קשה לי להתנסח, כל המילים היפות נעלמות לי, אבל היה לי חשוב לשתף אתכן, חברותי היקרות והאהובות, שמה שאני הולכת לכתוב כרגע, שלי ושלכן לגמרי!
אז זהו, אפשר לומר שהתקופה הקשה מאחורי, אפשר לקרוא לדיכאון בלשון עבר. יצאתי, השתחררתי, הצלחתי!
בחודש הבא יהיה שנה לתקופה הזאת, שנה למבול.
אני מוצפת, ידעתי שאני במקום טוב יותר, הרגשתי, הרגשנו, חיינו.
אבל לשמוע את זה, זה כבר הציף אותי
זר לא יבין, מי שלא היתה שם לא תדע לדמות את עומק התהומות שאפשר להגיע אליהן, את עומק הכאב, הייאוש, החידלון.
ואני עוד הוגדרתי כדיכאון קל...
(היה איזה טריגר טכני שהעצים הכל, וברגע שנטרלנו אותו, הדרך למעלה היתה קלה יותר והיא גם עשתה את הדיכאון לקל, כי בלעדיו, אני בדיכאון אבל לא כזה קשה..).
רוצה להודות לבורא עולם, על הניסיון, הקושי, היה קשה שאי אפשר לתאר, הגעתי למקומות שחשבתי שזה הסוף... שאני לא אקום משם, אבל הוא נתן לי את הכוח לקום טובה יותר, רגישה יותר, אישה יותר, אמא יותר, מק"ר יותר. לא הייתי מזמינה את זה, אבל כשזה פה, תודה! ומקווה שבעתיד, בנפילות ובהתמודדויות שעוד יהיו, שאדע להעריך את זה, ולנצל את זה לצאת חזקה וטובה יותר.
רוצה לחבק את כל המתמודדות בהווה, אני כותבת פה על גבי הפורום שאשמח לעזור בהקשבה, בהבנה ,בהכלה, למי שצריכה.
רוצה לחבק את כל המתמודדות בעבר, יודעת שעוד דרך לא פשוטה לפני, בעיקר בהריונות הבאים שעוד יבואו בעז"ה, בעיתם ובזמנם.
רוצה לחבק ולהודות לכן חברותי היקרות, אין בפי מילים.
זכות להיות חלק מקהילה וירטואלית מופלאה כזאת.
תודה לכל בעלות הניסיון שעזרו ושותפו פה והאישי, כל מילה שלכן היתה מים קרים על נפש עייפה. אני יודעת שלא הודתי לכן מספיק.
רוצה להקדיש לכן את השיר היפה הזה:
היו מלחמות וניצחנו
אז זהו, אפשר לומר שהתקופה הקשה מאחורי, אפשר לקרוא לדיכאון בלשון עבר. יצאתי, השתחררתי, הצלחתי!
בחודש הבא יהיה שנה לתקופה הזאת, שנה למבול.
אני מוצפת, ידעתי שאני במקום טוב יותר, הרגשתי, הרגשנו, חיינו.
אבל לשמוע את זה, זה כבר הציף אותי
זר לא יבין, מי שלא היתה שם לא תדע לדמות את עומק התהומות שאפשר להגיע אליהן, את עומק הכאב, הייאוש, החידלון.
ואני עוד הוגדרתי כדיכאון קל...
(היה איזה טריגר טכני שהעצים הכל, וברגע שנטרלנו אותו, הדרך למעלה היתה קלה יותר והיא גם עשתה את הדיכאון לקל, כי בלעדיו, אני בדיכאון אבל לא כזה קשה..).
רוצה להודות לבורא עולם, על הניסיון, הקושי, היה קשה שאי אפשר לתאר, הגעתי למקומות שחשבתי שזה הסוף... שאני לא אקום משם, אבל הוא נתן לי את הכוח לקום טובה יותר, רגישה יותר, אישה יותר, אמא יותר, מק"ר יותר. לא הייתי מזמינה את זה, אבל כשזה פה, תודה! ומקווה שבעתיד, בנפילות ובהתמודדויות שעוד יהיו, שאדע להעריך את זה, ולנצל את זה לצאת חזקה וטובה יותר.
רוצה לחבק את כל המתמודדות בהווה, אני כותבת פה על גבי הפורום שאשמח לעזור בהקשבה, בהבנה ,בהכלה, למי שצריכה.
רוצה לחבק את כל המתמודדות בעבר, יודעת שעוד דרך לא פשוטה לפני, בעיקר בהריונות הבאים שעוד יבואו בעז"ה, בעיתם ובזמנם.
רוצה לחבק ולהודות לכן חברותי היקרות, אין בפי מילים.
זכות להיות חלק מקהילה וירטואלית מופלאה כזאת.
תודה לכל בעלות הניסיון שעזרו ושותפו פה והאישי, כל מילה שלכן היתה מים קרים על נפש עייפה. אני יודעת שלא הודתי לכן מספיק.
רוצה להקדיש לכן את השיר היפה הזה:
היו מלחמות וניצחנו
)
תודה על התגובה!