אני חושב שכדאי שתהיי פה יותר וכל הפורום רק ירוויח מכך

וכששני הצדדים חושבים שהיתה טעות להפרד, לפעמים יש מסקנה מתבקשת

זה לא שדחית על משהו מהותי ועכשיו את מוותרת עליו,

אלא היית ממוקדת במטרה אחת! לא הלך... עכשיו את חוזרת לבדוק את ההצעות האחרות

להפך,

לי כגבר זה היה נותן הרגשה שאת יודעת מה את עושה ומעריכה את עצמך, ולא נואשת שמפחדת לאבד ושומעת כמה ביחד בבלאגן.  

אבל אחרי הכל, הרבה פעמים זה הצעות טובות.

ומשהו מוזר - כמה שאנחנו יותר מוכנים לזוגיות, יש יותר הצעות. לכן הרבה אנשים שהלכו לאימון או טיפול מעידים שפתאום הגיעו אליהם יותר הצעות. אין לי הסבר לזה. ואם זה אכן עקבי, יכול להיות שקשר הוא סוג של אימון לחתונה, במובן הזה שהוא מקרב אותך לזוגיות או נותן לך משהו מהחוויה הזאת, ולכן הוא גורם להצעות להגיע. אז בעצם את קראת להצעות האלה. עכשיו הזמן לענות להן כשהן הגיעו.

האמת שלא התעסקנו בעיקר וזה התסמינים - לקראת נישואין וזוגיות

אתה מוזמן גם לצפות בסרטון אם אתה מעוניין להשקיע

א. תרגע קודם כל - הציפו כאן מקרי קיצון . אולם כן יש חשיבות לדבר על התופעה. 

רוב הגברים והנשים טובים ולא אלימים (בכל סוגי האלימות) 

בעלי מזג חיובי 

ב. טוב שזה מעסיק אותך - אולי אין לך היבטים התנהגותיים לבדוק מול בנות 

אבל דפוסי התנהגות אפשר לבדוק גם מול חברים 

איך אתה מדבר אליהם? מה הטון דיבור? מה היחס שלך לחפצים שלהם? אליהם? 

מה קורה בשעת מחלוקת ? וכדומה 

ג. אם אתה חושש אתה יכול לשאול ר"מ או אברך בוגר איך הוא תופס אותך 

ובעיקר להקפיד לעבוד על המידות 

שאם אתה חושש מהאלימות של עצמך ללא שום בסיס אתה:

• בן אדם רגיש לסביבה ולא אלים
• סובל מדימוי עצמי נמוך ללא סיבה

למרות שמצד שני אין ספק שאפשר לקבוע חד משמעית שהוא רגיש

התגרשתי, אמנם נישואין של כמה חודשים בלבד, ניסינו ללכת ליעוץ זוגי שיעזור,ניסינו לגשר ושום דבר לא עזר.

מצד אחד אני כל כך מתגעגע אליה מצד שני אני מבין בשכל שזה היה גרוע בשבילי ( מסתבר שהיה לה בעיה נפשית שמקשה מאוד על נישואין).

אני בעיקר מבולבל, מתקשה לחשוב על קשר זוגי אם בכלל, מרגיש שהיא זרקה אותי,פגוע קשות, ההתמודדות איתה בקשר היתה קשה..

והשקעתי את כל כולי בה, אהבה, כסף זמן ויתורים ענקיים- מתוך אהבה ודאגה. ו

עכשיו מה נשאר לי? אני בליווי של יועץ מנוסה.

מבקש עצה הזדהות, מישהו שעבר משהו דומה..

בעיקר מאוכזב מעצמי, איך זה קרה לי? בחיים לא חשבתי על כישלון כל כך גדול.

אני, הכל כל כך חכם, כישרוני, אהוב על כולם, הכי חברמן שיש, מסתדר עם כל אחד ואחת, המשפט שתמיד אמרו לי- "איזה כיף לאשתך לעתיד, היא תהיה האישה הכי מאושרת בעולם"

והנה קיבלתי את האגרוף לפנים שלא דמיינתי שהוא יגיע..

איבדתי את האמון בקשר זוגי. באתי אל הנישואין מתוך מוטיבציה גבוהה לעשות את רצון ה', והאמת שלפני שהציעו לי אותה, אמרתי לעצמי, שאני יוצא איתה לשם שמיים,בלי שיקולים זרים, רק בשביל ה', לעשות רצונו.

אז אמרו לי משפטי חיזוק, שגם רבי עקיבא ורשב"י התגרשו, זה נתן לי תקווה, אולי יצא ממני משהו. אבל עדיין, שבר כלי...

לא יודע מה לעשות..

אבל לא צריך לקחת את זה עד לר"ע (מה גם שזו לא דוגמא מוצלחת אבל לומשנה), גם אחד הרבנים הראשיים כיום התגרש בעבר...

לדעתי, כדאי לך לפתוח את אותה הודעה בפוסט נפרד (ניק אנונימי)

יש 2 דברים שתרויח אם תפתח פוסט נפרד :
1. תקבל יותר פידבק וחיזוקים. אולי ישאלו אותך משהו ואם תרצה לענות ותענה יוכלו לתת לך עוד יותר חיזוקים ופידבקים.
2. אולי אתה תוכל מתוך המצב שאתה נמצא, להסביר לאחרים למה לשים לב, כדי שהם לא יעברו את מה שעברת.
העזרה *הזו* שאתה תיתן, יכולה לחזק אותך *מאוד*. אל תשאל איך. זה משהו עוצמתי מאוד.

לפי איך שאתה מתבטא, אתה נשמע בחור שמבין עניין.
ואם אתה מבין עניין,
אז אתה צריך להפריד בין המצב הנפשי הקשה שאתה נמצא בו לבין המציאות.

כשנמצאים במצב נפשי קשה, בד״כ מעוותים את המציאות.
אז אתה אומר לעצמך : ״זהו, אחרי הסיוט הזה, אין שום סיכוי שאני יכול למצוא עוד מישהי״
שזה משפט באמת הגיוני אחרי מה שעברת, רק עובדתית הוא פשוט לא נכון :
יש אנשים שעברו גיהנום יותר גדול משלך, (אלפים ואולי עשרות אלפים) והם הלכו לסיבוב 2 והכל היה מעולה.
אז עובדתית אתה טועה.

איך שוברים את הקטע הרגשי ולא נותנים לו להשפיע על המציאות ?
תקח פתק ותרשום :
״האם אני היחיד בעולם שעבר גיהנום בנישואים הראשונים שלו ?״ . מה התשובה ? ברור שלא.
״האם חלק מכובד מאלה שעברו גיהנום בנישואים הראשונים שלהם, הצליחו למצוא זוגיות טובה בסיבוב 2 ? תשובה : בהחלט.

כשתעבור את השלב הזה.(שתבין שאתה טועה במחשבות שלך ושיש לך דף חלק לסיבוב ה 2 )
אז תתחיל לחשוב : ״אוקי, מה עושים ?״


יש מלא דברים שאתה יכול לעשות.
במיוחד אם אתה מרגיש שאתה ממש ״למטה״. שזה משהו ״כבד״.
כמו תחושת מועקה כזו שמכבידה עליך.(שזה סימן טוב דווקא, כי המח\גוף אומר לך, תקשיב, אתה חייב ללמוד מהסיבוב הראשון ולא להמשיך בשגרה = תחושת מועקה)

אבל זה השלב **הקל**.
אתה חייב לעבור את הראשון (עיוות מחשבתי).
זה השלב *הקשה*, להגיע למצב שאתה ***מבין*** ***ומודע*** ***ומחובר למציאות*** שאולי עברת גיהנום,
אבל הכל תלוי בך ואם תרצה, מחכה לך גן עדן (זוגיות, חתונה, ילדים, אושר, כיף) במרחק הרבה הרבה הרבה יותר קצר ממה שאתה חושב.

באמת נגעת לי בלב. כואב לי בשבילך.

הכאב שלך מורגש דרך המילים ואין לי הרבה איך לעודד ולייעץ, אבל תדע שאני מאמין בך אחי!

אתה נשמע אדם חזק שיש לו את הכוחות, ומשמים העמידו אותך בניסיון קשה ובעז"ה אתה תעמוד בו.

סומך עליך שתמצא את הדרך הנכונה ותדע איך להתקדם ולהמשיך. ובסופו של דבר הנסיונות האלו מחזקים ומחשלים (כמאמר הקלישאה).

ובעתיד כשתעמוד יחד עם אשתך המיועדת לך, אתם תסתכלו אחורה על הדרך שעברתם שניכם, ותחייכו לעצמם, ותודו לקב"ה שהביא אתכם למקום הטוב והנפלא המתאים לכם - ותחשבו שאולי זה אפילו היה שווה את הדרך הקשה והמפותלת שעברתם.

היה חזק אחי!

(כתבו פה באחת התגובות שהאמירה "אני יוצא איתה לשם שמיים, רק בשביל ה' ", צריכה בירור ועיון).

למה את נשארת איתו? פשוט כי את חושבת שהוא האחרון שנשאר? (ככה זה נשמע) 

אני משוכנע שיש עוד שניים-שלשה.

או שאולי יש משהו אצלו - אולי הוא בעצמו - שאת פשוט אוהבת? אולי טוב לך בקשר הזה, ואת לא מצליחה לזהות?

זה שהוא מתייחס אלייך כאל "יותר ממנו" לא אומר שזאת המציאות. יכול להיות שזאת הדינמיקה ביניכם, ואולי זה גורם לו להתנהג כך. תרצי לשבת ולבדוק מה בכל זאת מצאת בו, ולהתמקד בזה? לתת לו את התחושה שהוא טוב לא פחות, ולהנכיח את התכונות החזקות שלו? יכול להיות שהוא מרגיש שאת "יותר", ולכן הוא עושה מאמץ לתרום את החלק שלו, להפוך את העולם שלך לטוב יותר - שבעיניו זה "להפוך אותך למושלמת יותר", כמו שאת מרגישה. ברגע שהוא ירגיש שיש לו מה לתת (הוא יודע להחמיא לך? נותן לך תחושת בטחון? אין לי מושג, תחשבי מה הדברים שאת מקבלת מהקשר איתו), יכול להיות שהוא יתמקד בדברים האלה, שבאמת עושים לך טוב.

מצד שני, אם באמת איבדת תקווה למצוא מישהו יותר טוב, ואת איתו פשוט כי צריך מישהו, שווה לבדוק - האם זה כדאי. אולי תוכלי למצוא מישהו אחר. אולי תלכי לחפש. תתיעצי עם אנשים חכמים ואנשי מקצוע למיניהם - שדכנים רבנים ויועצים. אולי הדרישות/ציפיות שלך גבוהות מדי, אולי את לא מספיק מעריכה תכונות של אנשים אחרים, ואולי פשוט את צריכה למצוא מאגר טוב יותר של הצעות.

אלה שני כיווני הפתרון שנראים לי סבירים.

אני חושבת שאם יוצאים מנקודת הנחה שהגיל עולה כל פעם בשנה

ואנחנו מתבגרים, והשידוך עדיין לא מגיע

ואז הגענו להחלטה עם עצמנו, שאנחנו נוטשים את פנטזיית החיבור המושלם והמדויק לי

ומתפשרים בכדי שנצליח להגיע ליעד של בית ומשפחה

אז לדעתי צריך להשאיר משהו מהפנזטיה הזאת

כדי שלא תחיי את חייך בהרגשת באסה ופספוס, ותסכול ועצב

כלומר אם נגיד בשאיפה שלך היה למצוא מישהו: חכם, נראה טוב, מצחיק, שכיף ביחד, שמבין אותי וכו' וכו'

אז אל תוותרי על הכל. זה לא הכל או כלום. את יכולה לנסות לחשוב מה כן אפשר להוריד.

מה שאת מתארת, זה כאילו לשכנע את עצמך שאת עושה את הדבר הנכון כדי לקדם את היעד הנכסף.

אבל מבטלת את כל מה שחלמת עליו. ויאלה רק שיבוא מישהו.

כאילו, לדעתי, זה לא יעבוד לטווח הרחוק. רק יותר יתסכל אותך...

אתם גם מרגישים איום או חשש למציאת הזיווג בשל הייחודיות שלכם/ הדעות הנדירות/ המנהגים השונים והמובדלים שלכם מכלל העולם?

אנשים דואגים להזכיר לכם את זה גם?

עשית מעשה גדול.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה