GARNIER SIMPLY ESSENTIALS מסיר איפור 2 ב-1 לפנים עיניים ושפתיים מתאים במיוחד לעור מגורה יבש או עייף

עובד לי פצצה עם צמר גפן

על העיניים מניחה לכמה שניות ואז משפשפת בעדינות

ואני משתמשת במסקרה עמידה ....

צריך לנער היטב

שמה כמות שדי מרטיבה את הפד כותנה משאירה לכמה שניות מורידה

לפעמים צריך כמה פדים

אחר כך שוטפת עם סבון פנים ( כי זה משאיר שומניות )  

Cotton Soft פדים להסרת איפור 80 יחידות

שמה קישורים לכאלה שאהבתי

נראה לי פחות קריטי מאשר המסיר איפור

https://shop.super-pharm.co.il/cosmetics/cosmetics-brands-care-products/facial-cleansing/HYDRO-BOOST-%D7%92

https://shop.super-pharm.co.il/care/dermocosmetics/body-care-dermocosmetics/%D7%92

תנסי לפני סוג העור שלך יבש שומני וכו'

מגבונים לבד לא מסירים מספיק טוב

אפשר גם מסירי איפור רגילים. בסקארה יש אחד שהשתמשתי בו פעם לא יקר בכלל

הכי פשוטים ומוצלחים שניסיתי בנתיים היו של ניוואה בתוספת מי ורדים.

של גרנייה למשל היה סיוט.

מנערת(חשוב!) מטפטפת קצת על פד צמר גפן, ומעבירה בתנועות ישרות עד שנקי..

צריך יותר מאחד מינהסתם

שפתיים הרבה פעמים צריך לשפשף שיירד.

מוכרים אותו במלא מקומות, לדעתי פעם אחרונה קניתי ברמי לוי🤣

ואז מה ההמשך?

סתם שוטפת במים כזה אחרי בקטנה.. כמו ששוטפים פנים כשקמים בבוקר או להתרענן לא משו רציני.

ואם זה לפני מקלחת אז מסבנת בסבון פנים אחרי(מעדיפה פילינג עדין, אבל זה כבר ממש אינדיוודואלי)

אבל אני ממש לא טובה בטיפוח פנים..

(כמובן בעזרת ה' ובל"נ)

ומה שהקב"ה שם לי בראש זה אולי להציע מפגש ללא עלות (שיכול להיות פרונטלי / בזום / שיחה טלפונית) עם אישה או זוג שחפצים בכך בהיבט של ייעוץ זוגי.

אם יכול להתאים למישהי - אפשר לפנות באהבה באישי (בפורום או לפי הפרטים שלי שגם בחתימה או בכרטיס).

(מפגש אחד לפי הקדימות של הפנייה, שאורכו בעצם עד שעתיים כי בכללי עובדת עם מפגשים צמודים וזמן של עד שעתיים בכדי להגיע לעומקים והספק לכן את כל השעתיים רוצה לתת ב"ה).

ושיהא זה לעילוי נשמתו הטהורה של בעלה האהוב של seven שלנו. ב"ה ללמוד מהם ולהרבות אהבה ושלום כמו שלמדנו מהזוג המרגש שהם רבות אפילו רק כאן בפורום 🙏❤️

רוצה אבל אני משאירה את זה למישהי שצריכה יותר ממנה ואני מתפללת שזכות הוויתור תהיה גם לעילוי נשמתו.

בהצלחה רבה ובשורות טובות לכל עם ישראל. 

אם תרצי תפני אליי בפרטי וננסה לחשוב יחד מה כן בכל זאת אוכל לעשות בצורה דומה גם אם לא זהה, בסדר?

קודם כל הרבה אהבה .

ליצור מראש מרחב נעים ובטוח בבית

כדי שהילד ידע מה זה להרגיש מוגן, להרגיש בטוח לחשוף רגשות או להתייעץ עם ההורים ללא חשש שיישפטו אותו או יגיבו משהו שייסגור אותו במקום לפתוח.

דבר שני

לדבר בפתיחות על גוף, גבולות, רגשות, אין דברכזה סוד ...

דבר שלישי

להתרחק וממילא שהיילדים לא יהיו בטווח של התארגנות כמו כת  שזה די מסובך, אבל אפשר לבדוק את זה.

ודבר רביעי

להתעניין בעולם של הילד

בפרט אם הוא גולש ברשת

לפעמים היא יותר מסוכנת מהרחוב כי זה פגיעה או הטרדה סמויה.

וכמובן שלהתייעץ.

הגנת ילדים ברשת- 105

ובכל נושא אחר יש הרבה קווים חמים לייעוץ.

תפילה

תפילה

ועוד פעם תפילה. 

ילד בן 4-5 אין לו גישה גם ככה לרשתות. והוא גם תמיד תחת השגחה (הורים, גננת, בייביסיטר, סבא סבתא וכו)

אבל גם יכול לקרות תחת השגחה, כי זה לרוב מאנשים שמוכרים לילד…

אני, שעוד אין לי ילדים, משתדלת להיות שגרירה חיובית של אנשים טובים. כלומר אם אני מקלחת ילדון שמבין משהו, אז את איזור המפשעה הוא מסבן כי אני לא אמא או אבא וזה מקום פרטי שלו… אני לא נותנת הפתעות/ממתקים לילדים בלי לשאול את ההורים שלהם. הכל זה "צריך לשאול את אמא, רק אם היא מסכימה" וכאלה.

אבל וואלה מסתכלת על הילדים שקרובים אליי (אחיינים וכו). אין לי מושג קלוש אם קרה להם משהו או יכול לקרות להם משהו.

הם חמודים ומוקפים בדמויות חיוביות, אבל לא יודעת בכלל איך יגיבו בפועל אם חלילה תהיה סיטואציה אפילו טיפה לכיוון המסוכן…

מבינה?

עדיין

להסביר על גבולות וממילא על גבולות הגוף ועל הזכות לפרטיות וממי מבקשים עזרה כשמקגישים לא נעים

להבדיל בין "סוד טוב" ל"סוד רע"

ללמד את הילד לבטא את מה שמרגיש

כדי שיידע לעשות ככה גם בזמן אמת.

וזה לא קשור בהכרח לרשתות.

ציינתי רשתות ששייכות אמנם לגיל גדול יותר

כי בדרך כלל, לא תמיד - מי שלא מקבל אהבה ונוכחות בבית ובסביבה מוכרת -

יוצא לקבל את זה ברשת (תרתי משמע) על המחירים שזה דורש. 

שאנחנו יכולות לעשות  הוא לבנות מערכת יחסים טובה ובריאה עם הילדים שלנו.

מערכת יחסים שהוא יכול להגיד הכל בלי שנכעס עליו, בלי שנטיל בו ספק, נאשים אותו או נשפוט אותו (וגם בלי שנכנס לפאניקה).

בנוסף שיח פתוח על מוגנות ומיניות - הגוף הוא פרטי שלי, לאף אחד אסור לחבק/ לנשק/ לגעת בלי רשות גם אם זאת לא פגיעה וזאת סתם סבתא שרוצה חיבוק.

מה הם אברים פרטיים, באיזה נסיבות מותר להראות (לרופא אבל רק אם אמא או אבא לידך).

לא להפחיד ולספר שיש אנשים רעים וסוטים - לפחות לא בגיל צעיר, זה יכול ליצור חוסר אימון בעולם, במיוחד כשהפוגעים הם בד"כ מוכרים לילד כמו שאמרת.

לא להכניס את הנושא של מיניות ואיברים פרטים לטאבו שלא מדברים עליו - לכן אני נגד שמות כינוי לפין ופות - זה עלול ליצור עמימות והרגשה אצל הילד שעל זה אסור לדבר.

ממליצה על יפה צוקרמן, נרשמתי לכמה קורסים שלה והיא מסבירה הכל מהכל בצורה בריאה.

קודם כל אני רוצה למנוע מראש. ברור שאם קרה אז אני רוצה שהילד יספר. אבל באידיאל שבכלל לא יגיע לשם. שלא יצטרך חלילה להיחשף לזה או לחוות את זה.

ונגיד אמא שלי עשתה את כל מה שאמרת איתי

ב"ה לא נפגעתי. אבל יכולתי.

עולות לי שתי אנקדוטות.

-נסעתי לבד באוטובוס בין עירוני. שמו אותי בתחנת ההתחלה וחיכו לי בתחנת הסיום. אמא הזכירה שהכי טוב לשבת לבד, אבל אם עמוס אז להתיישב ליד אישה. ושאם מדברים איתי להגיד שאמא לא מרשה.

עליתי. היה כמעט ריק. התיישבתי לבד ואיזו אישה מבוגרת חביבה אמרה לי לבוא לשבת לידה כי מסוכן לילדה לבד וגם דיברה איתי חצי נסיעה.

ידעתי שזה לא מה שאמא אמרה אבל לא היה לי אומץ להגיד לה לא (היא לא עשתה לי כלום ב"ה)

-סביב כיתה ו או ז לא זוכרת בדיוק, היה איסוף תרומות בסניף (מזעזע בעיניי, כי זה ככ מועד לפורענות). הייתי עוד איזה 2-3 בנות בגילי. אני ידעתי שאסור להיכנס לבית של אנשים זרים. סה"כ היה סבבה, הגענו לבית שהייתה שם איזו ארוחה משפחתית והם היו חמים כאלו ואמרו לנו להיכנס וגם סגרו את הדלת. ידעתי שזה מסוכן אבל לא היה לי אומץ להתנגד. ב"ה לא קרה כלום ואחרי כמה דקות יצאנו משם.

אבל יכל לקרות, מבינה?

וגם זה קורה גם בגילים הרבה יותר צעירים. ברמת הפעוטות. 

של נסיעה לבד באוטובוס וכיתה ז, לדעתי אפשר לספר על פגיעות ואנשים שפוגעים.

ככה כשמישהו מזמין אותך להיכנס לדירה, זה לא רק משהו שאמא אמרה שלא, את כבר ממש מודעת לסכנה.

וככה גם התגובה - אפשר לספר מה לעשות במידה ו - לצרוח למשל.

ולהתפלל לטוב.

וידעתי וזכרתי

אבל במבחן המציאות את רואה מולך אישה חביבה שנראית ממש לא מזיקה, ולא נעים להגיד "לא"

ולצרוח זה בכלל מנותק, כי זה לא שאת בסכנה אקוטית (בעיניים של ילדה)

אגב, בשני המקרים ברור לי שאם הייתי אומרת שלא אז היו מכבדים את זה, ובוודאי לא מכריחים או פוגעים. אלו היו אנשים מן השורה. לא הייתה שם צל של התנהגות שקרובה לפגיעה.

פשוט כילדה… לא תמיד קל להגיב ברגע האמת. 

ללמד את הילדים להיות אסרטיביים. שיזהו מתי חוצים את הגבולות שלהם, וידעו להגיד לא. וכמובן קשר טוב עם הילדים שבו לא שופטים אותם על דברים שהם מספרים, כדי שהם יוכלו לספר אם קרה משהו (ממה ששמעתי, סיפורים בתוך המשפחה וכו' זה כמעט תמיד בהדרגה. ואם הילד מרגיש בנוח לספר אחרי שקרה משהו אפשר לעצור את זה עוד בשלב התחלתי.)

מצד שני להיות עם יד על הדופק.

לפני 13 שנה באחד מבתי ספר של ילדים שלי מתבגר בן 12 הטריד ילדים קטנים בהסעה.

ובבית ספר מהאזור שלי הייתה מורה מטרידה .

לגבי פגיעות טקסיות. לא ראיתי פרק על סנהדריה , קראתי כתבה בישראל היום על פגיעות טקסיות לבעל פעור. סליחה , אבל נשמע לא אמין בכלל. אם היו מפרסמים משהו כזה בעיתון אוקראיני , שלטונות היו סוגרים אותו על אנטישמיות.

ילד לא יכול להתנהג כאילו כלום אחרי פגיעה. הוא יהיה עצבני , עצוב ...

אם קורה משהו פיזי אז יהיו סימנים גם...

כאילו למזער ולקטוע את הסיטואציה, טיפול וכו. אבל איך עושים שמראש לא יקרה?

לגבי הפגיעות הטקסיות:

למיטב זכרוני מה שפורסם בישראל היום היה בעיקר על ילדים (היום כבר בוגרים) שבפגיעה שלהם היו מעורבים בני משפחה (שפגעו או נתנו לפגוע בהם).

אכן הזייה ענקית. ובאמת קשה להאמין. אבל ההיקף גדול וזה עדויות דומות של קורבנות שלא הכירו ביניהם.

וזה קיים גם בחו"ל גם במדינות "רגילות" (ארה"ב, קנדה, שוויץ, ניו זילנד… מערביות ונורמליות).

ההיקף הוא שגרם לי להאמין. התיאורים באמת הזויים ברמה חולה. דברים שלא הייתי יכולה לדמיין או להמציא גם בחלומות הכי רעים שלי.

אבל בפרק על סנהדריה מדובר על אנשים נורמטיביים וטובים (חרדים, אבל לדעתי יכל לקרות גם אצל חילונים), ששלחו את הילדים למשל לגן בהסעה מסודרת עם עוד ילדים. ופוגעים שלפו את הילדים מהמסגרות או מההסעה, פגעו בהם, והחזירו מספיק מהר בשביל שלא תהיה דרמה. אבל באופן שיטתי וקבוע.

יש שם גם צילומים מתוך טיפולים של ילדים (נגיד טיפול באומנות) ואת שומעת מה הם משחקים ומתארים ורוצה לבכות. לא מאמינה שזה אמיתי.

ומה ההורים האלו עשו? הם עשו הכל כאילו לפי הספר… לא נשמעת איזו רשלנות הורית מצידם.

וכן, הם פנו לעזרה כשהם שמו לב להתנהגויות חריגות של הילד בבית וכאלה. אבל זה אחרי שהילדים נפגעו כמה וכמה פעמים. 

בלי פתק מהורים. וזה ככה כבר שנים. שומר אמור להכיר בערך. וגם מורים. בבוקר זה בדרך מחנך או מחנכת.

בהסעה אמור להיות מלווה. וגם אם אין , למה שנהג יעצור באמצע מסלול באופן קבוע וימסור ילדים למישהו זר. אם זה היה קורה באמת כל האנשים האלו היו הולכים לכלא. גדולים שלי בסוף תיכון ואני עדיין כותבת אישור על כל דבר. 

לא אכתוב פה כמה אנחנו נזהרים בגלל מוגנות אבל לדעתי - כמה שיותר לשמור על הילדים. אצלנו זה הוכיח את עצמו וב"ה הבן שלי ניצל מהטרדה בתוך בית הספר 

אמאלה זה הלחיץ אותי

מה הסיכוי שיבוא מישו להוציא ילד מהגן ולהחזיר אותו ואני לא אדע?

מה עוד אפשר לעשות?

חח סליחה שנפלתי עליית רפרפתי על השרשור ומצאתי לנכון להגיב לך 🩷😅

ככה אין מצב שמישהו שולף אותם מבית הספר בלי שאני יודעת.

(וגם שום בית ספר / הסעה נורמטיבית לא תיתן שמישהו זר יקח את הילדים)

אין כרגע שום טיפול שאשלח את הילדים לבד. (גילאי יסודי)

וגם ביביסיטר מעולם לא השארתי את הילדים עם גבר, אפילו לא בן משפחה, גם לא ישנים אצלנו גברים בשום מצב.

הסיפור על הטקסים באמת קשה.

עושים מה שיכולים עם מאתיים עיניים פתוחות אבל גם בלי לשדר חרדה.

לשלוף ילד מהגן אן מההסעה

איך קורה דבר כזה? נשמע תלוש

שמעתי מאמא שלי שהיה מישהו שנכנס בשעת הסיום ואמר לסייעת שבא לקחת את הילד.

היא לא התבלבלה ושאלה אותו מי הוא, אם אשתו התקשרה לתאם, והוא המשיך להתווכח איתה....

כשלא הייה לה ברור היא ביררה עם הגננת וככה שמרו על הילד.

היום. 

ומה שתיארתי הייתה שעת הסיום, זה אומר נניח ב 13 ולא ב 14

לא עת הסיום . 

עדיין לא בזמן שההורים באים לאסוף

שמעתי שדברים כאלה קיימים.

אבל בוודאות זה לא קיים בסביבה שלי.

אז למה מלכתחילה להיכנס לסרטים?

כמובן שאני מדברת על הטקסים וכו.

פגיעות מיניות ברור שאין לי דרך.לשלוט.

אבל החשש שלי הוא לא מאבא או אחים שלי.

ממש לא הכיוון

אבל כן עם יד על הדופק מבחינת הסביבה.

והבן שלי הוטרד.

ברוך השם לא הרגיש משהו כי הוא היה מאד צעיר וזה היה עם ילד אחר בגן אבל סיפר לי כבדרך אגב. וטיפלתי בזה.

ומוסיפה שגם אני הוטרדתי. כמה פעמים.

פעמיים נגעו בי ממש.

ופעמיים נוספות דיברו אלי בצורה גסה ביותר.

לדיבורים לא התייחסתי.

למגע אמרתי לאותו גבר להזיז את היד ממני. והוא נבהל וברח (זה היהיה באוטובוס. התיישב לידי).

אגב לא זכור לי שדיברו איתי יותר מדי על הנושא

א. מניעה, ללמד כללי זהירות, ממה להיזהר

ב. להבין ששום דבר לא הרמטי, וגם אם תהיה פגיעה אני פה כהורה ואני יכול לעזור.

בעיני חובה לאפשר מרחב ויכולת לצמוח, כמובן תואמת גיל ולא לחיות בחרדות

חייב לבוא בהסבר שפגיעות מתרחשות בתוך קשר שחוצה גבול.

ולכן קשר ותקשורת בריאה ופתחוה עם ילדים היא הבסיס והיא כן מונעת את הפגיעה

כי התקשורת תגרום לילד לבוא לדבר על הקשר הבעייתי לפני שהפגיעה מתרחשת.

וממליצה ללמוד קורס מוגנות- זה אמור להרגיע לא להלחיץ.

המטרה לא להרחיק ילד מדמויות מאיימות (כי כאמור אין אפשרות כזאת)

אלא לפתח מרחב פתוח ובריא שבו ההורה יודע מה קורה ומה עובר על הילד שלו

עם מי הוא בקשר ובאיזה סוג קשר.

ללמד להגיד לא באמת. (ולא הכוונה להגיד שאם מישהו עושה משהו לא נעים להגיד לו מספיק, אלא)

אם חבר מזמין לשחק יחד והילד לא רוצה, להגיד הוא לא רוצה הפעם

אם סבתא רוצה לתת לו ממתק או מתנה ומבקשת חיבוק או נשיקה והילד לא רוצה, להגיד יפה, אמא, הוא לא רוצה לתת חיבוק ואצלנו בבית לא נותנים חיבוק תמורת ממתק (או כל דרך אחרת שתגרום להבין את הרעיון באופן מכבד)

אם הילד אומר די לאחד האחים שמציק ונכנס למרחב האישי, להרחיק את המציק ולהגיד שהמילה די (או מילה מוסכמת אחרת) היא קו אדום שצריך לכבד

אם ילד רוצה להתכרבל או לתת נשיקות ואני לא בעניין, להגיד הפעם לא מתאים לי, אני אזמין אותך בהזדמנות קרובה כשיהיה לי נעים.

שהגבולות האלה ישמרו ויכובדו.

דבר נוסף, חוזרים ואומרים שקורבנות הם לא הילדים היותר יפים, או מתלבשים בדרך מסוימת, אלא החוליה החלשה בחברה שקל לפתות בתשומת לב ומתנות. ושילדים שכתוב להם על המצח 'אני מספר להורים!' או 'יבואו לחפש אותי אם אאחר ב10 דק' וכדומה, הם אלה שתוקפים מתרחקים מהם. אז שהילדים יקבלו תשומת לב, ותהיה איתם תקשורת מאפשרת לשתף בכזה דבר.

וההורים יודעים איפה הילד נמצא, והוא חייב לדווח אם הלך לתחנה אחרת ממה שהודיע, ולמי אפשר להתקשר כדי למצוא אותו גם אם לא בעצמם מעבירים אותו ממקום למקום.

יש זמנים מועדים לפורענות כמו שבת בצהריים שהמון מבוגרים נכנסים לשנצ והמרחב יותר סטרילי.

בקרב נוער יש זמנים מועדים לפורענות כמו שעות הלילה בליל שבת וחופשים (ולא רק), מדורת לג בעומר, פורים...

דבר אחרון, לזהות סימנים שיכולים להעיד שהילד רוצה לשתף משהו שלא נוח לו ממנו. זה כבר כל הורה צריך להכיר את הילד שלו, ולא תמיד ערניים מספיק לתפוס את זה מיד, אבל המודעות יכולה לקצר הרבה מאוד סבל.

דוגמאות: ילד זז בחוסר נוחות בבית ממקום למקום במצב רוח משונה ולא מצליח לעשות דברים שאמרו לו.

ילד מסרב ללכת לישון בצורה לא אופיינית (יכול להגיע אחרי התנהגות שציינתי בשורה הקודמת במשך השעות שלפני השינה)

ילד מסרב ללכת למקום שאמור להיות לו בו כיף. לפעמים גם בגיל שזה לא קורה בכלל, יקרה שהולכים לאותו מקום והילד ייצמד לאמא או אבא בתוקף ויסרב ללכת בלעדיהם.

ילד שלא מוכן ללכת לבית ספר ובדרך כלל הולך בשמחה (זה יכול להיות מיליון סיבות, ממש לא דוקא סביב פגיעה, אבל חשוב לתת לילד תחושת ביטחון ולהתערב באופן שיניח את דעתו כדי שיחזור ללכת בשמחה).

ילד מדווח על כאבי בטן חוזרים ונשנים ונשללה סיבה רפואית, לפעמים יופיעו כשצריך ללכת למקום שבו מתרחשת הפגיעה.

ילד גמול נקי שחוזר לפספס/ חולם חלומות רעים ומתעורר בבהלה. ועוד סימנים נפוצים שמעידים על טראומה אפשרית.

ודבר אחרון, בנושא האמון באנשים וכמה לסמוך- אני יותר בגישה שלא צריך כל היום להזהיר ילדים, ולנסות בעצמי להיות עם עין פקוחה, ולא לאפשר נקודות תורפה משמעותיות בלו"ז. ואם יש נקודות תורפה שאי אפשר בלעדיהן, לראות איך אני מפזרת סביבי וסביב הילד את המידע שאני אדע אם יקרה משהו. נגיד, אם הילד מאחר הביתה לשאול בקבוצות רלוונטיות אם מישהו ראה ולצאת בעצמי לעשות סיבוב במקומות שיכול להתעכב בהם (בית הספר, מגרש, גני שעשועים). להיות בית שבו יש זמנים שלא יוצאים לחברים ומקפידים על זה, או שאם רוצים חברים בשעות מסוימות זה רק אצלנו או רק בזמנים מוסכמים ואצל חבר ידוע מראש וכו'.

ודאי תקשורת טובה ומכילה שלא יפחדו לשתף גם בארוע מטלטל.

האזהרות אצלי יגיעו רק לפני מקרים ספציפיים מועדים לפורענות: טיול עם שינה מחוץ לבית, שינה מחוץ לבית בלי טיול וכד'. ולתת לילד דרך פעולה אם קורה משהו חריג. לדוגמה בטיול למי לפנות, מה להגיד בגדול, ולציין שאם יהיה צורך לא לשמור על השינה שלי, אני מעדיפה לקום באמצע הלילה לקחת את הילד שלי למקום שירגיש בו טוב מלישון כל הלילה ולדעת בבוקר שהוא סבל בשקט.

ותפילות.

ולסיום, זה נושא שלמרות כל הפירוט אני לא יודעת אם הצלחתי להעביר את האיזון שהוא דורש, (ולא שמישהו הבטיח לי שזו דרך מושלמת ואף אחד לא יגע בילדי) ובסוף- יש מציאות שלא תהיה בשליטתנו (אולי המצב היחיד שלא, הוא רק אם ניצמד לילדים שלנו 24/7 ואז נאבד שפיות כולנו), וישאר לנו לסמוך על הקדוש ברוך הוא שומר פתאים.

מקוה שהועלתי

לא ממש יודעת איך להסביר הלכ לבן שלי. בן בכור. בן 4.

אולי אני יקח באמת קורס מוגנות. מפחיד ממש.

אם הוא לא רוצה לתת חיבוק ונשיקה לסבתא זו זכותו, לא לחייב. אם יש חשש התולעים או משהו וצריך להסתכל להזכיר שזה מקום פרטי שלא מראים לכל אחד.

חוץ מזה אני ממש מזכירה שמקבלים ממתקים מאנשים רק באישור של אבא ואמא, זה נראה לי ממש מקום מסוכן.

לא חושבת שנכון לדבר על תסריטים גרועים בגיל הזה, העולם טוב בסך הכל.

ומה את מגדירה כזרים?

אדם שכל שבת עובר ליד הבית כשאנחנו בחוץ מחכים לבעלי ואנחנו אומרים לו שבת שלום, נחשב זר? מבחינתי כן אבל מבחינת הילדים לא

לא כ"כ זול

ואגב גם ברמי לוי יש כבר פחות ערבים (יש, אבל פחות) והם מעסיקים הרבה עובדים זרים עכשיו.

היו תקופות שסיימנו מטרנה כל 5 ימים..

וגם כל שלב מטרנה נועד לחצי שנה בערך, אז אם קונים לשלב שעכשיו זה עוד 9 חודשים כבר לא יהיה רלוונטי גם ככה (לא אסון להשתמש בשלב נמוך יותר, אבל לרוב לא מגיעים לשם) 

היה לי דימום חזק רק בחודשים הראשונים אח"כ התאזן לגמרי

והייתי משתמשת בטמפון + פד בימים הראשונים שהזרימה חזקה

לא מתחברת לטמפונים בכלל

תודה רבה

אני עם מירנה הורמונלי וכמו פרח,

בהתחלה היו לי דימומים ארוכים כבדים + חגיגה של דימומים בין וסתיים (ברמה שהצלחתי לעשות הפסק ויום למחרת שוב מחזור)

אחרי שלושה חודשים בערך התאזן לגמרי.

למזלי אין לי דימומים בין לבין

שמחה ממש שהתאזן אצלך

מקווה שילך וירגע גם

זה אחת התופעות המעצבנות של התקן.

שמה 2 פדים גדולים, מחליפה הרבה פעמים.

ממליצה לנסות ללמוד שיטת שרמן,  לי עוזר חלקית.

עזבי שקר לי ואני חלשה על כל הדם הזה שאני מאבדת

טוב אלך לחפש את הפדים הכי גדולים בסופר פארם

איכות חיים אחרת

לפחות בלילה

את יכולה לנסות את הכי קטן ולבדוק אם את מסתדרת

אני בלי טמפון הייתי מתחרפנת כמויות של דם

והרגשתי שאני לא מצליחה להשתלט על זה חח

כמובן טצפון עם פד ביחד

ולהחליף בתדירות ממש גבוהה

אפילו כל חצי שעה בהתחלה לפחות

כן אני לא מכירה את התדירות הזאת בכלל

זה חדש לי

לאחרונה גיליתי שיש לאולוויז פדים יותר גדולים מהכחולים של הלילה, אז קניתי אותם ומאז המצב יותר טוב. שמה אותם כמעט לאורך כל הוסת.

האמת שאחרי הלידה הקודמת שמתי התקן לא הורמונלי והיה דימום חזק (אחרי שנה נגיד מאז שחזר המחזור זה התמעט)

ועכשיו אני בלי התקן (אחרי שנה וחצי הנקה כזה חזר המחזור ועדיין מניקה) וגם יש דימום חזק.. אז לא יודעת מה התרומה של התקן בכלל..

אחפש אותם

אצלי בוודאות לא היה ככה אף פעם

מעניין מה יהיה אחרי שאוריד אותו

לא יכולתי עם הדימום הכבד. עשה לי ממש רע. וגם לקח לי מלא זמן להיטהר ואז ריווחתי עם פרימולט נור..

ברגע שכבר חודש אחרי חודש לקחתי פרימולט נור הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

גלולות לא מתאימות לי

בנתיים ההתקן בסדר חוץ מהדימום המוגזם הזה

אני פסע מלשים את התחתון של קוטקס של אחרי לידה😅

לגמרי מבינה..

גם הגלולות לא היו לי מושלמות בכלל.. והיו להן תופעות לוואי אחרות..

אבל עיניין של סדרי עדיפויות.. מה מול מה בכל פעם...

יש יום אחד של דימום מאד חזק

משתמשת בפד 100% כותנה שמחזיק ספיגה גם ל12 שעות ביום כזה

אשמח גם לשמוע פירוט לגבי זה.

הייתי משתמשת פעם בתחתוניות 100% כותנה חדפ והיו מתפרקות די מהר..

לרוב צריך רק גופייה שסוגרת, אז קניתי גופיות חצי..

עברתי ללבוש רק חצאיות ארוכות, מבד כותנה גס (לא רק ג'נס. בכל מיני צבעים) או סטן. למעלה אני שמה בעיקר טישרטים כי מניקה וזה הכי נוח. אבל משדרגת עם צעיף/ ג'קט יפה מעל

מוסיפה שראיתי מיני קורס של סטייליסטית חרדית וממש התחברתי, שינה לי את ההסתכלות על איך לנהל את המלתחה שלי. יכולה לשלוח קישור בפרטי - אין לי אחוזים או משהו, פשוט אהבתי מאוד ונעזרתי ממש

בסגנון של הבגדים.

בתור חרדית, אני מעדיפה בגד ישר - לכיוון הצר (לא נצמד)

משמלת אובר סייז שעושה תחושה של אוהל 

בכללי כל אחת צריכה למצוא את הגזרה שמתאימה לה ואז למצוא בגדים בגזרה הזאת

לי מתאים הרבה שמלות/חולצות שנחתכות גבוה (בסגנון של שמלות הריון) והלמטה רחב יותר, ואז מצד אחד זה לא שק ויש גזרה, ומהצד השני זה מטשטש את המותניים

ראיתי שיפה לרחבות חולצה וחצאית רחבה רגועה עם חגורה ומעל עליונית עם או בלי שרוולים לטשטוש ולעגל את המראה.

אישית אני אחרי חודשיים מההריון ןדי בהלם מהעליה של הגוף ואני נראת בטטה.

אז לובשת כמה עליוניות שנשארו מאיפה שהוא שם מההריון בהמשך אולי שאחזור מהחל"ד אולי כן אנסה ללבוש חצאית וחלוצה 

וזה מבאס אותי ממש

מרגישה ענקית עם דברים אחרים

ובגדים מההריון ענקיים עליי

אשמח לקישורים

יש בדיקות שעושים רק לאחד מבני הזוג כי אם אחד לא נשא אז גם אם השני נשא אין לזה משמעות.

אבל יש בדיקות אחרות שגם אם רק אחד מהם נשא זה מעלה את הסיכון משמעותית.

אני הייתי מסתכלת על זה בתור השתדלות הכרחית עבור הדורות הבאים.

בעבר היה שרשור על בדיקות גנטיות ונכתבו שם דברים ממש חכמים, אולי אם מישהי תמצא היא תקפיץ.

זה מחלות שרק אם שני בני הזוג נשאים יכול לצאת עובר חולה.

בעבר האישה הייתה נבדקת, אם הייתה נמצאת נשאית היו מתקשרים כדי שהבעל יבוא לבדיקה.

לפני כשנה נכנס סקר מורחב מאד שכולל המון גנים, ולכן הסיכוי להימצאות מוטציה הוא גבוה,

מבקשים משני בני הזוג לבוא לוקחים דם לשניהם אבל בפועל בודקים קודם את הדם של האישה, רק אם היא נמצאת נשאית בודקים את הדם של בן הזוג. וכך בני הזוג מקבלים תשובה משותפת .

זה מוריד את הלחץ במקרה שהאישה נמצאת נשאית מכיוון שהיא מקבלת תשובה רק אחרי שבן הזוג נבדק.

כמו כן אין קשר בין הבדיקה לבן לסקר הגנטי.

בודקים דברים שונים לגמרי

שיהיה בהצלחה!!!

אצל אחות סקר בקופםה או גנטיקאי בבית חולים?

ואם יש נגיד רק לגבר נשאות למחלה (גם כזאת שמושתקת), למה לא בודקים מראש גם/רק אותו?

לק"י

אני כל פעם חושבת שנעשה, ובסוף לא מגיעים לזה.

ואני תוהה אם יש תועלת לעשות אם מסיימים עם ההריונות (בהנחה שנגיע לזה, שנולד הילד האחרון ולא עשינו....).

במידה וחלילה תגלו שיש נשאות, תוכלו לבדוק את הילדים ספציפית לנשאות שגיליתם אצלכם

וככה לפתור את הבעיה עבור הנכדים

לא חושבת?

כשמדברים על מחלות רצסיביות (שזה מה שבודקים בסקר שעליו אנחנו מדברים פה) - אין שום משמעות לעצם זה שהאדם נשא.

למעשה, יש המון אנשים שהם נשאים לאיזושהי מחלה רצסיבית (אולי אפילו כמה) וזה לא משהו שמשפיע על שום דבר בחיים שלהם, כל עוד הם לא נושאים לבן זוג שגם הוא נשא לאותה מחלה.

לכן זה גם לא משהו ש'מטפלים' בו. גם אם אני אדע שאני נשאית למחלה מסוימת, אני לא אתחיל בתהליך של PGD וברירת עוברים כדי לא להוריש להם את הנשאות. כי גם אם אני אוריש להם את הנשאות, הם יהיו בריאים כמוני. זה ישנה להם רק בשלב בחירת בן הזוג.

חולה.

כמו למשל יש כמה סוגי סרטן, סכרת סוג 2 (אולי גם 1 אני יודעת על סוג 2)

אולי כדאי לשאול מישהו שמבין בזה.

אחד מספיק בטוחה אילו מחלות בודקים שם, ומה המשמעות של נשאות רק של ילד מבני הזוג.

ובכל מקרה זה קצת יותר מורכב לעשות ברירת עוברים במקרה כזה.. במקרים כאלה בדרך כלל מדריכים לעקוב או לנתח ניתוחי מנע וכו.

ובכללי יש הבדל בין סקר גנטי שבודק מחלות רצסיביות לבין בירור גנטי שבודק גם מחלות דומיננטיות, מוטציות וכו שיכולים להשפיע גם אם רק אחד ההורים נשא להם.

סליחה שהגבתי לך ולא בשרשור הכללי..

רק אם יבואו עם בני זוגם בעז"ה. אין שום משמעות לנשאות סתם כך

אין משמעות לנשאות של הגבר כל עוד האישה לא נשאית לאותה מוטציה.

בודקים את האישה קודם כי מוטציות על כרומוזום X אצל האישה יכולות להיות משמעותיות גם אם הגבר אינו נשא (בהורשה לבנים) .

בודקים גם מחלות כמו הx השביר, שהילד יכול לחלות גם אם יש אותה רק לאמא.

לכן גם בודקים קודם כל את הדם של האם ורק אם יש בעיה בודקים את של האב

להיות נשא למחלה גנטית

זה לא פשוט בגיל 40 לחטט בדנא 

הרי ברור שיותר מפחיד ילד חולה...

בכל אופן, אפשר שתעשי את ראשונה ואז אם את נשאית למשהו, שיעשו לו את הבדיקה הספציפית וזהו

(ואני דוקא מבינה את החשש שלו. זה לא שכלי, ועם רגש קשה להתווכח).

אקסום לילד?

ואם יעלו על משהו אז להריץ אותכם?

(אני לא באמת מבינה בזה)

השתנו מאז,

כשמנסים לאבחן את הילד מריצים 'טריו אקסום', אקסום משולש, בודקים את הילד ושני ההורים יחד.

מה שהסבירו לנו, לפעמים מוצאים באקסום אזור שיש בו שוני, אבל זה שוני שהגיע בתורשה מההורה. ואז במידה וההורה בריא, יודעים שהשוני הזה הוא לא המקור לבעיה. זאת אומרת מכיוון שחלק מהממצאים לא מובנים עד הסוף, יש להם משמעות רק בהשוואה להורים.

אין לי מושג אם על זה פותחת השרשור מדברת, היא לא כתבה שהם מבצעים אקסום אלא סקר.