בעקבות כמה וכמה מקרים הבנתי שהמראה החיצוני תופס אצלי מקום גדול והוא ממש קריטי לי.

ניסיתי לעבוד על זה, עדיין מנסה.

עכשיו שאלה:

נניח וניק מהפורום מתחיל איתך או את איתו ונשמע פוטנציאל. האם נכון לבקש תמונה? איך הייתם מגיבים? ובכללי איך אני יכולה לשחרר קצת מהקטע הזה???

מרגישה שזה ממש תופס אצלי מקום גדול.

אף אחד בעולם לא יאהב אותי כמו שהוא אהב אותי ואני זו שנפרדתי.

אני זו שלא רציתי. הוא התחתן לפני שנתיים.

זה אוכל אותי מבפנים..

מאז יוצא לי לצאת עם בנים שלא מאוהבים בי כמו שהוא היה מאוהב - איך להסביר את זה?

בנים שהם בסדר איתי ורוצים להמשיך אבל אין את האהבה המטורפת הזאת, וכל פעם כזאת אני אומרת לעצמי שמגיע לי יותר מזה, ושאני יודעת כמה אפשר לאהוב אותי בכל פעם כזאת

כואב לי הלב כפשוטו.

בא לי לשים סימן שאלה על המשפט הראשון: זה עוד יכול לקרות?

(לא. לא היינו בגילאי הטיפש עשרה)

העולם מלא הפתעות. את לא יודעת מה מחכה מעבר לפינה.

לחכות לזה? זה הימור. את לא יודעת מה יהיה המחיר.

אבל לא להתייאש. תמיד יש לך את הזכות להאמין שהקשר הקרוב יגיע לרמה הזאת.

כשאת בקשר, מתחילה ההתלבטות האמיתית. כן, זה החסרון של להיות בקשר עם דמות אמיתית ולא עם מי שדמיינתי, ריאלי ככל שיהיה - לפעמים יש חסרונות שלא חשבנו שנתפשר עליהם, אבל המכלול הוא בסדר, ולוותר על הטוב בגלל החסרונות זאת שאלה קשה.

קשר ארוך שהסתיים, ואני עדיין כל הזמן חושבת שאולי כן היה יכול לצאת מזה משהו.

וניסינו 3 פעמים לחזור והוא חתך

המחשבות גומרות אותי לפעמים :/

איך זה שכל פעם שמציעים לי מישהו מבוגר, הוא 'צעיר ברוחו'? זה נראה כאילו החל מגיל מסוים, אתה הופך להיות צעיר ברוח, בהגדרה.

מה קורה אם אני מחפשת מישהו שרוחו בגילו? מה שיותר מתסכל, שכשאומרים לי את הביטוי הזה- 

אני חושבת שהמציע לא מכיר את הבנאדם, והוא מנסה להצדיק את הפער גילאים. לא נשמע אמין, ואז זה מרים אותי לתהות על שאר הדברים...

השאלה "כמה ילדים רוצים שיהיו" היא שאלה מסובכת.

כי מצד אחד, העולם המודרני מספק את האפשרויות הבלתי מוגבלות - מצד אחד צמצום (יחסית בקלות) ומצד שני הרחבה (עם הרבה מאמץ). וכמה שהגיל עולה, ברור שעלול להיות צורך במאמץ.

אבל איזו בחורה תרצה לנהל על זה דיון בשלב ההתחלתי של קשר?

ומצד שני - אם רואים את זה כאחת המטרות העיקריות של הקשר - בשביל הרבה אנשים הגודל של המשפחה לא פחות חשוב מהאיכות של הזוגיות, והבחירה תלויה אך ורק בידי האישה.

ויותר מזה - גם מישהי שרוצה לעשות את המאמץ, לא תדבר על זה בשלב הראשוני של הקשר.

אז יוצא, שהגבר צריך לנחש לבד מי כן תרצה ומי לא תרצה להתאמץ בשביל ילדים (וגברים, כידוע, לא מבינים רמזים..).

ברור גם שהרצון הראשוני הוא רק כיוון חשיבה ראשוני ושדברים משתנים. ברור שיש הרבה דברים שאף אחד לא יודע מראש.

אבל אפילו המעט שאפשר לדעת - אין דרך להעביר, וכולם מפסידים.

@ענבל

בס"ד

אבל תמשיך, זה חוסך לי את קריאת השרשורים וכל התגובות

אני מתייג, מאוד פשוט.

בס"ד

פשוט מרשים אותי שמהדברים המעטים שכתבתי אתה יכול להסיק מה קשור אלי

זאת לגמרי מחמאה.

בס"ד

אני אגיד מה אני עשיתי אבל זה באמת לא מומלץ לציבור הרחב-

דייט שלישי, אמצע הלילה, מחכים לאוטובוס שלי מתל אביב, אני מספרת על השבת שהייתה לי, מפה לשם אומרת שדיברתי עם חברה שלי ואני בוודאות רוצה למנוע ילד ראשון. הפרצוף שלו באותו רגע היה פרייסלס

בכל מקרה, בדיוק הגיע האוטובוס אז "נאלצתי" לברוח ולהותיר אותו בשוק חייו. באותו ערב דיברנו מלא בוואטסאפ אחרי והוא הגיע למסקנה שהרגשות שלו כבר מספיק גבוהים כדי שזה לא יהיה דיל ברייקר [סביר להניח שבכללי הוא לא היה פוסל על זה אבל זה כן בא לו בהפתעה והוא לא ציפה] והקשר רק המריא משם. 

משזה נאמר, אין הדבר הדרכה לכלל הציבור. יש דרך לשבת ולפתוח דברים וזו לא הדרך אם כי יש בה משהו משעשע לספר לאחרים. אז סיכמנו שהדרך- לא, מה כן? כן לדבר, כן לפתוח, כן לספר מה הציפיות. נכון, דברים יכולים להשתנות ואף אחד מאיתנו לא יודע איך הוא יחווה ילדים [גם לגבר זה יכול להיות לא פשוט, תתפלאו], אבל מותר לדבר על רצון בסיסי. גם רמה דתית והקפדה על דברים יכולה להשתנות במשך החיים ועדיין אנו מנסים לברר איפה אדם עומד ברגע זה ומה שאיפותיו. אף אחד לא נגד שינוי, אבל כן מנסים כמה שיותר להכיר ולהסיק מכך להמשך.

אז כן, פתחו את זה, דברו, תחליטו מה דיל ברייקר מבחינתכם וקחו בחשבון שגם הדיל ברייקר יכול להשתנות וגם אחרי החתונה דברים יכולים להשתנות. בכללי בזוגיות לא בריא להיות ראש בקיר. 

לחיות עם ההורים עד גיל 30.. אררר

עד הקורונה, לא יכולתי לדמיין את החתונה שלי.

עברו כל כך הרבה שנים מאז שרוב החברות שלי התחתנו, וכבר התחלתי לחשוש אם בכלל חברות שלי יטרחו להגיע לחתונה,

וזה די מבייש להיות בלי.

וחוצמיזה, ריקודי חתונה וכאלה אף פעם לא משכו אותי יותר מידי. בקיצור, לא רציתי להיות המרכז שלי אירוע כזה...

אבל עכשיו אני מרגישה שזה לגיטימי להתחתן רק המשפחה וחברים בודדים בחצר, וזה נראה לי מדהים.

הבעייה היא שאין לי עם מי... והלוואי שזה יקרה מהר... זה יחסוך לי הרבה מבחינה נפשית...

שמעתי יותר מדי אנשים שממש התלהבו מהקונספט של חתונות קטנות.

לכן אני בטוחה שזה ימשיך אחר כך, מבחירה.

גם אם תמיד תוכלי לעשות חתונה קטנה,

מאחלת לך שזה יקרה בקרוב ממש!

מתוך שמחה שלמה, מתוך רוגע וודאות.

חתונה שתהיי בה את, עם האנשים שאת אוהבת,

באווירה משוחררת והכי שמחה שאפשר.

מה הבינשיים שחוזרים לישיבות שאסור לצאת מהם חושבים לעצמם?

מילא הם מוכנים לחכות עוד קצת עם החתונה,

אבל לנו כבר יצאה הנשמה.

יש דוסים שיודעים להינות מהחיים? ונראים טוב?

עם עמוד שדרה אבל פתוחים?

איפהההההה

הגעתי למסקנה שאני כנראה מחפשת את האביר על הסוס הלבן..

משהו מאוד אגדי (ואולי קצת רחוק, כי זה נשאר בגדר אגדה)

ומבאס אותי ממש שאני מוצאת פגמים או אפילו סתם דברים אנושיים שלא תמיד מחמיאים..

איך אני יכולה לצאת מהמחשבה הזאת?

ולא באופן התיאורטי המרחף.

ביום יום - מה את צריכה, אדם משולם?

ברגעי חולשה ובזמנים רגילים שגרתיים אנחנו נעדיף להיות ביחס עם בעלי חולשות כמונו.

כמו כן, 

אם לאדם אין חולשות אי אפשר לעניק לו שום דבר וזה ממש מבאס את החיים חח

איך אתם מתמודדים כשיש קצבים שונים בקשר? זה ממש יכול לסבך..

ובעיקר- מה קורה כשאתם בצד שצריך עוד זמן?

איך אתם מקדמים את עצמם מהר יותר ובכל זאת מבינים את הצד השני שממש רוצה להתקדם כבר?

אוף איזה מצב לא נעים

ברגע שמשהו יתחיל להיות מלאכותי - זאת הסכנה של הקשר.

הצד ש'מאחר' צריך להביע רגישות ולהביע איפה הוא נמצא בקשר ולהביא אמפתיה כמה שהוא יכול.

אם הוא יקח את זה בתור 'רגשות אשם' זה בכלל מסוכן לקשר.

להבין שהעיקר זה הקשר עצמו

הקשר עצמו בנוי מההתייחסות של שני הצדדים אל הקשר

התובנה הזאת יכולה לתת לאדם להרים את הראש מהיחס האישי שלו לקשר,

ולהתייחס ליחס של השני ולא להבהל מזה.

חשוב מאוד לעשות כל דבר שיגרום לך להרגיש נעים.

לפעמים שאנחנו עושים דברים טיפה לא נעימים לטווח הקצר הם עוזרים לנו להרגיש נעים לטווח הארוך

בהצלחה!!

@ענבל ;)

בס"ד

זאת אומרת, הצלחתי להתחתן, עוד לא יכולה להעיד על ילדים

אני לא בטוחה בהגדרה לקשיים גדולים. אין ספק שיש תקופות שהאפיזודה היא קשה ואז התפקוד קשה יותר, אבל זה מאד משתנה מאחד לאחד ותלוי חומרה. מעבר לזה, יש אנשים שיראו בזה קושי גדול ויש אנשים שיראו בסוכרת קושי גדול, כל אחד והחבילה שהוא מוכן לסחוב איתו. 

אני יכולה לתאר בערך מה קורה לתפקוד כשנמצאים באפיזודה, זה עלול קצת להזכיר גם אפיזודת דכאון. אנא קחו בערבון מוגבל כי זה חוויה אישית ומאד אינדיבידואלית, היא גם קרתה לפני שנה בערך אז אני אתאמץ לתאר באופן המדויק ביותר שאני יכולה. 

אז ככה, להיות באפיזודת חרדה אומר שאני כל הזמן בסטרס. לא סטרס כמו שכולם מדברים עליו אלא סטרס של ממש- כתפיים קפוצות, צמרמורות שמגיעות יותר מדי פעמים ביום, תחושת חולשה, התקפי חרדה שמגיעים לעיתים תכופות יותר ובשיא זה היה כמעט כל שעה. זה בפן שנוטה יותר לפיזיולוגי. 

בפן הנפשי זה אומר שיש המון דברים שמהווים טריגר, אפילו דברים שבימים רגילים לא מהווים טריגר. זה אומר שהיו דברים שלא יכולתי לדבר עליהם עם בעלי כי הם היו טריגר, זה אומר שהיו דברים שהוא עבר ופחות יכולתי לתמוך בו כי עצם הדיבור על הדברים האלה היה טריגר, זה אומר שכל העולם נראה לי מפחיד, שהיו סרטים וסדרות שלא יכולתי לראות, שהתקשיתי להתרכז, שכל רעש מקפיץ אותי ובאמת חוסר אונים משווע מול המציאות שבמקום כלשהו גורם לי להרגיש מרוקנת, צל אדם שכזה. 

תכלס אני כן הצלחתי לקום וללכת לעבודה, עשיתי את זה על אוטומט והצלחתי ברוב הפעמים [פעמיים- שלוש נאלצתי ללכת הביתה או לצאת להפסקה ארוכה כי הרגשתי רע ממש], אבל ב"ה מהבחינה הזאת לא נפגענו. יש אנשים שגם את זה לא מסוגלים לעשות ואז באמת הקושי הוא אחר וטיפה גדול יותר לדעת רוב האנשים. 

כן היו זמנים שבעלי עשה את רוב הדברים בבית [לא שהיום אני עושה המון, אני בכללי לא טובה בעבודות הבית אבל זה לא קשור לחרדה] כולל בישולים לשבת, נקיונות, כביסות, ממש הכל, כי אני לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה מרוב אפיסת כוחות. 

אחרי שכל זה נאמר- האפיזודות האלה קורות בתדירות משתנה מאחד לאחד. לא דומה אדם שיש לו אפיזודה פעם בחצי שנה לאדם שיש לו אפיזודה פעם בכמה שנים. המשאבים הנפשיים שמצליחים להתמלא לפני האפיזודה הבאה הם קריטיים. אני גם אוסיף שאישית לא אושפזתי מעולם וגם פה יש הבדל מאד גדול בין אנשים. מה שאני רוצה לומר זה שבסופו של דבר צריך לבדוק כל מקרה לגופו מה הם הקשיים שלו. אין ספק שזה תיק אבל בעיניי זה יכול להיות תיק מעניין ויש לו את היתרונות שלו [לרוב זה בא עם אישיות ונפש מסוג מסוים]. בכל מקרה, אני חושבת שבסוף בסוף זה כמו כל מחלה אחרת- פיזית או נפשית, הכל תלוי בחומרה ובמה שבן הזוג מרגיש שהוא יכול להתמודד איתו וגם באיך שהמתמודד עצמו מתמודד עם המחלה\הפרעה שיש לו. זה נכון גם למחלות פיזיות. 

לסיום אגיד שפגשתי אנשים עם מחלות שונות שהתחתנו ונשואים באושר, אז תקווה יש לכולם

מקווה שהובנתי וכמובן שאני בפרטי אם יש רצון לדבר על זה או לשמוע עוד. אפשר גם לשאול פה, לא מבטיחה לענות על הכל.

תבחרי את המסלול שמביא לידי ביטוי את היכולות שלך הכי הרבה, ואם תראי שזה יפריע לך להיות אמא - תוותרי. אבל כרגע כמה שתשקיעי יותר זה יוסיף, לא יזיק.

ברור, שכרגע צריך לקחת בחשבון את הצורך של עצם החתונה - שזה אומר שיהיה ברור למי שמחפש, שהיעד של אמהות הוא חשוב בעינייך, ובינתיים גם שיתאפשר לך להשקיע במציאה של זוגיות.

בהצלחה!

בגלל חשש עתידי שמעסיקים לא ירצו אשה דתיה שמגדלת ילדים.

והרבה פעמים גם הם מתוסכלים כי אומרים להם שבנות רוצות מישהו שילך לעבוד במקצוע רווחי

אני עובדת 4ימים בשבוע מלא-מלא, יום אחד חופש ויום שישי פנוי שמנוצל היטב היטב להכנות לשבת..

הבחור החליט על דעת עצמו לחפש עבורי עבודה ביום החופשי שלי למרות שמעולם לא ביקשתי ממנו.. אמרתי לו שלא.

הוא רוצה שאעזוב את העבודה ואחפש קרוב למקום מגוריו..

מה הוא חושב לעצמו? אמרתי לו שלא.

הבחור רוצה שאחליף את הסמארפון למכשיר טיפש. אמרתי לו שלא.

מעיד אולי על שתלטנות? מה הבעיה שלו?

הוא מציע? לוחץ? מאיים שיעזוב? מבקש? חושב שאת חייבת כי הוא מחליט?

רק האופציה האחרונה נשמעת לי שתלטנית.

כמה זמן אתם ביחד? מה האופק? את מרגישה שאכפת לו ממש וממה שאת מרגישה? אם את אומרת שמשהו לא טוב לך, הוא מבין ומקבל? כל הפעמים שאמרת לו "לא" - הוא קיבל את זה? מה חסר לו בהתנהלות שלך שגורם לו לנסות לשנות? (הוא רוצה שיהיה לך טוב? הוא חושב שזאת מחויבות שלך כלפיו? הוא מנסה לעזור? קשה לו לקבל משהו בהתנהלות שלך?)

לדבר על זה!

אבל גם לא מי שיתן לך ביטחון ויקבל אותך כפי שאת. אין לך מה להמשיך את הקשר עם הבחורצ'יק הזה

אם הבחור היה בסדר גמור אז להפריד ביניהם על סמך פרנויות ולהשאיר אותה מצולקת ללא סיבה ובלי לדעת עד כמה זה יזיק זה חמור לא פחות. הכל בהנחה שזה אכן המצב אני לא אקבע בלי לדעת פרטים לעומק

לא שיש לי דעה מוצקת בעניין. זאת אופציה. למיטב ידעתי דווקא מראים לבנות את הסרטון "אחת מעשר" של אולפנת נווה דקלים שהוא ממש מתאר דפוסים בעייתים של בחור שמי שאין לה מודעות לא תדע שזה סימן למשהו חמור יותר שזהו בעל מכה ה' ישמור ויציל

המלצתי לבת דודה שלי כשהגיעה לגיל 20 לראות אותו והיא סיפרה לי שראתה אותו בשמינית ושבכללי הוא נפוץ מאוד מאוד באולפנות

סרטון חשוב מאוד. במיוחד לבנות - לקראת נישואין וזוגיות

ותראה בדיון הישן שכתבתי בתגובות תסמינים ברורים, חלקם מעשים וחלקם תכונות וזה מתאים לכל אחד ואחת ברמות שונות

המטרה של ההכנה הזו היא לא רק לנישואין (כמובן שבעיקר) 

היא גם ביציאה לחיים ובמפגש עם דמויות שונות שיכולות לגרור ולהיגרר לדפוסים בעייתיים - למשל מה עושים בשירות לאומי שהממונה על הבחורה מתנהג בצורה "לא נעימה" אבל שנכללת בתחום האפור

לא חסרים מקרים כאלה (בשירות לאומי, בלימודים) 

וגם בהקשר של נישואין- 

הסרט הוא קיצוני, אבל הוא מגיע אח"כ עם שיח של מחנכת או יועצת 
או אשת מקצוע חיצונית 

אם דיון ודיבור על זה באולפנות היה בעייתי אחוז הרווקות היה גדול בהרבה

אני לא יכולה לדבר בשם כל האולפנות וכל השנתונים 

אבל זה ממש לא מה שמחנכים 

מחנכים להאמין באנשים, מחנכים להיזהר

ובעיקר מחנכים להקים בתים טובים 

אני מקווה שזה לא משהו שרירותי אלא באמת משהו אמפירי.

שוב- לא יודע מה קורה באולפנות

לא רק עם משפחה אגב. גם עם אנשים קרובים מסוגים שונים ומשונים.

מאמן טוב חוסך פגישות. אן זה טווח המחיר שלך עזבי אם זה מתקבל על הדעת או לא.

אם יש לך אמצעים ואת מוצאת מישהי טובה שתעזור לך - עופי על זה.

אלו המחירים של מאמנים

ממליץ אבל רק לאחת שתגיד לך מה הכי מתאים לך (או נקודה חשובה אחרת) אחרי פגישה אחת. זה מה שהרווחתי מפגישה אחת עם מיכל וולשטיין. שילמתי 300 והיה שווה את זה

כן, פגישת ייעוץ יכולה להגיע ל300-400 שקל. לאחרונה פירטתי טוח מחירים מקובל. מי שרוצה פרטים מפורטים יותר אני יכול לענות בפרטי. אבל שוב, אם לא מדובר בשרלטן, אלא במישהי שעוזרת לך ומקדמת אותך, תחליטי בעצמך מה המחיר שת מוכנה לשלם. לפעמים נדרש תהליך ארוך כדי להגיע לנקודות שבכלל לא חשבת שמפריעות לך

זה המון
זה לא איזה אנשי מקצוע שלמדו את המקצוע במשך עשר שנים ככה.. זה לא פסיכולוג קליני, או אפילו עובד סוציאלי...

אצל פסיכולוגים נניח מחיר סטנדרטי הוא בסביבות 250. אלה שלוקחים יותר- נגיד עד 400 בד"כ. והם אנשי מקצוע, כלומר, שחוץ מהניסיון גם למדו את זה כמו שצריך

(להבין ממייעצים בענייני דייטים...)

אם למישהו יש משהו שאני צריך, לא אכפת לי כמה שנים הוא השקיע בזה - מעניין אותי אם המחיר שהוא דורש משתלם בעיני.

ואם למישהו יש משהו שאני לא צריך, העובדה שהוא השקיע עלולה לרגש אותי, אבל לא אשלם לו על זה (אולי מעשרות אם הוא רעב).

אם אנשים משלמים 400, כנראה זה משתלם להם. עקרונות שוק חופשי. בן אדם מגלה שהוא מביא תועלת לאנשים והם משלמים על זה.

ממה שאני יודע זה סביר 

גם @יודו ל-ה' חסדו הסבירה פעם על זה.

זה שונה מפסיכולוג קליני שלומד מסלול של שבע שנים וזהו.

מאמנים אישיים כל הזמן לומדים ומשתפרים ולכן המחיר בהתאם.

בכללי אימון אישי הרבה יותר 'פרקטי' מפסיכולוג.

פסיכולוג הוא יותר בקטע ש'להכיל' ולשקף. מאמן אישי הוא ממש יורד לרמות רזולוציה הרבה יותר קטנות בשביל ההתקדמות האישית של הבנאדם.

אני מניח שפסיכולוג קצת יותר מקצועי מאדם שהחליט לרכוב על המקצוע ולעשות כסף, גם אם יש לו חושים טובים ושכל.

גם פסיכולוג לומד כל הזמן.. לא חושב שפסיכולוג נשאר קפוא במקום.

מאמנים אישיים לומדים את המקצוע בקורס מזורז כזה או אחר- זה לא משתווה בשום צורה

לגבי השורה האחרונה אני לא מסכים. כל אחד והגישה שלו

כשם שפרצופיהם וכולי

"מאדם שהחליט לרכוב על המקצוע ולעשות כסף, גם אם יש לו חושים טובים ושכל" -

ממש ממש לא מסכים עם המשפט המזלזל הזה.

מכיר מקרוב אדם יקר (תרתי משמע ;)) ומקצועי שעוסק בקאוצ'ינג וזה ממש לא מתאר את המקצוע.

להיפך - אני חושב שקאוצ'רים הרבה יותר יעילים בהרבה מקרים מפסיכולגים.

ההבדל בין קאוצ'ר לפסיכולוג שפסיכולוג יודע רק לשקף ולהכיל.

קאוצ'ר בונה איתך מסלול בדרך ליעד שאתה רוצה להגיע אליו. (הוא גם יכול לתת כאפה לבנאדם מתי שהוא צריך לקבל, פסיכולוג בחיים לא יעשה את זה). זה יכול להיות ממש מדוייק להפליא.

ובגלל שהמקצוע הזה מאוד ספציפי עם המון תרגילים שונים ומשונים זה הגיוני שיהיו יותר השתלמויות לדביו מאשר מקצועי 'כללי' כמו שפסיכולוג.

אם היית מכיר מקרוב - לא היית מדבר ככה. אין לי ספק בזה.

(ברור שיש גם חרטטנים שעשו תעודה והרבה יותר קל לחרטט מאשר לעבור מסלול 7 שנים של פסיכולוגיה אבל זה לא סותר את כל הנ"ל)

דיברתי על גישות שונות בין הפסיכולוגים.

לא כל הפסיכולוגים הם כמו שאתה מתאר יודעים 'רק לשקף ולהכיל'.

ואני לא מזלזל בהם, אני מזלזל במקצוע- אמרתי שיש להם שכל אולי וחושים טובים. אבל המקצוע הזה הוא לא מקצוע שמשתווה לעובד סוציאלי. עם כל הכבוד לאנשים שנמצאים במקצוע (אכן לא מכיר מקרוב, אלא את המתוקשרים מביניהם)- הם לא למדו שיטה או משהו. הם אומרים מה שנראה להם בעקבות מה שהם חושבים, ובעקבות מה שהם ראו על אנשים שבאו אליהם במשך כמות של שנים.

זה לא משהו שמצדיק את המחיר הזה. זה מוגזם, זה כאילו לשלם על השם ולא על התמורה.

קורס nlp, או קורס קאוצ'ינג עם כל הכבוד לא משתווה לתואר אקדמי במקצועות האלו של תחום טיפולי. בעיני.

עכשיו ברור שמדובר בקטגוריות מעט שונות, אבל אני לא חושב שזה מוצדק הסכום הזה

יש צד באימון אישי שהוא הרבה יותר תחום פורה מאשר פסיכולוגיה.

דווקא בגלל שהוא פחות 'מדעי' זה נותן לו אפשרות לפרוח יותר.

יש בזה חסרנונות .

אבל אתם פשוט לא מודעים לעובדות

בס"ד

בעיקר כי הוא לא נחקר כמעט ויכול להתפתח להמון כיוונים שהם לא בהכרח יעילים כי אין עליהם פיקוח וביקורת. 

בנוסף כדאי להגיד שבשביל להיות מאמן אישי לא צריך לעבור כמעט שום תנאי קבלה בסיסיים. 

זה לא אומר שאין אנשים טובים בתחום, זה כן אומר שזה תחום פרוץ וראוי להיזהר בו. 

בכל מקרה, האמירות שלך על פסיכולוגים לא נכונות כהוא זה. מלבד לימודים של חמש שנים הם צריכים לעבור התמחות שכדי לקבל אותה מחכים לפעמים גם שנתיים. בשביל להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה צריך המון השקעה, יותר ממה שמאמנים אישיים צריכים וזה עלול לקחת זמן כך שעד שנהיים פסיכולוגים בהחלט יכולות לעבור שש או שבע שנים. המשכורת ההתחלתית לפסיכולוג היא כלום ושום דבר, בטח בהתמחות. מעבר לזה, רוב הפסיכולוגים בהחלט הולכים להשתלמויות ומתמקצעים, אף אחד כמעט לא מסתפק בלימודי החמש שנים. זה ברור לגמרי שפסיכולוגים מוציאים יותר כסף על הלימודים שלהם, מוזמן לעשות את החישובים ולהיווכח. 

[הכותבת סיימה לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה]

כן תחום פרוץ - זה גם יתרון וגם חסרון. כדאי לקחת מזה רק את היתרונות 

חוזר בי ממה שכתבתי על פסיכולוגיה.

אין מאן דפליג

בכלל, 

הבחנה זה דבר חשוב בחיים.

האחרים שהובאו כאן.

אבל מסתמה רק אחת מהם נכונה בצורה מסויימת ;)

גם מ "הפורה" הזה צריך להיזהר, התחום פרוץ ובהתאם לכך גם החסרונות. 

מה גם שצריך לעשות הבדל בין הצרכים השונים שבגינם אנשים הולכים לטיפול .

זה בדיוק העובדות - מורה למתמטיקה לומד ללמד מתמטיקה וזהו. אין לו יותר הכשרה מזה חוץ מנסיון רגיל שהוא צובר.

עצם ההכשרה היא דורשת השקעה

ומשרדים ממשלתיים בכלל - לא ידוע בסופר אמינות בשלון עדינה.

ובצדק מסויים

הם לא גוף כלכלי מסחרי שמתחרה בשוק מסויים אז אין לו מה כ"כ מהצד הזה.

הכל עניין של היציע וביקוש

לא חושב שמדובר בעניין מוסרי כזה או אחר.

אתה לא רוצה לקחת שירותיים מסויימים בגלל שהמחיר יקר בשבילך - זכותך המליאה!

זה שאתה לא סומך על משרד החינוך.. בסדר.

אבל זה חלק מהענין של הוראה, כל הזמן ללמוד ולהתחדש

ברור שיש מורים שפחות משקיעים.. אבל יש מורים שמשקיעים המון, הרבה יותר מבמקצועות אחרים..

זה לא רק הזמן בבית ספר/ תיכון. זה תופס את כל היום

אפשר לומר שזה תוקע מאוד את מערכת החינוך.

(איפה פייגלין חחח)

יש דברים שצריך לשפר במערכת החינוך, ויש דברים שצריך ללכת בהם לקראת המורים..

לא חושב שהוגן רק למתוח ביקורת על המערכת הזאת,

בשעה שבכל מקצוע אחר מקבלים שכר קצת יותר משמעותי

זה היה אמור להיות בין המקצועות הכי חשובים במדינת ישראל, אם לא החשוב ביותר

אלא לצורך כך שלומר שאין השוואה.

אם לא היה מונופול לצורך העניין - השוק הזה היה נראה שונה לגמרי.

עלול להיות עם תוצאות לא רצויות בכלל, אם לא מדובר במטפל מקצועי.

לכן אני חושב שההבהרה של @ענבל חשובה מאוד..
ראוי לציין שהוא תחום "פורה" - לקראת נישואין וזוגיות

יש מצבים שבהם אולי באמת הייתי שולח למאמן, אבל ממש לא כל אחד שתקוע בדייטים הייתי שולח לכיוון הזה..

מעבר לדיבור הכלה, תמיכה ועקרונות חשיבה (שהם מאוד חשובים!)

ממש כאילו מסלול מחושב למטרה מסויימת.

פסיכולוג בגדול הדגש שלה הוא יותר על הכלה.

ק'אוצינג כמו שכן הוא - אימון, דרך. יעד.

לפי מה שידוע לי פסיכולוג הרבה פעמים נשאר ברמת הדיבור והמודע.

קאוצ'ינג לרוב מתעסקים בהמון המון תרגילים מה שנראה לי פחות הצד של האימון.

בקוצ'ינג זה הרבה יותר ברור שיש יעד וצריך להגיע אליו. 

נשמע איכשהו יותר בקרקע.

אולי אני טועה. 

זה יכול לעזור להרבה אנשים וחבל להוציא עליו שם רע.

בינינו, חצי מהנושאים של קאוצ'ינג לדייטים זה (ממה שרואים בהרצאות ביוטיוב למשל) איך להתלבש, שפת גוף, איך להציג את עצמי.

דברים חשובים אבל.. קצת פרופורציות נראה לי

מתייג @יודו ל-ה' חסדו

אני עדיין לא מסכים איתם אבל זה לא נראה לי פוגע

שלא ראוי שאתן פה דוגמאות.. אני לא רוצה לפגוע

זה ממש לא העיקר של קאוצ'ינג. זה לא זה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב