היי, אשמח לעזרתכן.
פגשתי אתמול את חמתי במפגש משפחתי, בעלי סיפר לה לפני שבועיים בערך שאנחנו בבדיקות לפני טיפולי פוריות.
אתמול במפגש היא ממש התעלמה ממני,
לא אמרה שלום. פשוט דילגה עליי.
וישר הלכה לכלה אחרת והתחילה לשוחח איתה, ממש נפגעתי!
אני גם כאן, חיה ונושמת.
באופן כללי ממש קשה לי, כי אני מרגישה שהכלה השנייה מאוד אהובה על כולם, ופתוחה ומדברת וזורמת.
ואני לא כזאת.
אני באמת בהלם מחמתי, בוודאות היא ראתה אותי.
הייתי לידה והיא גם ביקשה מהאיש שלי להביא לה משהו
שלום היא לא אמרה לי, שלום.
המילה הכי בסיסית שיש.
ובטח בתקופה כזאת שהיא יודעת עם מה אנחנו מתמודדים.
לא הרגשתי צורך לפנות אליה אני,
כי ראיתי שעם כולם היא מפתחת שיחה כולל האיש שלי (הבן שלה)
ואיתי לא.
לפני כמה ימים אמרתי לבעלי שאמא שלו בוודאות חושבת שהבעיה בי ( בהקשר של הטיפולים)
כי מתחילת הנישואין היא אמרה שלנשים רזות יש בעיות פוריות.
ועוד רמזים יפים.
בתקופת האירוסין היא ביקשה שאלך להבדק, כי מכיוון שאנחנו קצת אחים, אולי מסתתרת בעיית פוריות.
ואולי היא תורשתית. כמובן שלא הסכמתי.
ועכשיו גילינו שיש בעיית זרע.ובאלי לצרוח עליה פשוט
להגיד לה, בגללך בכיתי
והרגשתי פגומה,
נתת לי להרגיש כלום.
כל פעם שקיבלתי ווסת, הרגשתי שהנה היא צדקה
הבעיה אכן בי.
חודש אחרי החתונה שקיבלתי ווסת בכיתי,
במשך כל הזמן בכיתי,
הנה היא צודקת. מה היא תחשוב? מה היא תגיד?
וכמובן שאני בטוחה שעובר לה בראש,
שהבן שלה מסכן שהתחתן עם אישה כמוני, שעם אישה אחרת היו לו כבר שלושה היום. ומסכן מה הוא צריך לעבור.
בוודאות. ולכן אני לא מסוגלת לראות אותה.
לא משנה כמה היא תעזור ועוזרת לנו,
היא קילקלה אצלי משהו בלב.
פגשתי אתמול את חמתי במפגש משפחתי, בעלי סיפר לה לפני שבועיים בערך שאנחנו בבדיקות לפני טיפולי פוריות.
אתמול במפגש היא ממש התעלמה ממני,
לא אמרה שלום. פשוט דילגה עליי.
וישר הלכה לכלה אחרת והתחילה לשוחח איתה, ממש נפגעתי!
אני גם כאן, חיה ונושמת.
באופן כללי ממש קשה לי, כי אני מרגישה שהכלה השנייה מאוד אהובה על כולם, ופתוחה ומדברת וזורמת.
ואני לא כזאת.
אני באמת בהלם מחמתי, בוודאות היא ראתה אותי.
הייתי לידה והיא גם ביקשה מהאיש שלי להביא לה משהו
שלום היא לא אמרה לי, שלום.
המילה הכי בסיסית שיש.
ובטח בתקופה כזאת שהיא יודעת עם מה אנחנו מתמודדים.
לא הרגשתי צורך לפנות אליה אני,
כי ראיתי שעם כולם היא מפתחת שיחה כולל האיש שלי (הבן שלה)
ואיתי לא.
לפני כמה ימים אמרתי לבעלי שאמא שלו בוודאות חושבת שהבעיה בי ( בהקשר של הטיפולים)
כי מתחילת הנישואין היא אמרה שלנשים רזות יש בעיות פוריות.
ועוד רמזים יפים.
בתקופת האירוסין היא ביקשה שאלך להבדק, כי מכיוון שאנחנו קצת אחים, אולי מסתתרת בעיית פוריות.
ואולי היא תורשתית. כמובן שלא הסכמתי.
ועכשיו גילינו שיש בעיית זרע.ובאלי לצרוח עליה פשוט
להגיד לה, בגללך בכיתי
והרגשתי פגומה,
נתת לי להרגיש כלום.
כל פעם שקיבלתי ווסת, הרגשתי שהנה היא צדקה
הבעיה אכן בי.
חודש אחרי החתונה שקיבלתי ווסת בכיתי,
במשך כל הזמן בכיתי,
הנה היא צודקת. מה היא תחשוב? מה היא תגיד?
וכמובן שאני בטוחה שעובר לה בראש,
שהבן שלה מסכן שהתחתן עם אישה כמוני, שעם אישה אחרת היו לו כבר שלושה היום. ומסכן מה הוא צריך לעבור.
בוודאות. ולכן אני לא מסוגלת לראות אותה.
לא משנה כמה היא תעזור ועוזרת לנו,
היא קילקלה אצלי משהו בלב.
גיבורה!
בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)