המקור למנהג הזה?

אני לא בא לומר לשון הרע חלילה על המגזר החרדי, יש בהם המון מעלות חשובות מאוד.

חשוב לי להבין איך המנהג הזה התחיל אצלם..

אשמח אם מישהו יוכל להסביר גם את זה, אבל יותר חשוב לי אם תענו על השאלה ששאלתי..

מעיר על הרמב"ם שגלל כל הטרדות והלחצים כיום כדי לגדול ולהיות ת"ח א"א לעבוד במקביל (ואם זה היה נכון בימיו, ק"ו לימינו). מהכא להתם בהסתמך על רמב"ם אחר (בסוף הלכות שמיטה ויובל), החליטו (ולא נכנס כרגע לשאלה מי) שכל אחד שמלאו ליבו יכול להיות כחלק מהחבורה שעוסקת בתורה כל היום כולו עבור עמ"י. (החלטה אגב שללא ספק הייתה נכונה לשעתה). זה בערך בקצרמרות ממש.

לגבי הקניית הבית זה לחלוטין לא רלוונטי להיום..

לכן גם לא הזכרתי את זה זה אלא שמתי דגש רק על המקצוע, אני חושב שכל עוד לאדם יש מקצוע ביד הוא כבר יכול להשכיר דירה ולחשוב כמובן על חתונה.. בית במציאות של היום כמו שאמרת לחלוטין לא ריאלי..

בזמן הרמב"ם - מחד - בגיל 16 כבר היה לך "מקצוע"..

ומאידך - כל עוד ולא היה לך מקצוע - לא היה לך שום יכולת להתקיים, 

ובנוסף, אם אין לך מקצוע, סימן שאתה לא בכיוון.... מה שלא דומה כלל להיום - שאתה "על המסלול" בכל מקרה, אם התחלת ללמוד וכו'. אז - אם אתה בלי מקצוע זה אומר דרשני - כי הרי כנ"ל - מאוד מהר משיגים מקצוע.. אז כנראה שאתה בונה על "בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות".. וזה טימטום, לכן הרמב"ם יוצא נגד.

בפועל, כיום אתה יכול להיות "על המסלול", כשברור לך שתוך X שנים אתה ככל הנראה במעגל העבודה. ואת השניםש בנתיים אתה מנצל כדי לייעל את הכניסה שלך לשוק, ומתקיים בנתיים בצמצום מסויים.

מוזר..

ואם אתה טוען שזה ב"י - בכלל מפתיע..

אשמח מאוד למקור.

הוא מצרף את העניין של אין עונשין בי"ד ש"מ עד כ'.

הרמב"ם מתייחס לגמרא; רב הונא לטעמיה דאמר כבן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך? אלא אימא, כל ימיו בהרהור עבירה. וכך מביא העין משפט.

ובפשטות אפשר להבין זאת מדבריו במקום אחר; לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה, שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד. ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי, ישא ואחר כך ילמוד תורה.

והתשובה לכך היא שאיני יודע.

אני מאמין שתורת הסוד העוסקת בפנימיות תמיד נוגעת גם כאן בביאור המדויק אך עוד לא זכיתי ללמוד על כך.

כן ראוי לומר שהמספר הנ"ל אינו מספר בעלמא אלא מספר חשוב לדברים רבים בחז"ל ובראשונים. הרי לרבים מן הראשונים חלק מהעונשין מתחילים רק מגיל 20, ואולי זו אחת הסיבות למספר גם לענייננו. כאן אולי נכון להעיר שלכאורה כך פסקו הראשונים ועד השו"ע, שמי שעבר גיל 20 ולא נשא אישה (מתוך רצון) עובר על מצוות פריה ורביה.

וכדאי גם לעיין במקור שהביא הרב מלמד בהרחבות למאמר שהבאת (ובכלל יש שם הרבה על הנושא) -

ובאמת יש לברר מדוע אמר רב הונא שכל הדוחה את נישואיו מעבר לגיל עשרים, כל ימיו בהרהורי עבירה. הרי בשנות הנעורים יצר הרע שולט להחטיא בהרהורים ובשז"ל יותר מאשר לאחר גיל עשרים, ומדוע דווקא עיכוב הנישואין לאחר גיל עשרים גורם שיהיו כל ימיו בהרהורי עבירה? ונראה שכל עוד הוא יודע שכאשר יגיע זמנו יתחתן ויאהב את אשתו כגופו, גם אם הוא חוטא לפני כן, הוא יודע שחטאיו זמניים ואין ראוי להמשיך בהם, וכשיגיע לנישואיו ישמור את כל תשוקתו לאשתו; אבל כאשר רווקותו נמשכת מעבר לזמן, והוא מתרגל למצוא סיפוק ליצרו בעבירה, הרי שהוא נכנע ליצרו הרע, וכבר אינו מאמין שיוכל להתגבר עליו. לכן, אף לאחר שיתחתן, מהרהורי עבירה כבר לא יינצל, כי הם הפכו להיות חלק ממנו.

וראיתי במהרש"א שכתב: הקב"ה מצפה לאדם כו' כיון שהגיע לכ' שנין ולא נשא אומר תיפח עצמותיו כו' אמר שהקב"ה מצפה כו' כדאמרינן ביבמות כל שאינו מקיים פ"ו כאילו ממעט הדמות ואמר תיפח עצמותיו לפי שג' שותפין באדם ומאביו נבראו העצמות כדאמרינן במס' נדה וזה שאינו מקיים פ"ו וממעט הדמות מהעצמות במדה זו תיפח עצמותיו.

ולא הבנתי. אבל חשבתי מתוך כך, ואני אומר זאת על עצמי בלבד ולא כפירוש או כחובה חלילה, שאולי ברובד מסוים וגבוה זו בעצם טיפה אנוכיות או מעט כפוי טובה לה' יתברך. כי הרי לכאורה זה מיעוט מלבושי ה' בעולם.

ולא באתי לומר מה נכון ולא להקשות על הסוברים אחרת.

באתי רק לומר שהרמב"ם כאן הוצא מהקשרו.

יש לא מעט גברים שחושבים כמוך... 

ובאמת יש היגיון מסוים לרצות לבנות בית ממקום יציב

אבל אתה צריך לקחת בחשבון שאתה תתחתן בגיל יותר מאוחר

אבל ממה ששמתי לב מגברים כאלה שאני מכיר, זה שהרבה פעמים, אחרי שהתרגלת לחיות לבד, וכבר ביססת את עצמך לבד, והתרגלת לאהוב לחיות לבד, קצת יותר קשה להכניס מישהי לתוך החיים שלך. נכון שגם אם תתחיל להיפגש עכשיו, לא בטוח תתחתן בקרוב, ואתה עלול לחיות הרבה זמן לבד, אבל עדיין עצם העובדה שאתה עוסק בחיפוש זוגיות ורוצה את זה, גורם לך להרגיש את החוסר של חיים לבדך, וזה משאיר אצלך בלב את הפתח להכניס מישהי.  

נקודה נוספת - תשים לב אם זה באמת נובע מדאגה למצב הכלכלי של הבית העתידי שלך, או שזה רק תירוץ שבא לכסות על פחדים אחרים שיש לך מנישואין או הרגשה של חוסר בשלות לחיי זוגיות...

אני באופן אישי חולק על התפיסה הזאת... אין שום דבר רע להתחתן ממקום לא הכי יציב ולהתבסס ביחד לאט לאט...

ממה שאני רואה אצל כאלה שהתחתנו בגיל צעיר, הם מצליחים להסתדר מבחינה כלכלית, אולי זה מאתגר יותר, אבל מסתדרים... חבל לדחות את גיל הנישואין כל כך הרבה שנים מסיבות חיצוניות שלא קשורות באופן ישיר לבשלות שלך לזוגיות...

החשש הוא שכעת מאחר ולאדם אין מקצוע לגיטימי ביד

אזי במהלך רוב חייו הוא יהיה טרוד בעיינים של פרנסה, שיכול להוביל גם למצבים לא נעימים בנישואים..

מי שמכיר אותי תמיד אומר עליי שאני מחושב יותר מדיי...

הבנתי את הטענות שלכם ואני מסכים עם כולכם תודה רבה ממש!

דבר פרקטית, אל תדבר עם ציטוטים של מקורות.

אם אתה רוצה יש לפניך הרבה עבודות בשוק שאתה יכול לעבוד בהם בלי תואר.

נכון, לא תוכל לחסוך הון אבל תוכל להתקיים בכבוד.

יש פה שני רצונות - רצון למקצוע ורצון להתחתן.

צריך לדעת איך לשלב את שני הרצונות הללו.

יכולה להיות יותר מתשובה אחת לזה.

זה בהחלט עניין של סדרי עדיפויות היחס בין הערכים הללו.

להתחתן ויפה שעה אחת קודם, כל אלו שחיכו וחשבו שאם יהיה להם כסף

ומקצוע,,, בסוף נתקעו(כמובן לא כולם)אם יש הצעה טובה בחורה טובה

עם מידות טובות אל תחכה,ולכל אלו שהגיבו פה על בעל לומד וכ,,,

אכן בעלי לומד כל היום תורה ואני הכי מאושרת בעולם שזכיתי לבן

תורה.

אבל במציאות רואים שהרבה אנשים מצליחים בדרך הזו.

עדיף שתנסה לבדוק ביחס לעצמך, מה האפשרויות העומדות בפניך, ומה מתאים לך.

כבר ענו לך פה ודי בארוכה, ולכן אקצר מעט, ואם יועיל - מה טוב.

מעט מדברי הרמב"ם בהלכות דעות לא רלוונטיים לימינו. אנחנו חיים בחברה שונה ובתנאים שונים לגמרי, ואם תנסה לעשות העתק הדבק מכל הלכה, הרמב"ם בעצמו יהיה הראשון להכות על קדקדך. ובדיוק כשם שכיום אין דרך בע"ב ללמוד תשע שעות ביום (הלוואי על הרבנים), גלל כל הטרדות והלחצים, כך גם גבי ההנהגה היום. 

כמו שכבר הרחיבו פה, ישנם אפשרויות להתפרנס גם כסטודנט (אז כן, צריך לנהל זמנים), ויתכן שצריך לצמצם בהוצאות - אבל זה בהחלט אפשרי. בכלל, במציאות כיום קניית דירה היא תענוג והשקעה שלעיתים מאוד מאוד לא משתלמת (הודות למדיניות הממשלתית בשנים האחרונות). ולכן זהו בכלל לא קריטריון בעניין.

כאחד שלומד תואר כזה אני לגמרי מבין, אבל ברוב הפעמים כן ניתן. רק צריך להיות מחושבים.

אם באמת מתחילים תואר קשה בשנה א' - אז יתכן שזו סיבה באמת להתעכב...

אבל בהרבה מקרים אפשר להסתדר. 

מרוב "שמא", אדם יכול להגיע למצב שאחרי כל ה"הכנות" כבר קשה לו למצוא.

הרמב"ם עצמו הרי לא דיבר על מציאות של "לימודים לתואר", אלא על "יטע כרם".."מלאכה המפרנסת אותו".  ולא דיבר על מציאות שמתחילים בגיל כזה לנטוע אותו, מן הסתם.

צריך לעשות תכנית ריאלית איך אפשר להסתדר כלכלית בצד לימודים, ולא לעכב עם יותר מידי חששות.

כמובן, תלוי גם אישית באדם ובבשלותו ורצונו.

[משתנה מאוד בין האיזורים השונים, כמובן]. וביחד עם המיסים, זה עשוי להגיע ל50%.

אני מניח שאת ההוצאה הזו לא הייתה לאותם אנשים. 

ומאידך, לגור בבית שזהו מצבו החוקי, זו לא בדיוק היציבות הכלכלית האידיאלית.

ודווקא אז התחתנו

איך עלית על נסיון ההסתרה המתוחכם מאוד שלי?

לפעמים ה' רוצה לבדוק אם תסמוך עליו כשלא הכל הולך ישר, כשאתה מקריב בשביל התורה והעבודה וכו'.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.