טהר רצה ורצה בהרים. קפוא כל כך, השערות עפות לה לפנים, והיא ממשיכה. בלי לעצור.
מתיישבת בייאוש על אחת האבנים, חושבת איפה תעשה את הלילה הקרוב.
מנסה להעיף את המחשבות שלא מפסיקות לחזור לראשה.
צלצול.
מוציאה את הפאלפון מקשים מהגק'ט הגינס.
זה היה סיני. 'מה איתך? איפה את?'
'אני פה, בהרים'
'כמה דקות אצלך, חכי לי.'
ניתוק.
היא כל כך רוצה לראות אותו, אך היא לא מסוגלת לדבר עכשיו.
'מה את עושה פה לבד בשעה הזו? מטורפת. גרים פה באזור הרבה ערבים.. תשמרי על עצמך.'
טהר שותקת. פפ. לשמור על עצמי? בשביל מי?
היא לבד. הוא לבד.
שותקים. מסתכלים יחד. אין מילים.
סיני מדליק מדורה קטנה, מוציא את הגיטרה ומתחיל לנגן.
'כל הדרכים החסומות, ייפתחו לפנינו, עוד ייפלו מסכי הברזל. הסוגרים על ליבנו. גם הים הגדול הזה, יכול הוא להיבקע.
אם רק נאמין.'
את מבינה טהר? זוכרת את המניעות, העיכובים וכל האתגרים שהיו לך? שהיה לך כל כך קשה לעבור אותם. את קולטת איפה את היום?
זה פשוט מטורף.. אין! אין יאוש! תמיד אפשר לעלות ולהתקרב לאבא. גם שנופלים חזק.. אפשר לקום. ומשם, רק לעלות ולעלות.. הוא מחכה לנו בזרועות פתוחות.
היא מנסה להכניס את הדמעות המבצבצות, נזכרת באיך לפני שנה הם היו עושים את זה כל שבוע יחד.
מרגע לרגע, נהיה רק יותר ויותר קר. הרוח נושבת כל כך חזק, כמעט מעיפה את שניהם.
הם פוסעים חרש על השביל, דוממים.
טהר מתמלאת שמחה ואהבה, חושבת על מה שסיני אמר לה.
היא נכנסת לרכב של סיני, הוא מתניע.
הכביש ריק בשעה כזו מאוחרת בלילה, הם דוהרים.
צוחקים צחוק משוחרר.
מתיישבת בייאוש על אחת האבנים, חושבת איפה תעשה את הלילה הקרוב.
מנסה להעיף את המחשבות שלא מפסיקות לחזור לראשה.
צלצול.
מוציאה את הפאלפון מקשים מהגק'ט הגינס.
זה היה סיני. 'מה איתך? איפה את?'
'אני פה, בהרים'
'כמה דקות אצלך, חכי לי.'
ניתוק.
היא כל כך רוצה לראות אותו, אך היא לא מסוגלת לדבר עכשיו.
'מה את עושה פה לבד בשעה הזו? מטורפת. גרים פה באזור הרבה ערבים.. תשמרי על עצמך.'
טהר שותקת. פפ. לשמור על עצמי? בשביל מי?
היא לבד. הוא לבד.
שותקים. מסתכלים יחד. אין מילים.
סיני מדליק מדורה קטנה, מוציא את הגיטרה ומתחיל לנגן.
'כל הדרכים החסומות, ייפתחו לפנינו, עוד ייפלו מסכי הברזל. הסוגרים על ליבנו. גם הים הגדול הזה, יכול הוא להיבקע.
אם רק נאמין.'
את מבינה טהר? זוכרת את המניעות, העיכובים וכל האתגרים שהיו לך? שהיה לך כל כך קשה לעבור אותם. את קולטת איפה את היום?
זה פשוט מטורף.. אין! אין יאוש! תמיד אפשר לעלות ולהתקרב לאבא. גם שנופלים חזק.. אפשר לקום. ומשם, רק לעלות ולעלות.. הוא מחכה לנו בזרועות פתוחות.
היא מנסה להכניס את הדמעות המבצבצות, נזכרת באיך לפני שנה הם היו עושים את זה כל שבוע יחד.
מרגע לרגע, נהיה רק יותר ויותר קר. הרוח נושבת כל כך חזק, כמעט מעיפה את שניהם.
הם פוסעים חרש על השביל, דוממים.
טהר מתמלאת שמחה ואהבה, חושבת על מה שסיני אמר לה.
היא נכנסת לרכב של סיני, הוא מתניע.
הכביש ריק בשעה כזו מאוחרת בלילה, הם דוהרים.
צוחקים צחוק משוחרר.
