מה לפרט ? את ה ״אי אלו ״בעיות״ מזעריות ביותר לטעמי בפנים״
למה ?  אם אתה אנונימי כאן וזה לא מפריע לך, זה רק יכול לעזור יותר להבין את המצב ואז התשובה שאחרים יתנו
-אולי- תהיה ממוקדת יותר.

נניח שיש 2 תרחישים כלליים :
1.היא נפגשה איתך, הכל היה -בסדר- והפריע לה הקטע החיצוני וממש לא משנה אם כן תעשה או לא תעשה טיפול,
אם תעשה, אז אפשר להמשיך לתת לזה צ׳אנס. 

2. היא נפגשה איתך, היא התלהבה, היה לה סבבה, רק הקטע החיצוני הפריע לה והיא מקווה שצד ג׳ זרק מספיק רמזים כדי שתתעורר, תעשה את הטיפול שבכל מקרה אתה חושב שתעשה בלי קשר אליה והיא כבר לא יכולה לחכות להפגש איתך שוב, אחרי אותו טיפול .

מה לדעתך יותר משקף את המציאות שהיתה בינכם ? 1 או 2 ? מה הרגשת בפגישה ?

 

-לדעתי-
אתה צריך להיות מאוד קליל בנושא הזה ולראות את זה בתור הזדמנות.

אתה אומר שזה טיפול שאולי בכל מקרה היית עושה,
ושיתכן מאוד שגם אחרים  יהיו שמחים שתעשה ?

אם זה המצב.
אז קודם תעשה אותו -בשבילך- ותגיד לעצמך ״המהנדס הראשי רצה שזאת ״תעיר״ אותי ותגרום לי לעשות את הטיפול זה. אולי זה  בשבילה או אולי זה בשביל מישהי אחרת, אבל זה בטוח בשבילי״

אחרי שעשית,
תשלח הודעה לצד ג׳ ותודיע שעשית את השינוי.
*אבל* (לדעתי), אל תגיד שום דבר מעבר לזה.

אם היא מעוניינת בך, הצד השני (צד ג׳ או היא) יפנו אליך וזה גם יתן לך תחושה טובה יותר של ביטחון.

זאת אומרת ברגע שאתה עושה את השינוי הזה, את הצעד שלך עשית. זהו.
*לא* לפנות לצד ג׳ או לבחורה ולומר ״שומע ? אז עשיתי את הטיפול, תשאל אותה אם היא רוצה להפגש״.
רק לעדכן שעשית את השינוי וזהו.  וכמובן תפילה קטנה לחיזוק.

יש לנו נטייה לראות את הבעיות שלנו כזניחות או כלא בעיות בכלל, גם בגלל המעורבות האישית וגם בגלל ההיכרות מבפנים. 

וייתכן שהן גם באמת כאלה, אבל זה לא משנה איך אנחנו תופסים אותן אלא איך הצד השני, ובדרך כלל שכנועים הסברים והבטחות לא יעזרו בדיוק בגלל הפער הזה ביחס אל אותן בעיות.

אתה יכול להציג את הצד שלך ולהציע לדבר על זה, אבל תן לה לקבל את ההחלטות שלה בלי לחץ ותקבל את ההחלטה.

בגדול אני חושב שזה לא כדאי, אבל עד כמה - זה תלוי במה מדובר.

יש שני סוגים של דברים שממש לא נכון להבטיח:

א. דברים שאתה ממילא כבר רוצה לשנות, ולא נכון להבטיח כי אם באמת היית יכול/רוצה היית עושה את זה כבר. יותר נכון לומר שמה שיש עכשיו זה מה שיהיה, ואם אתה רוצה לנסות אז קודם תשנה ואז תנסה.

ב. דברים שאתה לא רוצה לשנות אבל מוכן בשבילה, וזה לא נכון כי הסיכוי שזה יחזיק מעמד לא גדול וגם כי לא נכון (באופן כוללני) ליצור מערכת יחסים שמבוססת על תנאים.

ויש שני סוגים שבהם לא נכון להבטיח אבל פחות נורא:

א. דברים שלא שמת לב אליהם ותרצה לשנות, ולא נכון להבטיח כי זה בספק כמו בחלק הראשון.

ב. דברים שלא מהותיים לך ולא אכפת לך אם יישארו כמות שהם או ישתנו, וזה לא נכון כי אתה לא יודע אם בעתיד כן יהיה אכפת לך ובגלל שלא נכון ליצור מערכת כזו כאמור. כן אפשר לומר שזה לא משנה לך ואתה מוכן עקרונית לשינוי.

ולגבי ביקורת עצמית: גם זה משהו רווח - אנחנו נעים בין ביקורתיות לסלחנות כלפי עצמנו, לפעמים בתחומים שונים ולפעמים אפילו באותו תחום עצמו. בני אדם הם יצורים מלאי סתירות ומורכבויות. נסה לחשוב מה הדבר הנכון בשכל ולנטרל כמה שאפשר את הרגש.

אבל אל תצפה שהיא תחכה לך עד שתעשה שינוי, תגיד שאתה מתכוון לשנות ואם זה בסדר מבחינתה אחרי שתצליח תפנה שוב.

לגבי ב' - אמנם המוטיבציה צריכה להיות אמיתית ולא בשביל בחורה שתשנה לך את המשוואה, אבל אם זה מה שיעזור לך לשנות מה שממילא רצית אז אדרבה. ועדיין - אתה ניגש לקשר כמו שאתה עכשיו, אם לקחת בחשבון שינויים אז רק אחרי שהם נעשו.

אתה מציין שמנסיון העבר זה קל לפתור את הבעיה.

זה אומר שכבר עשית את זה בעבר.

ועכשיו אתה לא רוצה לעשות כי....?

--(אתה חושב שאם אכפת לה מאיך אתה נראה אז היא שטחית? לא מסכים עם הקביעה, וגם את כן, אם זה החסרון הכי גדול שלה..)

--(אתה חושב שבעצם היא לא מעניינת אותך בכלל אז למה להתאמץ? בשביל הבאה אחריה, כן שווה להתאמץ? כי אולי הבאה אחריה גם תרצה?)

--(חשוב לך לשדר "לא אכפת לי, אם את לא רוצה אותי יש מיליון שהיו שמחות לבחור בי"? במחילה, זה הרבה יותר שטחי מאשר לפסול על מראה. תרשה לעצמך להיות פגיע)

----------------------

ונקודה נוספת - השדר שאני מקבל מהשאלה שלך הוא "לא אכפת לי, פשוט יש מישהי בהתלבטות עלי ואני מתלבט אם לעשות לה (ולעצמי) טובה ולשפר משהו במראה החיצוני שלי, או שהיא צריכה להבין שאם היא לא רוצה אותי אני לא צריך אותה ואני מסתדר לבד, בלי בנות שטחיות כמוה שכל מה שאכפת להם זה משהו קטן ולא חשוב על הפרצוף של הבחור"

הרי אני מקווה שאתה משקיע בקשר. נוסע כדי לפגוש אותה, חושב על הקשר ומשקיע בו - ובה - זמן ומחשבה. אבל השדר הזה לא נראה שיש לך רצון להכנס לקשר, להיות חלק מזה.

זה קורה גם לבנים לא רק לבנות

בא נדמיין תרחיש:

חודש קדימה מהיום. אתה קם בבוקר ואתה כבר אחרי השינוי.

הלכת. קבעת תור. שילמת. עשית את הטיפול\שינוי. וזהו, עכשיו אתה אחרי. "אדם חדש".

אמממה - הבחורה לא רוצה להיפגש עכשיו. היא "לא חושבת שאתם מתאימים" - כך מוסר הצד ג'.

מהי הרגשתך???

אפשרות א' - אוף! מעצבן! שיניתי בעצמי בשבילה. טרחתי והשקעתי. ועכשיו הכל לשווא?! באסה..

אפשרות ב' - אהה, היא לא רוצה? סבבה.. טוב שבזכותה התקדמתי ושיניתי בי משהו, ועכשיו המיועדת לי תקבל אותי מושלמת ..

והמסקנה ברורה.

בהצלחה אח יקר!

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"