זה חלק משהו שאדם עושה.

למה שזה ישפיע?

זה משפיע קודם כל על הבנאדם וממילא על מי שסביבו.

אבל זה עניין אישי קודם כל.

לא קשור לזוגיות.

צריך לדעת מה אנחנו צורכים במדיה. חד משמעית.

מישהו דיבר פה על זוגיות אידיאלית ולא שמתי לב?

ופורום יותר קל לקחת בפרופורציות מאשר סרט שכל המטרה שלך זה להתחבר אליו.

כל חברה אנושית מתייחסת בצורה כזו או אחרת לזוגיות.

נראה לי שלא צריך לקחת פה כל עמדה ברצינות. ולהיות באופן ביקורתי כלפי כל עמדה כל שהיא שמוצגת פה.

חלילה זה לא אומר שצריך להיות חסרי רגישות כפלי אנשים אבל בהחלט לא להמנע מלכתוב בגלל שאנחנו אנושיים ויכול להיות שנכתוב טעות דברים לא נכונים וככה גם להתייחס להודעות של אחרים.

כשאני כותב פה משהו זה עובר לבנאדם שקורא דרך השכל.

ביסודו, השכל הוא ביקורתי.

המדיה עוקפת את השכל והיא פונה לאדם דרך החוויה. שזה סופר מסוכן.

בגלל שהחוויה האישית שלי היא דרך הרגש והרגש איננו ביקורתי, הוא פשוט קולט מה שהוא קולט בלי להבחין.

זה הבדל של שמיים וארץ.

אדם שטוען: אני רואה סרט וזה לא משפיע עלי, יכול להיות שתי אפשרויות -

א' - הוא לא מסבין את הסרט והסרט לא מעורר בו משהו - אם כך - למה מראש לראות אותו, נשמע משעמם.

ב' - הוא נהנה מהסרט והסרט נכנס לעולם החוויות האישיות שלו והוא מכחיש את ההשפעה של זה.

מראש חבל שאנשים לוקחים ברצינות את הפורום (אני מאוד רציני בזה).

ובאופן כללי - לא כדאי לחפש 'פתרון קל' בחיים אלא 'פתרון נכון'.

בנאדם רואה פה משהו טוב שיכול לעזור לך? מצויין.

מישהו הצליח להאיר משהו שהיה חדש? נתן לך השראה או תמיכה שהיית צריך? נפלא.

אבל ממש לא לחפש פה 'קרש הצלה',

לכל הפחות, לא לבנות על זה!

ובטח לא לחשוב שבגלל שמישהו כתב פה משהו זה מגיע ממקור נאמן.

אם אדם רושם פה פריקה רצינית דרכו או דרך פצלש הוא מודע לכך שזה פורום של אנשים שלא מכירים אותו והוא לא מכיר אותם. האם זאת סיבה לכתוב בחוסר רגישות או בנחרצות? מה פתאום! אבל זה חלק מהחשבון שצריך לשכלל מי שכותב פה דברים.

אבל אם באמת -

אנשים לא חושבים את מה שכתבתי עכשיו

ולוקחים את הפורום במלוא הרצינות 

אני חושב שזה חבל מאוד וזה מעיק ואפשר להמנע מכך. 

רגישות איננה קשורה לאמינות. 

אפשר להיות רגיש בתגובה לאדם פה, בלי לנסות שייחסו לה אמינות.

הקהילה הפורומית הזאת, עם כל כבודה והתועלת (שלפעמים מאוד מרובה וברוכה) עדיין לא מורגשת לי כקהילה מגובשת שאני יכול להגיד - "אנשים בפורום חושבים X"

זאת חוויה אישית שלי.

אני חווה את זה אחרת ממך.

גם בחיים צריך להזהר מדעת קהל.

בכל הקטע בפיזי ומה שתרבות הצריכה במדיה היום משדרת, לעומת אלטרנטיבה יהודית לנושא.

"מה את מבקשת" של אוריה מבורך.

סרט לא תיעודי לקהל יעד בוגר, אמור לעבור ביקורת של הצופה. ולכן או שהוא יהיה ריאליסטי או שזה יהיה ברור שהוא לא.

לעומת סרט לילדים שכמובן אין קשר בינו לבין המציאות

וסרט תיעודי שכמובן לא היה מה לתעד אם הוא לא היה סיפור יוצא דופן

כמובן השאלה אם מדובר מבחינת בניית מודל או מבחינת השפעה ערכית, אבל סרט תיעודי או סרט לילדים הוא לא פחות משקף את דעות הכותב, ולכן גם מהבחינה הזאת לא מרוויחים כלום.

אבל בכל מקרה דעתי הי שזה לא משנה, כי יש לנו מספיק מקורות השפעה אחרים, ואתה אף פעם לא יכול לדעת איך משהו ישפיע - אולי מישהו עם חסר בבטחון עצמי יראה סרט הוליוודי שמעודד לקחת יוזמה ויצליח להתנהל נכון? השאלה תמיד מה האיזון הנכון, איפה אתה נמצא, ולאיזה צד כדאי לך "להשתפר"

כאילו מצד אחד להשקיע הון בתעשיית הסרטים, לעודד צפיה, לעודד "תרבות" של קולנוע כאילו מי יישמע זה איזה ערך קדוש

ומנגד המשכילים חוקרים איך זה משפיע על זוגיות וחיי משפחה, וואלה באופן מפתיע מגלים שזה מזיק.

כאילו זה מצחיק, ברור שזה משפיע לרעה על תפיסת זוגיות ובחירת בן זוג.

אבל ימשיכו להוכיח כמה שזה מזיק ומנגד ימשיכו לעודד צריכה של סרטים "בידור, פנאי, תרבות" כערך עליון! 

אם את קוראת על זוגיות טובה ושואפת לעשות משהו דומה לזה

או שזה עוזר לך לחוות מחדש קשר טוב שהיה לך, ומשחרר משהו בנפש

או שאת מצליחה לזהות - עד כמה שמדובר במציאות נורמלית שמתוארת - מה הן התכונות הנפשיות שמביאות לזה ולחפש אותן

אז זה מצוין וחשוב.

(ולהיפך אם את קוראת על זוגיות רעה, ומבינה ממה להזהר, או מזהה - בזהירות! - תכונות שמביאות לזה)

אם את מתמכרת לחלום, ומחליטה להתחתן עם הארי פוטר כי הוא מה-זה-חמוד ומוכנה לצאת רק עם מישהו שיש לו צלקת על המצח - אז כן, לקחת את זה למקום לא נכון

ולדעתי, המוח האנושי של הקורא הוא לא פחות יצירתי מהמוח האנושי של הכותב/במאי.

ולכן, בדיוק כמו שהבמאי הצליח ליצור סצנה שמראה זוגיות טובה, גם הצופה יכול. ובדיוק כמו שהסופר הצליח לתאר דמות מיוחדת, גם הקוראת יכולה. אז כל המחשבה על "לא נקרא סיפורים על זוגיות טובה כדי שנסתפק במה שיש לנו" היא מגוחכת בעיני. הבעיה היא בהחלטה לחפש משהו לא ריאלי, לחשוב שנמצא מישהו בלי חסרונות, במקום להבין שזוגיות טובה יכולה להיות גם עם מישהו לא מושלם. וזה לא משנה אם ראינו את הדמות בספר, בסרט, במציאות או בדמיון.

לדעתי דווקא סצנות של זוגיות בספרים או סרטים, בגלל הצורך שהסיפור יהיה עם מתח מסוים ושהדמויות יהיו אנשויות, אמינות, ו"עגולות", יכלול גם את החסרונות של הצדדים ואת הכשלונות שלהם, שיוצרים מתח בזוגיות, והספר עוסק ביצירה ובפתרון של המתח הזה.

בסרט הבעיה היא יותר גדולה מספר,

קראתי שהמוח לא ממש יודע להבדיל בין מציאות לדמיון, 

לכן כשאנחנו רואים סרט, המוח חושב שהוא באמת רואה את זה במציאות וזה מה שנקלט אצלנו בתת מודע.  

ולכן אח"כ בלי לשים לב אנחנו מצפים שגם לנו יהיה משהו כמו שראינו ב"מציאות" כי המוח חושב שראינו שזה קיים.

גם ספר זה לא הכי טוב, אבל פה לפחות המוח יודע שזה כתוב ולא קורה מול עיניו. 

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.