הכוונה כשהחלטתם לא זה לא, אבא אמר לא זהו, אמא אמרה לו זהו,

עכשיו פעם ראשונה כן תיקחי את המגנטים וכן פעם שניה,אני מבטיחה

לך לא תצטרכי פעם שלישית, כמובן זה לא סותר לתת אהבה וחום זה שתי

דברים שונים, בהצלחה רבה רבה לך. 

לא שתמיד הולך לי, אבל במקום לדבר פשוט במעשים להראות שאת רצינית. 

אגיב כשאוכל

בס''ד

קראתי את השאלה שלך הבוקר והיא ליוותה אותי בכל השעות האחרונות .

(אני חושבת שזה בין השאר כי היא פגשה אותי בדברים שאני לומדת על עצמי והעל המשפחה שלי בתקופה האחרונה...)

בשנים האחרונים קרו בחיים שלנו כמה דברים שהובילו אותי (ואת בעלי) לשנות כמה דברים באיך שאנחנו מגדלים את הילדים שלנו. (חלק מהשינוי הזה הגיע דווקא מתוך דברים לא הכי פשוטים שעברנו איתם...). אם אני משווה את המקום שלנו היום למקום שלנו לפני כמה שנים, אני מרגישה שאחת הנקודות המשמעותיות ביותר היא שאנחנו משתדלים הרבה יותר לחנך מתוך אהבה. כמובן שגם לנו יש צורך בשימת גבולות / להפסיק התנהגויות בעייתיות / שדברים מסוימים יקרו (שילכו לישון, שיפנו את השולחן, שיעשו שיעורי בית וכו'). אבל היום, כשאנחנו נדרשים ''לאכוף'' דברים מסוימים, אנחנו הרבה יותר מסוגלים לעשות את זה תוך:

(1) שיקוף של הצרכים שלנו כהורים, בגובה עיניים (''אמא חייבת להגיע הביתה עכשיו'', ''אני זקוקה לערב שלי לבד'', ''הרגשתי מאד לא מכובדת ונהייתי מאד עצובה כשדיברת אלי ככה''. וכו')

(2) שיקוף של המקום של הילד (''אני רואה שממש לא רצית להתקלח עכשיו. כשאת צועקת ככה אני יודעת שזה אומר שאת ממש מתוסכלת וכועסת. אני מצטערת. עצוב לי לראות אותך ככה. ממש צר לי שאני לא יכולה לאפשר לך משהו אחר. בואי לחיבוק מתוקה'')

(3) הפעלת שקלול הנתונים והגמשה - איפה שרק אפשר, וגם חשיבה מחדש אם צריך (''אמרתי לך שאני לא מסכימה עוד שוקולד אבל אני רואה עכשיו שאת ממש ממש רוצה כי למיכאל היה היום יום הולדת בגן והוא קיבל הפתעה ואת מרגישה שאת גם רוצה פינוק. חשבתי על זה ושיניתי את דעתי ואני מסכימה שתקבלי עוד קוביה'')

אני מרגישה שהורות כזאת, שהיא משתדלת <<<לכבד באופן מקסימלי את הצרכים ואת הרצונות של הילד, אבל באותה מידה מכבדת גם את הצרכים ואת הרצונות שלנו ההורים (שהם אמתיים לא פחות) >>> משיגה דברים חשובים מאד:

* הילדים שלנו מרגישים שאנחנו מקשיבים להם, והם מחזירים לנו את זה כמראה. זה ממש קסם. זה ממש גורם להם להשתדל לכבד בחזרה את הדברים להם אנחנו זקוקים.

* זה נותן לנו, ההורים, הרגשה טובה. אנחנו בפירוש מרגישים יותר טוב עם עצמינו ככה. הרבה פחות רגשות אשמה.

* הילדים שלנו מרגישים יותר טוב.

* אני מאמינה שזה משרת בעקיפין מטרות ושאיפות מאד חשובות שיש לנו (שיגדלו להיות אנשים טובים בע''ה, שיהיו נאמנים לתורה ולמצוות בע''ה וכו')

אני רוצה להרחיב קצת על עניין *הצרכים שלנו ההורים*, מכיוון שאני מאמינה שאנחנו מסוגלות לחנך מתוך אהבה כשאנחנו נמצאות במקום שבו הצרכים הבסיסיים שלנו מסופקים (לפחות ברמה סבירה). בין הצרכים האלה יש:

- אוכל משביע ושינה מספיקה

- תנאים שמאפשרים לגוף להרגיש טוב (קשה מאד עד בלתי אפשרי להיות מלאת סבלנות כשאת עם בחילות / בחוץ ביום של עומס חום / כשהוורידים כואבים / אם יש מיגרנה וכו')

- מרחב אישי / זמן לעצמי / דברים שממלאים אותי

- הרגשה שמכבדים אותי (הצורך שעומד מאחורי זה הוא בעצם צורך בביטחון)

כמובן שהחיים הם לא מעבדה סטרילית ולרוב לא כל התנאים האלה מסופקים בו זמנית עד הסוף. העיקרון הוא שבסך הכל נחיה במצב שה*רוב* כן מסופק לנו. לדוגמה אפשר באופן זמני שבוע אחד לאכול לא משהו אבל אם זה שבוע שבו עשינו מלא דברים מספקים, איכשהו המשוואה מתאזנת. 

עוד נקודה חשובה היא שכל הצרכים הנ''ל הם צרכים שהם די כלליים. אני מאמינה שכל אחת זקוקה לכולם בצורה כזאת או אחרת. אבל לא כל הצרכים חשובים לכל אחת באותה המידה. יש אמא שגם במצב של חוסר שינה תצליח לתפקד בצורה סבירה ואפילו סבירה פלוס. ויש אמא אחרת שרק יומיים עם לילות קצרים מדי יהפכו אותה למפלצת. חשוב מאד להכיר את עצמינו, להיות כנות עם עצמינו ולהגדיר לעצמינו אלו דברים קריטיים לנו לתפקוד טוב. ולדאוג שנקבל אותם כמובן.

ועוד משהו אחרון, שהוא בעצם הראשון שאנחנו צריכות לזכור - כשהילד הראשון שלנו נולד, אנחנו נולדות איתו . אנחנו הופכות להיות אימהות. זה משהו שהוא חדש לנו, זה לימוד שאנחנו נדרשות לרכוש. הילדים שלנו לומדים ללכת, לאכול לבד, להתנהג עם האחרים, לקרוא ולכתוב... ואנחנו לומדות מה נורמלי ומה מדאיג, איך להגיב בכל מיני מצבים, איך לפעול בחכמה, ביצירתיות, בסבלנות... זה תהליך שלם, ואנחנו גדלות עם הזמן ועם הניסיון. וגם עם האירועים השונים שהחיים מזמינים לנו. וכמובן גם בזכות כל מיני כלים שניתן ללמוד מאחרים (ספרים, סדנאות, שיחות עם חברות, פורומנו הקדוש וכו'). 

החכמה היא להתבונן בעצמינו כמו שאנחנו מתבוננות בילדים שלנו. אנחנו מבינות שילד צעיר לא יכול להיות עם מיומנויות של ילד בתיכון, ולכן אנחנו מביטים בילד הפעוט שלנו בסבלנות, באמון ובתפילה גדולה. וככה אנחנו גם צריכות להביט בעצמינו: בסבלנות, באמון ובתפילה גדולה. להנכיח את החזון הזה להיות אימהות כך וכך, לטפח את האמונה שזה אפשרי להגיע להורות טובה ומאד, ובו זמנית לסלוח לעצמינו על כל מה שאנחנו עדיין לא... 🤗

בס''ד

אבל אני מניחה שאת מתייחסת לדמות כזאת שמתקרבנת ועושה מניפולציות כדי לגרום לרגשות אשמה ולתשומת לב...

כאן אנחנו מדברים על משהו מאד בגובה עיניים. השאיפה היא להיות בתקשורת כנה, עניינית ומכבדת.

קצת כמו שהיית מדברת עם חברה או עם בעלך על מנת ללבן איזשהו נושא.

אם מדובר במצב תוך כדי מעשה, אז פשוט להגיד בשפת ה'אני' מה את זקוקה (מרחב, זמן, שקט, מנוחה, כבוד, שיהיה לך נעים וכו'):

'אני עייפה וקשה לי לשמוע צעקות'

'חם לי ואני צריכה ספייס. לא נעים לי כשאתם מטפסים עלי עכשיו.'

'אני עצבנית. אני מנסה לשמור על רוגע, אבל אני צריכה שגם אתם תשתפו פעולה ושתפסיקו לזרוק צעצועים על הרצפה'

'כשאת מדברת אם הקול הזה [הכוונה לקול המעצבן הזה של 'אמאאאא'], זה עושה לי משהו נורא מעצבן בגוף. בבקשה תבקשי ממני את מה שאת צריכה עם הקול הרגיל שלך'

אם זאת שיחה שמתרחשת אחרי מעשה - להגיד מה הרגשתי (גם בשפת האני), בצורה כמה שיותר פשוטה ונקייה. בלי לנפח, בלי לרמוז, בלי להתבצר בשתיקת ענישה. בצורה הכי עניינית:

'ישנתי והערת אותי. עכשיו כואב לי הראש ואני מרגישה ממש עצבנית'.

'כשצעקת עלי, הרגשתי מאד לא טוב. עזרתי לך לעשות את הציור הזה והכנתי את האוכל שאתה אוהב לצהריים וכשדיברת אלי ככה הרגשתי שזה ממש לא פייר כלפיי'

'אני נפגעת כשאתה צוחק עלי. עכשיו כבר אין חשק לשחק איתך'.

זה עוזר? הבנת למה הכוונה? 

בס''ד

יש הרבה שיטות וכלים שעובדים יפה מאד בשביל אנשים מסומים, אבל זה לא אומר שזאת הדרך האולטימטיבית.

אני בעד לפעול לפי מה שמרגיש לנו טוב ונעים. את לא מתחברת? לא נורא בכלל. אפשר למצוא עוד הרבה דרכים כדי לגדל את הילדים שלנו בטוב.

העיקר לבדוק שאנחנו מרגישים טוב אם איך שאנחנו פועלים, ושבסך הכל הילדים שלנו מרגישים טוב בתוך מערכת היחסים בינינו 🙂

משהו קטן 

תיארת אווירה שהחינוך יהיה באהבה ואיכשהו זה פחות עובד ואז עוברים לאיומים.

נגיד שביקשת מהילדים לא לשחק במגנטים ולהתארגן למסגרות ולא שמו עלייך. 

פעם בשיעור שמעתי שכשעלי הכהן אומר לבנים שלו: אל בני, כי לא טובה השמועה אשר אנוכי שומע... 

זה מאד רך... אל בני זה לא אמירה חד משמעית של לא!!! ועל זה עלי נענש. הוא כביכול מוכיח את הבנים שלו

אבל זה בלשון כל כך רכה ועדינה שזה פשוט לא מספיק. 

אני לא אומרת שאת צריכה להיות כל כך חדה ותקיפה, זה לא איסורי תורה פה, אבל יש משהו בעמדה הפנימית שלנו 

שמשתקף מאד חזק לילדים. אם אנחנו לא מבוררים ובטוחים בעצמנו, אנחנו לא בטוחים שמה שאמרנו אכן צריך להתקיים כאן 

ועכשיו הילדים קולטים את זה... 

שמעתי מסיוון רהב מאיר כמה פעמים ציטוט של חמותה זיוה מאיר: אנחנו צריכים לדבר אל הילדים בנקודה.

לא בסימן שאלה, שזה יותר בקשה ושידול וגם לא סימני קריאה שזה יותר צעקות ודרישות. פשוט אמירה ברורה. 

אם את תופסת את זה כהפך האהבה , ברור שמאד קשה לך לעמוד בזה. 

אני לא רואה את זה ככה. 

אני אמנם די 'טירונית' אני מרגישה שכשהילדים שלי עומדים בדרישות, הם מתחזקים. 

יש משימה, יש יעד ברור ועומדים בו והבית בסך הכל מתנהל כמו שצריך, זה נותן להם גב, נותן להם יציבות ובטחון בחיים. 

כשיש כלל ברור שבבוקר מתארגנים ולא משחקים ויוצאים בזמן למסגרת, זה הרגל טוב לחיים שלהם, זו מתנה שאני נותנת

(כלומר אתן בעז"ה בעתיד] להם!! 

אני מרגישה שבזמן אמת ממש קשה לטפל בדברים כאלה בצורה טובה. 

יש דד ליין, אנחנו בלחץ שלא נאחר, אנחנו מתוסכלים מזה שעוד פעם משחקים אחרי שאלף פעמים כבר אמרנו וביקשנו....

 ולכן אנחנו ישר עוברים למה שבתחושה שלנו פשוט יעבוד מהר.

מה שקמה כתבה בתגובה הראשונה שלה בעיני זה ממש לשיחה נינוחה ורגועה על העניין הזה בזמן אחר.

:"אני מבינה שאתם רוצים לשחק אבל בבוקר אנחנו ממהרים

אולי הם צריכים לקבל את זה/

אולי נקום יותר מוקדם ויהיה אפשר/ 

אולי יום אחד בשבוע כן אפשר/

יכולים להיות כל מיני פתרונות וכיוונים אבל העיקר בעיני הוא לסגור את זה בבהירות בזמן אחר. 

בזמן הזה לא משחקים! 

גם בעיני מאד סביר להגיד להם שכדי שתגיעו בזמן אין ברירה אלא לקחת את המשחק כשמשחקים בו בזמן הזה. 

וכמו שכתבו לך בלי הרבה דיבורים. בבהירות פנימית שיש כלל שהחלטנו ויש תוצאה לבחירה של הילדים. 

בהצלחה רבה רבה!!!

שנזכה כולנו תמיד להיות לחנך באהבה גדולה ובנחת

לדעת מתי גם צריך שמאל דוחה 

ולהרגיש הכי עמוק כמה אהבה יש בעומק ה'דין' גם כן...

עד גיל בערך 8 חודשים. היה צפוף, אבל סביר. אני ממילא משאירה תינוקות לידי בחדר עד גיל כזה לפחות, ובגיל הזה עוד לא צריך הרבה מרחב זחילה.

שימי לב שתינוק מגיע עם הרבה ציוד ב"ה (עגלה? שידת החתלה? טרמפולינה? כסא אוכל? לא הכל הכרחי..), אז תחשבו אם נראה לכם שיכנס הכל, ואל תקנו בהתחלה מה שלא הכרחי.

עד שהתינוקת הייתה בת שנה וחצי. לקראת הסוף כבר היה די נפוץ כי לא היה לה ממש מרחב לשחק, ורציתי להוציא אותה מהחדר אבל בסוף השארנו אותה איתנו בחדר עוד חצי שנה אחרי שעברנו דירה😅

מבחינת ציוד לחסוך במה שלא חייבים, ולוודא שיש מקום לזחילה כשמגיעים לגיל הרלוונטי.

לדעתי אם אתם מוכנים עוד שנה וחצי- שנתיים לעבור שוב, אז זה עדיף.

אם היא דירת חדר וסלון צפופה יחסית אז לא כדאי לדעתי.

כי זה מאוד מאוד מגביל. זה אומר שמאיזה 7-8 הסלון מנוטרל לחלוטין...

עדיין הייתי כנראה הולכת על הדירה הקטנה והנוחה יותר בשלב שלכם, להבנתי את עדיין לא בהריון נכון?

אז פרה פרה.. כנראה שלפחות שנתיים הדירה הזו תהיה לכם ממש בסדר, ואחכ תראו..

לי אישית אין שידת החתלה פשוט כי זה לא נוח לי, מחליפים על המיטות או הרצפה, והבגדים במגירון כתר בגיל הפיצי ואחכ בארון רגיל... שידת החתלה זה מלא מקום ולא פרקטי במיוחד(לדעתי. יש אמהות שחושבות שזה מאסט)

אגב יש הורים שרואים שנעים להם שהילד איתם בחדר גם בגיל יותר משנה.. זה סביב הגיל שבדכ מעבירים חדר אבל זה גמיש..

היתה לך ולא אהבת או לא ניסית?

אני משוגעת עליה אני באמת מאוהבת בה קשות😂

ועוד יש לי איקאה שאין מה מלא איכסון (שתי מגירות מרווחות ומגירה פתוחה כזה לנעלים)

קטע

לא ניסיתי בבית שלי אבל יש לי אחים בפער מאוד גדול ממני(אחי הקטן נולד כשהייתי בת 18) אז התנסיתי הרבה עם ובלי..

הבית הקודם שלנו היה דיי צפוף וידעתי שזה לא ייכנס

ואז בבת השניה שלי כבר ידעתי שאין לי שום צורך בשידה וזה פשוט יותר נוח לי להחליף על המיטה שלנו..

כי על המיטה זה אומר גם להיות בסיבוב (הילד על המיטה לידך ואת יושבת את המותן מסובב אליו) וגם להתכופף יחסית

השידה ככ נוח לי שגבוהה ואני יכולה להיות זקופה 

ואני מחליפה על המיטה חחח

יותר נוח לי ככה

השידה מאחסנת את כל הבגדים של 2 הילדים אז זה נחמד לי

אבל באמת לא כזה נצרך אפשר כל ארון או שידה

השידה נחמדה לאחסון וגם יפה בחדר

אבל אני גבוהה ולא נוח לי להחליף עליה

רק על המיטה 

ולא הבנתי למה מסובב

אני לא יושבת כמו כיסא, אני כולי על המיטה וגם התינוק.. אני יושבת מול הרגליים שלו.

ולא כזה צריכה להתכופף..

לי זו התנוחה הכי נוחה

וגם פחות מסוכן, הילדים שלי מגיל חצי שנה בערך מהתהפכים זוחלים בורחים מתגלגלים בזמן החלפת טיטול, על שידה גבוהה זה פחד פחדים, ורק הידיים שלי זמינות גם לתפוס אותם וגם לנקות..

כשאני איתם על המיטה אני משתמשת גם ברגליים שלי כמעצור וגם יש הרבה יותר מרחק עד הרצפה...

קיצר לי זה הרבה יותר נוח😆

אה אולי כי אני אובססיבית למיטה שלי (אין שום סיכוי שאניח עליה רגליים אם אני לפני מקלחת, שום סיכוי) אז הכל נזהר לי יותר גם

טוב העיקר שנוח לך😍

בחיים לא מחליפה על שידה

רק על מיטה זה הכי כיף ובנחת חח

פעמים בודדות החלפתי עליה וברוב הזמן הייתה מלאה בלאגן.

אבל הבת שלי כמעט בת שנתיים וישנה איתנו בחדר

לא חייבים להעביר בגיל שנה

היא בקצה השני של החדר הולכת לישון הרבה לפנינו

לנו זה ממש סבבה

ברור שאם היה לי עוד חדר הייתי מעבירה אותה

אבל לא בטוחה שלעלות 3 קומות עם עגלה זה עדיף

אבל החדר ממש גדול

ואנחנו כבר עם שניים

שניהם איתנו בחדר

לא אידיאלי אבל בסדר גמור

כי אני לא אוהבת שהסלון נהיה המקום של הכל…

עזבי להעביר את הילד חדר

ארון לבגדים שלו (דירה או ארונית או משו) ועגלה ומשטח פיעלות קטן (הסלון שלי קטני, אני מקפלת פוך לרבע ושמה שם כשהם פיצקים)

אבל שהכל הכל יהיה בחדר שלכם- אז החדר שלהם נהיה חדר ילדים ולא חדר זוגי

ומדרגות זה באסה אין ספק

אבל אישית מעדיפה שיהיה לי קשה כמה דק להגיע הביתה אבל הבית המרחב הנעים והנוח שלי

מאשר הפוך

זה באמת לא כ"כ קל

אבל אני הייתי מעדיפה דירה גדולה ומרווחת מאשר דירה פיצית בקומת קרקע.

אנחנו עם 2 ילדים ואני בהריון 

אז כן זה קשה.

ולבעלי קשה לסחוב קניות.

לדעתי עד שיש ילד זה בטח לא בעיה מידי גדולה

אם תעברו לדירה הזו, קחו בחשבון בקניית עגלה בילד העתידי

עגלה קלה ונוחה או שתהיה כל הזמן למטה או למעלה.

כי להעלות עגלה כזה הרבה קומות זה ממש קשה.

סוף הריון ואחרי לידה זה מאתגר אבל עדיף את זה ולהנות מהגודל של הדירה.

מבחינת שאר הזמן מתרגלים למדרגות.

שאלה האםניש מקום להשאיר חפצים בלובי, זה משמעותי

פעוטות עולים על ארבע, ככה בכל אופן היה אצלי

עד היום גרים בקומה 3 בלי מעלית,

רוב הזמן היינו בלי מעלית

אבל כן היה מקום להשאיר עגלה ובימבות בלובי.

אפילו קניות לפעמים משאירה לבעלי.

לא אומרת שזה כזה כיף, לפעמים נניח אם שני ילדים נרדמים באוטו ועוד יש קניות ובעל במילואים

זה ממש לא אטרקציה

אבל הייתי מעדיפה את זה ובית מרווח.

השאלה גם כמה מפריע לך לעבור דירה עוד שנה נגיד, אולי שנה הבאה או כשיהיה תינוק ויגדל כן תמצאי דירה עם חדר נוסף וגם פחות מדרגות.

אם לא ההורים שלי בכלל לא הייתי מודעת לשאלה אם יש לנו מדרגות מרוב שאנחנו רגילים.

הייתי בטוחה שאת גרה בבית עם חצר😅 לא יודעת למה.

שברת לי את התיאוריה עכשיו😂

איזה חצר,

במקסימום בניין עם מעלית, אבל גם זה לא

האמת שמחה ממש, ככה יכולנו להרחיב את הבית 🤪

יש מרפסת גדולה ונוף מהמם אולי בגלל זה 😄

העיקר שאת מרוצה ממקום המגורים והבית. זה מה שחשוב😉

כי יכולים לכתוב לך כל מיני שיקולים, יתרונות וחסרונות,

אבל בשבילך, לנסות לחשב מה יקרה עם ילד בגיל שכבר עולה מדרגות כש(אם אני מבינה את ההודעה שלך נכון) את עוד לא בהריון אפילו, נשמע לי תכנון לטווח רחוק מדי.

את לא באמת יודעת מתי תגיעי לשלב הזה ואיזה עוד שיקולים ושינויים יהיה לך בחיים עד אז.

בהנחה שזו דירה בשכירות, וזה דבר שהוא בר שינוי די בקלות, הייתי חושבת שנה קדימה. שנתיים זה הרבה אבל אפשרי. וכשתגיעו לשלב שזה לא יהיה נוח תחשבו מה התחנה הבאה שלכם.

הקטנה יותר..

גם כשנולד ילד הוא נמצא לפחות בשנה הראשונה עם ההורים (אצלנו הם ישנים איתנו עד שישנים לילה שלם, סביב גיל שנתים פלוס), והיתרון של קומת קרקע ביכולת שלך לצאת עם העגלה אחרי לידה הוא עצום.

גם כשהיתה לי שידת החתלה חיתלתי על מיטה או ספה, ולתינוק אפשר שיהיה מדף בארון. 

וגם יש לנו הליכה מהרכב לבית.

דירת שלושה חדרים ובעיניי זאת מתנה, יש לי חדר לכביסה ועכשיו חדר מתוק לבייבי ששם נמצאים השידה, המיטת תינוק שלו (כרגע עוד ישן איתנו) וכמובן כל המשחקים וכו

לי אישית בהריון כן היה סבבה לעלות את המדרגות, אפילו בתשיעי. מה שכן עכשיו קצת קשוח עם העגלה, לכן הרבה פעמים יוצאת איתו על מנשא כשבעלי לא בשטח.

אבל לי באופן אישי זה עדיף, אני מכורה לסדר ונקיון וכשלכל דבר יש מקום מוגדר ולא הכל בסלון ובחדר שינה יותר קל לשמר את הסדר ולי אישית יותר כיף לשהות בבית.

לי אישית קשה ממש עם מדרגות,

ואני אני מבינה נכון אין מעלית?

היתרון בקרקע עצום, מבחינת קניות, לצאת בכיף בלי לחשוב אם כדאי או לא, וגם בע"ה שיהיה בייבי עם עגלה וכו.. 

הדירה הראשונה שלנו הייתה חדר וסלון צפופים בקומה נמוכה. לנו לא התאים לחיות שם כשהבן שלי היה בו יותר מחצי שנה

דירה בקומה גבוהה התחילה להיות לי קשה כשהייתי בהריון של השנייה והייתי צריכה להעלות ןלהוריד את העגלה של הגדול בהריון.

עד אז הכל היה בסדר. מהשלב הזה כן התחיל להיות לי מאתגר.

זה רק שכירות ולא חתונה קתולית ולכן לדעתי קומה גבוהה עדיפה.

הראשונה זה איפה המקלט אם אין ממד? 😅🙈

אני הייתי הולכת על היחידת דיור.

בסוף הנוחות של היום יום שווה לי את הגודל. במיוחד אם לא יודעים מתי באמת תצטרכו לעבור.

גם מהניסיון שלי בדירות ששוכרים קורה שפתאום מוכרים/הבן מתחתן ואת צריכה לחפש דירה אחרת. אז גם השכרה זה לא בהכרח לטווח ארוך אלא אם כן זה בחוזה

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

ממליצה על הסדרה מתבגרת של עידן ניידיץ.

אזהרת צניעות.

אבל היא בת ארבע...

משהו נוראי.

ב"ה התמדה בזמן איכות איתה עשתה פלאים לדיבור הכללי המתלונן מקטר ולטון הבלתי אפשרי

כי דבר מלווה בבכי , טריקת דלתות ושכיבה על הרצפה

🙄

כל תשובה זה

יאללה יאללה

זה פשוט עולם אחר, לחוות את זה כמורה

ןלחוות את זה כאמא.

אמנם זה נתן לי הרבה כלים לקראת השלב האימהי,

אבל כמורה את הרבה פחות מתערבבת ממה שעובר עליהן..

לא קיים בכלל, רק אצלך

אצל כל השאר הילדים מושלמים

(תקראי כמובן בטון ציני)

לכולם יש קשיים עם הילדים, זה תקין, נורמלי תואם גיל.

העיקר לנשום, לדעת שזה תקין חלק מהבנייה של הזהות מצריך התנגדות למבוגרים 

אחרי שאת מתאמצת להקשיב ולא להתרגז על החוצפה של כל הטענות והמענות "את בכלל מקשיבה לי??"

ארררר

"אבל מה עשיתי" ?? בטון כזה

והכי מעצבן שהם מנותקים מהמציאןת לגמרייי 😡

כאילו אתה באמת לא מבין מה עשית ולמה התעצבנתי?? 

כמו: אמא זה ממש מעצבן שלמלפפון יש טעם של מלפפון.(בת 16)

עוד פנינה:עצבנית עצבנית טוענת שאוף צאו לי מהחייםּ הציורים שלי יוצאים זוועה,(ציור ריאליסטי שנראה תמונה ממש רק הגוונים היא לא אהבה,מה לעשות שזה מה שבחרת לצייר?)

עוד אחת: (בת 17)

אין לי כח ללכת לקנות בגדים בחנות ולמדוד זה מוציא את כל החשק לנתלבש בכלל

אני: אין בעיה אל תלכי לקנות

היא:אני אזמין משיין

אחרי שעה :אוף אין שום דבר נורמלי שם

אחרי עוד שעה :אמא מצאתי כמה דברים

אני:איך?

היא: כתבתי בגדים של זקנות🤣

הוא14) זה ממש נורא הבית הזה.

אני: מה עכשיו?

אתם אף פעם לא מסדרים כאן,מאת המבלגן הראשי

ממש עצלנות.

כל דבר הוא:כן ,כן,עוד שתי דקות.

בערב שים דבר לא קרה הוא:כן,כן אמרתי עוד שתי דקות מקודם

הוא(19)אף פעם לא מבינים כאן דברים בססיים

אני: אוקיי תן דוגמה

הוא:אין לי עכשיו(אף פעם אין לו אבל זה משפט שיוצא לו הרבה)

איזו ילדה קורעת!

בת ה-17 שלי כל הזמן אומרת שהיא צריכה להעסיק מישהי שתקנה לה בגדים, כי אין לה סבלנות לחפש.

הוא: כל דבר את לא מרשה

אני: אומלל

הוא: מאיפה למדת את המילים האלה

אני 😂

המתבגרת (15) כל הזמן צועקת על הקטנים שלא יתקדמו, שלא ירוצו, שיזהרו מזה ומזה...

אני אומרת לה- אני אחראית עליהם.

היא- אבל את לא באמת אחראית.

אני- לך לא היתה אחות גדולה שדאגה לך, ובכל זאת איכשהו יצאת בסדר.

היא- מי אמר שיצאתי בסדר?

ואיזה לחץ הם ילכו לאיבוד הם יעלמו....

תרגעי נשמה גם את עשית את זה 

חוזר הביתה בלי אחיו הקטן.

שואלת איפה הקטן?

עונה: למטה

אני יורדת לחפש אותו, הולכת לסוף הרחוב, לצד שני, לפארק, לא מוצאת. חוזרת הביתה לראות אולי חזר לבינתיים.

הבחור אומר לי: אבל הסברתי לך שהוא למטה בשביל ליד המדרגות מאחורי המבנה..

אני מסתכלת עליו בהלם: אתה אמרת מילה א-ח-ת

אמרת: למטה!! הצלחת להגות רק מילה אחת מתוך המשפט.

וואי שיהיו בריאים עם האוצר מילים השופע שלהם 😄😄

והיה לו חוג באותו יום

התקשרתי למלמד, חיפשתי ברכב ברגל איפה לא

בסוף הלכתי לשכנים לשאול אם ראו אותו והוא היה שם

אמאלה נלחצתי ברמות באותו יום

אם הבנות שלי מאחרות הן ישר יתקשרו מחברה או אמא שיראו בסביבת ביה"ס... הוא קצת יותר משוחרר... מעניין העניין הזה

כשהוא רגוע ופנוי להקשיב.

האם הוא יודע שהגוף שלו הוא ברשותו.

להסביר שזה בעייתי לגעת בגוף של אחרים ומי שרוצה לגעת בו צריך לבקש ממנו רשות. וגם אז- לא נוגעים במקומות המוסתרים.

לראות לאן השיחה לוקחת אותו

אני שאלתי את הבן שלי איפה הוא רואה את זה ואז הוא פתח בפני מסכת הטרדות שהוא עבר על ידי חבר מהכיתה.

כאב לי מאד מאד מאד.

ברוך השם אותו 'חבר' עוזב בשנה הבאה אבל העניין טופל.

גם ממה שתיארת למטה לא נשמע שזה העניין.

אצל הבן שלי זה כלל עירום במקומות גם שהם לא הבית. נגיעות לא מתאימות דיבור לא מתאים וכו.

יש להם חוברת מידע חינמית באתר של רמזור- התנהגויות תקינות ולא תקינות

יש להם גם פודקאסט

וגם מרכז התייעצות

מציעה להתייעץ עם מדריכת הורים

חבל להיכנס סתם לסרטים

נשמע לי שהציפיות לא תואמות גיל

לצאת עם הישבן חשוף לסלון אחרי מקלחת (זה לא בכוונה, היא רוצה לקרוא לי ולא עוטפת את עצמה כמו שצריך במגבת למרות שיש לה גם חלוק רחצה)

לדעתי ההתייחסות שלך לעירום של הילד / להתנהגות שלו מונעת מפרשנות לא נכונה הן לגבי ציפיות מול גיל, ומרשה לעצמי להגיד - אולי מהסתכלות לא מאוד נכונה בקטע של צניעות מול גיל

צריך לדבר על זה, ברור, אבל לא להיבהל כאילו יש לו פרשנויות מיניות מול אחותו חלילה. הוא רק ילד, זה לא בראש שלו בכלל 

אחרי מקלחת הולכים להתלבש

ופחות על לא מסתובבים ערומים..

לגבי להגיד לא לשבת עליה כשהוא ערום נשמע לי כמו להכניס סרטים לשניהם.

עדיף לעבוד על זה שקודם מתלבשים ואז יוצרים אינטרקציה.

כמו שלא מסתובבים בבית עם ידיים מלוכלכות אחרי ארוחה.

הם ישנים באותו חדר?

אולי אפשר להפריד בינהם וזה לבד יפתור את עניין הגבולות.

מי מוציא אותו מהמקלחת? אפשר לעטוף אותו עם חלוק, אפשר גם לקנות לו שתי מידות מעל.

הייתי מתייחסת לסדר המצופה ופחות לעניין הצניעות.

כלומר להבהיר לילד שמיד אחרי המקלחת, מתנגבים ומתלבשים ורק אחר כך עושים דברים אחרים.

כדי שזה יתאפשר טכנית, אם את יודעת שיתכן ותהיה עסוקה בזמן שהוא מסיים מקלחת, צריך שמראש הבגדים יהיו במקום שנגיש לו.

זה נורמלי לגמרי לגמרי

אל תלכי רחוק עם החששות

כמובן שצריך להסביר לו מה מותר ומה אסור וכו'

אבל באמת שזה תקין

גם מה שתיארת בשרשור הקודם

לא הגבתי שם 

אבל מכירה כמה וכמה ילדים בערך בגיל הזה

שמתנהגים דומה

והם ילדים נורמלים לגמרי

חכמים בריאים ומתוקים

אני לא חושבת שבכלל הוא מתכוון לעשות את זה ערום

בגיל שש בעיקרון עוד אין לגמרי תפיסה של צניעות עצמית, ואם הוא עשה זאת אחרי מקלחת - זה מכיוון שהוא פשוט עוד לא התלבש... אם הןא היה מתשפט מעצמו במהלך היום זה היה קצת יותר מטריד, אבל גם אז הייתי חושדת יותר ברגישות חושית ולא בחוסר צניעות/פגיעה מינית.

כמו שכתבו פה, פשוט לעבוד איתו על כללים: "כשמסיימים להתקלח מיד מתלבשים." "לא יושבים על ילדים אחרים, כי זה לא נעים להם." וכו'. (אם באמת הוא על הרצף זה אמור לעזור, אבל גם אם לא)

לא נראה לי חריג בכלל בכלל לגיל.

אצלנו התנהגו ככה בגיל הזה.

גם בת כלפי בן. 

כי זה לא נשמע מטריד במיוחד

אולי תדע מה כדאי.

וגם, אם יש אפשרות לקבל איזה החזר מהמדינה. (מבינה שזה מורכב)

שנתיים וקצת. לא קיבלנו טיפול אבל כן יש לה מלאאא ציוד למשל רציתי לקנות לו שמיכת משקל אז היה לה ובדקה איזו והאם.

וכוונה אותי ונתנה דגשים למקלחת לפעילות מותאמת וזה ממש עשה לי סדר בהמון דברים...

ומרגישה שנתן לי יותר כלים להתאים לו משחקים ופעילויות

שהציעו לנו לשים אותו לישון עם זה יעזור לו בויסות החושי.

אחכ להוריד לו כדי שלא יהיה מסוכן

בכל אופן, היא זקוקה יותר למשהו במשך היום. בלילה יחסית היא נרדמת בסדר...

תודה!

יש את זה לעדה הבוכרית, שהביאו איתם מרוסיה. כן זה עזר ממש , הרגיעה אןתה. היא ישנה לידי ככה שהייתה בהשגחה

בקיץ כבר לא שייך והבת שלי מתעוררת בבכי המון המון בלילה

מעניין אם שמיכות כובד מקוריות מתאימות לשימוש בקיץ... נשמע שכדאי לכם לבדוק, כי זה סיוט אם היא מתעוררת כל לילה...❤️

תודה!

אמא שלי עןבדת במעון שיקומי והיא רואה כמה שזה עוזר לילדים אז אמרה לי לעשות ככה

אבל שווה לבדוק

המשלוח יוצא יקר יחסית. ואז לא משתלם מעלי.

יש באמזון טובות

ובארץ של אירופלקס יש במבצעים הרבה פעמים, למשל אנחנו קנינו דרך בהצדעה.

לגבי השאלה על הקיץ- זה כן חם יותר משמיכת פיקה נגיד או קווילט דק

אבל זה לא כמו פוך.

יצא כולל משלוח פחות מ300 ממה שאני זוכרת

וכתבתי לך שגם מאירופלקס בארץ זה מה שעלה לנו כולל משלוח, חפשי מישהו שיש לו בהצדעה..

חנות שהקימו הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

הם מייבאים ומשווקים מלא מוצרים מדהימים

לוויסות וכל מיני דברים .

הם גם נשמעים מתוקים ומבינים וגם המחירים נראה לי טובים.

https://www.d-store.co.il/?fbclid=IwY2xjawSWHRZleHRuA2FlbQEwAGFkaWQBqzQkDNLUpHNydGMGYXBwX2lkDzQwOTk2MjYyMzA4NTYwOQABHrYBW-ale0v3H-jSlUUtaskadFAzXH7nTGZFyiXs9vWluHE65188mhCqVtei_aem_ax0paTAat-Eb1nqGNA0DQQ&utm_medium=paid&utm_source=fb&utm_id=23853121439220707&utm_content=120242224127300708&utm_term=23853121439250707&utm_campaign=23853121439220707#

אבל חיפשתי שם צלחת וסטיבולרית

והמחיר זול יותר ממה שהגננת של הגן של פוצון  הצליחה למצוא. (יותר זול מהמחיר של המפעל)

הוא יונק? אצלי עם תינוקות יונקים אני מרגישה שיותר קשורים אלי, היה לי ילד שהנקתי עד גיל שנה ו8 ועד היום הוא מאוד קשור אלי.

אין לי כ"כ עיצות חכמות, רק חיבוק

אין לי עיצוב, רק אחת מעצבנת ;)

בסוף זה עובר... זה ילדים מסוג מסוים, היא כל היום חיבוקים וקרובה אלי גם היום, כמובן שבלי בכי וכו אם אני הולכת

אבל יותר מכולם מחפשת את הקרבה שלי.

אם היא כבר על הריצפה משחקת, אפשר לשבת לידה, להגיד לילדים נוספים לבוא לשבת, לשחק ביחד

לאט לאט הם מתרגלים להיות בחברת עוד אנשים

חזרת לעבוד כבר? היא במסגרת? אם כן איך שם?

לא יודעת למה עד כדי כך קשה למ לשאת את זה. מרגישה שאין לי רגע אחד הכי קטן לעצמי

וזה אובייקטיבית לא מדויק אבל זו התחושה  

לא חזרתי, הוא איתי בבית.. 

בן אדם צריך זמן לעצמו

רק הוא

ואם אין לך את זה, כמה שהמי שתלוי בו יהיה חמוד ומצוק ואהוב, זה לא יעזור לזה שלא יהיה קשה

חיבוק!