חוץ מאצל רמי לוי, אין שום מקום שהעוף שווה שקל. וגם זה אחרי סכום מסוים.

אומנם זה לא רלוונטי לאולמות של ירושלים

אבל באולמות בצפון היחסית יקרים, אתה מקבל מנה שאם היית אוכל במסעדה היית מוציא הרבה יותר מהסכום שאתה נותן...

בס"ד

ההודעה שלך פשוט העלתה בי חיוך

לגבי נושא ההודעה- כבר מזמן הרב מנחם בושרטיין שליט"א יצא נגד העניין של הראוותנות בחתונות בעידודם של רב אברום והרב אליהו זצ"ל, כנ"ל הרב טל מתורת החיים, ועוד...

באמת לא חייבים. באמת שלא.

שובר מחיצות--

הרסת אותי!

אני ראיתי חתונות צנועות שהם היו שמחות ,

לעומת זאת יש חתונות מושקעות וההוצאות רובן היו מיותרות.

אז כל אחד יעשה את החשבון מה חשוב לו...

קודם כול אני מודה שכרגע אין לי חתן והוא בחיפושים אחרי

שנית אני מצידי להתחתן באמצע המדבר להביא תאורה ואוכל ונגמר הסיפור אבל בגלל שיש הורים שרוצים להזמין את החברים הקרובים והרחוקים.... והרחוקים מאוד! אז כנראה שצריך לעשות באולם(ואל תשכחו שיש סבא וסבתא בתמונה שגם רוצים לבוא...) 

ואני חושבת שבכול מיקרה לא חייב להתחתן במרכז י-ם שזה עולה יקר!!! אפשר גם למצוא מקום יותר זול וגם שמלת כלה (קדם כול זה בכלל לא עולה 4,800 זה עולה הרבה יותר אפי' אם זה רק לערב..) אפשר ללכת לתופרת וזה עולה הרבה הרבה פחות... מה גם שלי יש סבתא תופרת אז עולה לי רק הבד ב"ה שיש לי סבתא!!!

העניין שצריך באמת לזכור מה חשוב ומה פחות וכמובן צריך להתייעץ  הם ההורים משני הצדדים(תכלס מי משלם??) 

לק"י.

לתפור שמלה לא יוצא תמיד יותר זול.. גם אם את לא משלמת עלות תפירה..

בד של שמלות כלה עולה בסביבות 300 ש"ח למטר.. כמה בד את רוצה בשמלה שלך, זאת גם שאלה... אז.. לפעמים הרבה הרבה יותר נוח וזול פשוט להשכיר..

יש היום מלאאאא גמ"חים או משהו כזה שהשמלות שם מהממות!!! וזולות.. פחות מ1,000 בטוח!!

אנחנו עושים חתונה ממש ממש לא יקרה (יחסית), אבל יהיה כיף בטירוף!

מי שצריך עצות ורעיונות מוזמנן לפנות באישי..

ושיהיה במזל טוב!

לא מתחתנים בגלל שחייבים...

החתונה אמורה להיות "האירוע" של החיים, נכון לא לצריך לקפוץ ולהשתולל ובסוף לגור ברחוב...

אבל חתונה יפה ומושקעת בהחלט יכולה להוסיף אחרי זה לקשר הזוגי, זה לא קצת מזלזל להתחתן ברבנות?

למה לא להיות הכוכבים לערב אחד? (כסף הולך וכסף בא)

"מתחתנים לא רק פעם אחת בחיים פואד"

אתה אומר שיש טעם בחתונה מפוארת.

אך מהם הגבולות?

האם יש עניין להוציא כ"כ הרבה כסף, כדי שלילה אחד יהיה מרשים?

או שאולי עדיף לעשות חתונה נחמדה אך לא מפוארת, ואת הכסף שנחסך להביא לזוג

שהחיים שלהם כזוג יתחילו בדיוק בבוקר שלמחרת?

(נחמדה אין פירושה פלאפל וצ'יפס בפיתה..(: ).

חתונה מרשימה לא צריכה להתבטא ב7 סוגי בשר, וגם לא בחמישה.

חתונה מרשימה מתבטאת באוירה, שלרוב היא תלויה בחברי החתן והכלה.

לדעתי.

אפשר להגיד שזה בעיקר תלוי ביכולות הכלכליות של ההורים. בזה זה מתחיל ונגמר, לדעתי.

למה נעצרת בחתונה?

והמותגים? הריהוט? עגלה לביבי שנולד? ברית? סלון  חדש? שידרוג פלפון..... חסרים כאלו.

העסק צריך להיות ברור לכל אחד ואחת ועם השנים הוא מתחדד (לכאן או לכאן) סדר העדיפויות האישי/ זוגי/ משפחתי - הוא ורק הוא אמור להכתיב את הפעולה הנגזרת,  ובבית שומר מצוות הוא מתחשב בדרישות ההלכה, רגישות משפחתית (בגבול) ותו לא!

מי אמר ש..? אף אחד לא אמר!

ובשביל זה יש הורים שיודעים (בדר"כ) לעזור לשים את הברקס, בשביל זה יש חברים טובים (באמת) ובשביל זה יש זוג עם ראש גדול ולב רגיש.

ואפשר להגיע לחתונה מכובדת, יפה ושמחה גם בלי התאורים המוגזמים האלו אך בהחלט עם חלק מהם- את יכולה לסמוך עלי-- יש לי ניסיון כפול .

 וכלות נבונות שלמדו קצת על מהותו של יום לא תגענה עייפות אלא שמחות, מאמינות, מתפללות וגם יפות.

ההכנות לחתוני לא כאלה מתישות.. אל תישכחי שזה דבר שמח!!!!!!!!

כמו כל  דבר בחיים, שאפשר לראות אותו "כסיוט" ומעייף ומתיש.. לדעתי זה אחד הדברים המרגשים.. ונכון, להתחתן זה דורש המון כח נפשי בכל התקופה הזאת.. אבל אני בטוחה ב100% שזה שווה את זה!!!!

ואם לא בא לך, מה טוב.

חברה שלי התחתנה יום שישי בצהריים, היתה ארוחה חלבית, קצת ריקודים וזהו.

כל אחת ומה שבא לה.לכן מיותר לשאול, למה?
זה ה-יום של כל בחורה. והיא רוצה לעשות אותה כפי שמתאים לה.
 

רק על דבר אחד אני מתעכבת.
הלכנס לחובות.
הורים נבונים וחכמים (לא עשירים אלא חכמים!!) חוסכים לילדים שלהם סכום קטן מיום לידתם
וכאשר הם מתחתנים יונח להם בצד בסביבות ה40 אלף. ואף יותר.
וכל ילד יבחר מה לעשות עם הכסף הזה
אחת תרצה זמר פרטי בחתונתה ואחת תרצה לשים את הכסף בצד.

וזה אכן מעייף ומתיש, אם מארגנים חתונה בחודש.
אבל אפשר לארגן חתונה בנחת שלושה ארבעה חודשים.
 

ולא משנה מה יקרה ביום של החתונה שלה, (מניסיון של דברים הזויים שקרו לנו)
הכלה תהיה הכי מאושרת ביום הזה, פשוט כי היא התחתנה עם האדם שהכי מתאים לה.
 

ויש כאלו שנהנים מאירוע גדול... ויש כאלו שמעדיפים טקס קטן ומצומצם.

וכיוון שכמו שאמרו זה ה-יום של כל בחורה, היא רוצה לעשות אותה כפי שמתאים לה.

ומותר להיות שונים.

אני חושבת שהורים שחסכו כל חייהם עבור ילד זכאים להטיל איזה שהוא וטו. ולבזבז את הסכום הזה על חתונה, נראה לי אחד המעשים הכי לא חכמים שאפשר לעשות.

אני כן התחתנתי ומדברת מתוך הניסיון המועט שלי..

דבר ראשון- ציינת פה לחץ חברתי. לצד לחץ כזה יש גם לחץ משפחתי. יש ציפיות של ההורים מאירוע כזה ויש מימד של כיבוד הורים בהפקת האירוע. אם ההורים רוצים אירוע מכובד בצורה כזאת או אחרת, גם בזה צריך להתחשב.

כמובן שלא צריך להזגים. היום אפשר להשיג כמעט הכל- ביוקר או בזול. תלוי אם מוכנים להתפשר, על מה, עד כמה. תלוי כמה מחפשים. לא כל להקה עולה 9000 ש"ח, ולא כל שמלה עולה 4000. יש להקות ושמלות בפחות מחצי מהמחירים הללו.

לא צריך לעצב הזמנות וברכונים תואמים- אפשר גם ללכת על פשוט. לא צריך מאפרת או מסרקת שלוקחות הון תועפות- יש מספיק בחורות שלא לקוחות המון כסף וראוי לספק גם להן את פרנסתן בכבוד. לא צריך ללכת על האולם הכי מפואר שיש ולא כל מנה צריכה לעלות כ"כ הרבה. אפשר מנות משמחים, אפשר ללכת לאולם פשוט יותר.

זה עניין של השקעה ורצון. אבל דעי לך- זה ערב מיוחד, שבאמת מלא מלא בקודש. אני לא הגעתי עייפה או מותשת לחופה של עצמי- זה כבר תלוי בכלה עצמה. זה עניין של גישה והשקפה ואפשר להגיע- ב"ה, כמונו- לחתונה, שמחים יותר מתמיד ביום הגדול והקדוש הזה.

זה גם עניין של גישה לחיים...

ב"ה שאנו מוציאים כסף על חתונות ולא בנסיבות מצערות ל"ע. 

עם זאת, חתונה יכולה להיות מכובדת גם ללא הרשימה המפוצצת שתיארת.

החתונה שלי לדוג', הייתה מקסימה (אני מאוד אובייקטיבית...) ולא היו 600 איש (היו 350) המנות היו בסכום הרבה יותר נמוך (אך היה אוכל איכותי והכשר טוב) והשמלה הייתה מגמ"ח ללא עלות (חוץ מתשלום קטן לתופרת עבור שינויים קטנים). למה את חושבת שהכלה מגיעה מותשת? בד"כ ביום החתונה שמים לה "שומרת" שתשמור עליה טוב טוב...

אני חושבת שאפשר למצוא את שביל הזהב בין חתונת לוקסוס לבין חתונה ברבנות.

למה לא להתחתן עם 2 עדים? יש תקנה מדרבנן שנישואין יהיו במעמד של מניין. למה? כי חתונה זה לא סוד רומנטי של הזוג. צריך לפרסם את זה כי זה עניינם של כל עמ"י! דבר ראשון, כי לסטטוס ההורים יש המון השפעה על סטטוס הילדים שיוולדו. דבר שני, כי זוג שמתחתן ממשיך לבנות את עמ"י - וזה משפיע על כולם ולא רק על הזוג.

והוסברה לי בשיעור אישות ראשון בשמינית...

לקראת החתונה,עם ההתרגשות וההתלהבות מגיעות גם החששות(מה? זה סופי? אבל הוא לא כ"כ מתאים לי? ואוליי זה עדיין מוקדם לי חתונה עכשיו?),ואם החתונה לא היתה אירוע כזה מושקע,כזה יקר ועם כזה מספר אנשים-אני בטוחה שהיו הרבה יותר ביטולי חתונה בדקה ה90(:

לא יפחית מכבוד אף אחד מ'העם' להצטמצם גם כן...

(התקרובת שתוגש ל650 המוזמנים הנרגשים ב'סעודת החתונה' תורכב רק ממתאבנים...)

למה לא בעצם ?

למה לא לעשות את זה יפה ומכובד..?

אבל בכל מקרה, כל אחד יעשה את השיקולים שלו...

.ראיתי לאחרונה ששמלות כלה מתחילות להשכרה! בסביבות ה 8-10 אלף ש"ח להשכרה.

ואלא רק השמלות הפשוטות ...

|קטלוג 2011|

המחיר קופץ רק על זה באיזה ארבעת אלפים שקל.

(שלא לדבר על חוסר ההבנה שלי למה צריך קטלוג מעודכן מידי שנה. אפשר לחשוב ששמלת כלה בוחרים לפי אופנה. זתומרת כן, ברור לי שיש גם גורמים אופנתיים שמשפיעים על זה אבל זה בגד אחד שכל כך חורג מסגנון היומיום שלנו שאני בספק אם העובדה ששמלה בגזרת פרינסס כבר לא באופנה ולעומתה קו מותן גבוה עכשיו כן באמת משפיעה משמעותית. השאלה איך השמלה עומדת ואם נוח לרקוד איתה קצת יותר חשובה, אני מאמינה. בטח בציבור הדתי)

המחיר הוא בדר"כ העלות של ניקוי יבש + בלאי (כמה מאות בודדות), והמבחר ב"ה לא רע בכלל. (לא מצאתם באחד - יש עוד הרבה!)

הבטחה שלי: אף אחד לא ידע שזה מגמ"ח, חוץ ממי שסיפרת לו.

את הכסף שחסכתם תתנו לצדקה, תזמינו בו עוד חברים, תממנו בו שכ"ד (או קניה למי שיש...) או שפשוט תשאירו אותו להורים, כדי שלא יטבעו במינוס עמוק בגללכם

והרווח כולו שלכם!

קודם כל אומרים בואו נזמין את המשפחה... ואז גם חברים.. והופ, עם שני הצדדים מגיעים ל500 איש (תשאלי משפחה ספרדית מצויה ששם יש משני הצדדים לפחות 100 איש)..

ואז רוצים לרקוד כדי לשמח את החתן והכלה- אז צריכים תזמורת

ואז רוצים שהאירוע יהיה מתועד- אז יש צלם

וצריך מקום לכולם- אז צריך אולם

וצריך גם אוכל...

ועל זאת הדרך.

באמת לא חייבים להשתגע.

אני מאורסת- ועושה חתונה הכי פשוטה שיש. לא משקיעה ים כסף בשמלה, וגם היא מאוד פשוטה. אנחנו ממש לא משתגעים, אני גם חושבת שאירוע זה דבר תובעני.

אבל הוא מהכרח המציאות.

חוצמזה שיש כאן עיניין של כיבוד הורים- שזה חשוב להם, וזה האירוע שלהם..

חשבנו שאצלנו זה יהיה אחרת....... רצינו שאצלנו יהיה.........

בסוף ההורים אומרים:

חמודים, זאת לא רק החתונה שלכם, רוב המוזמנים הם שלנו, עם כל הכבוד אתם לא לבד בעולם

ומה אני אגיד לך-

בשביל השלום צריך להתאמץ....הרבה...

מזל טוב ובהצלחה!

אנשים מכנים בחתונות של אחרים, ותמיד רוצים לעשות יותר טוב וכו.... וזה נורא חבל! בשל נסיונות בחיי נתקתע באנשים שלא ידעו כשאין כסף לא עושים חתונות מפוארות!

השמחה האמיתי של חתונה אינה תלויה בכסף ששמים בחתונה אלא בחתן, בכלה ובאורחים! אפשר לעשות חתונות בסגנון אחר בלי לבזבז הרבה כסף.

לא הבנתי את הקשר לכיבוד הורים. אשמח אם תסבירו לי.

כנראה שזה תלוי במנטליות,

כי ההורים שלי, לדוג', רוצים שהחתונות יהיו כמו שהזוג רוצה.

אין להם עניין בכבוד משפחתי או מטרה להראות שיש הרבה כסף.

לדעתי, כיבוד ההורים הגדול ביותר בנושא החתונה, זה לבקש כמה שפחות ולהודות על מה שיש.

אין זה אומר לעשות חתונה שמבזה את בעליה, אך בהחלט לא לבקש יותר ממה שצריך.

ואל תדאגו- הורים אוהבים יתנו לילדיהם יותר ממה שיבקשו. אבל כבר עניין אחר.

הם רוצים יותר? אין בעיה. נשמח, אך אנחנו לא מבקשים.

חשוב לזכור-

השמחה מתבטאת יותר באוירה, בחברים המשמחים, ופחות בחיצוניות (מס' סוגי הבשר, אולם מנצנץ, להקה ידועה..)

זו דעתי.

1. ההורים פועלים לפעמים פועלים לטובת הזוג, ולפעמים הם איומים כלפיהם - וכל זאת ללא קשר לכוונות. 

פעמים רבות מידי מדובר במצבים מורכבים וקשים במיוחד, שלא משנה אצל מי האמת, יש עניין "לעולם חסד ייבנה" מחד, ומאידך "תפסת מרובה לא תפסת". 

ואומנם יש יתרון בהדרכה וייעוץ, אך בסופו יש צורך בבגרות וקבלת החלטות "אכזריות" לפעמים. 

שאומנם בתיאוריה, ההורים אוהבים את הילדים, ורוצים את הכי טוב בשבילם. אך במציאות, פעמים רבות נוצרים חיכוכים ומצבים נוראיים שמאיימים מאוד על זוגיות הזוג, ועל מצבם הנפשי, וכו. 

2. זאת ברקע, לצערי לפעמים על כולם, כולל ההורים וכלל הילדים - צריכים לזכור של מי הארוע. 

לפעמים ההורים צריכים לזכור שזה לא ארוע חברתי להשוויץ את כספם וכבודם (חתונת הדמים של הגשש החיוור שם שם )

ולפעמים הילדים צריכים לזכור שאם לא מדובר בכסף שלהם - אז אין להם את הזכות לעשות מה שבא להם איתו. 

ועוד ועוד 

ורוב הצרות בתחום נובעות לדעתי מכך שאנשים שונים חורגים מתפקידם ומקומם ופולשים למקומם של אחרים, והדבר מביא הרבה רוע ופגיעה לעולם ולמשפחות, ומבמקום שזה יהיה ארוע משמח שמלא באושר ואור והתחלה לדבר כה נפלא ונשגב. הדבר הינו כאב ראש אחד גדול שמפלג ופוגע ברבים.

ומלכתחילה אומנם התקווה היא ליראת שמיים ומידות. 

ובידעבד, יש התמודדויות לא פשוטות וצריך המון סיעתא דשמיא. 

ולוואי וישכילו הילדים להתנהג נכון כילדים, אך גם לא פחות כהורים. 

ככה כולם אז ככה זה.

ולא שאני חושבת שזה נכון ככה אבל גם לא שזה עוזר לי לחשוב...

עם מה שכתבת אני מסכימה לחלוטין.

אני מדברת על עניין אחר.

לפי מה שהבנתי מכמה מגיבים פה, חתונה צריכה להיות מפוארת כיוון שזה כיבוד הורים,

להראות שאנחנו נותנים להם להוציא הרבה ולא חוסכים מהם.

וזה נשמע לי הזוי אז הגבתי על זה.

יכול להיות שהבנתי היתה שגויה. הגיוני.

היה בערך את מה שאת מתארת (לא במדיוק אבל הכיוון הכללי) וכן כי לנו זה התאים אבל זה לא חייב להתאים לכל אחד.

אפשר באמת לעשות חתונה מצומצמת עם הרבה פחות מוזמנים ובאולם שמחיר המנה אצלו פחות מ150 (אולמות מעטים אבל ישנם כאלה). זה היום שלכם ואתם אמורים להחליט איך יראה היום (כמובן עם התחשבות מסוימת ברצון ההורים.. בכל זאת..) ואת אמורה להרגיש שככה את רצית לחגוג את היום שבו את מתחברת לחצי השני שלך (שזה העיקר) אבל גם לזכור כי כיום יש חשיבות להזמנת אורחים שחוגגים איתך ביום שמחתך (בזמן החתונה את רוב הזמן רוקדת עם החברות..)

שבת שלום..

עדיין לא זוג ועדיין לא עומד להתחתן...

אבל למען האמת גם אני שאלתי את עצמי לא פעם את השאלות האלו.

כנראה שזאת שאלה של אופי, יש את האנשים שפשוט מחפשים את ה-WOW...

ויש את האנשים שפשוט זורמים, כי זה מה שכולם עושים.

בהחלט ראוי לרדת בסטנדרט . אפשר בלי מננה ראשונה , קבלת פנים צנועה , לרדת במספר המוזמנים , לא כולם מוזמנים לארוחה , בר לארוחת ילדים , פחות פרחים .הזמנת מספר אורחים מצומצם ובמשך השבבוע לחגוג בשבע ברכות צנוע כל יום במעגל חברתי אחר בארגון המשתתפים .

הפסקת המחדל הזה צריכה להיות מהרבנים . כשזה יהיה גורף השמחות יהיו בבריאות ובשמחה אמיתית .

 נוספות

למי שאמר שזה מונע ביטול חתונות : יש עוד דרכים . שכירת דירה משותפת , רכישת ריהוט , סגירת מקום לאירוע ורצינות הזוג .

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.