בעקבות כמה וכמה מקרים הבנתי שהמראה החיצוני תופס אצלי מקום גדול והוא ממש קריטי לי.

ניסיתי לעבוד על זה, עדיין מנסה.

עכשיו שאלה:

נניח וניק מהפורום מתחיל איתך או את איתו ונשמע פוטנציאל. האם נכון לבקש תמונה? איך הייתם מגיבים? ובכללי איך אני יכולה לשחרר קצת מהקטע הזה???

מרגישה שזה ממש תופס אצלי מקום גדול.

אף אחד בעולם לא יאהב אותי כמו שהוא אהב אותי ואני זו שנפרדתי.

אני זו שלא רציתי. הוא התחתן לפני שנתיים.

זה אוכל אותי מבפנים..

מאז יוצא לי לצאת עם בנים שלא מאוהבים בי כמו שהוא היה מאוהב - איך להסביר את זה?

בנים שהם בסדר איתי ורוצים להמשיך אבל אין את האהבה המטורפת הזאת, וכל פעם כזאת אני אומרת לעצמי שמגיע לי יותר מזה, ושאני יודעת כמה אפשר לאהוב אותי בכל פעם כזאת

כואב לי הלב כפשוטו.

בא לי לשים סימן שאלה על המשפט הראשון: זה עוד יכול לקרות?

(לא. לא היינו בגילאי הטיפש עשרה)

העולם מלא הפתעות. את לא יודעת מה מחכה מעבר לפינה.

לחכות לזה? זה הימור. את לא יודעת מה יהיה המחיר.

אבל לא להתייאש. תמיד יש לך את הזכות להאמין שהקשר הקרוב יגיע לרמה הזאת.

כשאת בקשר, מתחילה ההתלבטות האמיתית. כן, זה החסרון של להיות בקשר עם דמות אמיתית ולא עם מי שדמיינתי, ריאלי ככל שיהיה - לפעמים יש חסרונות שלא חשבנו שנתפשר עליהם, אבל המכלול הוא בסדר, ולוותר על הטוב בגלל החסרונות זאת שאלה קשה.

קשר ארוך שהסתיים, ואני עדיין כל הזמן חושבת שאולי כן היה יכול לצאת מזה משהו.

וניסינו 3 פעמים לחזור והוא חתך

המחשבות גומרות אותי לפעמים :/

איך זה שכל פעם שמציעים לי מישהו מבוגר, הוא 'צעיר ברוחו'? זה נראה כאילו החל מגיל מסוים, אתה הופך להיות צעיר ברוח, בהגדרה.

מה קורה אם אני מחפשת מישהו שרוחו בגילו? מה שיותר מתסכל, שכשאומרים לי את הביטוי הזה- 

אני חושבת שהמציע לא מכיר את הבנאדם, והוא מנסה להצדיק את הפער גילאים. לא נשמע אמין, ואז זה מרים אותי לתהות על שאר הדברים...

השאלה "כמה ילדים רוצים שיהיו" היא שאלה מסובכת.

כי מצד אחד, העולם המודרני מספק את האפשרויות הבלתי מוגבלות - מצד אחד צמצום (יחסית בקלות) ומצד שני הרחבה (עם הרבה מאמץ). וכמה שהגיל עולה, ברור שעלול להיות צורך במאמץ.

אבל איזו בחורה תרצה לנהל על זה דיון בשלב ההתחלתי של קשר?

ומצד שני - אם רואים את זה כאחת המטרות העיקריות של הקשר - בשביל הרבה אנשים הגודל של המשפחה לא פחות חשוב מהאיכות של הזוגיות, והבחירה תלויה אך ורק בידי האישה.

ויותר מזה - גם מישהי שרוצה לעשות את המאמץ, לא תדבר על זה בשלב הראשוני של הקשר.

אז יוצא, שהגבר צריך לנחש לבד מי כן תרצה ומי לא תרצה להתאמץ בשביל ילדים (וגברים, כידוע, לא מבינים רמזים..).

ברור גם שהרצון הראשוני הוא רק כיוון חשיבה ראשוני ושדברים משתנים. ברור שיש הרבה דברים שאף אחד לא יודע מראש.

אבל אפילו המעט שאפשר לדעת - אין דרך להעביר, וכולם מפסידים.

@ענבל

בס"ד

אבל תמשיך, זה חוסך לי את קריאת השרשורים וכל התגובות

אני מתייג, מאוד פשוט.

בס"ד

פשוט מרשים אותי שמהדברים המעטים שכתבתי אתה יכול להסיק מה קשור אלי

זאת לגמרי מחמאה.

בס"ד

אני אגיד מה אני עשיתי אבל זה באמת לא מומלץ לציבור הרחב-

דייט שלישי, אמצע הלילה, מחכים לאוטובוס שלי מתל אביב, אני מספרת על השבת שהייתה לי, מפה לשם אומרת שדיברתי עם חברה שלי ואני בוודאות רוצה למנוע ילד ראשון. הפרצוף שלו באותו רגע היה פרייסלס

בכל מקרה, בדיוק הגיע האוטובוס אז "נאלצתי" לברוח ולהותיר אותו בשוק חייו. באותו ערב דיברנו מלא בוואטסאפ אחרי והוא הגיע למסקנה שהרגשות שלו כבר מספיק גבוהים כדי שזה לא יהיה דיל ברייקר [סביר להניח שבכללי הוא לא היה פוסל על זה אבל זה כן בא לו בהפתעה והוא לא ציפה] והקשר רק המריא משם. 

משזה נאמר, אין הדבר הדרכה לכלל הציבור. יש דרך לשבת ולפתוח דברים וזו לא הדרך אם כי יש בה משהו משעשע לספר לאחרים. אז סיכמנו שהדרך- לא, מה כן? כן לדבר, כן לפתוח, כן לספר מה הציפיות. נכון, דברים יכולים להשתנות ואף אחד מאיתנו לא יודע איך הוא יחווה ילדים [גם לגבר זה יכול להיות לא פשוט, תתפלאו], אבל מותר לדבר על רצון בסיסי. גם רמה דתית והקפדה על דברים יכולה להשתנות במשך החיים ועדיין אנו מנסים לברר איפה אדם עומד ברגע זה ומה שאיפותיו. אף אחד לא נגד שינוי, אבל כן מנסים כמה שיותר להכיר ולהסיק מכך להמשך.

אז כן, פתחו את זה, דברו, תחליטו מה דיל ברייקר מבחינתכם וקחו בחשבון שגם הדיל ברייקר יכול להשתנות וגם אחרי החתונה דברים יכולים להשתנות. בכללי בזוגיות לא בריא להיות ראש בקיר. 

לחיות עם ההורים עד גיל 30.. אררר

אני כנראה די חסכן, אבל הייתי מעדיף לשלם שכירות...

עד הקורונה, לא יכולתי לדמיין את החתונה שלי.

עברו כל כך הרבה שנים מאז שרוב החברות שלי התחתנו, וכבר התחלתי לחשוש אם בכלל חברות שלי יטרחו להגיע לחתונה,

וזה די מבייש להיות בלי.

וחוצמיזה, ריקודי חתונה וכאלה אף פעם לא משכו אותי יותר מידי. בקיצור, לא רציתי להיות המרכז שלי אירוע כזה...

אבל עכשיו אני מרגישה שזה לגיטימי להתחתן רק המשפחה וחברים בודדים בחצר, וזה נראה לי מדהים.

הבעייה היא שאין לי עם מי... והלוואי שזה יקרה מהר... זה יחסוך לי הרבה מבחינה נפשית...

שמעתי יותר מדי אנשים שממש התלהבו מהקונספט של חתונות קטנות.

לכן אני בטוחה שזה ימשיך אחר כך, מבחירה.

גם אם תמיד תוכלי לעשות חתונה קטנה,

מאחלת לך שזה יקרה בקרוב ממש!

מתוך שמחה שלמה, מתוך רוגע וודאות.

חתונה שתהיי בה את, עם האנשים שאת אוהבת,

באווירה משוחררת והכי שמחה שאפשר.

מה הבינשיים שחוזרים לישיבות שאסור לצאת מהם חושבים לעצמם?

מילא הם מוכנים לחכות עוד קצת עם החתונה,

אבל לנו כבר יצאה הנשמה.

יש דוסים שיודעים להינות מהחיים? ונראים טוב?

עם עמוד שדרה אבל פתוחים?

איפהההההה

הגעתי למסקנה שאני כנראה מחפשת את האביר על הסוס הלבן..

משהו מאוד אגדי (ואולי קצת רחוק, כי זה נשאר בגדר אגדה)

ומבאס אותי ממש שאני מוצאת פגמים או אפילו סתם דברים אנושיים שלא תמיד מחמיאים..

איך אני יכולה לצאת מהמחשבה הזאת?

ולא באופן התיאורטי המרחף.

ביום יום - מה את צריכה, אדם משולם?

ברגעי חולשה ובזמנים רגילים שגרתיים אנחנו נעדיף להיות ביחס עם בעלי חולשות כמונו.

כמו כן, 

אם לאדם אין חולשות אי אפשר לעניק לו שום דבר וזה ממש מבאס את החיים חח

איך אתם מתמודדים כשיש קצבים שונים בקשר? זה ממש יכול לסבך..

ובעיקר- מה קורה כשאתם בצד שצריך עוד זמן?

איך אתם מקדמים את עצמם מהר יותר ובכל זאת מבינים את הצד השני שממש רוצה להתקדם כבר?

אוף איזה מצב לא נעים

ברגע שמשהו יתחיל להיות מלאכותי - זאת הסכנה של הקשר.

הצד ש'מאחר' צריך להביע רגישות ולהביע איפה הוא נמצא בקשר ולהביא אמפתיה כמה שהוא יכול.

אם הוא יקח את זה בתור 'רגשות אשם' זה בכלל מסוכן לקשר.

להבין שהעיקר זה הקשר עצמו

הקשר עצמו בנוי מההתייחסות של שני הצדדים אל הקשר

התובנה הזאת יכולה לתת לאדם להרים את הראש מהיחס האישי שלו לקשר,

ולהתייחס ליחס של השני ולא להבהל מזה.

חשוב מאוד לעשות כל דבר שיגרום לך להרגיש נעים.

לפעמים שאנחנו עושים דברים טיפה לא נעימים לטווח הקצר הם עוזרים לנו להרגיש נעים לטווח הארוך

בהצלחה!!

@ענבל ;)

בס"ד

זאת אומרת, הצלחתי להתחתן, עוד לא יכולה להעיד על ילדים

אני לא בטוחה בהגדרה לקשיים גדולים. אין ספק שיש תקופות שהאפיזודה היא קשה ואז התפקוד קשה יותר, אבל זה מאד משתנה מאחד לאחד ותלוי חומרה. מעבר לזה, יש אנשים שיראו בזה קושי גדול ויש אנשים שיראו בסוכרת קושי גדול, כל אחד והחבילה שהוא מוכן לסחוב איתו. 

אני יכולה לתאר בערך מה קורה לתפקוד כשנמצאים באפיזודה, זה עלול קצת להזכיר גם אפיזודת דכאון. אנא קחו בערבון מוגבל כי זה חוויה אישית ומאד אינדיבידואלית, היא גם קרתה לפני שנה בערך אז אני אתאמץ לתאר באופן המדויק ביותר שאני יכולה. 

אז ככה, להיות באפיזודת חרדה אומר שאני כל הזמן בסטרס. לא סטרס כמו שכולם מדברים עליו אלא סטרס של ממש- כתפיים קפוצות, צמרמורות שמגיעות יותר מדי פעמים ביום, תחושת חולשה, התקפי חרדה שמגיעים לעיתים תכופות יותר ובשיא זה היה כמעט כל שעה. זה בפן שנוטה יותר לפיזיולוגי. 

בפן הנפשי זה אומר שיש המון דברים שמהווים טריגר, אפילו דברים שבימים רגילים לא מהווים טריגר. זה אומר שהיו דברים שלא יכולתי לדבר עליהם עם בעלי כי הם היו טריגר, זה אומר שהיו דברים שהוא עבר ופחות יכולתי לתמוך בו כי עצם הדיבור על הדברים האלה היה טריגר, זה אומר שכל העולם נראה לי מפחיד, שהיו סרטים וסדרות שלא יכולתי לראות, שהתקשיתי להתרכז, שכל רעש מקפיץ אותי ובאמת חוסר אונים משווע מול המציאות שבמקום כלשהו גורם לי להרגיש מרוקנת, צל אדם שכזה. 

תכלס אני כן הצלחתי לקום וללכת לעבודה, עשיתי את זה על אוטומט והצלחתי ברוב הפעמים [פעמיים- שלוש נאלצתי ללכת הביתה או לצאת להפסקה ארוכה כי הרגשתי רע ממש], אבל ב"ה מהבחינה הזאת לא נפגענו. יש אנשים שגם את זה לא מסוגלים לעשות ואז באמת הקושי הוא אחר וטיפה גדול יותר לדעת רוב האנשים. 

כן היו זמנים שבעלי עשה את רוב הדברים בבית [לא שהיום אני עושה המון, אני בכללי לא טובה בעבודות הבית אבל זה לא קשור לחרדה] כולל בישולים לשבת, נקיונות, כביסות, ממש הכל, כי אני לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה מרוב אפיסת כוחות. 

אחרי שכל זה נאמר- האפיזודות האלה קורות בתדירות משתנה מאחד לאחד. לא דומה אדם שיש לו אפיזודה פעם בחצי שנה לאדם שיש לו אפיזודה פעם בכמה שנים. המשאבים הנפשיים שמצליחים להתמלא לפני האפיזודה הבאה הם קריטיים. אני גם אוסיף שאישית לא אושפזתי מעולם וגם פה יש הבדל מאד גדול בין אנשים. מה שאני רוצה לומר זה שבסופו של דבר צריך לבדוק כל מקרה לגופו מה הם הקשיים שלו. אין ספק שזה תיק אבל בעיניי זה יכול להיות תיק מעניין ויש לו את היתרונות שלו [לרוב זה בא עם אישיות ונפש מסוג מסוים]. בכל מקרה, אני חושבת שבסוף בסוף זה כמו כל מחלה אחרת- פיזית או נפשית, הכל תלוי בחומרה ובמה שבן הזוג מרגיש שהוא יכול להתמודד איתו וגם באיך שהמתמודד עצמו מתמודד עם המחלה\הפרעה שיש לו. זה נכון גם למחלות פיזיות. 

לסיום אגיד שפגשתי אנשים עם מחלות שונות שהתחתנו ונשואים באושר, אז תקווה יש לכולם

מקווה שהובנתי וכמובן שאני בפרטי אם יש רצון לדבר על זה או לשמוע עוד. אפשר גם לשאול פה, לא מבטיחה לענות על הכל.

תבחרי את המסלול שמביא לידי ביטוי את היכולות שלך הכי הרבה, ואם תראי שזה יפריע לך להיות אמא - תוותרי. אבל כרגע כמה שתשקיעי יותר זה יוסיף, לא יזיק.

ברור, שכרגע צריך לקחת בחשבון את הצורך של עצם החתונה - שזה אומר שיהיה ברור למי שמחפש, שהיעד של אמהות הוא חשוב בעינייך, ובינתיים גם שיתאפשר לך להשקיע במציאה של זוגיות.

בהצלחה!

בגלל חשש עתידי שמעסיקים לא ירצו אשה דתיה שמגדלת ילדים.

והרבה פעמים גם הם מתוסכלים כי אומרים להם שבנות רוצות מישהו שילך לעבוד במקצוע רווחי

אני עובדת 4ימים בשבוע מלא-מלא, יום אחד חופש ויום שישי פנוי שמנוצל היטב היטב להכנות לשבת..

הבחור החליט על דעת עצמו לחפש עבורי עבודה ביום החופשי שלי למרות שמעולם לא ביקשתי ממנו.. אמרתי לו שלא.

הוא רוצה שאעזוב את העבודה ואחפש קרוב למקום מגוריו..

מה הוא חושב לעצמו? אמרתי לו שלא.

הבחור רוצה שאחליף את הסמארפון למכשיר טיפש. אמרתי לו שלא.

מעיד אולי על שתלטנות? מה הבעיה שלו?

הוא מציע? לוחץ? מאיים שיעזוב? מבקש? חושב שאת חייבת כי הוא מחליט?

רק האופציה האחרונה נשמעת לי שתלטנית.

כמה זמן אתם ביחד? מה האופק? את מרגישה שאכפת לו ממש וממה שאת מרגישה? אם את אומרת שמשהו לא טוב לך, הוא מבין ומקבל? כל הפעמים שאמרת לו "לא" - הוא קיבל את זה? מה חסר לו בהתנהלות שלך שגורם לו לנסות לשנות? (הוא רוצה שיהיה לך טוב? הוא חושב שזאת מחויבות שלך כלפיו? הוא מנסה לעזור? קשה לו לקבל משהו בהתנהלות שלך?)

לדבר על זה!

אבל גם לא מי שיתן לך ביטחון ויקבל אותך כפי שאת. אין לך מה להמשיך את הקשר עם הבחורצ'יק הזה

אם הבחור היה בסדר גמור אז להפריד ביניהם על סמך פרנויות ולהשאיר אותה מצולקת ללא סיבה ובלי לדעת עד כמה זה יזיק זה חמור לא פחות. הכל בהנחה שזה אכן המצב אני לא אקבע בלי לדעת פרטים לעומק

לא שיש לי דעה מוצקת בעניין. זאת אופציה. למיטב ידעתי דווקא מראים לבנות את הסרטון "אחת מעשר" של אולפנת נווה דקלים שהוא ממש מתאר דפוסים בעייתים של בחור שמי שאין לה מודעות לא תדע שזה סימן למשהו חמור יותר שזהו בעל מכה ה' ישמור ויציל

המלצתי לבת דודה שלי כשהגיעה לגיל 20 לראות אותו והיא סיפרה לי שראתה אותו בשמינית ושבכללי הוא נפוץ מאוד מאוד באולפנות

סרטון חשוב מאוד. במיוחד לבנות - לקראת נישואין וזוגיות

ותראה בדיון הישן שכתבתי בתגובות תסמינים ברורים, חלקם מעשים וחלקם תכונות וזה מתאים לכל אחד ואחת ברמות שונות

המטרה של ההכנה הזו היא לא רק לנישואין (כמובן שבעיקר) 

היא גם ביציאה לחיים ובמפגש עם דמויות שונות שיכולות לגרור ולהיגרר לדפוסים בעייתיים - למשל מה עושים בשירות לאומי שהממונה על הבחורה מתנהג בצורה "לא נעימה" אבל שנכללת בתחום האפור

לא חסרים מקרים כאלה (בשירות לאומי, בלימודים) 

וגם בהקשר של נישואין- 

הסרט הוא קיצוני, אבל הוא מגיע אח"כ עם שיח של מחנכת או יועצת 
או אשת מקצוע חיצונית 

אם דיון ודיבור על זה באולפנות היה בעייתי אחוז הרווקות היה גדול בהרבה

אני לא יכולה לדבר בשם כל האולפנות וכל השנתונים 

אבל זה ממש לא מה שמחנכים 

מחנכים להאמין באנשים, מחנכים להיזהר

ובעיקר מחנכים להקים בתים טובים 

אני מקווה שזה לא משהו שרירותי אלא באמת משהו אמפירי.

שוב- לא יודע מה קורה באולפנות

לא רק עם משפחה אגב. גם עם אנשים קרובים מסוגים שונים ומשונים.

מאמן טוב חוסך פגישות. אן זה טווח המחיר שלך עזבי אם זה מתקבל על הדעת או לא.

אם יש לך אמצעים ואת מוצאת מישהי טובה שתעזור לך - עופי על זה.

אלו המחירים של מאמנים

ממליץ אבל רק לאחת שתגיד לך מה הכי מתאים לך (או נקודה חשובה אחרת) אחרי פגישה אחת. זה מה שהרווחתי מפגישה אחת עם מיכל וולשטיין. שילמתי 300 והיה שווה את זה

כן, פגישת ייעוץ יכולה להגיע ל300-400 שקל. לאחרונה פירטתי טוח מחירים מקובל. מי שרוצה פרטים מפורטים יותר אני יכול לענות בפרטי. אבל שוב, אם לא מדובר בשרלטן, אלא במישהי שעוזרת לך ומקדמת אותך, תחליטי בעצמך מה המחיר שת מוכנה לשלם. לפעמים נדרש תהליך ארוך כדי להגיע לנקודות שבכלל לא חשבת שמפריעות לך

זה המון
זה לא איזה אנשי מקצוע שלמדו את המקצוע במשך עשר שנים ככה.. זה לא פסיכולוג קליני, או אפילו עובד סוציאלי...

אצל פסיכולוגים נניח מחיר סטנדרטי הוא בסביבות 250. אלה שלוקחים יותר- נגיד עד 400 בד"כ. והם אנשי מקצוע, כלומר, שחוץ מהניסיון גם למדו את זה כמו שצריך

(להבין ממייעצים בענייני דייטים...)

אם למישהו יש משהו שאני צריך, לא אכפת לי כמה שנים הוא השקיע בזה - מעניין אותי אם המחיר שהוא דורש משתלם בעיני.

ואם למישהו יש משהו שאני לא צריך, העובדה שהוא השקיע עלולה לרגש אותי, אבל לא אשלם לו על זה (אולי מעשרות אם הוא רעב).

אם אנשים משלמים 400, כנראה זה משתלם להם. עקרונות שוק חופשי. בן אדם מגלה שהוא מביא תועלת לאנשים והם משלמים על זה.

ממה שאני יודע זה סביר 

גם @יודו ל-ה' חסדו הסבירה פעם על זה.

זה שונה מפסיכולוג קליני שלומד מסלול של שבע שנים וזהו.

מאמנים אישיים כל הזמן לומדים ומשתפרים ולכן המחיר בהתאם.

בכללי אימון אישי הרבה יותר 'פרקטי' מפסיכולוג.

פסיכולוג הוא יותר בקטע ש'להכיל' ולשקף. מאמן אישי הוא ממש יורד לרמות רזולוציה הרבה יותר קטנות בשביל ההתקדמות האישית של הבנאדם.

אני מניח שפסיכולוג קצת יותר מקצועי מאדם שהחליט לרכוב על המקצוע ולעשות כסף, גם אם יש לו חושים טובים ושכל.

גם פסיכולוג לומד כל הזמן.. לא חושב שפסיכולוג נשאר קפוא במקום.

מאמנים אישיים לומדים את המקצוע בקורס מזורז כזה או אחר- זה לא משתווה בשום צורה

לגבי השורה האחרונה אני לא מסכים. כל אחד והגישה שלו

כשם שפרצופיהם וכולי

"מאדם שהחליט לרכוב על המקצוע ולעשות כסף, גם אם יש לו חושים טובים ושכל" -

ממש ממש לא מסכים עם המשפט המזלזל הזה.

מכיר מקרוב אדם יקר (תרתי משמע ;)) ומקצועי שעוסק בקאוצ'ינג וזה ממש לא מתאר את המקצוע.

להיפך - אני חושב שקאוצ'רים הרבה יותר יעילים בהרבה מקרים מפסיכולגים.

ההבדל בין קאוצ'ר לפסיכולוג שפסיכולוג יודע רק לשקף ולהכיל.

קאוצ'ר בונה איתך מסלול בדרך ליעד שאתה רוצה להגיע אליו. (הוא גם יכול לתת כאפה לבנאדם מתי שהוא צריך לקבל, פסיכולוג בחיים לא יעשה את זה). זה יכול להיות ממש מדוייק להפליא.

ובגלל שהמקצוע הזה מאוד ספציפי עם המון תרגילים שונים ומשונים זה הגיוני שיהיו יותר השתלמויות לדביו מאשר מקצועי 'כללי' כמו שפסיכולוג.

אם היית מכיר מקרוב - לא היית מדבר ככה. אין לי ספק בזה.

(ברור שיש גם חרטטנים שעשו תעודה והרבה יותר קל לחרטט מאשר לעבור מסלול 7 שנים של פסיכולוגיה אבל זה לא סותר את כל הנ"ל)

דיברתי על גישות שונות בין הפסיכולוגים.

לא כל הפסיכולוגים הם כמו שאתה מתאר יודעים 'רק לשקף ולהכיל'.

ואני לא מזלזל בהם, אני מזלזל במקצוע- אמרתי שיש להם שכל אולי וחושים טובים. אבל המקצוע הזה הוא לא מקצוע שמשתווה לעובד סוציאלי. עם כל הכבוד לאנשים שנמצאים במקצוע (אכן לא מכיר מקרוב, אלא את המתוקשרים מביניהם)- הם לא למדו שיטה או משהו. הם אומרים מה שנראה להם בעקבות מה שהם חושבים, ובעקבות מה שהם ראו על אנשים שבאו אליהם במשך כמות של שנים.

זה לא משהו שמצדיק את המחיר הזה. זה מוגזם, זה כאילו לשלם על השם ולא על התמורה.

קורס nlp, או קורס קאוצ'ינג עם כל הכבוד לא משתווה לתואר אקדמי במקצועות האלו של תחום טיפולי. בעיני.

עכשיו ברור שמדובר בקטגוריות מעט שונות, אבל אני לא חושב שזה מוצדק הסכום הזה

יש צד באימון אישי שהוא הרבה יותר תחום פורה מאשר פסיכולוגיה.

דווקא בגלל שהוא פחות 'מדעי' זה נותן לו אפשרות לפרוח יותר.

יש בזה חסרנונות .

אבל אתם פשוט לא מודעים לעובדות

בס"ד

בעיקר כי הוא לא נחקר כמעט ויכול להתפתח להמון כיוונים שהם לא בהכרח יעילים כי אין עליהם פיקוח וביקורת. 

בנוסף כדאי להגיד שבשביל להיות מאמן אישי לא צריך לעבור כמעט שום תנאי קבלה בסיסיים. 

זה לא אומר שאין אנשים טובים בתחום, זה כן אומר שזה תחום פרוץ וראוי להיזהר בו. 

בכל מקרה, האמירות שלך על פסיכולוגים לא נכונות כהוא זה. מלבד לימודים של חמש שנים הם צריכים לעבור התמחות שכדי לקבל אותה מחכים לפעמים גם שנתיים. בשביל להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה צריך המון השקעה, יותר ממה שמאמנים אישיים צריכים וזה עלול לקחת זמן כך שעד שנהיים פסיכולוגים בהחלט יכולות לעבור שש או שבע שנים. המשכורת ההתחלתית לפסיכולוג היא כלום ושום דבר, בטח בהתמחות. מעבר לזה, רוב הפסיכולוגים בהחלט הולכים להשתלמויות ומתמקצעים, אף אחד כמעט לא מסתפק בלימודי החמש שנים. זה ברור לגמרי שפסיכולוגים מוציאים יותר כסף על הלימודים שלהם, מוזמן לעשות את החישובים ולהיווכח. 

[הכותבת סיימה לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה]

כן תחום פרוץ - זה גם יתרון וגם חסרון. כדאי לקחת מזה רק את היתרונות 

חוזר בי ממה שכתבתי על פסיכולוגיה.

אין מאן דפליג

בכלל, 

הבחנה זה דבר חשוב בחיים.

האחרים שהובאו כאן.

אבל מסתמה רק אחת מהם נכונה בצורה מסויימת ;)

גם מ "הפורה" הזה צריך להיזהר, התחום פרוץ ובהתאם לכך גם החסרונות. 

מה גם שצריך לעשות הבדל בין הצרכים השונים שבגינם אנשים הולכים לטיפול .

זה בדיוק העובדות - מורה למתמטיקה לומד ללמד מתמטיקה וזהו. אין לו יותר הכשרה מזה חוץ מנסיון רגיל שהוא צובר.

עצם ההכשרה היא דורשת השקעה

ומשרדים ממשלתיים בכלל - לא ידוע בסופר אמינות בשלון עדינה.

ובצדק מסויים

הם לא גוף כלכלי מסחרי שמתחרה בשוק מסויים אז אין לו מה כ"כ מהצד הזה.

הכל עניין של היציע וביקוש

לא חושב שמדובר בעניין מוסרי כזה או אחר.

אתה לא רוצה לקחת שירותיים מסויימים בגלל שהמחיר יקר בשבילך - זכותך המליאה!

זה שאתה לא סומך על משרד החינוך.. בסדר.

אבל זה חלק מהענין של הוראה, כל הזמן ללמוד ולהתחדש

ברור שיש מורים שפחות משקיעים.. אבל יש מורים שמשקיעים המון, הרבה יותר מבמקצועות אחרים..

זה לא רק הזמן בבית ספר/ תיכון. זה תופס את כל היום

אפשר לומר שזה תוקע מאוד את מערכת החינוך.

(איפה פייגלין חחח)

יש דברים שצריך לשפר במערכת החינוך, ויש דברים שצריך ללכת בהם לקראת המורים..

לא חושב שהוגן רק למתוח ביקורת על המערכת הזאת,

בשעה שבכל מקצוע אחר מקבלים שכר קצת יותר משמעותי

זה היה אמור להיות בין המקצועות הכי חשובים במדינת ישראל, אם לא החשוב ביותר

אלא לצורך כך שלומר שאין השוואה.

אם לא היה מונופול לצורך העניין - השוק הזה היה נראה שונה לגמרי.

עלול להיות עם תוצאות לא רצויות בכלל, אם לא מדובר במטפל מקצועי.

לכן אני חושב שההבהרה של @ענבל חשובה מאוד..
ראוי לציין שהוא תחום "פורה" - לקראת נישואין וזוגיות

יש מצבים שבהם אולי באמת הייתי שולח למאמן, אבל ממש לא כל אחד שתקוע בדייטים הייתי שולח לכיוון הזה..

מעבר לדיבור הכלה, תמיכה ועקרונות חשיבה (שהם מאוד חשובים!)

ממש כאילו מסלול מחושב למטרה מסויימת.

פסיכולוג בגדול הדגש שלה הוא יותר על הכלה.

ק'אוצינג כמו שכן הוא - אימון, דרך. יעד.

לפי מה שידוע לי פסיכולוג הרבה פעמים נשאר ברמת הדיבור והמודע.

קאוצ'ינג לרוב מתעסקים בהמון המון תרגילים מה שנראה לי פחות הצד של האימון.

בקוצ'ינג זה הרבה יותר ברור שיש יעד וצריך להגיע אליו. 

נשמע איכשהו יותר בקרקע.

אולי אני טועה. 

זה יכול לעזור להרבה אנשים וחבל להוציא עליו שם רע.

בינינו, חצי מהנושאים של קאוצ'ינג לדייטים זה (ממה שרואים בהרצאות ביוטיוב למשל) איך להתלבש, שפת גוף, איך להציג את עצמי.

דברים חשובים אבל.. קצת פרופורציות נראה לי

מתייג @יודו ל-ה' חסדו

אני עדיין לא מסכים איתם אבל זה לא נראה לי פוגע

שלא ראוי שאתן פה דוגמאות.. אני לא רוצה לפגוע

זה ממש לא העיקר של קאוצ'ינג. זה לא זה.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.