המשימה האחת - להתקדם בעבודה. כל עוד זה עושה לך טוב, זה טוב שתעשי.

תמיד את יכולה להתפטר מתפקיד. ישאלו אותך למה התפטרת, תגידי שמה שעשית היה טוב לך כי היית רווקה, עכשיו את נשואה ולא מתאים לך, את מחפשת תפקיד שאת יכולה לעשות בתור אמא. והרי זה באמת מה שתחפשי.  אין תפקיד שאי אפשר להתפטר ממנו, בטח לא תפקיד בכיר.

את כל זה - את עושה כרווקה, כי כרגע את רווקה.

במקביל, את מחפשת זוגיות. ואת משקיעה בזה כל מה שאפשר. ואת מקימה בית, ומבהירה - אם חשוב לך, אפילו בשלב ההצעה, שהקריירה שלך היא שניה בחשיבותה מול בית. ותהיי מוכנה לוותר על התפקיד אם זה מה שהבית ידרוש.

אם את חושבת שאת מסוגלת לעשות את שני הדברים במקביל, תתקדמי בשניהם.

(גיחות קצרות לחו"ל? מדובר על יומיים, על שבוע או על חודש? יומיים זה ממש לא יפריע, שבוע זה לדעתי בסדר, חודש זה עלול להפריע כי זה ידרוש תקופות יובש מתוכננות. אלא אם מתאים לך פגישות זום, אבל זה ירחיק בחורים שזה לא מתאים להם)

אם את חושבת שהתפקיד ימנע ממך - בכל צורה שהיא - למצוא מישהו שתתחתני איתו, אז באמת יש כאן דילמה, ואת צריכה לשקול מה ההפסד ומה הרווח בכל אחד מהתחומים - קריירה וזוגיות, ואז זאת באמת החלטה קשה, כי היא מאזנת בין שני ערכים שעבור כל אחד מהם את מוכנה להקריב דברים. אבל החלטות קשות לא מקבלים לפי מה שמישהו אמר בפורום

המשפט הראשון שתפס אותי הוא מה שכתבת "אני מאוד רוצה לממש את הכוחות והיכולות שיש לי, אבל כרווקה אני מרגישה שזה חסר תוחלת".

לא ברור לי לגמרי האם לדעתך זה חסר תועלת בעצם או רק בגלל שזה מתנגש עם גידול הילדים?

נניח לצורך הענין שהיית יודעת שלא תינשאי ב10 השנים הקרובות (חלילה), האם גם היית מוותרת על ההתקדמות בעבודה?

אם כן - נראה שאת לא מרגישה שמיצוי הפוטנציאל שלך הוא בעבודה, ואז באמת שאין ענין להשקיע בהתקדמות למשרה בכירה

ותובעת שאכן יקשה על גידול הילדים.

אבל אם את כן מרגישה שבעיקרון העבודה זה מקומך ויש לך סיפוק והנאה מההתקדמות ומהעשיה , אז אני לגמרי מסכים עם דברייך - "האם אני ארצה שבן זוגי יוותר על מימוש כוחות ויכולות שלו בשביל לתת לילדים?".

כלומר, אין היגיון בלוותר על חלום אישי לצורך גידול ילדים. אשה שמחה ומאושרת בעבודה תקרין את ההרגשה הזאת בבית, וכן להיפך.

באופן כללי דעתי היא כזאת:

אשה נשואה עם ילדים שנהנית מהאמהות ויש לה כרגע הצעת קידום, צריכה להחליט מה יותר חשוב לה ובמה היא מעדיפה להשקיע. בלגדל ולהיות עם הילדים בבית או בהתקדמות וסיפוק בעבודה ומיצוי עצמי.

אבל כאשר אין לנו על הפרק עכשיו את שני הדברים - ממילא יש משקל גדול יותר למה שלפנינו ורלוונטי כעת.

האם את חושבת שזה הגיוני לא להתקדם בעבודה עכשיו ולשבת ולהמתין (ובעז"ה שיהיה במהירה) לזיווג ההגון ולילדים שיבואו?

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"