הקטע המורכב באמת זה כשהעמל כבר בא ללא עמל, ואז?

האמת שלא ירדתי לסוף דעתך פה.. 

כולנו בעומק מחפשים איזו שהיא תכלית לחיות בשבילה

מעיק עלינו דברים ללא משמעות, זה ברור

אבל עם זאת יש בי מקום שמשוכנע שיכול לחיות ככה.

יותר מעיק עבודה בלי משמעות מאשר כיף בלי משמעות

כי יש באדם כח של יצירה וצורך לממש את הכוחות שלו ולהביאם לידי ביטוי

 ואיך אפשר לעשות זאת עם כייף ללא עמל? ועוד כוחות כאלה ואחרים שיכולים לבוא לידי ביטוי רק ע"י העמל..

ונניח שלא יממש את צרכיו, הוא יסבול יותר נראה לי 

זה גם הסיבה שאדם לעמל יולד- זה המשמעות.

ה' רצה שנהיה שותפים עמו בבריאה.

שנעשה בעצמנו

שגם אם מכניס לנו את האוכל לפה- "הרחב פיך ואמלאהו"

שלפחות נפתח את הפה, נלעס, נבלע ונעכל אותו בעצמנו.

אולי יום אחד אצליח להפנים את הדברים האלו והם יתיישבו על ליבי

בעזרת ה'

היא מתסכלת בעיקר

לדעתי כמובן

פעם לא היתי מסוגלת לשמוע את המשפט הזה..הוא היה מעלה לי את העצבים

ואז הגיעה תקופה שהסכמתי איתו ואפילו הבנתי למה זה טוב ומה זה נותן

והיום שוב פעם לא מבינה אותו והוא מתסכל קצת

הוא הבסיס למחאתי על עבודה ;)

@חדשכאן נראלי אתה גם היית בשרשור ההוא

הרי זה לא שחייבים לסבול או לעבוד כל דקה, 

רק לפני רגע ישבתי עם חבר על נרגילה ולא קרה כלום

לא, יש לנו כל אחד צינור משלו. 

מחברים אותם לנרגילה כל אחד בתורו

 כמו של הפרי ומתקתק כזה..

טבק אני שונא פיכסה

אחד טרח להיכנס כדי להגן על שמו הטוב בנרגילות,

ולשני נהרס השרשור. 

וואי איזה ניצלוש נהיה פה.  

בכל אופן כשאנחנו פותחים ראש אתה מרגיש כאילו אתה נושם רגיל רק עם טעם..

אפילו לא קרוב להיות חונק.

אבל אם אתה מתכוון שזה חונק תוך כדי עישון כנראה שזה לא יקרה

אתה צודק שזה לא כל הזמן.

זה עולה בעיקר כשדברים מסתבכים ואז אני תוהה למה זה לא יכול להיות פשוט

ואז מביאים לך את זה כטיעון .. שזו מטרת האדם בעולם.. לעבוד... 

ואז אני לא מבינה למה זה חייב להיות ככה

ואז זה מתסכל

מ.ש.ל

וזה בעיה כי צריכה תשובה מניחה את הדעת

אי אפשר להיתסכל מזה כל הזמן

נראה לי שזה שדברים מסתבכים (שזה באמת באסה) זה לא קשור למשפט "אדם לעמל יולד"

אלא ליסורים שאדם צריך לעבור.

לפי מה שהבנתי, אם חכמים אומרים שעמל יכול להיות עמל של תורה או של פרנסה,

אז לא נראה לי שזה קשור לזה שדברים משתבשים... אלא לעצם זה שאדם צריך להיות עסוק במשהו

ולא מחייב שזה יסתבך דווקא

אולי אני טועה אבל ככה הבנתי...

אני יודעת - צעירים מעל עשרים

כדי שאדם יהיה עסוק ולא יתחיל לרדוף אחרי תאוות מרוב זמן פנוי.

או שהוא עמל בתורה ואז הוא מתקדש 

ובזמן שהוא לא שם, משמים עשו שתהיה טירדת פרנסה או שאר טירדות כדי שהראש לא יתחיל לחשוב שטויות יותר מידי.

למה צריכה להיות בושה מזה? אם מישהו בחר לתת מתנה זה החלטה נבונה ומושכלת שלו.. למה אני צריכה לשאת בתוצאות?

זה להיות נורא תלותי וזה לא כיף

שאלתי למה העולם ככה, בנוי שחייב להיות עמל

הוא אמר כי יש בושה ממתנות חינם ולכן יצרו אותו כך, שנעבוד

ואמרתי שאני לא מתביישת ממתנות

לפעמים זה נחמד לעבוד, לא אומרת שלא, פשוט קשה לי שזה נצרך תמיד (גם כשזה לא נחמד/ כשלא רוצה לעבוד) ואין כל כך בחירה בזה

זה בעצם הגדרת דבר על ידי עצמו.

כי בהנחה שאדם נוצר למטרה מסוימת, בהכרח יש משהו שהוא צריך לעשות בזמן קיומו. זה לא חייב להיות קשה או כואב, אבל חייב להיות משהו שהוא צריך לעשות. ולכן אם אדם נוצר למטרה, בהכרח שהמטרה הזו היא "עמל" - כלומר השקעה לכיוון היעד

אז למה בעצם אדם צריך להיווצר למטרה? למה הוא צריך להיווצר בכלל?

ההנחה היא שלהיות קיים זה דבר טוב. הבעיה היא, שאם יצרו אותי, אני עדיין לא לגמרי קיים. מתי אני קיים? כשאני כבר לא תלוי בזה שיצרו אותי. כשאני קיים בזכות עצמי.

זה מתבטא ב"נהמא דכיסופא": אני מתבייש לבקש טובות מאנשים, כי זה שם אותי במעמד לא נעים, של מישהו שרק צריך אחרים. כמובן יש כאלה שהפכו את זה, והם מזכים אותך במצוות צדקה - בעצם הם הצדיקו את הקיום שלהם בלי לעשות כלום.

ולכן אם אדם נוצר כדי להיות, כדי לחוות את החיים שלו בעצמאות, זה אומר שהוא יהיה חייב להשקיע כי להגיע לזה - כי אחרת זה לא שלו.

רוב המפרשים על הפסוק - אלה שאני ראיתי - מפרשים במובן של הצורך לעבוד ולהשקיע

אכן נכון שהמשמעות של עמל באופן כללי היא גם סבל (וכמובן זה לא עונה על השאלה - כי אם אדם נולד כדי לסבול, אז בטח שצריך לשאול למה)

אבל זו דרשה ולא הפשט (אגב, הרמב''ם במורה הנבוכים גם מפרש כמו שהסברתי). 

תראה את משמעות המילה בפסוק שלפניו:

"כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל. כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף"

כל הפרק עוסק בסבל בעולם, ובכך שהסבל בעולם תלוי בה'. אין שם קשר ליגיעה.

ואכן, הרוב מפרשים "סבל". טעות שלי. אולי בגלל שהשאלה כאן הניחה שמדובר על מאמץ, נטיתי לקבל את הפירוש שמתאים לזה

רס"ג (תרגום ר"י קאפח)

כי האדם לא נוצר אלא כדי לעמול מתוך משמעת לדבר ה', אף שתראה יורשי גיהנם מתרוממים כאילו עפים

ובניסוח קצת יותר קל לקריאה:

האדם נוצר כדי להשקיע בעבודת ה', גם אם הוא רואה רשעים (בני רשף=בני גיהנם) ממריאים ומצליחים

ההקשר לאיוב - זה שאתה סובל לא פוטר אותך מעבודת ה'

התרגום בכלל מפרש (לפי חז"ל): אדם לעמל תורה נברא

רש"י באמת מסביר עמל=סבל, 

אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו... ואינו כבני רשף שהם מלאכים ורוחות ... לשלוט בם שטן ויצה"ר

רשב"ץ בערך מצטט את רש"י

ההקשר לאיוב - ברור שחטאת במשהו ולכן אתה סובל

אב"ע ורמב"ן:

אדם נולד לסבל, כמו שעופות נולדו לעוף.

הוא גם כנראה מצטט את רס"ג, וגם מביא עוד פירוש לא ברור כל כך.

ההקשר לאיוב - ברור שאתה סובל, זה טבע האדם

ספורנו:

כי אמנם האדם נולד לעמל אחד בלבד והוא להוציא שכלו מן הכח אל הפועל להדמות ליוצרו בעיון ובמעשה כפי האפשר

את הפסוק באופן כללי הוא מסביר - יש לאדם מטרה בעולם, והיא להתמקד בעבודת ה' ותיקון הנפש. מי שרוצה להתמקד בתאוות שלו (בני רשף) יכול להגיע רחוק מאד מבחינת הדרישה והצרכים המעשיים, אבל הצורך האמיתי וההכרחי של האדם הוא מינימלי.

ההקשר לאיוב - אז אתה סובל, לא קרה כלום. תתמקד בעבודת ה' ולא בתאוות

אז אלה הפירושים שכתובים. לפרש לפי ההקשר אפשר בהרבה דרכים, באמת למילה "עמל" יש כמה פירושים. וכדרכם של פסוקים בספר איוב, אפשר להדביק פירושים שונים ומגוונים שנכנסים במילים, לפי איך שאנחנו מבינים את הפסוק, לפי ההקשר שבו אנחנו מבינים את הפרק, לפי איך שאנחנו מבינים את מהלך הספר...

אם כי אני לא חובב סטטיסטיקה בענייני פרשנות ופסיקה, מבחינתי 'הרוב' מבין הפרשנים/הפוסקים המקובלים/המודפסים/שכתבו על סדר הפסוקים פחות משנה.

וכאמור: גם אלו שפירשו שמדובר בטורח ועבודה פירשו כך על דרך הדרש בעקבות חז''ל ולא על דרך הפשט.

לא חובב סטטיסטיקה של מפרשים

והנטיה האפריורית שלי היא לרס"ג

שזה עוד סיבה למה אמרתי שזה "רוב המפרשים"

ואני בספק אם פירוש רס"ג הוא בגלל חז"ל.

מה הנחת יסוד של השאלה?

אולי יחס נבנה לדברים על פי עמל.

אג, עמל זה לא נראה לי בהכרח כל קושי.

המילים עמל וקושי זה לא חופף

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים