הקטע המורכב באמת זה כשהעמל כבר בא ללא עמל, ואז?

האמת שלא ירדתי לסוף דעתך פה.. 

כולנו בעומק מחפשים איזו שהיא תכלית לחיות בשבילה

מעיק עלינו דברים ללא משמעות, זה ברור

אבל עם זאת יש בי מקום שמשוכנע שיכול לחיות ככה.

יותר מעיק עבודה בלי משמעות מאשר כיף בלי משמעות

כי יש באדם כח של יצירה וצורך לממש את הכוחות שלו ולהביאם לידי ביטוי

 ואיך אפשר לעשות זאת עם כייף ללא עמל? ועוד כוחות כאלה ואחרים שיכולים לבוא לידי ביטוי רק ע"י העמל..

ונניח שלא יממש את צרכיו, הוא יסבול יותר נראה לי 

זה גם הסיבה שאדם לעמל יולד- זה המשמעות.

ה' רצה שנהיה שותפים עמו בבריאה.

שנעשה בעצמנו

שגם אם מכניס לנו את האוכל לפה- "הרחב פיך ואמלאהו"

שלפחות נפתח את הפה, נלעס, נבלע ונעכל אותו בעצמנו.

אולי יום אחד אצליח להפנים את הדברים האלו והם יתיישבו על ליבי

בעזרת ה'

היא מתסכלת בעיקר

לדעתי כמובן

פעם לא היתי מסוגלת לשמוע את המשפט הזה..הוא היה מעלה לי את העצבים

ואז הגיעה תקופה שהסכמתי איתו ואפילו הבנתי למה זה טוב ומה זה נותן

והיום שוב פעם לא מבינה אותו והוא מתסכל קצת

הוא הבסיס למחאתי על עבודה ;)

@חדשכאן נראלי אתה גם היית בשרשור ההוא

הרי זה לא שחייבים לסבול או לעבוד כל דקה, 

רק לפני רגע ישבתי עם חבר על נרגילה ולא קרה כלום

לא, יש לנו כל אחד צינור משלו. 

מחברים אותם לנרגילה כל אחד בתורו

 כמו של הפרי ומתקתק כזה..

טבק אני שונא פיכסה

אחד טרח להיכנס כדי להגן על שמו הטוב בנרגילות,

ולשני נהרס השרשור. 

וואי איזה ניצלוש נהיה פה.  

בכל אופן כשאנחנו פותחים ראש אתה מרגיש כאילו אתה נושם רגיל רק עם טעם..

אפילו לא קרוב להיות חונק.

אבל אם אתה מתכוון שזה חונק תוך כדי עישון כנראה שזה לא יקרה

אתה צודק שזה לא כל הזמן.

זה עולה בעיקר כשדברים מסתבכים ואז אני תוהה למה זה לא יכול להיות פשוט

ואז מביאים לך את זה כטיעון .. שזו מטרת האדם בעולם.. לעבוד... 

ואז אני לא מבינה למה זה חייב להיות ככה

ואז זה מתסכל

מ.ש.ל

וזה בעיה כי צריכה תשובה מניחה את הדעת

אי אפשר להיתסכל מזה כל הזמן

נראה לי שזה שדברים מסתבכים (שזה באמת באסה) זה לא קשור למשפט "אדם לעמל יולד"

אלא ליסורים שאדם צריך לעבור.

לפי מה שהבנתי, אם חכמים אומרים שעמל יכול להיות עמל של תורה או של פרנסה,

אז לא נראה לי שזה קשור לזה שדברים משתבשים... אלא לעצם זה שאדם צריך להיות עסוק במשהו

ולא מחייב שזה יסתבך דווקא

אולי אני טועה אבל ככה הבנתי...

אני יודעת - צעירים מעל עשרים

כדי שאדם יהיה עסוק ולא יתחיל לרדוף אחרי תאוות מרוב זמן פנוי.

או שהוא עמל בתורה ואז הוא מתקדש 

ובזמן שהוא לא שם, משמים עשו שתהיה טירדת פרנסה או שאר טירדות כדי שהראש לא יתחיל לחשוב שטויות יותר מידי.

למה צריכה להיות בושה מזה? אם מישהו בחר לתת מתנה זה החלטה נבונה ומושכלת שלו.. למה אני צריכה לשאת בתוצאות?

זה להיות נורא תלותי וזה לא כיף

שאלתי למה העולם ככה, בנוי שחייב להיות עמל

הוא אמר כי יש בושה ממתנות חינם ולכן יצרו אותו כך, שנעבוד

ואמרתי שאני לא מתביישת ממתנות

לפעמים זה נחמד לעבוד, לא אומרת שלא, פשוט קשה לי שזה נצרך תמיד (גם כשזה לא נחמד/ כשלא רוצה לעבוד) ואין כל כך בחירה בזה

זה בעצם הגדרת דבר על ידי עצמו.

כי בהנחה שאדם נוצר למטרה מסוימת, בהכרח יש משהו שהוא צריך לעשות בזמן קיומו. זה לא חייב להיות קשה או כואב, אבל חייב להיות משהו שהוא צריך לעשות. ולכן אם אדם נוצר למטרה, בהכרח שהמטרה הזו היא "עמל" - כלומר השקעה לכיוון היעד

אז למה בעצם אדם צריך להיווצר למטרה? למה הוא צריך להיווצר בכלל?

ההנחה היא שלהיות קיים זה דבר טוב. הבעיה היא, שאם יצרו אותי, אני עדיין לא לגמרי קיים. מתי אני קיים? כשאני כבר לא תלוי בזה שיצרו אותי. כשאני קיים בזכות עצמי.

זה מתבטא ב"נהמא דכיסופא": אני מתבייש לבקש טובות מאנשים, כי זה שם אותי במעמד לא נעים, של מישהו שרק צריך אחרים. כמובן יש כאלה שהפכו את זה, והם מזכים אותך במצוות צדקה - בעצם הם הצדיקו את הקיום שלהם בלי לעשות כלום.

ולכן אם אדם נוצר כדי להיות, כדי לחוות את החיים שלו בעצמאות, זה אומר שהוא יהיה חייב להשקיע כי להגיע לזה - כי אחרת זה לא שלו.

רוב המפרשים על הפסוק - אלה שאני ראיתי - מפרשים במובן של הצורך לעבוד ולהשקיע

אכן נכון שהמשמעות של עמל באופן כללי היא גם סבל (וכמובן זה לא עונה על השאלה - כי אם אדם נולד כדי לסבול, אז בטח שצריך לשאול למה)

אבל זו דרשה ולא הפשט (אגב, הרמב''ם במורה הנבוכים גם מפרש כמו שהסברתי). 

תראה את משמעות המילה בפסוק שלפניו:

"כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל. כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף"

כל הפרק עוסק בסבל בעולם, ובכך שהסבל בעולם תלוי בה'. אין שם קשר ליגיעה.

ואכן, הרוב מפרשים "סבל". טעות שלי. אולי בגלל שהשאלה כאן הניחה שמדובר על מאמץ, נטיתי לקבל את הפירוש שמתאים לזה

רס"ג (תרגום ר"י קאפח)

כי האדם לא נוצר אלא כדי לעמול מתוך משמעת לדבר ה', אף שתראה יורשי גיהנם מתרוממים כאילו עפים

ובניסוח קצת יותר קל לקריאה:

האדם נוצר כדי להשקיע בעבודת ה', גם אם הוא רואה רשעים (בני רשף=בני גיהנם) ממריאים ומצליחים

ההקשר לאיוב - זה שאתה סובל לא פוטר אותך מעבודת ה'

התרגום בכלל מפרש (לפי חז"ל): אדם לעמל תורה נברא

רש"י באמת מסביר עמל=סבל, 

אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו... ואינו כבני רשף שהם מלאכים ורוחות ... לשלוט בם שטן ויצה"ר

רשב"ץ בערך מצטט את רש"י

ההקשר לאיוב - ברור שחטאת במשהו ולכן אתה סובל

אב"ע ורמב"ן:

אדם נולד לסבל, כמו שעופות נולדו לעוף.

הוא גם כנראה מצטט את רס"ג, וגם מביא עוד פירוש לא ברור כל כך.

ההקשר לאיוב - ברור שאתה סובל, זה טבע האדם

ספורנו:

כי אמנם האדם נולד לעמל אחד בלבד והוא להוציא שכלו מן הכח אל הפועל להדמות ליוצרו בעיון ובמעשה כפי האפשר

את הפסוק באופן כללי הוא מסביר - יש לאדם מטרה בעולם, והיא להתמקד בעבודת ה' ותיקון הנפש. מי שרוצה להתמקד בתאוות שלו (בני רשף) יכול להגיע רחוק מאד מבחינת הדרישה והצרכים המעשיים, אבל הצורך האמיתי וההכרחי של האדם הוא מינימלי.

ההקשר לאיוב - אז אתה סובל, לא קרה כלום. תתמקד בעבודת ה' ולא בתאוות

אז אלה הפירושים שכתובים. לפרש לפי ההקשר אפשר בהרבה דרכים, באמת למילה "עמל" יש כמה פירושים. וכדרכם של פסוקים בספר איוב, אפשר להדביק פירושים שונים ומגוונים שנכנסים במילים, לפי איך שאנחנו מבינים את הפסוק, לפי ההקשר שבו אנחנו מבינים את הפרק, לפי איך שאנחנו מבינים את מהלך הספר...

אם כי אני לא חובב סטטיסטיקה בענייני פרשנות ופסיקה, מבחינתי 'הרוב' מבין הפרשנים/הפוסקים המקובלים/המודפסים/שכתבו על סדר הפסוקים פחות משנה.

וכאמור: גם אלו שפירשו שמדובר בטורח ועבודה פירשו כך על דרך הדרש בעקבות חז''ל ולא על דרך הפשט.

לא חובב סטטיסטיקה של מפרשים

והנטיה האפריורית שלי היא לרס"ג

שזה עוד סיבה למה אמרתי שזה "רוב המפרשים"

ואני בספק אם פירוש רס"ג הוא בגלל חז"ל.

מה הנחת יסוד של השאלה?

אולי יחס נבנה לדברים על פי עמל.

אג, עמל זה לא נראה לי בהכרח כל קושי.

המילים עמל וקושי זה לא חופף

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה