דמעות של בכי.בברסלב בוער אש!

הליכה מהירה. לב דופק. תנשמי נו. תנשמי. תקתקתק. זה לא מפסיק.

 איש וכלב עוברים ברחוב.רחוב שקט,חושך. גשם יורד בטיפות עדינות וקטנות שמדגדגות את האף.

משפילה מבט. לרוץ. לברוח. זה זמן להעלם מפה. הויסה למעיין.

***

קשה לחיות בידיעה שאתה לא אתה. קשה לחיות עם מחשבות שהופכות אותך כל לילה מחדש. 

אנאל חושבת עם דמעות בלב.רק בלב כי..כי,העיניים שלה לא ממש עובדות. היא כמעט חשבה כבר ללכת לרופא שיבדוק, אולי משו באמת לא תקין אצלה.

לפני כמה ימים אבא ואמא נכנסו לחדר שלה והתחילו לדבר איתה, ואנאל שותקת. שותקת שותקת. וצורחת מבפנים. ומתה לבכות. וגם אחרי שהם הלכו..היא לא מצליחה.

***

אנאל ילדה ביישנית. כל כך ביישנית, עד שאין לה אפילו חברה אחת שיודעת עליה משו, שהוא באמת מהלב שלה.

היא רוצה..היא באמת מנסה להסביר. אבל כלום. ואף אחד לא מבין למה היא מתכוונת. המילים יוצאות לה מבולבלות כאלה, ובשקט בשקט, עד שהם מתייאשים, והולכים להם לשחק ג'נגל ספיד או משו. ואנאל..היא רק הולכת בשתיקה לקיר שמאחורי הבית ספר. הקיר שלה. הקיר הכואב שלה. ושופכת שם כלום כמים. כותבת על קיר מילים לא שלה, ומחשבות לא שלה, ובסודי סודות, מתחננת לבכות דמעות. דמעות לא שלה.

ועכשיו, עכשיו הלב שלה רדום כבר איזה חודשיים. מתקשרים,כן, והיא עונה, מנימוס כן. ומדברת קצת ושותקת הרבה ובסוף הם מנתקים. והלב לא אומר לה כלום. הוא אפילו לא צועק לה כבר,שדי. שדייי. ***

אתמול המורה התקשרה שוב. אמא כבר כועסת. אבא כועס מאוד. היא לא לומדת. לא לומדת. איך אפשר ללמוד עם לב ריק? איך אפשר ללמוד, שאתה עסוק בנסיונות נואשים ללמד את הלב שלך דמעות. ללמד את הלב שלך לצעוק ולכאוב ולהרגיש ולחיות ולהיות. להיות. איך אפשר ללמוד שאתה מנסה להיפתח, שאתה מנסה לחייך ולצחוק ולדבר עם כולם ולענות בכנות, שרע לה בלב. רע כל כך, עד כדי שיום אחד, לבד לבד בשקט בשקט היא הלכה לגג של סעדה, ההוא הגבוה בקצה של הכפר ורצתה לקפוץ. אבל לא היה לה אומץ. זה מה שהיא מספרת לעצמה, ובפנים בפנים בלב, יש איזה משו קטן שצועק לה, שעוד יש לה סיכוי. אבל את זה היא לא מגלה. אפילו לא לעצמה. ואף אחד אפילו לא ידע על כל זה. רק היא. לבד.

וכן, הלבד הזה טוב לה. טוב לה. כשהיא נכנסת לכיתה וכולם מתחילות לדבר איתה, היא רוצה רק לברוח משם. לברוח למאחורי הקיר ולדפוק תראש מליון פעם. זה מוזר כי, כל כך אוהבים אותה שם בכיתה. ילדה שקטה, ביישנית, שלא עשתה שום דבר רע לאף אחד. שלא עבר עליה כלום בחיים. שיש לה אבא ואמא חמודים והכל סבבה. אבל איך אפשר להרגיש אהוב באמת, שאתה יודע שהם אוהבים מישהו שהוא לא הוא?

ואולי היא סתם משקרת שוב. ואולי הלבד הזה, לא באמת טוב לה. מי יודע. אפילו היא כבר לא יודעת כלום.

וכן, בסתר ליבה היא נמשכת לטריפ. לעולם של המתחת. עולם משוגע שכזה. שרוקדים ושותים ומחייכים ובוכים וצוחקים וצועקים ושמחים בכאילו, לשניה כזאת, 

שניה של מעבר. מעבר לזמן. מעבר לעולם. וכן, היא יודעת שזה שקר, אמרו לה כבר, אבל..אבל. וכאן זה נתקע.

היא אוהבת ליסוע לירושלים, לשבת ברחוב שם, מתחת, ליד פחי זבל וחתולות רחוב מסריחות ולהסתכל. ולהסתכל ולטרוף את העולם הזה בעיניים רעבות.

רעבות לנגיעה, רעבות לאהבה. צמאות לחיבוק. רעבות להתפרק, להתפרע ולצחוק ולעשות מליון חורים ולפתוח קצת את הגולף בחולצה ולשתות עד שתאבד את עצמה כבר כי נמאס.רעבות לגינס יפה חתיכי כזה, בלי חצאית שמטאטא את הרצפה.רעבות ל,ו..השפתיים רועדות כשהיא אפילו רק חושבת על זה.ר..ר.רעבות למישו שישב וישתוק איתה. ולא יימאס לו. ובסוף, ככה הוא יוציא ממנה גם את המילים שלה. המילים האבודות שלה.

רעבות למישו שישב איתה על הים ויקח את הצמה שלה ויפתח אותה ויפזר את התלתלים שלה לכל הכיוונים. ויחייך ויצחק עליה ויחבק אותה שוב, ויסתכל לה בעיניים וילחש לה באוזן, ש,את הכי יפה בעולם. וההוא שם למעלה, קרוע עליך לגמרי. ושגם אני קרוע עליך. מישו שייתן לה אומץ, הוי, ושלא יעזוב. אף פעם.מישו שיחדיר לה, שהאהבה נמאת עמוק עמוק בלב. שיחדיר לה שבברסלב בוער אש. שיש אש כזאתי, כמו שהיא מחפשת. רעבות למישו שתמיד יבין אותה. אפילו שכבר היא לא מבינה את עצמה.

מישו שרק יתן לה הרגשה טובה. שיאהב אותה באמת. מהבפנים הבפנים של הלב. מישו שיהיה רק שלה. מישו--

וכל המחשבות האלה. אסור לדבר עליהם. והיא רק יושבת וחושבת בירושלים ליד פחי זבל וחתולות מסריחות, את כל המחשבות האלה. שאסור לה לחשוב.

 

וניסו, ניסו הכל. אבא ואמא כל יומיים בערך אומרים לה, את יודעת שאנחנו כאן בשבילך תמיד ואנחנו רוצים הכי בעולם לשמוע אותך. וניסו לשלוח אותה לכל מיני אנשים שונים ומשונים שיוציאו את זה ממנה כבר. את מה שיוציאו אלוהים את מה? אין שם כלום. אין מה להוציא לא הבנתם?! אני בסדר. בסדר. הכי בסדר שיש. אבל לא יותר מזה.

ואין שם כלום שאני יכולה לספר ולחדש לכם אוקי?! תבינו וזהו. ותפסיקו כבר לחפור אוך.

היה פעם מלאכית אחת שחייכה אליה כשהייתה בים עם עצמה, ועם אבא שלמעלה שלה. האבא הזה, שמרגיש לה שכמה שבפנים היא בוגדת בו, ונורא לחשוב עד כמה, מרגיש לה שהוא איתה. אבל כל הזמן ממש. ושהוא תמיד בצד שלה גם שמרגיש שכולם לא. ואפילו החברות הטובות שלה. תמיד תמיד הוא נשאר בצד שלה. בורח איתה לכל מקום שהיא בורחת. רץ איתה ברחוב, מת לבכות איתה בגשם ולהיזרק איתה על ספסלים. זה אולי חוצפה, אבל ככה מרגיש לה. אויש עם האבא הטוב הזה. אה כן אז איפה היינו,? במלאכית, המלאכית הזאת חייכה אליה חיוך עצוב, ושאלה אותה,קשה אה? חיבקה אותה חיבוק עצום, והלכה. ככה. בלי לשאול שאלות ולהקשות, למה היא כאן לבד ולהגיד לה שזה מסוכן ובלהבלה. פשוט ככה.

 

***

אז עכשיו היא יושבת כאן ליד המעיין הזה, לבד,והרוח מעיפה את התלתלים שהיא מחביאה בדרך כלל בתוך הצמה ומוציאה ממנה את הכלום החוצה. והיא נכנסת לבפנים. ויוצאת קפואה ורטובה. והלבד שורף ושורף ומגרד. והגשם יורד חזק חזק ונעים,וכואב.נו,כאב נעים כזה. והיא חברה שלו, של הגשם. וחושך. חושך גמור.

ואנדרנלין מטורף חותך אותה בפנים לכל כיוון. ופתאום,משום מקום, נושרות לה דמעות. היא בודקת מאיפה זה, זה באמת מתוך העיניים?!

זה לא המעיין? וקול שחור כזה צועק לה מבפנים--אנאללל דיי תפסיקי זה יותר מידי, תפסיקי.

וקול אחר צועק לה,דיייי תני לעצמך להיות, אנאלל מותר לך. מותר לך. מותר. מותר.

וזה לא עוזב. ואלפי שירים ומילים ופיסות חיים מתערבבות לה בראש וצועקות מכל צד, והראש כואב וסחרחורת חזקה צועקת לה, והיא מרגישה כאילו מישו בועט בה מתוך הבטן שלה, 

ו,דיייייייייי-------

ונופלת על האדמה.ועכשיו כבר ברור שזה דמעות. אמיתיות. א מ י ת י ו ת. אנאל נוגעת בהם ולא מאמינה. דמעות.דמעות. וולקאם כל כך. התגעגעתי אוי. והדמעות שלה מתערבבות בגשם שיורד ומדגדג לה באף, והכל ביחד. טריפ. טריפ אמיתי,רק בלי הזבל שמסביב.

והיא נרדמת ככה. עם כל המים של המעיין, והגשם, והדמעות הקדושות, והחול של האדמה שנדבק לה לבגדים והתלתלים שמתפזרים ברוח.

שורקת שריקת ניצחון של הקול הטוב, ואלוקים מחבק אותה. כל כך חזק, אוי, עד שהיא אפילו מרגישה את החיבוק שלו, את הליטוף שלו בלחי.

ונרדמת עם חיוך טיפשי ומתוק על הפנים. עם כל האיכסה.

יודעת שהאהבה תנצח.  

 

 

(כָּל חֲלוֹם שֶׁהִתְגַּשֵּׁם
הִתְנַפֵּץ בּוֹ בָּרֶגַע אֵל תֹּךְ הַפַּרְצוּף.
וּרְסִיסֵי חֲלוֹמוֹת שָׂרְטוּ אֶת לִבִּי
שֶׁהָיָה מְבַקְּשָׁן בַּלֵּילוֹת.

וְעַתָּהּ מְדַמֵּם הוּא
מְבַקֵּשׁ תְּשׁוּקָה כְּמוֹ אָז.

עֵרָנִי-מִכְּדֵי לַחְלֹם
שָׁבוּר-מִכְּדֵי לְבַקֵּשׁ שְׁלֵמוּת
מִתְגַּעְגֵּעַ-אֵל הַגַּעְגּוּעַ

 

ספר האהבה והשיגעון.)

 

 

 

...רחל יהודייה בדם
איזו כתיבה, איזה נוגע,
כמה עומק
כתבת ממכר



והשיר בסוף מהמם ונוגע


מלא בלב
ובנשמה יפה,
בנשמה היפה שלך,
כן!שלך!
את מלאה בעומק
ובטוהר אמיתי

שרק מחכה שתגיעי אליו,
שתגיעי אל,
עצמך.

אין לי מילים,
רק להגיד שיהיה לך רק טוב תמיד, ואני תמיד פה אם את צריכה משהו
❤️
וואודאק
כתיבה ממש יפה כנה וזורמת
ותוכן ממש מרגש
ממש התחברתי!
..רק הפעם.
טוב,ראיתי את זה ממוקדם מאוד בבוקר וחיכיתי כמו תמיד לזמן נוח ורגוע כדי להתיישב ולקרוא אותך.
תודה שכתבת את זה,
תודה שנתת לי להיכנס לזה ולהרגיש את הכתיבה הטובה והשורטת והמלטפת שלך.
תודה שרעד לי בלב כשקראתי את כל הרצונות שלה על אהבה ועל חיבוקים וכל כך הרגשתי שכתבת את הרצונות שלי.
את פלואה.פלא של ממש.
תודה לך ועלייך.
🦋
וואו!שרה את חייה
זה מדהים,
מהמם מהמם בטירוף.
פסיכי לגמרי,גאד
..בברסלב בוער אש!אחרונה

תודה אנשים טובים. איזה נשמות יש בעולם הזה. 

תודה.זה..אשכרה מילים מרפאות. אני צריכה להספיק להגיב יותר.

זה פלא מה שמילים עושות בלב.

תודה רבה רבה לכל אחד מימכם בנפרד.

תודה שיש אנשים טובים בעולם הזה.

פשוט כל אחד פה הוא מדהים מדהים,וזה שאתם כותבים מהלב, זה וואו וזה מלמד אותי המון.

תודה עליכם. ועל מה שאתם כותבים.ממש אבל.

❤

..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה