זה חלק משהו שאדם עושה.

למה שזה ישפיע?

זה משפיע קודם כל על הבנאדם וממילא על מי שסביבו.

אבל זה עניין אישי קודם כל.

לא קשור לזוגיות.

צריך לדעת מה אנחנו צורכים במדיה. חד משמעית.

מישהו דיבר פה על זוגיות אידיאלית ולא שמתי לב?

ופורום יותר קל לקחת בפרופורציות מאשר סרט שכל המטרה שלך זה להתחבר אליו.

כל חברה אנושית מתייחסת בצורה כזו או אחרת לזוגיות.

נראה לי שלא צריך לקחת פה כל עמדה ברצינות. ולהיות באופן ביקורתי כלפי כל עמדה כל שהיא שמוצגת פה.

חלילה זה לא אומר שצריך להיות חסרי רגישות כפלי אנשים אבל בהחלט לא להמנע מלכתוב בגלל שאנחנו אנושיים ויכול להיות שנכתוב טעות דברים לא נכונים וככה גם להתייחס להודעות של אחרים.

כשאני כותב פה משהו זה עובר לבנאדם שקורא דרך השכל.

ביסודו, השכל הוא ביקורתי.

המדיה עוקפת את השכל והיא פונה לאדם דרך החוויה. שזה סופר מסוכן.

בגלל שהחוויה האישית שלי היא דרך הרגש והרגש איננו ביקורתי, הוא פשוט קולט מה שהוא קולט בלי להבחין.

זה הבדל של שמיים וארץ.

אדם שטוען: אני רואה סרט וזה לא משפיע עלי, יכול להיות שתי אפשרויות -

א' - הוא לא מסבין את הסרט והסרט לא מעורר בו משהו - אם כך - למה מראש לראות אותו, נשמע משעמם.

ב' - הוא נהנה מהסרט והסרט נכנס לעולם החוויות האישיות שלו והוא מכחיש את ההשפעה של זה.

מראש חבל שאנשים לוקחים ברצינות את הפורום (אני מאוד רציני בזה).

ובאופן כללי - לא כדאי לחפש 'פתרון קל' בחיים אלא 'פתרון נכון'.

בנאדם רואה פה משהו טוב שיכול לעזור לך? מצויין.

מישהו הצליח להאיר משהו שהיה חדש? נתן לך השראה או תמיכה שהיית צריך? נפלא.

אבל ממש לא לחפש פה 'קרש הצלה',

לכל הפחות, לא לבנות על זה!

ובטח לא לחשוב שבגלל שמישהו כתב פה משהו זה מגיע ממקור נאמן.

אם אדם רושם פה פריקה רצינית דרכו או דרך פצלש הוא מודע לכך שזה פורום של אנשים שלא מכירים אותו והוא לא מכיר אותם. האם זאת סיבה לכתוב בחוסר רגישות או בנחרצות? מה פתאום! אבל זה חלק מהחשבון שצריך לשכלל מי שכותב פה דברים.

אבל אם באמת -

אנשים לא חושבים את מה שכתבתי עכשיו

ולוקחים את הפורום במלוא הרצינות 

אני חושב שזה חבל מאוד וזה מעיק ואפשר להמנע מכך. 

רגישות איננה קשורה לאמינות. 

אפשר להיות רגיש בתגובה לאדם פה, בלי לנסות שייחסו לה אמינות.

הקהילה הפורומית הזאת, עם כל כבודה והתועלת (שלפעמים מאוד מרובה וברוכה) עדיין לא מורגשת לי כקהילה מגובשת שאני יכול להגיד - "אנשים בפורום חושבים X"

זאת חוויה אישית שלי.

אני חווה את זה אחרת ממך.

גם בחיים צריך להזהר מדעת קהל.

בכל הקטע בפיזי ומה שתרבות הצריכה במדיה היום משדרת, לעומת אלטרנטיבה יהודית לנושא.

"מה את מבקשת" של אוריה מבורך.

סרט לא תיעודי לקהל יעד בוגר, אמור לעבור ביקורת של הצופה. ולכן או שהוא יהיה ריאליסטי או שזה יהיה ברור שהוא לא.

לעומת סרט לילדים שכמובן אין קשר בינו לבין המציאות

וסרט תיעודי שכמובן לא היה מה לתעד אם הוא לא היה סיפור יוצא דופן

כמובן השאלה אם מדובר מבחינת בניית מודל או מבחינת השפעה ערכית, אבל סרט תיעודי או סרט לילדים הוא לא פחות משקף את דעות הכותב, ולכן גם מהבחינה הזאת לא מרוויחים כלום.

אבל בכל מקרה דעתי הי שזה לא משנה, כי יש לנו מספיק מקורות השפעה אחרים, ואתה אף פעם לא יכול לדעת איך משהו ישפיע - אולי מישהו עם חסר בבטחון עצמי יראה סרט הוליוודי שמעודד לקחת יוזמה ויצליח להתנהל נכון? השאלה תמיד מה האיזון הנכון, איפה אתה נמצא, ולאיזה צד כדאי לך "להשתפר"

כאילו מצד אחד להשקיע הון בתעשיית הסרטים, לעודד צפיה, לעודד "תרבות" של קולנוע כאילו מי יישמע זה איזה ערך קדוש

ומנגד המשכילים חוקרים איך זה משפיע על זוגיות וחיי משפחה, וואלה באופן מפתיע מגלים שזה מזיק.

כאילו זה מצחיק, ברור שזה משפיע לרעה על תפיסת זוגיות ובחירת בן זוג.

אבל ימשיכו להוכיח כמה שזה מזיק ומנגד ימשיכו לעודד צריכה של סרטים "בידור, פנאי, תרבות" כערך עליון! 

אם את קוראת על זוגיות טובה ושואפת לעשות משהו דומה לזה

או שזה עוזר לך לחוות מחדש קשר טוב שהיה לך, ומשחרר משהו בנפש

או שאת מצליחה לזהות - עד כמה שמדובר במציאות נורמלית שמתוארת - מה הן התכונות הנפשיות שמביאות לזה ולחפש אותן

אז זה מצוין וחשוב.

(ולהיפך אם את קוראת על זוגיות רעה, ומבינה ממה להזהר, או מזהה - בזהירות! - תכונות שמביאות לזה)

אם את מתמכרת לחלום, ומחליטה להתחתן עם הארי פוטר כי הוא מה-זה-חמוד ומוכנה לצאת רק עם מישהו שיש לו צלקת על המצח - אז כן, לקחת את זה למקום לא נכון

ולדעתי, המוח האנושי של הקורא הוא לא פחות יצירתי מהמוח האנושי של הכותב/במאי.

ולכן, בדיוק כמו שהבמאי הצליח ליצור סצנה שמראה זוגיות טובה, גם הצופה יכול. ובדיוק כמו שהסופר הצליח לתאר דמות מיוחדת, גם הקוראת יכולה. אז כל המחשבה על "לא נקרא סיפורים על זוגיות טובה כדי שנסתפק במה שיש לנו" היא מגוחכת בעיני. הבעיה היא בהחלטה לחפש משהו לא ריאלי, לחשוב שנמצא מישהו בלי חסרונות, במקום להבין שזוגיות טובה יכולה להיות גם עם מישהו לא מושלם. וזה לא משנה אם ראינו את הדמות בספר, בסרט, במציאות או בדמיון.

לדעתי דווקא סצנות של זוגיות בספרים או סרטים, בגלל הצורך שהסיפור יהיה עם מתח מסוים ושהדמויות יהיו אנשויות, אמינות, ו"עגולות", יכלול גם את החסרונות של הצדדים ואת הכשלונות שלהם, שיוצרים מתח בזוגיות, והספר עוסק ביצירה ובפתרון של המתח הזה.

בסרט הבעיה היא יותר גדולה מספר,

קראתי שהמוח לא ממש יודע להבדיל בין מציאות לדמיון, 

לכן כשאנחנו רואים סרט, המוח חושב שהוא באמת רואה את זה במציאות וזה מה שנקלט אצלנו בתת מודע.  

ולכן אח"כ בלי לשים לב אנחנו מצפים שגם לנו יהיה משהו כמו שראינו ב"מציאות" כי המוח חושב שראינו שזה קיים.

גם ספר זה לא הכי טוב, אבל פה לפחות המוח יודע שזה כתוב ולא קורה מול עיניו. 

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה