בעקבות כמה וכמה מקרים הבנתי שהמראה החיצוני תופס אצלי מקום גדול והוא ממש קריטי לי.

ניסיתי לעבוד על זה, עדיין מנסה.

עכשיו שאלה:

נניח וניק מהפורום מתחיל איתך או את איתו ונשמע פוטנציאל. האם נכון לבקש תמונה? איך הייתם מגיבים? ובכללי איך אני יכולה לשחרר קצת מהקטע הזה???

מרגישה שזה ממש תופס אצלי מקום גדול.

אף אחד בעולם לא יאהב אותי כמו שהוא אהב אותי ואני זו שנפרדתי.

אני זו שלא רציתי. הוא התחתן לפני שנתיים.

זה אוכל אותי מבפנים..

מאז יוצא לי לצאת עם בנים שלא מאוהבים בי כמו שהוא היה מאוהב - איך להסביר את זה?

בנים שהם בסדר איתי ורוצים להמשיך אבל אין את האהבה המטורפת הזאת, וכל פעם כזאת אני אומרת לעצמי שמגיע לי יותר מזה, ושאני יודעת כמה אפשר לאהוב אותי בכל פעם כזאת

כואב לי הלב כפשוטו.

בא לי לשים סימן שאלה על המשפט הראשון: זה עוד יכול לקרות?

(לא. לא היינו בגילאי הטיפש עשרה)

העולם מלא הפתעות. את לא יודעת מה מחכה מעבר לפינה.

לחכות לזה? זה הימור. את לא יודעת מה יהיה המחיר.

אבל לא להתייאש. תמיד יש לך את הזכות להאמין שהקשר הקרוב יגיע לרמה הזאת.

כשאת בקשר, מתחילה ההתלבטות האמיתית. כן, זה החסרון של להיות בקשר עם דמות אמיתית ולא עם מי שדמיינתי, ריאלי ככל שיהיה - לפעמים יש חסרונות שלא חשבנו שנתפשר עליהם, אבל המכלול הוא בסדר, ולוותר על הטוב בגלל החסרונות זאת שאלה קשה.

קשר ארוך שהסתיים, ואני עדיין כל הזמן חושבת שאולי כן היה יכול לצאת מזה משהו.

וניסינו 3 פעמים לחזור והוא חתך

המחשבות גומרות אותי לפעמים :/

איך זה שכל פעם שמציעים לי מישהו מבוגר, הוא 'צעיר ברוחו'? זה נראה כאילו החל מגיל מסוים, אתה הופך להיות צעיר ברוח, בהגדרה.

מה קורה אם אני מחפשת מישהו שרוחו בגילו? מה שיותר מתסכל, שכשאומרים לי את הביטוי הזה- 

אני חושבת שהמציע לא מכיר את הבנאדם, והוא מנסה להצדיק את הפער גילאים. לא נשמע אמין, ואז זה מרים אותי לתהות על שאר הדברים...

השאלה "כמה ילדים רוצים שיהיו" היא שאלה מסובכת.

כי מצד אחד, העולם המודרני מספק את האפשרויות הבלתי מוגבלות - מצד אחד צמצום (יחסית בקלות) ומצד שני הרחבה (עם הרבה מאמץ). וכמה שהגיל עולה, ברור שעלול להיות צורך במאמץ.

אבל איזו בחורה תרצה לנהל על זה דיון בשלב ההתחלתי של קשר?

ומצד שני - אם רואים את זה כאחת המטרות העיקריות של הקשר - בשביל הרבה אנשים הגודל של המשפחה לא פחות חשוב מהאיכות של הזוגיות, והבחירה תלויה אך ורק בידי האישה.

ויותר מזה - גם מישהי שרוצה לעשות את המאמץ, לא תדבר על זה בשלב הראשוני של הקשר.

אז יוצא, שהגבר צריך לנחש לבד מי כן תרצה ומי לא תרצה להתאמץ בשביל ילדים (וגברים, כידוע, לא מבינים רמזים..).

ברור גם שהרצון הראשוני הוא רק כיוון חשיבה ראשוני ושדברים משתנים. ברור שיש הרבה דברים שאף אחד לא יודע מראש.

אבל אפילו המעט שאפשר לדעת - אין דרך להעביר, וכולם מפסידים.

@ענבל

בס"ד

אבל תמשיך, זה חוסך לי את קריאת השרשורים וכל התגובות

אני מתייג, מאוד פשוט.

בס"ד

פשוט מרשים אותי שמהדברים המעטים שכתבתי אתה יכול להסיק מה קשור אלי

זאת לגמרי מחמאה.

בס"ד

אני אגיד מה אני עשיתי אבל זה באמת לא מומלץ לציבור הרחב-

דייט שלישי, אמצע הלילה, מחכים לאוטובוס שלי מתל אביב, אני מספרת על השבת שהייתה לי, מפה לשם אומרת שדיברתי עם חברה שלי ואני בוודאות רוצה למנוע ילד ראשון. הפרצוף שלו באותו רגע היה פרייסלס

בכל מקרה, בדיוק הגיע האוטובוס אז "נאלצתי" לברוח ולהותיר אותו בשוק חייו. באותו ערב דיברנו מלא בוואטסאפ אחרי והוא הגיע למסקנה שהרגשות שלו כבר מספיק גבוהים כדי שזה לא יהיה דיל ברייקר [סביר להניח שבכללי הוא לא היה פוסל על זה אבל זה כן בא לו בהפתעה והוא לא ציפה] והקשר רק המריא משם. 

משזה נאמר, אין הדבר הדרכה לכלל הציבור. יש דרך לשבת ולפתוח דברים וזו לא הדרך אם כי יש בה משהו משעשע לספר לאחרים. אז סיכמנו שהדרך- לא, מה כן? כן לדבר, כן לפתוח, כן לספר מה הציפיות. נכון, דברים יכולים להשתנות ואף אחד מאיתנו לא יודע איך הוא יחווה ילדים [גם לגבר זה יכול להיות לא פשוט, תתפלאו], אבל מותר לדבר על רצון בסיסי. גם רמה דתית והקפדה על דברים יכולה להשתנות במשך החיים ועדיין אנו מנסים לברר איפה אדם עומד ברגע זה ומה שאיפותיו. אף אחד לא נגד שינוי, אבל כן מנסים כמה שיותר להכיר ולהסיק מכך להמשך.

אז כן, פתחו את זה, דברו, תחליטו מה דיל ברייקר מבחינתכם וקחו בחשבון שגם הדיל ברייקר יכול להשתנות וגם אחרי החתונה דברים יכולים להשתנות. בכללי בזוגיות לא בריא להיות ראש בקיר. 

לחיות עם ההורים עד גיל 30.. אררר

אני כנראה די חסכן, אבל הייתי מעדיף לשלם שכירות...

עד הקורונה, לא יכולתי לדמיין את החתונה שלי.

עברו כל כך הרבה שנים מאז שרוב החברות שלי התחתנו, וכבר התחלתי לחשוש אם בכלל חברות שלי יטרחו להגיע לחתונה,

וזה די מבייש להיות בלי.

וחוצמיזה, ריקודי חתונה וכאלה אף פעם לא משכו אותי יותר מידי. בקיצור, לא רציתי להיות המרכז שלי אירוע כזה...

אבל עכשיו אני מרגישה שזה לגיטימי להתחתן רק המשפחה וחברים בודדים בחצר, וזה נראה לי מדהים.

הבעייה היא שאין לי עם מי... והלוואי שזה יקרה מהר... זה יחסוך לי הרבה מבחינה נפשית...

שמעתי יותר מדי אנשים שממש התלהבו מהקונספט של חתונות קטנות.

לכן אני בטוחה שזה ימשיך אחר כך, מבחירה.

גם אם תמיד תוכלי לעשות חתונה קטנה,

מאחלת לך שזה יקרה בקרוב ממש!

מתוך שמחה שלמה, מתוך רוגע וודאות.

חתונה שתהיי בה את, עם האנשים שאת אוהבת,

באווירה משוחררת והכי שמחה שאפשר.

מה הבינשיים שחוזרים לישיבות שאסור לצאת מהם חושבים לעצמם?

מילא הם מוכנים לחכות עוד קצת עם החתונה,

אבל לנו כבר יצאה הנשמה.

יש דוסים שיודעים להינות מהחיים? ונראים טוב?

עם עמוד שדרה אבל פתוחים?

איפהההההה

הגעתי למסקנה שאני כנראה מחפשת את האביר על הסוס הלבן..

משהו מאוד אגדי (ואולי קצת רחוק, כי זה נשאר בגדר אגדה)

ומבאס אותי ממש שאני מוצאת פגמים או אפילו סתם דברים אנושיים שלא תמיד מחמיאים..

איך אני יכולה לצאת מהמחשבה הזאת?

ולא באופן התיאורטי המרחף.

ביום יום - מה את צריכה, אדם משולם?

ברגעי חולשה ובזמנים רגילים שגרתיים אנחנו נעדיף להיות ביחס עם בעלי חולשות כמונו.

כמו כן, 

אם לאדם אין חולשות אי אפשר לעניק לו שום דבר וזה ממש מבאס את החיים חח

איך אתם מתמודדים כשיש קצבים שונים בקשר? זה ממש יכול לסבך..

ובעיקר- מה קורה כשאתם בצד שצריך עוד זמן?

איך אתם מקדמים את עצמם מהר יותר ובכל זאת מבינים את הצד השני שממש רוצה להתקדם כבר?

אוף איזה מצב לא נעים

ברגע שמשהו יתחיל להיות מלאכותי - זאת הסכנה של הקשר.

הצד ש'מאחר' צריך להביע רגישות ולהביע איפה הוא נמצא בקשר ולהביא אמפתיה כמה שהוא יכול.

אם הוא יקח את זה בתור 'רגשות אשם' זה בכלל מסוכן לקשר.

להבין שהעיקר זה הקשר עצמו

הקשר עצמו בנוי מההתייחסות של שני הצדדים אל הקשר

התובנה הזאת יכולה לתת לאדם להרים את הראש מהיחס האישי שלו לקשר,

ולהתייחס ליחס של השני ולא להבהל מזה.

חשוב מאוד לעשות כל דבר שיגרום לך להרגיש נעים.

לפעמים שאנחנו עושים דברים טיפה לא נעימים לטווח הקצר הם עוזרים לנו להרגיש נעים לטווח הארוך

בהצלחה!!

@ענבל ;)

בס"ד

זאת אומרת, הצלחתי להתחתן, עוד לא יכולה להעיד על ילדים

אני לא בטוחה בהגדרה לקשיים גדולים. אין ספק שיש תקופות שהאפיזודה היא קשה ואז התפקוד קשה יותר, אבל זה מאד משתנה מאחד לאחד ותלוי חומרה. מעבר לזה, יש אנשים שיראו בזה קושי גדול ויש אנשים שיראו בסוכרת קושי גדול, כל אחד והחבילה שהוא מוכן לסחוב איתו. 

אני יכולה לתאר בערך מה קורה לתפקוד כשנמצאים באפיזודה, זה עלול קצת להזכיר גם אפיזודת דכאון. אנא קחו בערבון מוגבל כי זה חוויה אישית ומאד אינדיבידואלית, היא גם קרתה לפני שנה בערך אז אני אתאמץ לתאר באופן המדויק ביותר שאני יכולה. 

אז ככה, להיות באפיזודת חרדה אומר שאני כל הזמן בסטרס. לא סטרס כמו שכולם מדברים עליו אלא סטרס של ממש- כתפיים קפוצות, צמרמורות שמגיעות יותר מדי פעמים ביום, תחושת חולשה, התקפי חרדה שמגיעים לעיתים תכופות יותר ובשיא זה היה כמעט כל שעה. זה בפן שנוטה יותר לפיזיולוגי. 

בפן הנפשי זה אומר שיש המון דברים שמהווים טריגר, אפילו דברים שבימים רגילים לא מהווים טריגר. זה אומר שהיו דברים שלא יכולתי לדבר עליהם עם בעלי כי הם היו טריגר, זה אומר שהיו דברים שהוא עבר ופחות יכולתי לתמוך בו כי עצם הדיבור על הדברים האלה היה טריגר, זה אומר שכל העולם נראה לי מפחיד, שהיו סרטים וסדרות שלא יכולתי לראות, שהתקשיתי להתרכז, שכל רעש מקפיץ אותי ובאמת חוסר אונים משווע מול המציאות שבמקום כלשהו גורם לי להרגיש מרוקנת, צל אדם שכזה. 

תכלס אני כן הצלחתי לקום וללכת לעבודה, עשיתי את זה על אוטומט והצלחתי ברוב הפעמים [פעמיים- שלוש נאלצתי ללכת הביתה או לצאת להפסקה ארוכה כי הרגשתי רע ממש], אבל ב"ה מהבחינה הזאת לא נפגענו. יש אנשים שגם את זה לא מסוגלים לעשות ואז באמת הקושי הוא אחר וטיפה גדול יותר לדעת רוב האנשים. 

כן היו זמנים שבעלי עשה את רוב הדברים בבית [לא שהיום אני עושה המון, אני בכללי לא טובה בעבודות הבית אבל זה לא קשור לחרדה] כולל בישולים לשבת, נקיונות, כביסות, ממש הכל, כי אני לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה מרוב אפיסת כוחות. 

אחרי שכל זה נאמר- האפיזודות האלה קורות בתדירות משתנה מאחד לאחד. לא דומה אדם שיש לו אפיזודה פעם בחצי שנה לאדם שיש לו אפיזודה פעם בכמה שנים. המשאבים הנפשיים שמצליחים להתמלא לפני האפיזודה הבאה הם קריטיים. אני גם אוסיף שאישית לא אושפזתי מעולם וגם פה יש הבדל מאד גדול בין אנשים. מה שאני רוצה לומר זה שבסופו של דבר צריך לבדוק כל מקרה לגופו מה הם הקשיים שלו. אין ספק שזה תיק אבל בעיניי זה יכול להיות תיק מעניין ויש לו את היתרונות שלו [לרוב זה בא עם אישיות ונפש מסוג מסוים]. בכל מקרה, אני חושבת שבסוף בסוף זה כמו כל מחלה אחרת- פיזית או נפשית, הכל תלוי בחומרה ובמה שבן הזוג מרגיש שהוא יכול להתמודד איתו וגם באיך שהמתמודד עצמו מתמודד עם המחלה\הפרעה שיש לו. זה נכון גם למחלות פיזיות. 

לסיום אגיד שפגשתי אנשים עם מחלות שונות שהתחתנו ונשואים באושר, אז תקווה יש לכולם

מקווה שהובנתי וכמובן שאני בפרטי אם יש רצון לדבר על זה או לשמוע עוד. אפשר גם לשאול פה, לא מבטיחה לענות על הכל.

תבחרי את המסלול שמביא לידי ביטוי את היכולות שלך הכי הרבה, ואם תראי שזה יפריע לך להיות אמא - תוותרי. אבל כרגע כמה שתשקיעי יותר זה יוסיף, לא יזיק.

ברור, שכרגע צריך לקחת בחשבון את הצורך של עצם החתונה - שזה אומר שיהיה ברור למי שמחפש, שהיעד של אמהות הוא חשוב בעינייך, ובינתיים גם שיתאפשר לך להשקיע במציאה של זוגיות.

בהצלחה!

בגלל חשש עתידי שמעסיקים לא ירצו אשה דתיה שמגדלת ילדים.

והרבה פעמים גם הם מתוסכלים כי אומרים להם שבנות רוצות מישהו שילך לעבוד במקצוע רווחי

אני עובדת 4ימים בשבוע מלא-מלא, יום אחד חופש ויום שישי פנוי שמנוצל היטב היטב להכנות לשבת..

הבחור החליט על דעת עצמו לחפש עבורי עבודה ביום החופשי שלי למרות שמעולם לא ביקשתי ממנו.. אמרתי לו שלא.

הוא רוצה שאעזוב את העבודה ואחפש קרוב למקום מגוריו..

מה הוא חושב לעצמו? אמרתי לו שלא.

הבחור רוצה שאחליף את הסמארפון למכשיר טיפש. אמרתי לו שלא.

מעיד אולי על שתלטנות? מה הבעיה שלו?

הוא מציע? לוחץ? מאיים שיעזוב? מבקש? חושב שאת חייבת כי הוא מחליט?

רק האופציה האחרונה נשמעת לי שתלטנית.

כמה זמן אתם ביחד? מה האופק? את מרגישה שאכפת לו ממש וממה שאת מרגישה? אם את אומרת שמשהו לא טוב לך, הוא מבין ומקבל? כל הפעמים שאמרת לו "לא" - הוא קיבל את זה? מה חסר לו בהתנהלות שלך שגורם לו לנסות לשנות? (הוא רוצה שיהיה לך טוב? הוא חושב שזאת מחויבות שלך כלפיו? הוא מנסה לעזור? קשה לו לקבל משהו בהתנהלות שלך?)

לדבר על זה!

אבל גם לא מי שיתן לך ביטחון ויקבל אותך כפי שאת. אין לך מה להמשיך את הקשר עם הבחורצ'יק הזה

אם הבחור היה בסדר גמור אז להפריד ביניהם על סמך פרנויות ולהשאיר אותה מצולקת ללא סיבה ובלי לדעת עד כמה זה יזיק זה חמור לא פחות. הכל בהנחה שזה אכן המצב אני לא אקבע בלי לדעת פרטים לעומק

לא שיש לי דעה מוצקת בעניין. זאת אופציה. למיטב ידעתי דווקא מראים לבנות את הסרטון "אחת מעשר" של אולפנת נווה דקלים שהוא ממש מתאר דפוסים בעייתים של בחור שמי שאין לה מודעות לא תדע שזה סימן למשהו חמור יותר שזהו בעל מכה ה' ישמור ויציל

המלצתי לבת דודה שלי כשהגיעה לגיל 20 לראות אותו והיא סיפרה לי שראתה אותו בשמינית ושבכללי הוא נפוץ מאוד מאוד באולפנות

סרטון חשוב מאוד. במיוחד לבנות - לקראת נישואין וזוגיות

ותראה בדיון הישן שכתבתי בתגובות תסמינים ברורים, חלקם מעשים וחלקם תכונות וזה מתאים לכל אחד ואחת ברמות שונות

המטרה של ההכנה הזו היא לא רק לנישואין (כמובן שבעיקר) 

היא גם ביציאה לחיים ובמפגש עם דמויות שונות שיכולות לגרור ולהיגרר לדפוסים בעייתיים - למשל מה עושים בשירות לאומי שהממונה על הבחורה מתנהג בצורה "לא נעימה" אבל שנכללת בתחום האפור

לא חסרים מקרים כאלה (בשירות לאומי, בלימודים) 

וגם בהקשר של נישואין- 

הסרט הוא קיצוני, אבל הוא מגיע אח"כ עם שיח של מחנכת או יועצת 
או אשת מקצוע חיצונית 

אם דיון ודיבור על זה באולפנות היה בעייתי אחוז הרווקות היה גדול בהרבה

אני לא יכולה לדבר בשם כל האולפנות וכל השנתונים 

אבל זה ממש לא מה שמחנכים 

מחנכים להאמין באנשים, מחנכים להיזהר

ובעיקר מחנכים להקים בתים טובים 

אני מקווה שזה לא משהו שרירותי אלא באמת משהו אמפירי.

שוב- לא יודע מה קורה באולפנות

לא רק עם משפחה אגב. גם עם אנשים קרובים מסוגים שונים ומשונים.

מאמן טוב חוסך פגישות. אן זה טווח המחיר שלך עזבי אם זה מתקבל על הדעת או לא.

אם יש לך אמצעים ואת מוצאת מישהי טובה שתעזור לך - עופי על זה.

אלו המחירים של מאמנים

ממליץ אבל רק לאחת שתגיד לך מה הכי מתאים לך (או נקודה חשובה אחרת) אחרי פגישה אחת. זה מה שהרווחתי מפגישה אחת עם מיכל וולשטיין. שילמתי 300 והיה שווה את זה

כן, פגישת ייעוץ יכולה להגיע ל300-400 שקל. לאחרונה פירטתי טוח מחירים מקובל. מי שרוצה פרטים מפורטים יותר אני יכול לענות בפרטי. אבל שוב, אם לא מדובר בשרלטן, אלא במישהי שעוזרת לך ומקדמת אותך, תחליטי בעצמך מה המחיר שת מוכנה לשלם. לפעמים נדרש תהליך ארוך כדי להגיע לנקודות שבכלל לא חשבת שמפריעות לך

זה המון
זה לא איזה אנשי מקצוע שלמדו את המקצוע במשך עשר שנים ככה.. זה לא פסיכולוג קליני, או אפילו עובד סוציאלי...

אצל פסיכולוגים נניח מחיר סטנדרטי הוא בסביבות 250. אלה שלוקחים יותר- נגיד עד 400 בד"כ. והם אנשי מקצוע, כלומר, שחוץ מהניסיון גם למדו את זה כמו שצריך

(להבין ממייעצים בענייני דייטים...)

אם למישהו יש משהו שאני צריך, לא אכפת לי כמה שנים הוא השקיע בזה - מעניין אותי אם המחיר שהוא דורש משתלם בעיני.

ואם למישהו יש משהו שאני לא צריך, העובדה שהוא השקיע עלולה לרגש אותי, אבל לא אשלם לו על זה (אולי מעשרות אם הוא רעב).

אם אנשים משלמים 400, כנראה זה משתלם להם. עקרונות שוק חופשי. בן אדם מגלה שהוא מביא תועלת לאנשים והם משלמים על זה.

ממה שאני יודע זה סביר 

גם @יודו ל-ה' חסדו הסבירה פעם על זה.

זה שונה מפסיכולוג קליני שלומד מסלול של שבע שנים וזהו.

מאמנים אישיים כל הזמן לומדים ומשתפרים ולכן המחיר בהתאם.

בכללי אימון אישי הרבה יותר 'פרקטי' מפסיכולוג.

פסיכולוג הוא יותר בקטע ש'להכיל' ולשקף. מאמן אישי הוא ממש יורד לרמות רזולוציה הרבה יותר קטנות בשביל ההתקדמות האישית של הבנאדם.

אני מניח שפסיכולוג קצת יותר מקצועי מאדם שהחליט לרכוב על המקצוע ולעשות כסף, גם אם יש לו חושים טובים ושכל.

גם פסיכולוג לומד כל הזמן.. לא חושב שפסיכולוג נשאר קפוא במקום.

מאמנים אישיים לומדים את המקצוע בקורס מזורז כזה או אחר- זה לא משתווה בשום צורה

לגבי השורה האחרונה אני לא מסכים. כל אחד והגישה שלו

כשם שפרצופיהם וכולי

"מאדם שהחליט לרכוב על המקצוע ולעשות כסף, גם אם יש לו חושים טובים ושכל" -

ממש ממש לא מסכים עם המשפט המזלזל הזה.

מכיר מקרוב אדם יקר (תרתי משמע ;)) ומקצועי שעוסק בקאוצ'ינג וזה ממש לא מתאר את המקצוע.

להיפך - אני חושב שקאוצ'רים הרבה יותר יעילים בהרבה מקרים מפסיכולגים.

ההבדל בין קאוצ'ר לפסיכולוג שפסיכולוג יודע רק לשקף ולהכיל.

קאוצ'ר בונה איתך מסלול בדרך ליעד שאתה רוצה להגיע אליו. (הוא גם יכול לתת כאפה לבנאדם מתי שהוא צריך לקבל, פסיכולוג בחיים לא יעשה את זה). זה יכול להיות ממש מדוייק להפליא.

ובגלל שהמקצוע הזה מאוד ספציפי עם המון תרגילים שונים ומשונים זה הגיוני שיהיו יותר השתלמויות לדביו מאשר מקצועי 'כללי' כמו שפסיכולוג.

אם היית מכיר מקרוב - לא היית מדבר ככה. אין לי ספק בזה.

(ברור שיש גם חרטטנים שעשו תעודה והרבה יותר קל לחרטט מאשר לעבור מסלול 7 שנים של פסיכולוגיה אבל זה לא סותר את כל הנ"ל)

דיברתי על גישות שונות בין הפסיכולוגים.

לא כל הפסיכולוגים הם כמו שאתה מתאר יודעים 'רק לשקף ולהכיל'.

ואני לא מזלזל בהם, אני מזלזל במקצוע- אמרתי שיש להם שכל אולי וחושים טובים. אבל המקצוע הזה הוא לא מקצוע שמשתווה לעובד סוציאלי. עם כל הכבוד לאנשים שנמצאים במקצוע (אכן לא מכיר מקרוב, אלא את המתוקשרים מביניהם)- הם לא למדו שיטה או משהו. הם אומרים מה שנראה להם בעקבות מה שהם חושבים, ובעקבות מה שהם ראו על אנשים שבאו אליהם במשך כמות של שנים.

זה לא משהו שמצדיק את המחיר הזה. זה מוגזם, זה כאילו לשלם על השם ולא על התמורה.

קורס nlp, או קורס קאוצ'ינג עם כל הכבוד לא משתווה לתואר אקדמי במקצועות האלו של תחום טיפולי. בעיני.

עכשיו ברור שמדובר בקטגוריות מעט שונות, אבל אני לא חושב שזה מוצדק הסכום הזה

יש צד באימון אישי שהוא הרבה יותר תחום פורה מאשר פסיכולוגיה.

דווקא בגלל שהוא פחות 'מדעי' זה נותן לו אפשרות לפרוח יותר.

יש בזה חסרנונות .

אבל אתם פשוט לא מודעים לעובדות

בס"ד

בעיקר כי הוא לא נחקר כמעט ויכול להתפתח להמון כיוונים שהם לא בהכרח יעילים כי אין עליהם פיקוח וביקורת. 

בנוסף כדאי להגיד שבשביל להיות מאמן אישי לא צריך לעבור כמעט שום תנאי קבלה בסיסיים. 

זה לא אומר שאין אנשים טובים בתחום, זה כן אומר שזה תחום פרוץ וראוי להיזהר בו. 

בכל מקרה, האמירות שלך על פסיכולוגים לא נכונות כהוא זה. מלבד לימודים של חמש שנים הם צריכים לעבור התמחות שכדי לקבל אותה מחכים לפעמים גם שנתיים. בשביל להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה צריך המון השקעה, יותר ממה שמאמנים אישיים צריכים וזה עלול לקחת זמן כך שעד שנהיים פסיכולוגים בהחלט יכולות לעבור שש או שבע שנים. המשכורת ההתחלתית לפסיכולוג היא כלום ושום דבר, בטח בהתמחות. מעבר לזה, רוב הפסיכולוגים בהחלט הולכים להשתלמויות ומתמקצעים, אף אחד כמעט לא מסתפק בלימודי החמש שנים. זה ברור לגמרי שפסיכולוגים מוציאים יותר כסף על הלימודים שלהם, מוזמן לעשות את החישובים ולהיווכח. 

[הכותבת סיימה לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה]

כן תחום פרוץ - זה גם יתרון וגם חסרון. כדאי לקחת מזה רק את היתרונות 

חוזר בי ממה שכתבתי על פסיכולוגיה.

אין מאן דפליג

בכלל, 

הבחנה זה דבר חשוב בחיים.

האחרים שהובאו כאן.

אבל מסתמה רק אחת מהם נכונה בצורה מסויימת ;)

גם מ "הפורה" הזה צריך להיזהר, התחום פרוץ ובהתאם לכך גם החסרונות. 

מה גם שצריך לעשות הבדל בין הצרכים השונים שבגינם אנשים הולכים לטיפול .

זה בדיוק העובדות - מורה למתמטיקה לומד ללמד מתמטיקה וזהו. אין לו יותר הכשרה מזה חוץ מנסיון רגיל שהוא צובר.

עצם ההכשרה היא דורשת השקעה

ומשרדים ממשלתיים בכלל - לא ידוע בסופר אמינות בשלון עדינה.

ובצדק מסויים

הם לא גוף כלכלי מסחרי שמתחרה בשוק מסויים אז אין לו מה כ"כ מהצד הזה.

הכל עניין של היציע וביקוש

לא חושב שמדובר בעניין מוסרי כזה או אחר.

אתה לא רוצה לקחת שירותיים מסויימים בגלל שהמחיר יקר בשבילך - זכותך המליאה!

זה שאתה לא סומך על משרד החינוך.. בסדר.

אבל זה חלק מהענין של הוראה, כל הזמן ללמוד ולהתחדש

ברור שיש מורים שפחות משקיעים.. אבל יש מורים שמשקיעים המון, הרבה יותר מבמקצועות אחרים..

זה לא רק הזמן בבית ספר/ תיכון. זה תופס את כל היום

אפשר לומר שזה תוקע מאוד את מערכת החינוך.

(איפה פייגלין חחח)

יש דברים שצריך לשפר במערכת החינוך, ויש דברים שצריך ללכת בהם לקראת המורים..

לא חושב שהוגן רק למתוח ביקורת על המערכת הזאת,

בשעה שבכל מקצוע אחר מקבלים שכר קצת יותר משמעותי

זה היה אמור להיות בין המקצועות הכי חשובים במדינת ישראל, אם לא החשוב ביותר

אלא לצורך כך שלומר שאין השוואה.

אם לא היה מונופול לצורך העניין - השוק הזה היה נראה שונה לגמרי.

עלול להיות עם תוצאות לא רצויות בכלל, אם לא מדובר במטפל מקצועי.

לכן אני חושב שההבהרה של @ענבל חשובה מאוד..
ראוי לציין שהוא תחום "פורה" - לקראת נישואין וזוגיות

יש מצבים שבהם אולי באמת הייתי שולח למאמן, אבל ממש לא כל אחד שתקוע בדייטים הייתי שולח לכיוון הזה..

מעבר לדיבור הכלה, תמיכה ועקרונות חשיבה (שהם מאוד חשובים!)

ממש כאילו מסלול מחושב למטרה מסויימת.

פסיכולוג בגדול הדגש שלה הוא יותר על הכלה.

ק'אוצינג כמו שכן הוא - אימון, דרך. יעד.

לפי מה שידוע לי פסיכולוג הרבה פעמים נשאר ברמת הדיבור והמודע.

קאוצ'ינג לרוב מתעסקים בהמון המון תרגילים מה שנראה לי פחות הצד של האימון.

בקוצ'ינג זה הרבה יותר ברור שיש יעד וצריך להגיע אליו. 

נשמע איכשהו יותר בקרקע.

אולי אני טועה. 

זה יכול לעזור להרבה אנשים וחבל להוציא עליו שם רע.

בינינו, חצי מהנושאים של קאוצ'ינג לדייטים זה (ממה שרואים בהרצאות ביוטיוב למשל) איך להתלבש, שפת גוף, איך להציג את עצמי.

דברים חשובים אבל.. קצת פרופורציות נראה לי

מתייג @יודו ל-ה' חסדו

אני עדיין לא מסכים איתם אבל זה לא נראה לי פוגע

שלא ראוי שאתן פה דוגמאות.. אני לא רוצה לפגוע

זה ממש לא העיקר של קאוצ'ינג. זה לא זה.

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

הרי אומרים שעם המן ירדו גם אמצעי טיפוח לנשים.

החיצוניות כן חשובה. במידת מה. זה מאוד נורמלי וטבעי - ההרגשה שלך. לא מדברים כאן על קיצוניות, שאגב, גם

זה לגיטימי לרצות, אתה צריך להכיר את עצמך.

יש נשים שמאוד מטפחות את עצמן, יש פחות ויש, בכלל לא. אולי מושבניקיות...? אבל אלו שלא, חושבת שהן במיעוט.

אולי אם הקשר יתהדק יותר ויותר ותרגישו יותר קרבה וכנות זה עם זו, יהיה מקום לתת מקום לכך שהיית רוצה (קצת?) אחרת.

איך לעשות זאת, איני יודעת באמת. אם התשובות כאן אינן מספקות אותך, אולי תתייעץ עם איש/אשה מקצועים יותר?

מאוד אגב ייתכן שאם הקשר מאוד יהיה טוב וקרוב, זה פחות יפריע לך. אבל בכל זאת, לא לדלג על זה, כי לפעמים,

בשעת מריבה (שלא תקרה חלילה אבל תמיד יש איזו מחלוקת קטנה...), אולי זה עלול לחזור ולהפריע.

במיוחד (סליחה סליחה סליחה), השיער בפנים. נראה לי.

כן.

לפעמים ויתור שכלי על משהו 'לא חשוב' גורר מחירים לאחר שנים.

שקורים הרבה פעמים בקשר, כי הרי אין  מישהו מושלם...

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

בחורה שחברותיה "הלבישו" אותה לפני הפגישה כי לדעתן היא הולכת ספורטיבית מיד ולא אלגנטי.

הבחור ה"מופגש" התלונן שהיא אלגנטית מדי. הוא לא אוהב את הסגנון הזה..... הוא מעדיף ספורטיבי....

לק"י

בשביל אנשים אחרים

בטח כשמדובר בכמה וכמה דברים. לא במשהו נקודתי ספציפי.

1.

נראה לי שהרצון לסגנון/מראה מסויים 'איך אני רוצה להיראות' מגיע משני צדדים.

א. רצון להרגיש מטופח/חפשי.

ב. רצון להראות XYZ בעיני אחרים.

מה קורה בהתנגשות?

תלוי מה חזק יותר. תלוי בטאקט, תלוי באישיות.

2.

גם הרצון להרגיש XYZ נבנה ברמה מסויימת ממה שהסביבה קובעת, זה בונה 'דימוי יופי/XYZ' מסויים.

3.

אני מכיר אנשים שהיו הולכים 'זרוק', עד שהם פגשו את האחת, וזה השתנה, וזה לא שהם 'מקריבים'. הם היו 'זרוקים' לא מסיבה עקרונית, אלא כי לא ראו בזה חשיבות, אבל אם זה חשוב לה אז זה בהחלט חשוב להם.

4.

כנראה שהיא מתארגנת לפני פגישה. גם אם לא 'שישה חדשים בשמן המור וכו'', ולא רק כדי להרשים, אלא מתוך רצון לכבד ולהרגיש רצויה. היא כנראה תשמח לשמוע הכוונה, במה היית שמח אם היא היתה משקיעה יותר, כי זה באמת חשוב לה.

איך אומרים את זה?

אולי לנצל 'הזדמנות' (מי היה מאמין שזו יכולה להיות הזדמנות) שיש לה הרבה שיער בפנים ולשאול אותה כבדרך אגב אם השיער לא מפריע לה, למה היא לא מעבירה אותו אחורה, ומשם להתגלגל.

הוא התכוון, עד כמה שהבנתי, לשיער הצומח ע  ל   הפנים...רק תאר לעצמך שהוא ישאל אותה למה היא לא מסיטה אותו אחורה.......

ויצאתי קצת גבר...
ייתכן שה בגלל שנפגשתי לא מזמן עם מישהישעפו לה שערות על הפנים כל הזמן ולא הבנתי איך זה לא מפריע לה.

בכל מקרה, אני לא נכד שלך.

אחר כך, איך מגשרים את זה הלאה, זה נושא אחר.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?