הגננת נתנה לי הרגשה כל כך רעה . במילים אחרות שמעתי אותה אומרת זה בגלל שאת לא משקיעה.

ברור שזה לא מה שהיא התכוונה. אך מכיון שאוכלת את הלב על זה . זה מה ששמעתי.

בנים זה משהו אחר מבנות. ואשב איתה מהיום עד שתדע טוב טוב.

אבל השאלה היא אם באמת זה בעיה? כי הגננת אומרת שבגיל הזה כולן יודעות לקפוץ או לתפוס כדור

כן, אני מרגישה שבמקום להיות איתם אני על המחשב וזה אוכל אותייי

אולי אני מכורה. יכולה להיות מ-4 עד 6 ללכת להשכיב אותם בנחת ובכייף ואחכ שוב חוזרת למחשב

שהיא לא יודעת לקפוץ בגללי כביכול.

כי לא ישבתי איתה יום יום ועזרתי לה ללמוד לקפוץ.

אלא ישבתי על המחשב ...

העיניין הוא שהיא ילדה מאוד מאוד חכמה. אני קונה לה הרבה חוברות, אותיות, מספרים והיא יודעת מעולה.

נראה לי יותר טוב מכל החברות שלה.

אמרו לי לעצור עם זה שלא תשתעמם בכיתה א'.

לא יודעת למה זה נתקע שם

על עניין מוטוריקה גסה.

לאו דווקא החבל עצמו.

מוטוריקה עדינה יש לה , היא חורזת חרוזים ומכינה שרשראות וצמידים (אני קונה לה ערכות)

אבל בכללי. התחושה הזו שאני לא נותנת מספיק

מרגישה שצריכה לתת יותר

סליחה, אבל רב הילדות בגיל כתה א יודעות לקפוץ וגם קופצות בהפסקות

וילדה שלא יודעת תהיה קצת בחוץ, חברתית

וכל הכבוד לגננת שמסבה את תשומת הלב, וזה לא דבר שלומדים לבד, זה די קשה. ומי שיש לה קצת קושי במוטוריקה גסה תתקשה מאד מאד מאד לקפוץ בחבל ואמא שלה תצטרך להשקיע הרבה ללמד אותה (אני אפילו שלחתי למורה פרטית להתעמלות! כן!) כי זה ממש חשוב מבחינה חברתית. זה כמו בן שלא יודע לנסוע באופניים או לבעוט בכדור.

בעיני כל הכבוד לגננת שאכפת לה מהילדה ודואגת לה

אם אתה יכול משהו ואתה לא אוהב זה דבר אחד, זה בחירה

אם כל החברים שלך משחקים במשהו, ואתה לא יודע איך לעשות את זה, זה לא בחירה, זה נידוי מחברה בשל חוסר יכולת לבצע משהו.

כשיש מרחב והמורות מקפידות על יציאה החוצה בהפסקות

כלומר פעם, כשהיה חיים, בית ספר, הפסקות, כזה..

אולי היום פחות?

ההפך. שמחה מאוד שעוררה אותי.

ונתחיל לעבוד על זה.

וכמו שכבר ציינתי. הנקודה העיקרית שהפריעה לי שזה אשמתי...

שצריכה להיות יותר שם. עם הילדים.

נשמע שאת אמא ממש טובה ונותנת

אתחיל בזה שחבל בדכ צריך ללמד בגן חובה-כיתה א, כך שזה שהיא עוד לא יודעת זה נורמלי ועם זאת זה בדיוק הזמן ללמד.

הכי קל לתפוס כמה בנות של שכנות שכבר יודעות, נגיד בכתה ב או ג, ולבקש מהן ללמד אותה תמורת פרס לכולן כשהיא יודעת, נגיד מחקים ריחניים או שטויות כאלו. עובד מצוין.

גינה פעמיים בשבוע זה סבבה. לא לכולם יש כח כל יום.

אבל מחשב, כן, נשמע שאת מכורה. סליחה שאני לא מייפה את זה בכל מיני. נשמע גם שבעלך רוצה אותך נוכחת יותר בזוגיות שלכם ואת בורחת גם ממנו וגם מהילדים למחשב.

נראה לי שאת צריכה לשבת לברר עם עצמך איפה לא טוב לך. נשמע קצת שמשהו בזוגיות לא טוב לך ובמקום לשבת ולדבר על זה את בורחת - שזה שיא הנורמלי וקורה לכולנו כן? לא מאשימה אותך בכלל חס ושלום, אבל אם את רוצה לתקן אז זה המקום לפתוח ולהבין למה. מה לא טוב לך. לאזור אומץ לדבר עם הבעל, נשמע שהוא אוהב ורוצה אותך ואולי אם תגידי מה קשה ומפריע הוא יהיה שם לעבוד איתך על זה.

תנסי להקציב לעצמך זמן מחשב ולאט לאט להוריד. זה לא בום וגמרנו. 

את יכולה לומר לבעלך אני אשמח לדבר איתך, עכשיו אנ ירוצה חצי שעה על המחשב בשקט וא זנשב לדבר. ודברים כאלו. 

ואם את מרגישה שהוא לא מספיק עם הילדים והכל עלייך אז קדימה לפתוח את זה בכנות.

לפעמים רבים,כן, אבל איך אומר הספר- לפעמים מגיעים למקומות נפלאים.

צריך להתחיל עם משהו.

בהצלחה!

קודם כל תודה על המחמאה

דבר שני ממש עשית לי סדר בראש. ז"א כתבת בתמצות את מחשבותיי.

אני מכורה. וזה הרבה בריחה לשקט.

דווקא אני ובעלי משוחחים על זה כל הזמן.

יש לנו מנהג קבוע של כל יום דייט זוגי. לפעמים זה נחמד, ולפעמים ממש מצטערת שקמתי מהמחשב. כי התווכחנו או חוסר הבנה

קצת משעמם אותי השיחות איתו..

לא מוצאת את הכוח להתנתק.

זה המקום השקט היחיד שלי. המעניין.

ובערב אוכלת את עצמי על זה שלא הייתי איתם או איתו. וחוזר חלילה (לא כל יום, אבל הרבה מאוד פעמים)

ניסיתי המון דרכים לצאת מזה . אבל זה בעיה להתנתק ממקום שנוח לי וכייף ושקט בו.

בדיעבד כמובן. כי אין כמו משפחה.

גם אני אוהבת מחשב

אבל זה צריך להיות בשעות שזה לא על חשבון משהו

דייט זוגי מובנה כל יום זה, סליחה על הכפירה שלי, קצת חופר

כלומר אנחנו מדברים כל יום אבל לא באופן מובנה ככה ש"חייבים" להתיישב ולדבר רציני כזה.

אבל אישית למשל אני במחשב בלילה, אחרי שהייתי עם כולם. לבד עם עצמי. זה חשוב לי.

תנסי לחשוב על זמן מוגדר, על זמנים פחות מפריעים, על מינונים. לא חייבים להפסיק לגמרי אני לא רואה סיבה, כן חייבים להגיע למצב שזה *רב הזמן* לא על חשבון זוגיות וילדים בטוחה שאת יכולה!

והדרך שבעלי רוצה את זה, זה עוד יותר חופר.

ואח"כ האשמות שבגלל התמכרותי לא ישבנו יחד. כשיושבים ומשוחחים לעומק ממש כייף לי

אבל כייף לי יותר במחשב....כיייףףףף לי.

ואת זה אני חייבת למתן. דחוף.

כן התחזק לאחרונה. אני חושבת בשנה בחצי שנה האחרונה.

האמת נזכרת עכשיו שלפני חצי שנה כן היינו קבוע יורדים יחד לקניון.

מטיילים .קונים ונהנים.

כנראה שהמצב המטורף הזה שינה את הכל.

אז אולי אני לא אמא ככ גרועה.

תודה שהזכרת לי

תכירי לבעלך את נקסט ושאר ירקות, ככה גם יהיה מחשב וגם בעל מרוצה, וגם זמן זוגי, אההההה, תראי איך אני? סידרתי לך הכל במחיד אחד!

אוהבת לקרוא את התגובות שלך תמיד.

מיואשת

ולא עם המסך

העיקר להתחיל, ועוד יותר חשוב זה העקביות,

ביום שממש קשה לך, שיצאו עם איזה בייבי סיטר,

בקשר למחשב תקבלי על עצמך שעה בערב

אין מחשב, אני רק עם הנסכים שאת אוהבת,

בהצלחה רבה רבה לך.

עזרתן לי ממש ממש ממש ממש ממש!!!

איזה כייף שיש את הפורום הזה!

אני רואה פה רק משהו אחד שמציק לך בלב... וזה המחשב. 

זאת בעיה כלל עולמית, לא שזה עוזר לך. 

אבל גם על זה קיבלת עצות טובות. 

בהצלחה רבה💓💓

קראתי את התגובות של כולכן!

עזרתן לי ממש!

אז תודה לכל אחת ואחת מכן.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר