רציתי קצת לפרוק, ולשמוע האם יש למישהו חכם ורגיש להגיד לי.
עוד חודשיים אני חוגגת 27.
מגיל 21, אני יוצאת לדייטים..
מגיל 21 לא נשארה לי אף חברה רווקה.
כולן נשואות,נראות מאושרות, עם ילדים, ורק אני בלי.
אני באמת מנסה מלא דרכים כדי להכיר בן זוג וכמעט הכל לא מצליח.
אני יכולה למנות על כף היד את הגברים שלא פוסלים אותי לפני.
אני חושבת שהנק פה זה לא שלא מצאתי בן זוג אלא זה שלא מעוניינים.
באמת באמת לא מבינה מה הולך פה כי אני חושבת שאני בסך הכל רגילה, כמו כל החברות שלי. לא שונה מאף אחת בכלום..
וזה לא שאני אומרת טוב ההתנהלות שלך לא טובה, אין לי דייטים לכתחילה למרות שאני לא יושבת רגל על רגל ומחכה שהוא ידפוק לי על הדלת.
מכל זה, אני יכולה להגיד שהביטחון העצמי שלי, התרסק.
אני נשברת..
כל פעם שזה קורה, אני מתחילה עוד ועוד להמעיט בערך עצמי, ואומרת טוב,
אולי אני לא מספיק יפה, אולי אני לא מה שגבר מחפש, אולי לא מספיק מעניינת אולי ואולי ואולי.
בתוך תוכי אני יודעת שאני מדהימה וראויה אבל המציאות כאלו מראה לי אחרת בכל פעם מחדש.
יש לציין שהביטחון העצמי לא היה מרוסק לפני כן, אלא כתוצאה מכך.
למישהו יש משהו להגיד חוץ מללכת לטיפול וכאלה?


