, ואתה עלול לחיות הרבה זמן לבד, אבל עדיין עצם העובדה שאתה עוסק בחיפוש זוגיות ורוצה את זה, גורם לך להרגיש את החוסר של חיים לבדך, וזה משאיר אצלך בלב את הפתח להכניס מישהי.  

נקודה נוספת - תשים לב אם זה באמת נובע מדאגה למצב הכלכלי של הבית העתידי שלך, או שזה רק תירוץ שבא לכסות על פחדים אחרים שיש לך מנישואין או הרגשה של חוסר בשלות לחיי זוגיות...

אני באופן אישי חולק על התפיסה הזאת... אין שום דבר רע להתחתן ממקום לא הכי יציב ולהתבסס ביחד לאט לאט...

ממה שאני רואה אצל כאלה שהתחתנו בגיל צעיר, הם מצליחים להסתדר מבחינה כלכלית, אולי זה מאתגר יותר, אבל מסתדרים... חבל לדחות את גיל הנישואין כל כך הרבה שנים מסיבות חיצוניות שלא קשורות באופן ישיר לבשלות שלך לזוגיות...

החשש הוא שכעת מאחר ולאדם אין מקצוע לגיטימי ביד

אזי במהלך רוב חייו הוא יהיה טרוד בעיינים של פרנסה, שיכול להוביל גם למצבים לא נעימים בנישואים..

מי שמכיר אותי תמיד אומר עליי שאני מחושב יותר מדיי...

הבנתי את הטענות שלכם ואני מסכים עם כולכם תודה רבה ממש!

דבר פרקטית, אל תדבר עם ציטוטים של מקורות.

אם אתה רוצה יש לפניך הרבה עבודות בשוק שאתה יכול לעבוד בהם בלי תואר.

נכון, לא תוכל לחסוך הון אבל תוכל להתקיים בכבוד.

יש פה שני רצונות - רצון למקצוע ורצון להתחתן.

צריך לדעת איך לשלב את שני הרצונות הללו.

יכולה להיות יותר מתשובה אחת לזה.

זה בהחלט עניין של סדרי עדיפויות היחס בין הערכים הללו.

להתחתן ויפה שעה אחת קודם, כל אלו שחיכו וחשבו שאם יהיה להם כסף

ומקצוע,,, בסוף נתקעו(כמובן לא כולם)אם יש הצעה טובה בחורה טובה

עם מידות טובות אל תחכה,ולכל אלו שהגיבו פה על בעל לומד וכ,,,

אכן בעלי לומד כל היום תורה ואני הכי מאושרת בעולם שזכיתי לבן

תורה.

אבל במציאות רואים שהרבה אנשים מצליחים בדרך הזו.

עדיף שתנסה לבדוק ביחס לעצמך, מה האפשרויות העומדות בפניך, ומה מתאים לך.

כבר ענו לך פה ודי בארוכה, ולכן אקצר מעט, ואם יועיל - מה טוב.

מעט מדברי הרמב"ם בהלכות דעות לא רלוונטיים לימינו. אנחנו חיים בחברה שונה ובתנאים שונים לגמרי, ואם תנסה לעשות העתק הדבק מכל הלכה, הרמב"ם בעצמו יהיה הראשון להכות על קדקדך. ובדיוק כשם שכיום אין דרך בע"ב ללמוד תשע שעות ביום (הלוואי על הרבנים), גלל כל הטרדות והלחצים, כך גם גבי ההנהגה היום. 

כמו שכבר הרחיבו פה, ישנם אפשרויות להתפרנס גם כסטודנט (אז כן, צריך לנהל זמנים), ויתכן שצריך לצמצם בהוצאות - אבל זה בהחלט אפשרי. בכלל, במציאות כיום קניית דירה היא תענוג והשקעה שלעיתים מאוד מאוד לא משתלמת (הודות למדיניות הממשלתית בשנים האחרונות). ולכן זהו בכלל לא קריטריון בעניין.

כאחד שלומד תואר כזה אני לגמרי מבין, אבל ברוב הפעמים כן ניתן. רק צריך להיות מחושבים.

אם באמת מתחילים תואר קשה בשנה א' - אז יתכן שזו סיבה באמת להתעכב...

אבל בהרבה מקרים אפשר להסתדר. 

מרוב "שמא", אדם יכול להגיע למצב שאחרי כל ה"הכנות" כבר קשה לו למצוא.

הרמב"ם עצמו הרי לא דיבר על מציאות של "לימודים לתואר", אלא על "יטע כרם".."מלאכה המפרנסת אותו".  ולא דיבר על מציאות שמתחילים בגיל כזה לנטוע אותו, מן הסתם.

צריך לעשות תכנית ריאלית איך אפשר להסתדר כלכלית בצד לימודים, ולא לעכב עם יותר מידי חששות.

כמובן, תלוי גם אישית באדם ובבשלותו ורצונו.

[משתנה מאוד בין האיזורים השונים, כמובן]. וביחד עם המיסים, זה עשוי להגיע ל50%.

אני מניח שאת ההוצאה הזו לא הייתה לאותם אנשים. 

ומאידך, לגור בבית שזהו מצבו החוקי, זו לא בדיוק היציבות הכלכלית האידיאלית.

ודווקא אז התחתנו

איך עלית על נסיון ההסתרה המתוחכם מאוד שלי?

לפעמים ה' רוצה לבדוק אם תסמוך עליו כשלא הכל הולך ישר, כשאתה מקריב בשביל התורה והעבודה וכו'.

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.