"לא יכול להיות שאנחנו נקיים הלכה של המאה ה-12 כשהילדים שלנו חיים במאה 21, אנחנו חייבים לשוחח עם המציאות".

זאת התורה לא תהא מוחלפת.

יש התרים יש פתרונות להרבה דברים (מעדיפה לא להביא דוגמאות ממה שאני קיבלתי כי אני יודעת שלכל אחד זה מאד אישי), אבל מכאן ועד לשנות את ההלכה יש הבדל עצום.

ובוא נגיד שאני אחת שהכי קשה לה בעולם לשמור ולא מצליחה לשמור ושונאת את המצווה הזו בדם.

הרבנים לא יכולים לבוא ולשנות את ההלכה, ולהוציא התרים בראש חוצות, שנראים שסותרים את ההלכה.

אני לא יודעת מה עומד מאחורי הפסקים שלהם ואני גם לא אלך לשאול כל אחד גם כשמדובר ברבנים שאני אקבל מהם תשובות שיותר מתאימות לי.

ויש דברים שהם לא סוד אלא רק צריך לקבל בשבילם היתר, לדוגמא לבצע בדיקה ביום הראשון והשביעי בלבד.

כן כן, ההיא שמסרו לנו "בני אנוש"..

ועדיין - מי שכופר בה הוא או צדוקי או קראי....

שום רב רחב כתפיים לא יבטל דברי חז"ל, ושום אדם שמבטל דברי חז"ל יכול להיות "רב רחב כתפיים"

הבסיס של רב זה כפיפותו לתורה.

אגב, כתוב בחז"ל "אם ראשונים כמלאכים אנו כבנ"א, ואם ראשונים כבנ"א אנו כחמורים"

מסביר הבן איש חי: באמת ראשונים כמלאכים ואנחנו כבנ"א

אבל מי שאומר "מה, גם הם היו בסך הכל בני אדם" - זה - הוא חמור..

(סורי, לא אני, הבן איש חי...)

וכתבת כעת רשימה של דברי הבל.

מדובר בהלכה שמופיעה בגמרא, הוסכמה על ידי כל האמוראים, נפסקה ברמב"ם, בטור, ובשו"ע. 

הוי אומר, נקבעה להלכה, לחלוטין.

ומלכהל'ה החליטה למחוק אותה. כי היא לא נוחה לה.

אם את רואה בדברים ראיה לכך שאני לא יודע ללמוד, את מגוחכת.

(רוצה מולי תחרות בקצות החושן? בשאגת אריה? ביורה דעה? ביבמות כתובות? במה את רוצה להתחרות? אל תעשי צחוק מעצמך)

לא אמרת שום (!!!) טיעון למדני, בעצם שום טיעון בכלל, ואת מאשימה אותי ב"זלזול בלי לדעת ללמוד"...  

הנימוק היחיד שלך היה ש"גם הם בני אדם", ועל זה, גברתי היקרה, גם הבן איש חי ידע לזלזל ופשוט קרא לך: חמור.

הוא, לא אני.

בית הלל לא מתקבל כגוף משמעותי פשוט כי הוא גוף נאו רפורמי. זה הכל.

גם אם החרדים יקבלו אותו אלף פעמים לא נקבל אותו..

לעניות דעתי להתאים את ההלכה לחיים אלו סיטואציות שלא היו פעם וצריך להתאים אותם. לא להגיד פעם להדליק אור היה סיוט והיום יש מתג אז אין בעיה להדליק אור בשבת.

פרוזבול - יש לימוד מפסוק שהמוסר חובותיו לבי"ד אינו משמט, מה שתיקנו זה רק שאכן כולם ימסרו בדרך קבע.

מכירת חמץ וקרקעות - שוב - מבוסס על המבואר בגמרא לגבי רשות נכרי וקניינו, דברים הנלמדים מפסוקים מפורשים.

לא חכמה לקחת כל דבר שתיקנו חז"ל, בלי ללמוד רבע מהסוגיה שלו, ולומר "הנה התאימו את ההלכה לחיים"....

אם זה הדרך - תסבירי מה ההבדלים בינינו (כלומר, מה שאת רוצה שנהיה) לבין הרפורמים?

על סמך מה בדיוק יכולה לברר גברת פיוטרקובסקי את התרת האיסורים שלה? יש לה איך לבסס את זה?  או רק "כיווןש החיים היום לא מותאמים אז פשוט נבטל?(חוץ מהטיעון הדבילי שאחרי ימי הוסת זה דרבנן, כל ילד שלמד משנה יכול ללמד אותה שכל עוד אשה לא טבלה היא דאורייתא גמורה גם אחרי שמונים שנה מסיום הוסת, בחייאת, היא לא הייתה אצל מדריכת כלות לפני שהיא התחתנה?) 

הדוגמאות שלך בדיוק מוכיחים שאת טועה.

כי לפי הדרך שלך או של פיוטרקובסקי - לא צריך פרוזבול, לא צריך מכירה, לא צריך כלום,

פשוט נאמר שזה לא מתאים לחיים המודרניים, ואם ככה נבטל את זה ושלום על ישראל...

תגדירי מה זה רפורמי.

ומה זה "התאמת הלכה לחיים".

ואיך עושים את זה בלי זה.

כולי אוזן.

את כל ההלכה ששונתה על ידי לא יודעת מי בהתאם לרוח הימים.

כל אדם צריך לדעת את מקומו. לא פוסקים הלכה מ"הבטן" יחד עם זאת יש מקומות שההלכה יודעת לתת פתרונות למה שצריך.

יומרני משהו האמירה הזו.

הייתי מציעה גם לבחון את הצורך בנטילת ידיים, עירובי חצירות ותחומין, הלל, הדלקת נר חנוכה ועוד. כולל הצורך בהדלקת נרות שבת כי מי בכלל נתקע בדשברים בבית שיש אור חשמל?

קצת ענווה לא תזיק

קחו לדוגמא חג שני של גלויות, שזה דבר שהיום עם לוח מדויק, אפשר היה להוריד לחלוטין. ועדין עוד לא קם מי שיבטל את זה. וזה נוגע להמון המון יהודים בגולה, ואפילו כאלה שחוגגים בארץ חגים רובם שומרים חג שני. 

ובכלל, הם היו גברים.

וגברים כידוע הם עם חסר לב ויושרה, ולכן הם החליטו להתעלל בעם.

אבל היום, הו היום,

שנת גאולי באה!

דור חדש של לומדי תורה קם בארץ ישראל,

דור חדשן ואמיץ,

דור שלא מפלה נשים,

דור שמעמיד בחוד החנית רבניות ידועות שם

כגון מרן הרה"ג פיוטרקובסקי

וזכינו, הו א-לי הטוב

שיש לנו עמוד האש לפני המחנה!

רבניות אמיצות ופלורליסטיות,

בעלות ראיה רחבה וחיבור למציאות

לאורם נלך עד לבא הגואל.

ועכשיו ברצינות:

לא מפתיע, שכל מיני תגובות כאן זורקות דוגמאות מדוגמאות שונות

להראות על הצורך בשינוי ההלכה.

ובמקרה, רק במקרה, כל הדוגמאות הן כאלו שנער בישיבה תיכונית בינונית ומטה יכול להראות את האיוולת שבהן וחוסר ההקשר לנידון.

האם זה יגרום למישהו או מישהי מזורקי הדוגמאות להוריד קצת את האף שלו?

תרשו לי לנחש שלא.

מחר נקום ליום של שלל דוגמאות חדשות.....

כשכל אחד ואחת מהשולפים בטוח שהנה הנה הוא מביא את הראיה הניצחת נגד הרבנים הפחדנים והמיושנים...

חרפה.

תודה על הפידבק.

ושמח שנהניתם....

(כעת אני יכול להיות בטוח שקיימתי את הגמרא במסכת מגילה "כל ליצנותא אסירא לבר מליצנותא דעבודת כוכבים" - כל ליצנות אסורה חוץ מליצנות על עבודה זרה..... אם צחקתם, סימן שזו הייתה ליצנות מוצלחת.....)

"אין בית דין יכול לבטל דברי חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין."

בהצלחה במציאת אחד שכזה.

היום, בעיקר בדור כזה של שפע מידע שכל אחד חושב שהוא האבא  והאמא של ההלכה,

בהחלט לא תזיק קצת ענווה וצניעות.

לא ייתכן שכל אחד שלמד כמה שנים  יקרא לחשיבה מחודשת על נושאים הלכתיים.

שבע דקות אחרי שכבר נכתב כאן שהגמרא דנה בזה בדיוק והכריעה שזה לא סיבה מספקת לביטול יו"ט שני, אתה אומר שזה שלא ביטלו זה מביך.

כלומר - לא רק על רבני דורינו אתם יוצאים שהם לא מותאמים לחיים, אלא חד וחלק, קפצתם ראש היישר אל האמוראים (הרי בתחום הזה לא השתנה כלום מימות האמוראים עד היום, אותו לוח שיש היום הוא שהיה אז) וכבר אותם אתם מאשימים.

כלומר, לא התאמה של דברי חז"ל למציאות מודרנית אתם רוצים, אלא ויכוח עקרוני ישירות על דברי חז"ל, בלי שום שוני מציאותי ביניהם לביניכם, פשוט לחלוק עליהם וגמרנו.

מה אגיד לכם, געזונטערהייט.

מי שיזלזל ברבנית רוזנברג, אני מאמין שינעלו לו...

אבל בהחלט אין כאן אכיפה על זלזול ברפורמים, ולא משנה מאיזה מין הם.

הליצנות המגוחכת של להכניס כל דבר למאבקי גברים נשים, רק מוציאה את כל ה"נאורים" פיתות גמורות.

ולא הייתה עסוקה בלהחריב את היהדות ברעיונות עיוועים מגוחכים.

לא מעט רבנים שהיו חתומים על ההיתר ההוא נשמטו בזה אחר זה מחתימתם 

למה מה הבעיה?

מלבד זאת שליצנית שרוצה להתיר איסורים, ולו איסורי דרבנן, היא או צדוקית, או בייתוסית, או קראית, או רפורמית, או קונסרבטיבית.

רבנית היא לא.

ובטח שלא ת"ח...

ונימקה את הדרבנן לא במה שאת אומרת, אלא בסיום הוסת,

כלומר, היא הוכיחה בורות איומה!!! שכל ילד שלומד חומש יודע, קל וחומר אשה נשואה שהייתה כנראה פעם אצל מדריכת כלות, אז היא הבורה כאן, לא אני.

וגם לדבריך, מצאת "טעות" אחת שלי, ואת כבר אומרת ש"אני מפגין כ"כ" הרבה טעויות"..... צחוק מעצמך.

שלא לדבר שגם על הצד שאני טעיתי בזה, הבורות שלה הרבה יותר נוראה (חלוקה בין סוגי נגיעות זה דבר הרבה פחות מוגדר מאשר אמירה שאחרי הוסת זה דרבנן, שזה טעות בפסוקים מפורשים.)

על כל אי דיוק בדבריו של "היסטורי", שיוכח שהוא טעותי - על פי ספר הלכה שמקובל בעם ישראל (כלומר, *לא* הספר של פיוטרקובסקי עצמה, משהו יותר בכיוון של שולחן ערוך וכדומה,) אתה מקבל ממני מאה ש"ח, סגרנו?

אם יש שניים במשפט, או אפילו אחד, אתה הולך להתעשר, קדימה שוט!

|אהמ אהמ, עכשיו נראה מי פה זה ש"מנפנף בקשקשנות איומה", אם זה @הסטורי או אולי.....|

ועוד משהו, כשהצעתי ל@מיקימאוס עצמו לדון עם מקורות (כנ"ל, מקורות שאינם "רבנית גדולה וחשובה ומקבלת ויודעת ומשמשת ת"ח ובעצמה ת"ח" ), הוא כשכש בזנבו ונעלם, אני מניח שזה לא בגלל שנפל לו האינטרנט......

אגב, כאחד שהיה פעיל כאן בשרשור, אני בטוח שקראת את התגובה שלו מזמן כבר. ואני תוהה לעצמי - רק עכשיו נזכרת שזה מצחיק אותך?

קשה לי להתנער מההרגשה שיש לי, שזה בא בעקבות התגובה הזו  סורי על הדילאיי - נשואים טריים ודי למבין....

למרות שהטיימינג נשאר מעורר מחשבה, אבל נו.

מה לגבי העיסקה, הולך, או שצריך להביא את קושנר שיתווך בינינו?

אני מוכן להתחייב לדון איתך בלי לכנותך בשום כינוי. (אבל אני שומר לעצמי את הזכות לומר על טענות מסויימות שהן כפירה בדת משה, ת'יודע, זה לא כינוי גנאי כי אם חלק ממערכת הכללים של הדת, מל'עשות...)

כנגד כל טענה עניינית הלכתית - אגיב לך בטענה עניינית הלכתית.

אבל אני לא מוותר על העיסקה הקודמת, ואני מתפלא שאתה מוותר על על הזדמנות פז שכזו להתעשר ללא מאמץ.

יכול להיות, אולי, רק אולי, ואני מעלה עכשיו בהיסוס השערה פרועה, אבל אולי יכול להיות שזה בגלל שלא באמת יש לך יכולת להראות אי דיוקים בדברים של היסטורי?  מה שמדגדג לי לחשוב שסתם שיתפת פעולה עם השורה הצינית ההיא, בלי שבאמת ידוע לך על טיעון ענייני בנושא?

אז אני לא היחיד שמוריד את הרמה מדיונים ענייניים לסתם ליצנות, אה?

(כלומר, היסטורי נתן סקירה הלכתית קצרה, ליצן אחד הפריח לחלל האויר "יש לך בכל משפט לפחות שני אי דיוקים", ואתה נקרעעת מצחוק מרוב שזה הצחיק אותך.

והיסטורי? היסטורי שישב בפינה עם ההלכה שלו, זה לא מה שמעניין עכשיו ואף אחד לא מתעמק בזה, אנחנו עסוקים עכשיו מלהריץ דאחקות עם החבר'ה....)

ואני לא יכול להימנע מלציין, שאני הגבתי בציניות - לכל מיני מנטרות וסיסמאות. לא באמת אסון גדול.

ואילו הציניות שלכם - הופנתה כתשובה לאדם שטרח  ב א מ ת  לכתוב דברים עיניניים בטוב טעם, ומשום מה הוחלט כאן ברוב קולות שאין שום צורך לדון עניינית על מה שהוא אמר, יותר נחמד להתלוצץ על זה,

אני רק מעמיד מולך (-מולכם) את המראה, אתה(-ם) מוזמן(-ים) להסתרק......

(וגם, אולי, להסיר כמה פצעונים שמעיבים על התדמית.....)

בנתיים מה שיש לנו מסיכום השרשור זה 

1. אנשים שהביאו את דברי פיוטרקובסקי.

2.אנשים שהסבירו את ההלכה ולמה דבריה לא נכונים לפי זה.

3. אנשים שצחקו עליהם.

המסקנות המתבקשות?

ואגב, אנלא'מבין אנגלית, ככה שאינלי מושג מה כתבת שם.

העיקר שלמסקנה יש כאן רק צד אחד שהביא דברים הלכתיים. 

ולא, זה לא היה הצד שתומך בפיוטרקטבסקי. 

יפה לנו.

אגב, ככה תברח בלי לתרגם לי את המילה ההיא?

מעניין אותי לדעת

מה הסיכוי היום שבנאדם יאכל גדי בחלב אימו?

גם הדוגמאות שהיא נתנה נשמעות כמו תירוצים רדודים ולא כסיבות הלכתיות

אבל אני בכלל לא תופסת מרבניות. מה זה בכלל רבנית? אין חיה כזו..

אף פעם לא אהבתי לשמוע בנות מדברות. תמיד זה היה נראה לי מגוחך ולא משנה כמה דברים נכונים הן אמרו. לא מתחברת..

וזה לא אישי נגדה, אני בכלל לא באה לדון אם היא צודקת או לא (אנחנו לא שומרים דיני הרחקה, רק את המעשה עצמו), אז ככה שזה בכלל לא מעניין אותי.

תתקלפי רגע מהציניות שלך.

ותיזכרי איך הגיבו לרס אברהם סתיו, שאמר דברים הרבה הרבה פחות חמורים.

תתקלפי עוד קצת,

ותנסי למצוא התקפות כאלו נגד הרבנית אסתי רוזנברג,  (והבאתי מישהי מהקצה השמאלי...)

ועכשיו, תחשבי שוב אם התגובה שלך קשורה למשהו.

באמת שלא הבנתי מה אמרתי שכל כך פגע בך ומה קשור מה שאמרת למה שאני אמרתי. 

כתבת בצורה צינית, תגובה שנועדה להציג באור נלעג את מי שמתנגד לדברי ההבל של פיוטרקובסקי,

ותגובתך סבבה סביב זה שהיא אשה, ולכן, כביכול, אומרים המתנגדים "אף פעם לא אהבתי לשמוע בנות מדברות. תמיד זה היה נראה לי מגוחך ולא משנה כמה דברים נכונים הן אמרו. לא מתחברת.."

ובתגובה לזה, הגבתי אני מה שהגבתי, באומרי שלא משנה מה יהיה ומה הטיעונים, תמיד תסכמו את העניין בזה שאנחנו גברים מתנשאים ששונאים נשים..

ושלחתי אותך לבדוק אם הרב אברהם סתיו (גבר, להזכירך,) זכה ליותר הסכמה.

ולאידך גיסא - אם הרבניחת רוזנברג חטפה פעם כזו אש צולבת.

והמסקנות של הבדיקה הזו, אמורות לגרום לך להבין שאין כאן שום קשר למין של הדובר, אלא אך ורק לתוכן דבריו

רפורמי יוגדר כרפורמי, בין אם הוא גבר, בין אם הוא אשה, ובין אם הוא אחד משאר 68 המינים המינים המוצעים למכירה.

זו ממש לא הייתה כוונתי ובכלל לא כתבתי בציניות. באמת אני לא אוהבת לשמוע בנות מדברות זה עושה לי כאב ראש. sue me

אגב, בגדול גם אני מתנגדת לרעיון שהיא מביאה ואין מקום לשנות את ההלכות האלה וכתבתי שלא באתי לדון בזה בכלל (ולמרות שאני בעצמי לא מקפידה בזה, לא אומר שאני חושבת שזה שטויות או שצריך לבטל את זה).

זה היה נראה ככה, בפרט שהגבת לדבריו של "יום בחצריך", עכשיו אני רואה שכתבת שזה בטעות וזה יועד להודעה הפותחת.

אני מתנצל ומבקש סליחה.

(ומעיר, שבאמת כתבת בצורה שמאוד מאוד נשמעת שובניסטית.. דמייני לרגע שאני הייתי כותב ככה....😅 היה כדאי שתתנסחי אחרת...)

זו "רבנית"?  מהיכן הסמיכה לרבנות?

וכבר העיר הרב קטן שליט"א, בביקורת קשה, על ספר שהיא כתבה, לגבי הגישה ה"רגשית" שם להלכה, עם הדגמה.

הרי חז"ל אסרו להגיש מידו לידה, לאכול מאותה קערה וכד'. זה הרבה פחות מ"נגיעה של נחמה".. וגדרו הרחק מעצם המעשה.

מה גם, שכל בר דעת מבין, ש"סוג" אחד, יכול לגלוש לסוג אחר - ובוודאי זה דבר חסר כל שחר לתת תורת כל אחד בידו. ואין ספק שאם חלילה היתה מתקבלת "המלצה" כזו, אז מלבד עצם העזות פנים נגד דברי חז"ל והנהגת כל הדורות - היתה גורמת בפועל לעבירות חמורות. זאת אחריות?...

כבר כתב המסילת ישרים, שבעצם הגדרים, יש איסור עצמי, מלבד מה שעלולים להביא אליו. וכתב את זה בדיוק כנגד מי שאומר שאצלו זה לא מביא לכלום.. אז גם עליו "חולקת"?..

חבל מאד שנאמרו דברים כאלה. מעורר מחשבה לגבי כמה דברים.

ומכל מקום, כנראה לא במקרה אמרה שהיא "כמהה" שמישהו מאנשי ההלכה יסכים לקיים שיחה בנושא. הגדרה מדוייקת - מפני שאף איש הלכה רציני ואמיתי, לא רק שלא יסכים לפסוק כך - אלא אכן גם לא יסכים "לקיים שיחה" בנושא. יש גבולות שהם קוים אדומים (ואינני מדבר על כל מיני אנשים שמחפשים קולות לעצמם ורוצים לקפוץ על המציאה וכד'... אלא פוסקי הלכה רציניים. אין דבר כזה ביהדות, לצאת נגד הדברים הכי בסיסיים, כאילו בשם "ההלכה").

[אגב, כדאי גם להיזהר עם כל מיני כאילו "ידיעות" לגבי קשר בין איש לאשתו בעבר. האהבה לא הומצאה היום, וגם לא הנחמה. פשוט לא היו מדברים בשוּק על כל דבר אינטימי של הבית..]

אצטט מדברי גברת מלכה פיוטרקובסקי "הלכות נידה נקבעו בזמנים שהציפייה בין בני הזוג היו שונים לחלוטין, לא שלא הייתה אהבה בין בני הזוג, אבל הציפייה מהחיים הזוגיים הייתה שונה". לפי הרבנית השינוי בתפיסת הזוגיות דווקא מבורכת, שכיום כדבריה בזוגיות יש "צפייה לחברות נפש בין בני הזוג". סוף ציטוט.  

כלומר לדבריה הזוגיות של פעם הייתה שונה מהזוגיות של השנים אחרונות, כי כיום הזוגיות הוא יותר 'חברי'.    

אז הנה פסוק מפורש מספר מלאכי (פרק ב, פסוק יד) "אשת נעוריך... והיא חברתך ואשת בריתך".  ו-ה-י-א  ח-ב-ר-ת-ך.   כתוב כאן חברות!       (מלאכי מדבר על זוגיות שלפני 2500 שנים...)               וכה הם דברי המפרש הרד"ק (רבי דוד קמחי) שם: "הנכון לפרש כי שני עניינים אמר, היא חברתך אעפ"י שאיננה אשת נעוריך, כל שכן כשהיא אשת נעוריך שיש לך לאהוב אותה יותר".       

הפנייה שלי לגברת היא:  "זיל קרי בי רב הוא"...    

חובבנית לגמרי.

ומסקנת השיחה היתה שלדעתה אין צורך לשנות את ההלכה. בטח תשמח לשמוע, @נשמה כללית 

משמח לשמוע, אלא מה.

דא עקא, חוששני משום מה (משום מה באמת?) שהגב' פיוטרקובסקי מוכנה לשמוע את עמדת המציאות רק כשזאת מביעה עמדה  מ א ו ד  מ ס ו י מ ת    ואילו בכל אופן אחר דין השיחות להסתיים בפיצוץ המגעים. בעיה.. 🤔

לא בטוח שיש עניין להגיב בשרשורפלצת, אבל אולי זה יועיל למישהו.

כאשר עוסקים בשינויים בהלכה, ישנן שני מנועים משני כיוונים שונים-

יש נושאים שמגיעים "מחוץ לבית המדרש", בהם יש "חשיבות ציבורית", כלומר נושאים שבהם יש קושי לשמור בימינו (או לא רק בימינו) את ההלכה, בד"כ עוצמת הקושי תשפיע על הדיון הציבורי בנושא.

יש נושאים שמגיעים "מתוך בית המדרש" שהסיבה לשנות את ההלכה אינה נובעת מההתנגשות בין ההלכה לבין הקושי בשמירתה, אלא הנימוקים ההלכתיים עצמם, שהם לא כ"כ רלוונטיים.

אתן דוגמא (בלי להתפס אליה, כי היא לא הנושא) -נטיות להטביות נמצאות היום במרכז השיח, מפני שבמידה רבה אין לתורה, או להלכה 'פתרון מספק' עבור הסיטואציה. זה כמובן מאד מדרבן למצוא פתרונות במסגרת ההלכה, או על גבולותיה, כולל ניסיונות לשינוי וכדו'. דא עקא, שספציפית נושא הלהט"ב הוא אחד המפורשים ביותר בתורה (הרבה יותר מפורש משמירת שבת או אכילת בשר בחלב), כך ש"התמודדות הלכתית" בדרך של שינוי ההלכה הוא כמעט בלתי אפשרי בתוך גבולות ההלכה, בלי להגיע לשינויים דרמטיים בתורה (שבכתב!). בנושאים שכאלה הדיון הציבורי בתוך החברה הדתית אינו על השינוי בהלכה אלא על יחס החברה, איך מתמודדים עם הסוגיה, עד כמה מדגישים אותה וכו'. איני מכיר רב בתוך החברה הדתית שקורא לשינוי בהלכה בעניין זה (אפילו לא בחוברת שפרסם הר' בני לאו). 

מהסוג השני, יש שינויים שאין "לחץ ציבורי לשנות", אבל המקור ההלכתי שלהם הוא יחסית חלש ואולי לא רלוונטי, למשל- תקנת חזרת הש"ץ, תקנה דרבא שלא לתקוע בשופר בשבת וכו'. אלו תקנות שהסיבה לשינוי בהלכה נובע מהרלוונטיות של טעמים שהובאו בגמרא ובפוסקים.

אלו הם שני המנועים, כמובן שיכול להיות נושא רגיש ציבורית שהבסיס ההלכתי שלו חלש יחסית (מצוי לא מעט בסוגיות פמניסטיות שונות- עליה לתורה, זימון וכדו')

בתוך הטווח הזה צריך להכניס הרבה מאד משתנים-

איסור תורה או איסור דרבנן, על מה מושתת האיסור- מה הן הנחות היסוד שלו, כיצד האיסור נתפס בעמ"י, עד כמה הדבר גורם לקושי, שעת הדחק, האם הקושי היה קיים גם בימי חז"ל, גם בימי הראשונים ועוד.

כאשר דנים באיסורי הרחקה-

אפשר הרבה יותר 'בקלות' להקל באיסורי הרחקה כמו העברה מיד ליד, ישיבה על ספסל אחד וכדו' (כיוון שבימינו בד"כ אינו מביא מביא לקירוב או חיבה, איסורי דרבנן לכו"ע), אבל זה לא באמת מפריע (משמעותית) לאף אחד.
כאשר דנים באיסורי קרבה (הנושא בו דנה הרבנית פיוטרקובסקי), מאד מאד קשה "לבוא מתוך בית המדרש", מדובר על איסור שלהרבה מאד פוסקים הוא מן התורה. גם לפוסקים שהוא מדרבנן, זוהי גזירה עם טעם מאד רלוונטי להיום, מאד קשה להגדיר את המצבים שהיא מתארת כ"לא חיבה", הקושי הגדול לא נולד בימינו (על אף שהיא כמובן צודקת שהוא הועצם) ועוד.

(אגב, הדיון על שבעה נקיים מתחיל בתוך בית המדרש, כאשר עוסקים בחומרא דר' זירא, שהחמירו בנות ישראל על עצמן, אבל זו חומרא שרלוונטית במקרים מעטים מאד. למעשה הדיון הוא לגבי תקנא דרבי, שטעם התקנה והגזירה הוא מאד רלוונטי, וכשעומדים נכוחה מול הסיבה לתקנה, יש קושי גדול להקל בה, אולי יותר קשה מאשר עוף בחלב, או איסור מוקצה בשבת.)

יש דיון כולל ומקיף, האם ניתן לשנות בהלכה. בד"כ זה המקום בו רבנים ליברלים קוראים לרבנים השמרנים "לתפוס אומץ", ולבצע שינויים במסגרת הכלים שברשותם. המקרה הנוכחי אינו כזה- מפני שזה לא שינוי קטן בגזירה דרבנן, שכבר לא כ"כ רלוונטית היום. אלא על שינוי גדול, באיסור תורה (או דרבנן מבוסס מאד). 

בעיני, במקרה המדובר הרבנית פיוטרקובסקי עושה שירות לא טוב לתפיסות החדשניות- ליברליות, מפני שהיא מדגישה מאד את המניע ה"חוץ בית מדרשי" לשינוי, בלי להתחשב עד כמה הסוגיה נכונה, או יכולה להתקבל בתוך גבולות ההלכה והכלים שיש לה.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..