הם חייבים להגיד,גם אנחנו מעירות זה בסדר,

ואנחנו לא מתכוונות דווקא.

רק אנחנו ניקח את זה בנחת ונדע שהם לא נגדנו,

רק הדיבור שלו כך,לפעמים זה הפוך שהאשה כל

דבר מעירה וצורחת,לכן יש כך ויש כך,העיקר שלא

מתכוונים דווקא.

היה לנו משהו פשוט יחסית, אבל למשקה שהוא לא מים, נראה לי פחות מומלץ. כי יהיה יותר קשה לנקות.

מציעה לך לחפש משהו בלי הרבה חלקים, ועם פיה שאי אפשר לסובב (כמו שהוא עושה עכשיו).

בטח לא משהו שהוא יקר יותר ודביק יותר ממים.

אולי זאת סתם עצלנות שלי אבל תמיד כשהבן שלי שותה מכוס אז גם קצת נשפך לו. גם אם זה כוס עם קש, גם אם יש מכסה, לא יודעת, תמיד החולצה תהיה גם רטובה.

הייתי מנסה בקבוק ואם זה טעים לו אז אולי הוא יזרום אפילו שהוא לא רגיל.

אבל מרגיש לי ממש מוזר להרגיל אותו לבקבוק בגיל הזה.

אם הוא כבר היה רגיל, זה סבבה שימשיך לשתות מבקבוק.

אבל להרגיל בגיל הזה, זה נראה לי תינוקי מידיי.

אין לו בעיה שנשפך לו כשהוא שותה והוא מרטיב את הבגדים, יותר שהוא מתעסק עם זה ושופך.

גם הוא מסתבך עם זה (ניסינו עם קש רגיל).

וגם נראה לי יהיה קשה לנקות את הקש.

השאלה אם הוא לא ישפוך מזה.

נראה לי עדיף משהו שלא נשפך בקלות.

כוס עם קש פחות, כמו שעניתי למעלה.

ודווקא זה מפתח מאד ללמוד לשתות בקש.

מאד בריא לשרירי הלסת, במיוחד לילד עם קשיי אכילה.

מכל דבר הוא יכול לשפוך, גם מבקבוק רגיל (שממש לא הייתי נותנת לו בכזה גיל)

גם מכוס "שלא נשפכת"

אני לא יודעת מהי רמת הסמיכות של המשקה

אם זה נוזלי כמו מטרנה אז אפשר כוס הפלא וכד'

הוא לא הסתדר איתו.

אין לו קשיי אכילה, הוא פשוט נולד מאוד קטן, ולא מצליח לעלות מספיק במשקל.

אני יודעת שכל דבר אפשר לשפוך, אבל מעדיפה משהו שכמה שפחות יישפך.

זה כן נוזלי.

יש לך ניסיון עם כוס הפלא?

עד כמה זה באמת לא נשפך, ואם קל לנקות אותה?

יש לי נסיון עם  כוס הפלא. זה באמת לא נשפך אלא א"כ מעיפים בכח על הרצפה ואז זה משפריץ או נפתח.

הנקיון קל, אבל אני השתמשתי למים אז זה לא בדיוק רלוונטי למה שאת צריכה.

לי יש את זה:

לייף לייף בייביז WOW כוס הפלא 360 מנטה 207 מ"ל

נראה לי אפשר למצוא בחנויות סטוק סט של כמה כוסות בצבעים.

זה ממש נוח, הכוס מגיעה עם מכסה והמים לא נשפכים כשהיא נופלת.

קל לשטוף

מעולה. השתמשנו מגיל שנה (קצת לקח זמן ללמוד מה עושים עם זה) ועד גיל 3 כולל בקבוק לילה במיטה, כי זה קל לשתות בלי פעולה מקדימה של פתיחה ולא נשפך.

לוודא כשקונים שזה מתפרק בקלות (בד"כ בלחיצה על מרכז הפקק מבפנים).

זה לא מעט.

אם את רוצה לבדוק בוודאות (יחסית) אז אפשר ללכת לא"ס אצל רופא נשים.

בכל אופן - השיקולים צריכים להיות בעיקר תלויים יותר ביכולת וברצון שלך עכשיו, בלי לתכנן תכנונים עתידיים.

מבחינה פיזית - את מסוגלת לחוות עכשיו היריון וגידול של תיניק? ומהבחינה הנפשית?

אם את מגלה עכשיו היריון בהפתעה - איך תרגישי?

אחרי שתעני על השאלות האלה עם עצמך תוכלי להגיע יותר למסקנה הנכונה לך כרגע...

לא לאחוז הבעיות שעלול לעלות עם הגיל.

והשאלה אם אלה שסיימו ללדת בגיל 40 עשו את זה בגלל הגיל או מכיוון שהגיעו למספר הילדים הרצוי מבחינתן...

מבחינתך - כן היית מנסה ללדת שוב, לא?

(האמת שאני מכירה סביבי לא מעט שילדו אחרי גיל 40 או נראה שרוצות ללדת אחרי גיל 40...)

אני לא חושבת שארצה להרות בגיל 43, 44

גם מבחינת הבריאות שלי

וגם מבחינת בריאות העובר

וגם מעוד בחינות..

35 הפוריות יורדת בצורה משמעותית

הסיכוי להספיק להיכנס לכמה הריונות ספונטניים בשנים הקרובות הוא לא מאד גדול

כדאי להתאים את התכנון בהתאם 

כמובן, אבל באמת שאין דבר כזה זמן מתאים ותמיד יהיו שיקולים למה לא..

השאלה מה גובר על מה

מודה שאני בגילך ועוד לא הגעתי ל"זמן שמתאים" אחרי 2 ילדים סהכ. לדעתי מה שמנצח זה רצון/ שכל.

אם יש חוסר רצון מובהק עד רתיעה אז לדעתי פחות כדאי להיכנס לזה. אבל אם זה חוסר רצון שמלווה בהבנה שזה מה שאני בסהכ רוצה אבל יש לי סיבות להימנע, אפשר כנראה ללכת על זה ולהבין שזו תקופה שתהיה קצת יותר מורכבת ומאתגרת אבל המטרה הסופית תהיה שווה את זה

החלטות טובות❤️

זה ממש לא סוף הפוריות.

לא יודעת כמה הריונות את עוד מתכננת אבל להיכנס להריון מלחץ לא נראה לי נכון,עדיף לחכות שתרצי ויהיה מתאים 

34 זה צעיר והכל מונח לפנייך.
ילדתי אחרי הגיל הזה ב"ה עוד מספר ילדים
לא הייתי נלחצת מגיל 35
כן הייתי מגיל 37-38 עם יד על הדופק לתכנון נכון ומדויק בשבילי.

וצריך לקחת בחשבון, שיכולה להיות המתנה כלשהי להריון ואת זה אי אפשר לדעת, מה שמאוד מבאס.

כשהיה לי חשש לרעלת דודה שלי שהיא מיילדת אמרה לי לא לחכות לבוקר למרפאה אלא מיון בלילה..

אבל ז היהיה כאבי ראשמח ול"ד.

הוא יצא משובש כי הוספתי אותו בעריכה.

תמצאי הערב איפה למדוד לחץ דם.. יש המון אנשים שיש להם מד בבית.

אם תקין אז אחלה.מחר בדיקת חלבון בשתן במרפאה וזהו. אם לחץ דם גבוה אז הייתי הולכת למיון הערב.

אבקש משכנה שיש לה בבית

לשתף את האחות בזה

כי כמו שיעל כתבה זה יכול להיות סימן לרעלת

ממש לא אומר שזה מה שיש

לי בהריון כל הזמן עץכאב הראש כל הזמן הרגשתי זוועה וב''ה הכל היה תקין

הייתי נבדקת כדי לא לקחת סיכון מיותר 

בכמה הריונות היו לי כמה שבועות עם כאבי ראש

הבנתי שזה היה הורמונלי

אבל ממליצה גם ללכת לאחות גם כדי לשלול דברים אחרים.זה סיוט, כי אין משככי כאבי שבאמת עזרו לי שמותר לקחת.

תרגישי טוב!

וואי קשוח..

מקווה שיעבור מהר בעז"ה

במיוחד אם יש תסמינים נוספים כמו טישטוש ראיה צריך לרוץ להבדק

זה עובר עם אקמול?

לי היה ככה בהריון שלחו אותי למיון בחשש לרעלת ואז בסוף זה היה סינוסיטיס

אם את שותה קפה/קולה על בסיס יומיומי הגוף מכור לקפאין וברגע שהוא לא מקבל את הכמות שהוא רגיל זה כאבי ראש חזקים כתוצאה מהתרחבות כלי דם במוח.

אומרת לך מניסיון אחרי שהתייעצתי עם רופא ועשיתי ניקוי רעלים והפסקתי לגמרי עם קפה ומאז לא חוויתי שום כאב ראש

לא שוללת שיכול להיות קשור להריון ואני תמיד הייתי מעדיפה להבדק ולוודא שהכל תקין

תחזירי את הכדור אליה - "איך היית רוצה לקבל צומי כשאת לא חולה? מה את רוצה שאעשה בשבילך או שנעשה ביחד?"

את יכולה גם להסביר לה בפשטות שאדם חולה דורש הרבה טיפול, כמעט כמו תינוק, אבל כשהוא בריא הוא יכול להסתדר לבד - וזה לא אומר שהסביבה שלו לא אוהבת אותו ולא רוצה לעשות דברים בשבילו. (יכול להיות שיש לה קנאה באחים קטנים, אם יש לה?)

אם היא לא מציעה מעצמה רעיונות לנתינת תשומת לב  את יכולה להציע בעצמך, בגבול האפשרי לך. (להתעניין באמת איך היה לה בבית הספר כשהיא חוזרת, לעשות זמן אישי קצרצר בערב שבו עושים משהו שהיא בוחרת, להישאר בבית פעם בכמה חודשים ולעשות יום כיף עם אמא... וכו')

קודם כל יש האמת 'כיף' להיות חולה כשיש מישהו שמטפל בך, להתפנק ולהרגיש שמגיע לך - נראה לי שגם מבוגרים יכולים להזדהות.

אני מניחה שהיא מרגישה ככה שהיא חשובה ומיוחדת לך, ונראה לי שהייתי פותחת את זה לשיחה איתה, היא בטח תשמח לשמוע שגם לך היה כיף ומיוחד לבלות איתה כמה ימים, ושאת תמיד אוהבת אותה המון אבל ביום יום פחות יש לכן זמנים מיוחדים, אז אולי יש לה רעיון איך לשפר את זה?

תקשיבי לה,

ואחר כך תציעי רעיונות משלך, אולי יש איזה פינוק קטן שאת יכולה להציע לה מדי פעם, כדי שיזכיר  לכן את הזמנים המיוחדים שלכן, אולי אתן יכולות לצאת מדי פעם רק שתיכן לאנשהו? 

שהרגישה בנוח להגיד לך ישירות ולא להתבאס עם המחשבות האלה לבד, ותשדרי לה את זה, שהיא יכולה להגיד לך גם משפטים כאלה ותקבלי אותה ואת הרגשות שלה. חוץ ממה שכתבו פה לשאול אותה מה היא היתה רוצה שיעשו לה ביומיום כמו שהציעו, אני מציעה גם להסביר לה שהצומי שנותנים כשחולים הוא לא טוב ובריא... הוא רק כשחולים וביומיום יש דרכים אחרות להפגין אהבה ודאגה. שכשחולים אין כוח לעשות דברים בעצמנו ולכן צריך שאחרים יעשו במקומנו דברים, וזה לא בהכרח צומי טוב. שבזמן רגיל עדיף לעשות משהו ביחד או לתת צומי בצורה שלא של כרכור סביב הילדה כאילו היא תינוקת. כרגע נראה שככה היא תופסת שצריך להפגין אהבה בין הורים וילדים, וזה לא בהכרח נכון ובריא להרגיל אותה לזה

אין הבדל גדול בין תשומת לב לילד חולה/ בריא

זה באמת לא מאד הגיוני לכרכר סביב ילד חולה

לעומת להתייחס הרבה פחות שהוא בריא

בעיניי כדאי לאזן את ההתנהלות  ולתת בזמנים רגילים יותר תשומת לב

ילד מגיל 3 כמה תשומת לב וטיפול טכני דורש?

לעומת ילד חולה

ברור שמקבל יותר תשומת לב

אני חושבת שזה יפה שילד יודע לבט את אצעמו כל כך יפה ולהביע את זה בפני ההורים

האמת הייתי לוקחת כמחמאה קודם כל\ואחר כך בחשיבה האם בשוטף יש לי אפשרות לתת לה מעט זמן פרטי

דורש הרבה תשומת לב ומקבל

לא רואה הבדל מגיל 3 לעניין תשומת לב

זה משתנה אולי בגיל גדול יותר 8-10 שהילד יותר עסוק עם עצמו/ חברים ופחות עם ההורים

אבל הוא לא אמור להתלונן על חוסר תשומת לב

אלא אם חסר לו בשוטף 

בלי קשר לחולי שהיה.

וטוב שהילדה פתחה את זה, וטוב שאמא שלה קשובה אליה. מניחה ששתיהן יצמחו מזה...

למה הרבה התעסקות?

הוא מתלבש לבד (יכול, על כל פנים..) אוכל לבד. 

קם בבוקר מכין לו דגני בוקר ואוכל. מתפז'ם לבד. גם במקלחת הוא צריך עזרה בקטנה, בגדול זה לבד.

מסדר את הדברים שלו..

לוקח לעצמו שתיה.

כשהוא חולה ובמיטה כן אני מביאה לו לשם אוכל, אני גם יותר בכיף אכין לו בדיוק מה שהוא מבקש, שברגיל יש ארוחה והילדים אמורים להתאים את עצמם.

ברור שיש 'פינוק' יורת טבעי

וב"ה היומיום עמוס ולכן יכול להיות שינעם לו העודף תשומי הזה ויגיד לי אמא בא לי להיות חוהל עוד יום ושתמשיכי לפנק אותי..

של כל החולים

אצלי זה ממש מחוץ לתחום

גם אצלי עצמאיים ב"ה, אבל עדיין יש דברים שאפשר לעשות ויראו תשומת לב. לא במובן של " לשרת אותם" בכלל. זה יותר בתשומת לב ושיח בגילאים כאלה אצלי. אני גם קצת "מכריחה אותם" להתנשנש ומבקשת מלא חיבוקים ורואה שזה הדדי גם, שהם גם מבקשים מעצמם הרבה פעמים.

אצלי הוא יודע להסתדר הרבה לבד

אבל גם מבקש עזרה ופינוקים ברגיל ומקבל

אם נותנים פינוקים מיוחדים רק כשחולים

הגיוני שהילד יגיד את זה

אבל הוא גם צודק

הגיוני לטפל יותר בילד כשהוא חולה

אבל אם יש הבדל חד בין חולה/ בריא

זה לא נכון בעיניי

וגם אם מישהו חושב שזה נכון

אין מה להתפלא שהילד חושב אחרת

ממש ממש עזרתן לי!!!

אז לא כ"כ הגבתי כשהיא אמרה לי את זה או שרק 3מרתי לה שנדבר על זה ונתתי לה חיבוק...

והיום לקחתי את הזמן לחשוב ובזכותכן ממש התחדדו לי דברים...

שכן, מצד אחד זה הגיוני שהיחד לילד חולה הוא אחר.. הגיוני וטבעי...

אבל כן, מצד שני אני ממש שמחה שהיא באה ואמרה את זה ותודה לכל המאירות לחזק אותה על זה!!

וזה בעצם כן מעורר אותי לשים לב לתת לה יותר יחס של אחד על אחד וגובה עיניים וקצת פינוקים במשך היום..  בע"ה כמה שיהיה לי כוח בלי לכעוס על עצמי אם לא מצליחה...

הזכרתם לי שגדלתי הלי התשומת לב הזו אלא היתה תחושה של יאללה את 1 מ... (הרבה) ותגידי תודה שיש לך גג על הראש... ותעזרי אם כבר יש לך כוח לפתוח את הפה... חלילה שלא להתלונן

אז פתאום אני מבינה שאני קצת פועלת מתוך זה, ממשיכה את זה..

אז תודה! הארתן פה ממש חשוב!!!.....

והתלבטתי אם לפתוח איתה גם את זה שלילד חולה היחס הוא אחר אבל כל אמירה בכיוון נראלי תתן לה תחושה שאני ביקורתית ולא מבינה אותה... ובעצם בעצם שוללת את הלגיטימיות של האמירה הזו..  אז אוותר על זה...

אגב

עוד פנינה של הילדה..

אמא אני רואה שנגמר הקפה שאת אוהבת, תקני לך כזה חדש... תרגישי חופשיה לקנות דברים שאת אוהבת..

הייתי בהלם, אי אני מזה מתקמצנת על עצמי בכללי בצורה קיצונית...ועכשיו אנחנו בתקופת הידוק חגורה אז בכלל זה ככה...

קיצור רגישה וחדה..

ריגשתן ממש....

@מתואמת

@ריבוזום

איזו ילדה מדהימה! וגם יש לה ממי ללמוד

א. תמיד היה כמה מחזורים לפניי.

ב. תחושה חזקה. ואי הופעת ווסת.

ג. תלוי בהריון. בין שבוע 4 לשבוע 7.

ד. לא השפיע. בראשונים הפסקתי להניק כי זה היה הדיעה הרווחת אז. עם הקטנים הנקתי טנדם. (חיכיתי שהילד יפסיק מעצמו. לא קרה.)

אז השאלות הראשונות לא רלוונטיות.

לגבי ד-

בהריון השני, נגמר לי החלב בחודש שישי בערך, כשהיונקת היתה בת שנה ותשע.

בשאר ההריונות, לא ראיתי השפעה.

זה רלוונטי גם מה היה הגיל של היונק.

יש הבדל בין הנקה של תינוק קטן,שיונק הרבה, להנקה בגיל גדול יותר, שזה רק תוספת ולא ממש נצרך.

א. לא ידעתי שאני מבייצת ולכן גיליתי על ההריון ממש מאוחר , הרגשתי שהירידה במשקל נעצרת והתחלתי לחשוד בבועות בבטן (התחלה של תנועות..)

ב. עייפות פסיכית וחצ'קונים, קישרתי רק בדיעבד

ג. מאוחר.. סוף חודש רביעי

ד. בעיקרון לא השפיע, אבל הפסקתי בצורה יזומה אחרי שגיליתי 

לק"י

1. תמיד קיבלתי מחזור כמה פעמים, ורק אז הגיע הריון.

2. איחור במחזור. למרות שהרבה פעמים היה לי מחזור לא סדיר בהנקה.

3. נראה לי בשבועות 4-6.

4. בשלב מסויים היתה לי רגישות במקום וכאב לי להניק (לפחות בחלק מההריונות).

א. קיבלתי וסת קבועה 9 חודשים קודם

ב. חיכינו לזה ורצינו. היו בחילות

ג. ביום האיחור

ד. הפסקתי אחרי כמה ימים, הייתי חלשה וגם ככה אמביוולנטית לגבי המשך ההנקה (היה בן 1.7)

א. כבר היה לי מחזור- משובש זוועה, הביוץ באותו חודש היה עם תופעות מאד ברורות שהבנתי רק לאחר זמן. ומבחינתי המחזור כבר יכל להגיע ולא, אז בדקתי ובבדיקה השלישית יצא חיובי

2. בבדיקה עוד לא, מהר מאד הם הגיעו

3. שבוע 4

4. אצלי ההנקה השפיע על ההיריון. הוא כבר היה ממש גדול היונק המתוק שלי ולא הרפה, כך שלא הרגשתי שינוי. אבל הרגשתי שעם החלב הוא שואב לי את האנרגיה.... מה שכן זה מנע לי בחילות. כשהפסקתי להניק הם הגיעו בגדול

א. לא ידעתי. גיליתי בבדיקה ביתית.

ב. כן, תסמינים רגילים של עייפות, בחילות, כאבי השתרשות...

ג. לפי אול' גיל הריון די בהתחלה. כנראה בשבוע 5. אין לדעת באמת...

ד. הגדול עדיין יונק ב"ה, חודש שמיני

א. הקאות התייבשיות התעלפויות

ואז גם איחור במחזור (זה כן היה אחרי כמה פעמים שקיבלתי וסת בהנקה)

ב. כנל... מלפני האיחור כבר הייתי גמורה וחלשה ברמה קיומית והקאתי מלא..

ג. אממ לא זוכרת שבוע, אבל לפני איחור.. זה שבוע 4 בערך?

ד. האמת לא הרגשתי שהשפיע מאוד אבל כן רציתי להפסיק כדי להקל על הגוף במה שאפשר....

נכנסתי בתקופה של מחזןר סדיר, אבך תמיד זיהיתי ביוץ ראשון בהנקה (שב"ה לא הריתי בו אחרת היו לי 100 ילדים)

ההירון לא השפיע מאד

בעיקר רגישות בפטמות שעברה אחרי כמה שבועות.

הפסקתי הנקה בין חודש שלישי לשביעי (בהריונות השונים).

א. לא הייתי מגלה כנראה כזה מהר אם לא היה מתחיל דימום (בהתחלה חשבתי שזה מחזור אבל זה היה הרבה יותר ארוך), הייתה לי תחושה שאני מבייצת כי בד"כ אני מזהה ביוץ וזיהיתי משהו, אבל בגלל שהנקתי ממש מלא לא כ"כ התייחסתי לזה...

ב. הייתה רגישות בפטמות ברמה שכשהילד ינק הייתי מנתקת אותו כל שתי דקות כי ממש כאב לי, גם החלב התחיל להתמעט, וכמובן עייפות שבחיים שלי לא הרגשתי... אבל שוב לא ברמה שהייתי מקשרת להריון, אולי בעתיד אם יקרה שוב תוך כדי הנקה אז זה יקפיץ לי נורה. 

ג. אני חושבת שבוע 5 בערך אולי 6, די מיד אחרי זה כבר ראו דופק בא"ס בטני אז מאמינה שסביבות 6.

ד. הפסקתי מיד כשגיליתי על ההריון בגלל הדימום אבל כנראה שבכל מקרה הייתי מפסיקה כי לא עמדתי בעייפות הזאת וגם החלב מאוד התמעט עוד לפני שגיליתי אפילו. 

הבן שלי עשה את שניהם ביחד לפני כמה חודשים

לא זוכרת משהו חריג 

ולתופעות:

אין תופעות לוואי מיידיות. 

בין 5 ל12 ימים עלול לעלות חום

מ12 יום לאחר החיסון עלולה להופיע פריחה עד כ42 יום לאחר החיסון.

יש מוכשרים כמו הבייבי שלי שהקפיד לקבל את כל התופעות לוואי בדיוק כמו הספר.

יש כאלו שלא מגיבים לזה בכלל

רק בריאות

בשורות טובות

אז לגמרי לחסן את שניהם וכמה שיותר מוקדם יותר טוב...

לא?
בגיל שנתיים אין חיסון חצבת, רק מי שלא עשה בגיל שנה משלים
ולא נאמר לי לתת לילדיי עוד מנת חיסון (בנוסף למה שחוסנו) בגלל שיש התפרצות, זה לא כמו שפעת שצריך לחדש כל שנה, חצבת אמור להחזיק מעמד יותר זמן להבנתי.

הבן שלי חוסן בגיל שנה כהלכת טיפת חלב, במקרה הייתי איתו בביקורת שוב , ולא נאמר לי לחסן שוב בגלל ההתפרצות...
אם בנך לא חוסן לא הייתי מחכה והייתי מחסנת מיידית.
תופעות לוואי זה לא שיקול, אם צריך לחסן- מחסנים.
וזה מאוד אינדבידואלי התופעות לואי, בע"ה שיעבור לו בקלות.

לגיל שנתיים במקום כיתה א

ומי שבין גיל שנתיים לכיתה א פשוט מתחסן גם...

כדי שיהיו מחוסנים ב100 אחוז...

בעיקרון שלכיתה א הספיק אבל בגלל שאנחנו בסיטואציה של מגיפה אז מקדימים את החיסון האחרון שנותן כיסוי מלא לכמה שיותר מוקדם....

אישית הייתי מקדימה חיסונים לכל מי שמתחת לכיתה א גם אם את לא באיזור התפרצות..

מה שקורה עכשיו מסביב ממש מפחיד!

אבל אני לא מבינה, מבחינתי אם הבן שלי חוסן בגיל שנה זה אמור להיות תקף עד המנה הבאה בכיתה א'.
כלומר אם הוא חוסן ולא סומכים על המנה הזו, מה עשיתי בזה?
מבחינתי הוא אמור להיות מוגן ממנה ראשונה כהמלצת משרד הבריאות, וזה לא משנה אם יש התפרצות או לא, כי הוא חוסן. ובכיתה א' יתחסן שוב כהמלצת משרד הבריאות. 

ואיך אני יודעת מהם איזורי ההתפרצות?

כאילו חושף את הגוף שוב לנגיף שיחדש את ייצור הנוגדנים.

במצב רגיל מספיק לעשות את זה לעיתים רחוקות יותר.

במצב של מגיפה אז רוצים לדאוג שנוגדנים חזקים כדי שהגוף יזהה את המחלה מוקדם.

כך הבנתי בעבר.. לא ידע מקצועי.

אני בתור הורה אף פעם לא הולכת למורים מקצועיים. אם יש משהו קריטי זה אמור לעבור דרך המחנכת

חיבוק על החוויה

תדעי שזה הרבה פעמים לפי המקצוע (נניח להורים חשוב לבוא למורות למתמטיקה ואנגלית ופחות ספרות והיסטוריה...) ככה שזה מן הסתם לא קשור אלייך בכלל

וסביר גם שחוץ מהפרגונים יש הרבה הורים שבאים למורות אחרות להתלונן... מניסיון

בטוחה שאת מורה נהדרת!

בחיים לא דמיינתי שמורה מקצועית רוצה שיבואו אליה

אני באתי אולי פעמיים בחיים למורה מקצועית-

כשלבת שלי היה קושי מיוחד

וכשהיה לי כמה הערות על מה שקורה בכיתה שהיה חשוב לבת שלי שאבקש מהמורה

באמת לרגע לא זוכרת כמעט שיש מורות מקצועיות וברור לי שללכת למורה מקצועית זה רק אם יש משהו ספציפי

זה בטח לא מדד לשביעות רצון מהמורה

ולא משהו שאני אעשה 'עבורה' ..כי לא חשבתי בכלל  שזה משמח כשבאים

ואגב רוב ההורים לא מכירים את רוב המורים המקצועיים...

לא כל הילדים משתפים בכל מה שקורה בכל השעורים..

אני אוספת מפה ומשם ולאט לאט מחברת לתמונה שלמה..

אבל באמת שאת רובן אני לא מכירה

ובטוחה שכל אחת משקיעה ונותנת את הלב ..וממש לא היתי רוצה תשחשוב שלא מעריכים אם לא מגיעים לאסיפה לדבר איתה🙏

בעיקר כשלי יש כמה ילדים בבי''ס ..ולכל אחד י שמזן המתנה..

וזה בשעות אחה''צ כשהילדים בביית אז אני בעיקר מחפשת להזדרז לחזור..

הלכתי פעמים ספורות למורים מקצועיים, כשהייתה בעיה ספציפית לילד במקצוע הזה.

ואני מכירה את השמות שלהם רק בסוף שנה, כשמבקשים ממני לכתוב ברכות לכל הצוות🤭 (וגם זה לא קורה בכל מקום... לא תמיד זוכרים להודות למורים המקצועיים, אף שלגמרי מגיע להם...)

בכל אופן, חיבוק לפותחת היקרה!

למקצוע שלא מעניין את ההורים לצערי,

אני יכולה לשבת בחדר הקבצה ולראות אמהות שיושבות חצי שעה בתור למחנכת, והן רואות אותי,

נשגב מבינתי העניין

עד כמה צריך להיות לא חשוב להן, עד שיעדיפו להסתכל על הקיר ולא לשמוע ממני משהו. גם אם המקצוע שלי "לא חשוב" בכל זאת אני מבלה עם הבת שעתיים בשבוע...

הן יודעות שהמחנכת תאמר להן אם מסרת משהו חשוב

ולא תמיד יש כוח לפתוח בעוד שיחה, להיות נחמדה, לספוג ביקורת (זה קשה לשמוע אם הילד שלי בעייתי), וגם לא באמת בטוח שיש מה לחדש מבחינתן

אני ממש לא חושבת שזה אישי! זה ממש לא ממקום של להעליב או שאת לא חשובה, חלילה

סתם מתמיה אותי

כשאני הולכת לאסיפות הורים של הילדים שלי, אם כבר טרחתי והגעתי לבית הספר אני ממש אשתדל לדבר עם כל המורים שאני מצליחה להגיע אליהם במאמץ סביר,

לא כי מעניין אותי מה הידע שלהם בגיאוגרפיה אלא כי מעניין אותי הילדים עצמם - איך הם מתפקדים, איזה קשר יש להם עם המורה, איך הוא רואה אותם מכל מיני בחינות שמתבטאות בשיעור שלו.

גם אם יש קושי ידוע אני רוצה לשמוע על זה, איך המצב כרגע. 

כן יכולה לומר כמורה שהפגישה עם ההורים, אפילו קצרה של 2-3 דק', הרבה פעמים שופכת לי קצת אור על הילדה, ועוזרת לי להכיר ולהבין אותה יותר.

אבל מודה שאני לא מכירה את כל המורים של הילדים שלי. והם גם לא יושבים מול הפרצוף שלי בזמן שאני מחכה למחנכים.

כמורה, אני בכלל חושבת שצריך לפתור את המורים המקצועיים מאסיפות ההורים. לפחות ביסודי.

אני די מכירה אותה

ונדיר שהופתעתי

שעתיים בשבוע כאחת מ30+ בנות לא יוסיפו לי הרבה הכרות..לדעתי..

בעיני מרשים אם היא בכלל תדע את שמה

ככה אני זוכרת את הקשר עם מורות מקצועיות

באות מלמדות והולכות

עם המחנכת אני גם פחות באה כדי שתכיר לי את הילדה

אלא דתדתף אותי נגיד בפן החברתי לדוגמא -מה שאיני רואה ץמיד בבית

ושנדון יחד איפה קשה ומה אפשר לעזור לה

ממה שהתרשמתי המורות המקצועיות לא כ"כ זוכרות את הפרטים של הילד...

גם אני כשהייתי מורה מקצועית לא היה לי ככ מה להגיד על הילדים...

כנראה שאת מורה משקיענית!!

אם אכנס למורה מקצועית בינתיים, יבואו עוד אמהות ויעקפו אותי בתור (אני לא טובה בלעמוד על שלי שהייתי פה קודם ורק נכנסתי למורה אחרת בינתיים...)

ומאמינה שיש עוד כמונו.

אם אני כבר שם, אין לי התנגדות לפגוש מורה מקצועית, אבל באמת שזה גדול עלי ולהישאר עוד אחר כך לא אפשרי לי כ"כ. 

שהיה לי חשוב לדבר איתם..

גם לטוב וגם לרע..

מבינה את הבאסה. ממש. ושולחת לך חיבוק❤️

אבל גם לנו יש השפעה על העיניין...

יכולה להבין את ההורים שלא בוער להם לעבור אצל מורים מקצועיים אם אין משהו חריג. 

בדכ מושיבים את כל מורות המגמה ביחד באותו חדר.. אנחנו עושות תחרות בנינו למי הגיעו הכי הרבה הורים. שנה שעברה ניצחה המורה שהגיעו אליה 5 הורים. ושתביני שמגמה זה המקצוע היחיד שהבת בוחרת ועדיין זה לא מספיק עניין את ההורים..

גם כשהייתי מחנכת, בסוף באמת ריכזתי את המידע שהגיע אליי מכל המורים המקצועיים אז תכלס אם אין משהו חריג באמת אין סיבה להגיע למורה מקצועית 

אני לא אוהבת לדבר עם הורים!

מצידי, תנו לי לשבת ערב שלם, לדבר עם הורה אחד, לעשות בשאר הזמן דברים שלי וסלאמת.

כל שיחה עם הורה דורשת ממני להתכונן ולתכנן מה אני הולכת להגיד, שזה נורא קשה לי.

אני מגיעה לאסיפת הורים כדי לשמוע על ההתנהגות של הילד. על המשמעת, האינטרקציות החברתיות שלו וכו' שזה מה שהמחנכת רואה בד"כ, ופחות הצוות המקצועי.

לגבי המצב הלימודי של הילד באותו מקצוע, מבחינתי מספיק הציונים במבחנים ובתעודה...

בעיני חבל שמביאים בכלל מורים מקצועיים. אני חסה על הזמן שלהם... אם יש באמת בעיה אצל מורה מקצועי ספציפי, אני מצפה שהוא יגיד לי במהלך השנה ולא רק באסיפת הורים.

להבא כדי למנוע עגמת נפש, אפשר להגיד שמי שרוצה שיקבע איתך מראש, או לבקש מהורים מסוימים לקבוע איתך.

על המורות המקצועיות שבאים אליהם הורים ברצף ואין להם רגע לנשום או גרוע מזה באים אליהם הורים שצועקים.

כמורה מקצועית אני יושבת כבר למעלה מעשרים שנה באסיפות הורים והשיא שלי היה כ 5 הורים לאסיפה, בדר"כ יותר לכיוון 2 הורים ואני עוד מלמדת מקצוע שנחשב "חשוב".

כיוון שאני מחוייבת לשבת בין 3 ל4 שעות באסיפת הורים, אני מצטיידת מראש בתעסוקה (מבחנים לבדיקה וכדו') , כדי שלא ארגיש שמבזבזת את הזמן.

אני ראיתי שמורות שמגיעים אליהם יותר הורים הן מורות שעושות עבודה מקדימה, כלומר חופרות לתלמידות שהן מבקשות שההורים יבואו אליהן, שולחות הודעות להורים הרלוונטיים, מבקשות מהמחנכות לשלוח אליהם הורים, אז אם את רוצה יותר הורים באסיפה אולי זה הכיוון (אני בדרך כלל פחות בקטע של שיחות עם הורים, מעדיפה יותר שיח מול התלמידות, עובדת בתיכון אז יתכן שביסודי זה שונה).

גם כאמא אני לא ניגשת למורות מקצועיות באסיפת הורים.