בס''ד

זה באמת מאד מבלבל... וכמו @תיתי2 כתבה בתגובה החכמה והמקיפה שלה, לפעמים מרוב מודעות לנושא אפשר לפרש כל הרגשה ירודה רגילה בסך הכל וחולפת - כדיכאון. ומצד שני, אם זה כן דיכאון, חשוב לתפוס את זה כמה שיותר מוקדם ולא להזניח... הקטע הוא שזה לא משהו שניתן לבדוק עם בדיקת דם פשוטה, כמו משהו גופני.

לפני כמה חודשים כתבתי שתי תגובות למישהי ששאלה את עצמה שאלה דומה. אני מקווה שזה יוכל לעזור גם לך:

זאת התגובה

וזה ההמשך שלה

לגבי השאלה ''איפה אפשר לבדוק את זה?'', אני חושבת על כמה כיוונים אפשריים:

- ארגון ניצ''ה (בעיקר לאור העובדה שאת עדיין אחרי לידה בסך הכל)

- היום, בעקבות הקורונה, קופות החולים מספקות ייעוץ פסיכולוגי חינמי (מדובר בכמה שיחות, אני זוכרת משהו כמו 5)

- התייעצות עם רופאת המשפחה, אם יש לך אחת כזאת שאת אוהבת וסומכת על שיקול דעתה, גם בנושא הזה

- פנייה ישירה לפסיכולוגית פרטית

- מסלול של בדיקה עצמית: לסגל לעצמך כמה שינויים ולבדוק אם זה משפיע עלייך לטובה ופותר את העניין. זה משהו ששווה לנסות כל עוד את לא מרגישה במקום מסוכן (לצורך העניין אם הרגשות שלך ממש קשים, או אם את עם מחשבות אובדניות וכאלה נשמע שכדאי לפנות לגורם מקצועי טוב בהקדם).

בכל מקרה, הייתי רוצה להגיד (או להזכיר) לך משהו:

המשאב הכי יקר שיש לך בכל העולם, זו את עצמך!

כמה פשוט, אבל זה משהו שאנחנו נוטות לשכוח יותר מדי פעמים.

אנחנו עמוסות בטירוף ובין כל המחויבויות האמתיות (והמדומות) של החיים, אנחנו שוכחות ש''אני'' זה גם משאב.

''אנייי88'' היא משאב!

וכמו כל משאב, הוא לא אינסופי, אלא מוגבל.

בדיוק כמו הכסף בחשבון הבנק שלכם או הזמן שעומד לרשותכם.

זה המשאב הכי-הכי-הכי יקר שלך כי ממנו תלוי כמעט כל השאר.

כל עוד את ''קיימת'' (במלוא מובן המילה), יש לך אפשרות לסדר המון המון דברים בחיים שלך ושלכם.

ולהפך, ברגע שמשהו בך נפגע חלילה (גופנית או נפשית), זה משפיע לרעה על הכל בערך.

איך שאני קוראת אותך, את במקום שהמשאב ''אנייי88'' מאותת שהוא עובר לכתום-אדום.

תראי, זאת תקופה שהמון אנשים (כולנו?) איכשהו בקצה. זאת הייתה (ועודנה) שנה לא פשוטה בהרבה מאד היבטים. הסגרים. ההרגלים שהפכו ללא רלוונטיים. המרחק מהקרובים לנו. החששות. ברמה הבריאותית. ברמה הכלכלית. השהייה הממושכת של כל בני המשפחה יחד, כשזה דבר שלא הורגלנו לו לפני זה. אי הוודאות, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן... יהיה בידוד? תהיו הקלות? תהיו החמרות? יסגרו את בתי הספר? יתפתחו? ואת - את עוד ילדת בתוך כל זה!!! לידת קורונה!

בנוסף לכל זה, את עובדת במשרה מלאה!, יש לך בית לנהל, זוגיות להשקיע בה, טיפול בילדייך, וכל זה כשיש לך תינוקת ברקע (אגב היא ישנה בלילות? כלומר: את ישנה בלילות?). ובטח עוד כל מיני דברים נוספים שלא כתבת כאן.

כל זה יוצר המון-המון-המון עומס על המערכת הפנימית. וכשיש יותר מדי עומס, לפעמים 'המכונה' מסרבת להמשיך להתקדם. כנראה על מנת לשמור עלינו, כי היא מבינה שאם נמשיך ככה בכל הכוח - בסוף אנחנו עלולים למצוא את עצמינו עם מנוע שרוף. המכונה נעצרת עד שהיא מקבלת את המנוחה לה היא זקוקה. או את הדלק לה היא זקוקה. או גם וגם. (מנוחה ודלק יכולים להיות: זמנים לעצמך, יותר שעות שינה, אוכל יותר מזין, דברים שעושים לך כיף, התאווררות וכו').

זה דומה לפלאפון שהסוללה שלו כל-כך נמוכה שאפשר לחייג ממנו רק שיחות חירום. יש עדיין תפקוד, אבל הוא מינימלי. 

לפעמים במקרים כאלה קל יותר לתפקד בעבודה מכיוון שזה דורש פחות משאבים מהבית. כמו בשיר 'אלוף העולם':

''אני אלוף העולם בלאהוב
קודם את עצמי, אחר כך בבמה וברחוב
הכי קשה לתת למישהו קרוב''

או במילים אחרות: במצב שהצרכים שלנו לא מסופקים היטב, אנחנו נדאג לעצמינו (לפחות כמה שנצליח). ואז אולי יהיו לנו כוחות להיות כאן בשביל אנשים שאנחנו לא יותר מדי קרובים להם ברמה הרגשית (מקום העבודה, הפורום...). כי באופן פרדוקסלי הרבה פעמים קל יותר להעניק לאנשים רחוקים יותר. וכשזה מגיע סוף סוף לבית, לילדים, לבן הזוג --- הכל כבר נגמר, אין יותר פניות, אין יותר כוחות, הסוללה על סף כיבוי.

במקרה כזה, כשאת במצב כתום-אדום, אני חושבת שחכם לנסות לעשות חשיבת עומק ולהתחיל לבצע שינויים בחיים שלכם. גם כדי שתחזרי להרגיש טוב, וגם כדי שזה לא ידרדר עוד חלילה. 

יתכן ששינויים בחיים שלכם זה דבר שייראה לך או לכם בלתי אפשרי. אנחנו רגילים לחשוב שאין אפשרות לשחק עם חלקי הפאזל של החיים שלנו. עד שהצלחנו להנדס את הדברים כפי שהם היום! אבל מצד שני, כשהמצב הנוכחי כבר לא עובד טוב, זה הזמן לצאת מאזור הנוחות ולהעז לנסות נוסחאות חדשות. לחפש מה הכי מעייף ומתיש אותך ולנסות למצוא לזה פתרון. לחפש את מה שהכי מטעין ומשמח אותך ולמצוא דרך שתקבלי את זה באופן תדיר מאד. לעשות השתדלות, להתחיל להזיז כמה דברים בעצמינו, ובמקביל לבקש מהקב''ה שהוא כבר יעזור לנו לסדר את השאר. יש לו מיליון כלים ברשותו, והוא באמת יכול לסדר הכל-הכל. 

אני מקווה שתמצאי את כל התשובות לשאלות שלך ובעיקר שתרגישי טוב בקרוב מאד!!!!! בהצלחה!!! ❤❤❤

נב: יש לי הסתייגות קלה לדברים של @תיתי2 ❤. ממה שאני מכירה לא כל דיכאון מחייב טיפול משולב של שיחות ותרופות. מקובל להגיד שבהרבה מצבים טיפול משולב כזה הוא אכן הכי יעיל. אבל יש גם מקרים שאפשר להחלים ללא שימוש בתרופות. תלוי בעוצמת הדיכאון, תלוי ביכולת של המתמודדת לנקוט בצעדים חילופיים (כגון פעילות גופנית מאומצת בתדירות גבוהה) וכו'.

בס''ד

שבוע טוב יקירתי,

ב''ה שאין מחשבות אובדניות, זה כבר משהו ענק ומרגיע מאד. בספר הוא כותב שהשאלון נכון לאותו היום שאת ממלאה אותו והוא מציע לחזור עליו פעם בשבוע בערך, כי אלו רגשות - וכידוע רגשות משתנים מעת לעת.

מה שאת מתארת, שהדבר הראשון שנפגע זה הזוגיות, זה דבר מאד הגיוני לטעמי. את ממש צודקת כשאת אומרת שלטפל בילדים, במידה רבה, זה עדיין החלק ההישרדותי שלנו. לפעמים גם זה נפגע, אם אנחנו שחוקות מדי. אבל הגיוני שלרוב נקדיש את מעט הכוחות שנותרו לנו קודם לילדים שלנו, ורק אז נתפנה לזוגיות. לא שזה נכון בהכרח (לפעמים כן ולפעמים פחות). אבל זה טבעי בסך הכל. כי הילדים יותר זקוקים לנו ברמת הצרכים המאד בסיסיים שלהם. וגם כי הם לא עושים איתנו חשבון ודי דורשים את שלהם, בין אם נרצה ובין אם לא.

אינטימיות (רגשית וגופנית) מצריכה פניות. מרחב. כוח. אולי לא בתחילת הנישואין, כשהכל עדיין חדש ולא צריך הרבה כדי לרצות להיות בקרבתו של השני (בכל המובנים, שיחות, בילויים משותפים, אישות וכו'). אבל כשהזמן עובר, ובמקביל גם המחוייבויות מתרבות (מספר הילדים שעולה, העול הכלכלי שגם גדל בהתאם הרבה פעמים וכו'), קשה לאינטימיות להתקיים בצורה מספקת בלי שנקדיש לה משאבים - זמן, פניות, מקום, אנרגיה...

מה שאת כותבת, שאת מרגישה בסוף היום שכולם קיבלו, ורק הזוגיות נותרת ללא מענה, זה דבר מאד רווח. מה שכן, את מאד צודקת לראות בזה משהו חסר. זה חסר לשניכם ובצדק. כי בעקרון, זוגיות טובה, זוגיות 'קיימת', זה דבר שמאד מאד ממלא ומשמח. וכשזה לא נמצא לאורך זמן, זה פוגע בכל אחד מאיתנו, במרקם בינינו, ובסופו של דבר גם בבית כולו. 

אז יש כאן סיטואציה קצת מורכבת - מצד אחד כל המשאבים כבר מנוצלים (על-ידי העבודה, הטיפול בבית, הטיפול בילדים, הדברים שהקורונה מנחיתה עלינו וכו'...). ומצד שני את לא מקבלת מספיק מקום לעצמך. וגם הקשר ביניכם לא מקבל מספיק מקום. אבל מאיפה הם יקבלו, אם אין יותר משאבים? רק שתדעי שאני כל-כך מבינה את הסיטואציה הזאת. כל-כך, כל-כך. כל מה שכתבת בתגובה שלך ממש עשה לי צמרמורת כי אנחנו באופן אישי נמצאים בשבועות האחרונים במקום די דומה.

יש לאפרת צור סרטון מדליק בו היא חוזרת על איזושהי תיאוריה מוכרת של מרצה אחד מאוניברסיטה אחת. המרצה מראה אוסף של אבנים בכל מיני גדלים לסטודנטים שלו ושואל אותם האם לדעתכם הכל יכול להיכנס לצנצנת שמונחת על השולחן. לאחר מכן, המרצה מכניס את כל החול לצנצנת. ואז את כל האבנים הקטנות. ואז את כל האבנים הבינוניות. וכשבסוף הוא מגיע לאבנים הגדולות, אין יותר מקום והן לא נכנסות. המרצה מרוקן את הצנצנת ומתחיל למלא אותה, רק בסדר ההפוך: קודם את האבנים הגדולות, ואז את הבינוניות. כשזה התור של האבנים הקטנות, הן משתחלות בין האבנים הגדולות והבינוניות ונופלות פנימה. מגיע התור של החול... נדמה שהצנצנת כבר מלאה עד אפס מקום. המרצה מתחיל לשפוך בכל זאת, לאט לאט. וראו זה הפלא, גרגירי החול מוצאים את דרכם פנימה, ממלאים את הרווחים הקטנטנים שיש בתוך האבנים מכל הגדלים.

זה משל מדהים לחיים. האבנים הגדולות הן הדברים החשובים לנו באמת. גרגירי החול הם הדברים חסרי החשיבות באמת. וביניהם יש דברים בעלי חשיבויות שונות. כשאנחנו מעמיסים את החיים שלנו בגרגירי חול, באבנים קטנות ובינוניות, מתישהו הדברים היקרים באמת נשארים בחוץ. המפתח הוא להכניס לפני הכל את האבנים הגדולות. זה לא תמיד טבעי לנו. במקרים רבים זה לא טבעי לנו בכלל. אבל זה מה ש, בסופו של דבר, הכי משתדלם. כי מה יש לנו באמת, חוץ מעצמינו, האיש שלנו, וילדינו?

אז כמו כל משל, זה רק משל. קל לספר, קשה יותר ליישם. גם לנו קשה למצוא ולבצע את ההתאמות המתאימות בתקופה האחרונה. אבל זה במודעות ומנסים... משדלים וגם מתפללים על זה. כי באמת במאת שזה מה שחשוב בחיים. אנחנו. כל אחד מאיתנו לכוד, והביחד שלנו... ''כי הם חיינו''... 

***

לגבי הסוף... איך המחשבות האלה מוכרות לי!

באופן אישי, עם השנים, למדתי לסמוך על הגוף ועל הנפש שלי. זה לימוד שלם, כי גם אני לגמרי יכולה לשאול את עצמי אם מה שאני מרגישה לגיטימי או תוצאה של פינוק. אבל אחרי שהתנסיתי הרבה מאד פעמים, גיליתי שכמעט בכל מצב הגוף והנפש צודקים. ומתי אני מגלה את זה כל פעם? ברגע שאני חוזרת להרגיש טוב. 

לדוגמה, עכשיו אני חולה, כבר יומיים. קשה לי לתפקד. קשה לי להיות עם הילדים. קשה לי לעמוד וכו'. יש לי כאב כזה בכל חלקי הגוף אבל מצד שני אין לי חום וגם בסולם מ-0 עד 10 עוצמת הכאב היא רק 2-3. אז אולי אני יכולה לדחוף את עצמי יותר? לשטוף כלים? להשכיב את הילדים אני? לפנות את השולחן? ואולי אני סתם מגזימה כשאני מקשיבה לכאב שלי ומתנהגת כמו משהי חולה ואני לא באמת חולה? אבל אני כבר יודעת. אני כבר יודעת שכשאני ארגיש טוב, אני שוב אצליח להסתער על כל המשימות האלה. וכשזה יקרה ויהיה לי קל, אני אקבל בדיעבד תשובה לשאלה שלי. הייתי באמת חולה. זה לא היה פינוק.

או בהריון, כשקשה לי לקלח, וקשה לי ללכת, וקשה לי לנשום, ואני כל הזמן צריכה לנוח, ויש לי בחילות... אני מפונקת? או זה קושי אובייקטיבי? זאת שאלה ששאלתי את עצמי ללא הרף בהריון הראשון, השני והשלישי. אחרי הלידה השלישית, כשחזרתי את עצמי, ביקשתי מבעלי להזכיר לי איך הייתי בהריון ואיך חזרתי לתפקוד מלא אחר-כך. ובהריון הרביעי (בזכות אותה הבקשה מבעלי וגם הרבה מאד בזכות הפורום), כבר פשוט קיבלתי את עצמי עם שלל החולשות שלי ושיננתי לעצמי שזה יעבור עם הלידה בע''ה. ילדתי, התאוששתי קצת, וראיתי שאני שוב מסוגלת! לקלח! ללכת! לנשום רגיל!! לתפקד בלי לרבוץ על הספה! ושאין לי בחילות כלל. קבילתי, עוד פעם - תשובה בדיעבד. זה לא היה פינוק. באמת שלא הרגשתי טוב בזמן ההריון.

ונפשית, אני רואה את זה כשאני יוצאת לזמן אישי. זה משהו שאני עושה מדי יום. שעה אחת לעצמי. יש ימים שאני לגמרי על הקצה. ואז אני יוצאת לזמן אישי וחוזרת 'מתודלקת' . אני שוב יכולה בכיף להצחיק את הילדים כדי להסיח את דעתם ממריבה, יש לי כוח לאמבט את הקטן, לערוך את השולחן, לצחצח לכולם שיניים (גם כשהם לא רוצים), לבשל בערב וכו'. ואז אני שוב מקבלת - בדיעבד - את התשובה לשאלה שלי. באמת הייתי עם סוללה ריקה. עובדה שכשקיבלתי זמן טעינה חזרתי ''חדשה''...

מקווה שכל זה עובד. מתפללת ששתינו נצליח להחזיר אזונים טובים ובריאים לבתים שלנו בקרוב בע''ה. ושתחזרי להרגיש טוב מאד בקרוב!! בהצלחה רבה רבה יקרה ❤❤

בס''ד

לגבי ה-B12 והברזל, מעולה שאת מטפלת / בודקת!!

פעילות גופנית זה דבר שעשוי לעשות לך המון טוב. להוציא אגרסיות, כמו שאת כותבת וגם לשחרר אנדורפינים, שהם הורמונים שבין השאר משפיעים המון על מצב הרוח. זה צעד פשוט ומעולה-מעולה כשחושדים בדיכאון / או סתם מרגישים לא משהו / או כמניעה של מצב רוח לא טוב. מחזקת אותך ממש בזה!

איזה כיף זה הפידבק הזה שקיבלת מהמורה! טפיחה גדולה על השכם!!

בשמחה בשמחה ותצליחי בע''ה!!! שמחה, שלווה ונחת בעזרת ה', וכל שאר הברכות! 💕

בכל מקרה, אם את חושדת בדיכאון, כדאי לך להתייעץ עם איש מקצוע

יש כאלה שאני יודעת בחוץ טוב להם ובבית פחות טוב,

אולי תתחילי לקחת משהו טבעי וזה יעבור לך, תנסי או

את חותם הטבע או טיפות הרב, אולי זה יעבור לך, ואם

זה ממשיך תתייעצי עם מומחית לעיניין,אבל נראה שזה

כבר יעבור לך בעזרת השם.

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הוא בנה על חופש יותר ארוך

אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים

טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

אם אמרתי משהו ונקטעתי אני מצפה שיחזרו ויבקשו לשמוע את ההמשך

ולא! אז או שאני אתעקש להמשיך את מה שהייתי באמצע או שמה שקורה בדרך כלל - אתייאש

ואצלי זה בחיים לא יקרה,  אני מחזיקה בראש כל אחד שרוצה לומר לי משהו

זה מתסכל ומבודד

/ לפרוק קצת

אני חייבת לספר לך משו ואני צריכה שתקשיבי לי?

כשהחברה מתקשרת לספר על עצמה הגיוני שהיא תהיה פחות קשובה למה שיש לך להגיד (במידה וזה המקרה)

או שהוא חלק מהקשיים?...

אם באמת את לא מצליחה לעורר הקשבה אצל הקרובים לך, אז אולי אפשר ללכת לטיפול רגשי - שם ההקשבה מובנית...

בכל אופן, את נשמעת אישה מהממת שכיף להיות חברה שלה! מקווה שהסביבה שלך תלמד להעריך אותך באמת ולתת לך גם את מה שאת צריכה❤️

אבל עשיתי עם זה עבודה פנימית והגעתי לתובנות מעניינות דווקא על עניין ההקשבה בשבילי

ולמה דווקא זה משתקף אליי באופן הזה...

ואני עוד עובדת על זה אבל בהחלט כשהתחלתי להקשיב יותר בצורה הנכונה ולא רק לשמוע כדי להסיק/לתת את העצה הנכונה/לפתור בעיה וכו'

אז משהו השתפר באיך שמקשיבים לי ובשיחות באמת היה שיפור וכן אני מצליחה להחזיק שיחה על עצמי בלי להרגיש שאני לא מעניינת

היא יכולת גבוהה

הגיוני שרוב האנשים פחות מקשיבים

וגם זה תלוי ברמת העניין של האנשים בך

יכולת ההקשבה שלך לא קשורה ליכולת של אחרים

(אני בררנית ביחס לאנשים שאני משתפת אותם

הם צריכים להיות גם עם יכולת תקשורת מספיקות וגם עם רמת עניין במה שאני מספרת)

ובכלל לא גדלתי בבית "מקשיב"

ככה שהתרגלתי לא לשתף.

הייתי הכותל המערבי של כולם.

האמת היה מעניין לשמוע נבכי נפש של אחרים.

אבל כן זה מוכר כשמישהו נמצא בקצה סקאלה הוא מסגל סוג תקשורת מסויים וקשה לעשות את המעבר בצורה טבעית.

אבל זה בהחלט אפשרי, הרמב"ם דיבר על זה.

"דרך האמצע".

אני חושבת שאצלי השינוי היה כשהתחלתי לדבר עם אנשים אחרים, תוך מודעות שאני רוצה שיח משותף ולא רק להיות כותל, לא עם אלא שהכירו אותי כ"מקשיבה הלאומית"

איתם היה יותר קשה לעשות את הסוויצ

כי שני הצדדים התרגלו לדינמיקה מסויימת.

וגם כתיבה עוזרת לסדר את המחשבות, לי זה לפעמים גם עונה על הצורך.

תנסי להתחיל ככששואלים אותך מה נשמע, לענות משפט שהוא מעבר ל"הכל הסדר"

אבל הוא גם לא כבד מדי

למשל: ב"ה סיימתי בעבודה פרוייקט, איזה כיף להיות אחרי.

או ב"ה, עוד מעט סוף שנה, מתכוננים לחופש הגדול.

או הייתי אתמוח באירוע, היה מעולה וכיף אבל אני עייפה טילים.

כשתתרגלי, תראי שפתאום אנשים שואלים עוד שאלה מתוך עניין ולא רק נימוס וככה לאט לאט יוצרים דינמיקה גם של שיתוף ולא רק של הקשבה.

מן הסתם צריל גם למצוא את האנשים שיש להם תגובות תומכות ולא מייבשות.

שבכל דינמיקה יש שני צדדים.

ומאחר ואין לך יכולת לשנות את הצד השני, את כן יכולה להתחיל לשנות את הצד שלך- ופחות להקשיב ויותר לשתף.

לפעמים קל יותר לברוח להקשיב כי לשתף יכול להיות חשוף ומלחיץ. אי אפשר לדעת מה הצד השני יחשוב עלי אחר כך... ואז יותר קל להקשיב מלדבר. וגם לדבר על עצמך יכול לגרום להרגשה של 'אני לא מספיק טובה', כאילו את לא בסדר שאת לוקחת 'זמן במה' מהחברה שאיתה את מדברת.

אז אם זה מדבר אלייך, אלה דברים שאת יכולה לעבוד עליהם מול עצמך- שמותר לך להשמיע את הקול שלך, שאת חשובה מספיק, ושיהיה בסדר גם אם תשתפי.

ובינתיים, ממליצה ממש להיות האוזן הקשבת של עצמך. כמה שזה נשמע מגוחך, ממש לשבת עם מחברת/מחשב ולכתוב את הדו שיח הדמיוני שהיית רוצה שיהיה-

'יואו, אנונימית, מה שלומך היום?'

'האמת שממש קשה לי.'

'אוי, מה קרה אהובה?'

וכו' וכו'.

תכתבי לעצמך את מה שבא לך לשתף אחרים.

זה גם מרגיע קצת את הצורך, וגם יאמן אותך לשתף.

ניסיתי כל מה שכתבתן

אני מדברת על מצבים קיצוניים מאוד שהייתי בהם

ומתקשרים לשאול לדוגמה לשלומי והופ זה עובר לשיחה עליהם..

על מה שהם עוברים ולפעמים זה אפילו לא מתקרב לקשיים שלי ואני מוצאת את

עצמי מקשיבה

אז לצערי התחלתי לסנן מלא מלא

או שיש את המנומסות שכן שואלות לשלומי ואז שופכות על עצמן בלי לעצור

אם מישהי אחרת תתקשר לאותה אישה, היא גם תדבר רק על עצמה?

אם התשובה היא חיובית אז באמת כדאי למצוא חברות אחרות.

אם התשובה שלילית- זה סימן שיש כאן דינמיקה בין שתיכן שיוצרת את הסיטואציה. וזה אומר שאת יכולה לשנות את הצד שלך- וזה ישפיע גם על הצד השני.

(ובין השורות, אני רואה שאת הרבה פעמים משווה בין 'רמות סבל'. כאילו רק מי שיש לו קשיים מרמה מסוימת 'זכאי' שיקשיבו לו. אבל אני בטוחה שתסכימי שכל אחד זכאי להקשבה. וגם את לא צריכה לסבול בשביל שיגיע לך שיקשיבו לך).

זו לא הייתה כוונתי...

התכוונתי שאם כרגע אני לצורך העניין עם בעיה סופר גדולה

את לא יכולה להתקשר כביכול לתמוך בי ובסוף לעבור לסיפור שלך שמה לעשות,הוא כרגע לא העניין כי אתם בבית ואני לא נניח בבית חולים.

בזמן ש-אני- בתוך הבעיה כרגע וזקוקה נואשות לתמיכה....

זה בקטע רפואי,אז תנסי להבין את הראש אם את קצת מכירה או שמעת

האמת שזה היה נשאיר בי טעם מריר של אכזבה.

מניחה שגם אותך זה מאוד אכזב.

אני יכולה לספר לך שמכרה טובה שלי איבדה את בנה הקטן. אין יום שאני לא חושבת עליה. באמת.

וכשהיא באה לפה לפעמים, אני בעיקר מדברת על שטויות שקרו לי.

כי הבנתי שלשאול מה שלומך זה רק יטריף אותה עוד יותר.

והבנתי שאולי הכי כדאי לשדר קלילות, כדי שהיא לא תרגיש שבמחיצתה כולם נעשים כבדים.

לפעמים אנשים מדברים על עצמם דווקא בגלל שהם לא רוצים שהזולת ירגיש לא בנוח עם עצמו.

אבל אם הזולת פותח בנושא מסוים, בוודאי שיש ציפייה להתעניינות.

התעניינות זה שדר כל כך בסיסי של אכפת לי ממך. מה שאתה אומר חשוב לי..

אם אין התעניינות כזאת, באמת התחושה היא שאני אוויר כלפי השני...

גם במצבים הכי מאתגרים שלי אני משדרת אופטימיות וטוב

ואולי זה מה שגורם לכך שאני פשוט מקשיבה בסוף.... גם אם

אין ביכולתיי

עגלות מעולות במחיר יחסית זול

לדעתי אפשר למצוא דברים מעולים ביד 2, אם את הולכת לראות את העגלה בעצמך לפני שקונים לוודא שהיא מצב טוב. אבל לפני זה לבדוק מחירים של עגלות חדשות שלא תמצאי את עצמך משלמת מחיר של עגלה חדשה מסוג קצת זול יותר על עגלה יד 2...

קניתי חדשה לפני 7 שנים והחזיקה 4 ילדים נמרצים ביותר

אם היינו שומרים עליה יותר טוב (לא משאירים בחוץ לחסדי הגשם והשמש) יכול להיות שהיתה מחזיקה עוד אחד

מהממת וגדולה יחסית ככה שמתאימה לא רק לתינוק קטנקטן, מאוד נוחה לתפעול

לגבי מה לבדוק, תראי עם עצמך כמה את מתעסקת עם העגלה וכך לבדוק שזה נח

נגיד אם יש מלא מדרגות לעלות אז עגלה יותר קלה

אם יש רכב זה אחרת..

בעיקרון זה משהו שמופיע במפרט הטכני של כל עגלה באתרים.

אינגליזינה-אהבת חיי, ענקית, נעימה לתינוק, עם אופציה של הגבהה של המזרן וזה מעולה לפליטות ולילדי ריפלוקס,

היגוי, עבירות מעולים...

גגון יעיל, סל תחתון ענקקק

יציבה

החיסרון - לקיפול צריך לפרק את האמבטיה (סל שכיבה) מהשלדה, ורק השלדה מתקפלת, והאבטיה לא.

פעם זה היה המצב היחידי, היום יש אמבטיות שמתקפלות... לא התנסתי

השאלה אם היא לא גדולה מדי ותופסת מקום?

אני עברתי 2 ילדים עם ספורטליין, הייתה לי מצוינת, נוחה, יציבה, אמבטיה- לא קטנה מידי ולא גדולה מידי.. מצוינת.. 

החיסרונות- לי אישית היה קשה לכבס אותה (אני יודעת שיש אפשרות, אבל זה ממש דורש לפרק אותה וזה היה לי קשה מידי) , הדגמים הישנים- צריך לפרק את האמבטיה מהשלדה- פחות נוח ממה שקיים היום בשוק- מתקפלות יחד עם האמבטיה.. 

בדיוק הייתי ביום שישי בקניון וראיתי- אמאלה ממש התאהבתי.. אם היה לי תקציב הייתי קונה בלי לחשוב בכלל, 

במיוחד אם עולים במדרגות- שמה את הילד במנשא ואת יכולה עם יד אחת להרים את העגלה וגם את התינוק.. 

אני עם מדרגות והייתי עולה ויורדת 3 פעמים.. פעם אחת מרימה את הילד, פעם שניה את האמבטיה, ופעם שלישית את השלדה. הייתי נקרעת! 

במחיר מצוין (3,700 ראיתי בשילב ) נוחה ופרקטית 

אומרים שסייבקס קלילה- אבל היא יקרה, מעל 6,000 ש"ח 

בהצלחה! 

אבל לא יודעת אם יש לה יתרון משמעותי על ספורטליין, והמחיר כן יקר משמעותית.

היא גם מאד עדינה.

אם את הולכת לרף הגבוה של המחירים אני ממליצה יותר על בוגבו שידועות כעמידות ויש להן דגמים קלילים.

אם לא אז ספורטליין זה מעולה.  

למשל אם את או בעלך גבוהים אז כדאי לחפש עגלה יחסית גבוהה כדי שיהיה לכם נוח

האם תצטרכו להעלות במדרגות או לא (אפ כן אז כדאי גלגלים אחוריים יחסית גדולים, יותר נוח להעלות ככה)

האם יש רכב, ואם כן מה גודל הבגאז'

מגבלת מחיר (גם ביד2 עגלות של מותגים "נחשבים" יעלו יותר מעגלות אחרות)

עוד נקודות לשים לב אליהם- גודל (עגלה ששוקלת משמעותית פחות בדכ קטנה יותר ופחות נוחה ומרווחת לתינוק), משקל, צורת קיפול ועוד.

אני גם מהממליצות על ספורטליין פשוט כי אני חושבת שהיא די ממוצעת אז מתאימה להרבה צרכים-

לא מאד כבדה אבל גם לא קלה שכבר אין יציבות

יש מספיק מקום לתינוק

קיפול נוח

ומחיר מעולה.

אבל גפ לספורטליין יש היום כבר כמה דגמים. למשל הפולד הוא קליל יותר וקיפול יותר נוח אבל הוא גם צר יותר

אז אם תצליחי לדייק יותר את הצרכים אז אולי נןכל להמליץ לך פה גם יותר ספציפית.

(אני באמת חסידת ספורטליין אבל נגיד לאחותי שהייתה צריכה עגלה קטנה יחסית שתיכנס למעלית אצלה, המלצתי על עגלה אחרת)

האמבטיה גם מתקפלת, ככה שמגיעה לגודל ממש קטן ואני חושבת שהיא נחשבת לקלה.

יש לה סל תחתון גדול והיא יציבה (אני הולכת איתה גם על אבנים וכו)

היא שוקלת שמונה קילו

אם גרים בלי מעלית בקומה גבוהה צריך לקחת את זה בחשבון

קלה ממש שוקלת כמו טיולון כמעט 7.3 קילו

קלה לקיפול ונוסעת מעולה בכל דרך

ויציבה גגון ענקק

ממ ש אוהבת אותה

החסרון- כשהטיולון כלפי ההורה קצת פחות קל לקפל

קשה להוציא לכביסה..התיאשתי

קלה ממש (זה היה הדבר הכי משמעותי מבחינתי),

גלגלים גדולים אז עולה מדרגות יחסית בקלות

היגוי נוח.

שימשה אותנו עכשיו ילדה שלישית ועדיין מעולה.

לא זוכרת לגבי הכביסה של הטיולון אבל האמבטיה מתפרקת כמעט לחלוטין לכביסה (אני חושבת שהיא מתפרקת לגמרי אם מפרקים בורג אחד, לא היה לי מספיק חשוב לנסות).

אני חושבת שהיא די דומה לספורטליין אבל יותר קלה.

ואני פחות אוהבת סייבקס- לטעמי היגוי מזעזע, גלגלים קטנים וממש לא נוחה במדרגות (גם בכל מדרגה הכי קטנה כמו עליה מהכביש למדרכה).

אבל יש לי את הדגם הראשון טייגר. מאז יצאו עוד דגמים והמחירים עלו. לא יודעת אם הייתי קונה היום במחירים האלה.

השתמשתי לשני ילדים. כולל בטיולון בלי לקנות טיולון אחר. היא קלה, בשלב האמבטיה ממש מרגיש שהיא מרחפת מרוב קלילות... כשעגלות אחרות בד"כ כבדות יותר באמבטיה.

גם הטיולון נוח כולל לילד גדול. נוסעת גם בדרכים משובשות.

הקיפול לא מאוד קטן. במיוחד אם יש לכם תא מטען קטן ברכב.

הטיולון מתקפל עם המושב לשני הצדדים.

ואחרי כל זה בשורה תחתונה, אגיד שלפני שקונים עגלה, תגדירו לכם מה הצרכים שלכם- כמה נוסעים איתה ברכב וכמה ברגל או תח"צ. האם יש הרבה מדרגות בדרך הביתה. האם נוסעים בטרמפים וצריכים לקפל מהר וקטן? האם צריכים חיבור גם של סלקל. האם אתם אנשים גדולים/גבוהים כך שיתכן והתינוק יצטרך אמבטיה מרווחת? וכו. 

לא להשקיע הרבה באמבטיה, ובטח לא בעגלה ראשונה.

אמבטיה משמשת לתקופה קצרה, ולפחות חצי ממנה זה חופשת לידה ונמצאים בעיקר בבית.

אחר כך עוברים לטיולון אז לשים שם את הדגש...

במקום לקנות אמבטיה יקרה שלא בטוח תתאים לצרכים שלך בהמשך, ואחר כך לעבור לטיולון זול כדי לשמור על העגלה היקרה -

ממליצה לקחת עגלת אמבטיה נחמדה מיד2 או אפילו אגורה, ואחר כך לקנות טיולון טוב, נח ומתאים לצרכים שלכם.

(ממליצה על טיולון טאי טאי של ביבה)

ממש ממש נוח פי מליון מטיולון.... אז כל אחת ושיקולה.

(ישנים על הבטן נורמלי)

ולגבי זה שבקושי יוצאים מהבית-

א. גם אישי ופחות נכון עבורנו

ב. אנחנו משתמשים מלאאא באמבטיה גם בבית... וכשנוסעים וכאלה זה משמש כלול לתינוק ממש... 

שהרבה פעמים משקיעים הרבה בעגלת אמבטיה משולבת, ואחר כך קונים טיולון נוסף בזול.

בעיני עדיף להפוך את הסדר ולתת יותר דגש על הטיולון - שמשמש יותר זמן ושימוש בו מורכב יותר, ביחס לאמבטיה..

אני רואה הרבה נשים שקנו ללידה הראשונה עגלה מושקעת ויקרה מתוך מחשבה על האמבטיה ואחר כך נתקעו איתה, לא לבלוע (כי היא לא התאימה לצרכים) ולא להקיא (כי איך אפשר להיפטר מעגלה כל כך יקרה).

זו ההמלצה שלי, תיקח הפותחת ותראה אם מתאים לה.

אני משקיעה בכל אחד מהם, כמה שנכון לי. חא עושה תחרות

מה חשוב לך יותר, מקרר או מכונת כביסה? צריך את שתיהן וקונים כל אחד לגופו

ומרדף בכל מקום אחרי חלבון חלבון חלבון. והתחלתי בעודף משקל אז בכלל.. ודייי לא באלי.

דוחפת בכח לחם "בריא" במקום הלבן בסנדוויץ' לעבודה

וחביתה וכו'

כי צריך כי אומרים כי חייב

כשבעצם.. קיץ. חם לי כללל הזמן

רוצה קר מתוק נקודה.

ואם מבושלת אז פסטה מנחמת לעצבים

(ניסיתי מעדני חלבון ןכאלה.. אמאלה לא יודעת איך כולם גומרים על זה את ההללל ואיזה טעים. דוחה. לא מצאתי משו שהצלחתי לסיים חצי. וגם למה זה כזה ענק כל קוםסא?! חחח);

גם ניסיתי וזה מגעיל

אבל משקה חלבון כן טעים

למשל, סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל חריף. הרבה מיץ לימון מלח שמן זית. בריא ממש וטעים. וסתם ככה כשבא לי אוכל של בחוץ זה יכול לתת איזה תחליף

אולי אם טוסט אז תיקני לפעמים טוסט נקניק? נקניק אמיתי (ולא נקניקיה) זה נראה לי לא נורא, וזה יוסיף לך קצת חלבון.

או אולי לעשות בטוסטר טוסט פתוח עם שמן זית וזעתר מעל, ואז לאכול עם טחינה או עגבניה מעל, במקום טוסט גבנ"צ?

או שווארמה, את בקטע? אפשר או לקנות אמיתית, או לקנות תבלין לשווארמה/לגריל ואז זה מוסיף טעם של מונוסודיום גלוטמט שזה תכלס מה שאת מחפשת

אולי לעשות צ'יפס בתנור מירקות שורש שתפרסי ממש דק, ואז זה כן נותן איזה טיגון ומלח וכו אבל קצת יותר גיוון?

ואם רק לאחרונה את מתחילה לאכול, אז את בטח ממש בחולשה. אז רק אם יש לך או למישהו כוחות להשקיע. אם לא, את עושה את הכי טוב שיש לך :-*
ותשתדלי לקחת את המולטי ויטמין, ואולי אפשר להתייעץ על תוספים נוספים שיעזרו לגוון לגוף את המרכיבים

הכנתי כל יום ארוחת צהריים מושקעת לעבודה, וכשהגיע הזמן לאכול זרקתי הכל לפח וקניתי מנה חמה מהמכולת ליד 😅 ברמה שהבוס שלי שאל אותי למה כל הג'אנק 😂

תרגישי בסדר עם עצמך, העיקר שאת מצליחה לאכול משהו

לאכול עוד דברים.

כרגע תאכלי מה שעושה לך טוב ונותן לך תחושת שובע

בשעה טובה

לא שיתפת הרבה במסע, אבל החזקתי אצבעות מרחוק..

חיכיתי לבשורה המשמחת הזו!

שיהיה בשעה טובה בקלות ובשלום.

ממש,ממש מרגש 🧡❤️🩵💚💙💛

לפני כמה ימים כבר היה נשמע לי ממשהו שכתבת וכ"כ קיוויתי בשבילך❤️

שיהיה בשעה טובה!❤️

בשעה טובה, איזה יופי

בקלות ובידיים מלאות

האמת אני מתרגשת מממשששש

בע"ה שהכל ילך בקלות ובבריאות!!!

לשתיכן ולכולן כמובן!

והעיקר - בידיים מלאות💕💕

ממש מרגש!

שיהיה בקלות ובידיים מלאות

הריון תקין, עגול ומשעמם!

שלך מספיק נוזלים

בהמשך אולי זה ישתפר (ואולי לא...)

בתקווה שהבחילות יפחתו עוד מעט...

אבל תשתדלי כמה שאפשר לאכול בריא יותר, ירקות, גבינות רזות

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

היא בדקה גם את הקאיה (שאמורה להיות אוניברסלית ולהתאים לכולם כביכול) ואמרה שבגלל המבנה שלי אם הייתי קונה אותה בלי להגיע לתיאום היא אשכרה לא הייתה מונעת בכלל כי צוואר הרחם היה נשאר חשוף לגמרי!

אז רק חשוב לדעת כשקונים את הקאיה שיש אולי לא סיכוי גבוה אבל סיכוי כזה שהיא בכלל לא מתאימה לך לגוף ובעצם לא תמנע או תמנע בסיכויים הרבה פחות טובים וכו'...

ובלי קשר אני לא ממליצה על דיאפרגמה

מוזמנת לחפש בכרטיס שלי כתבתי כמה פעמים... אם את לא מוצאת תכתבי אנסה לראות בהמשך היום אם יש לי זמן למצוא את הדברים שכתבתי או לכתוב שוב...

אני אחרי לידה הלכתי שוב למתאמת ליתר בטחון,

אבל תכלס הרגשתי לפני שהצוואר מכוסה ושהיא יציבה בפנים. וזה גם מה שהיא בדקה

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

אני בקופת חולים כללית וממש הייתי רוצה לדעת איזה רופאה מתעסקת עם זה

הבעיה שהתקשרתי למרפאה בבני ברק והם אפילו לא ידעו מה זה דיאפרגמה כבר מתביישת להתקשר שוב 🙈

מישהי יכולה לעזור???

כי אני מאוד מתעניינת בזה אבל אין לי חשק כרגע ללכת למתאמות פרטיות (פחות בגלל העניין הכספי)

המידע היחיד שמצאתי ברשימות של המתאמות על רופאה שמתאמת זה-

שירין שיראזיאן - ברכה

רופאה מומחית במיילדות וגינקולוגיה התמחיתי בבית החולים אסה\'ר – שמיר, רופאה בכירה ביחידת אם ועובר (הריון בסיכון) ועוסקת בליווי הריונות בסיכון בביה\'\'ח ובקהילה. בעלים של מרפאת לליב, מרפאת נשים ייחודית בנס ציונה המעניקה שירותי רפואה במקביל לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בוגרת לימודי המשך אונ ת\"א ברפואת גיל המעבר תיאום דיאפרגמה במרפאת לליב

03-3747663

הכשרה ע"י: בבית החולים אסה\'ר – שמיר

סוג התאמה: חד/ דו שלבי

אבל יכול להיות שהרשימות האלה לא מעודכנות או שיש רופאות שלא מופיעות ברשימות האלו

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

אבל החזקנו הרבה שנים בלי.

הכנסנו בעיקר בגלל תקופות מילואים ארוכות שהגדולים שמרו על הקטנים, אבל לא היו מספיק גדולים כדי לבשל בעצמם אוכל של ממש.

היו פה גם מנות חמות כי הילדים התלהבו. לשמחתי מיצו את זה מהר.

כל עוד מצליחים להחזיק עם אוכל אמיתי זה בוודאי מבורך.

גם אם תחליטו בעתיד  להכניס זה לא מבטל את היתרון בתקופה שלא היה.

אבל חושבת שאם זה עוזר ולא אוכלים באופן רבוע / לעיתים קרובות מידי זה בסדר גמור.

וגם זה קנינו לעצמאות פעם אחרונה וזה עדיין במקפיא .

שניצל תירס יותר מבוקש אצלנו,  גם אני אוהבת.. אבל ממש ממש לא קונים קבוע. קנינו גם בעצמאות וכשנגמר לא קנינו עוד.

מלוואח קניתי בהריון הקודם שלי, לנפילות. ופה זה נגמר

נקניקיות בשריות.

זה אחד הדברים הבודדים שהילדים אוכלים.

דברים אחרים אנחנו לא קונים.

לא יודעת אם יאהבו אצלי.

הרבה פעמים ארוחת צהריים לא כוללת חלבון. כי הילדים לא אוכלים. או שאני מכינה ורק אני אוכלת.

שניצל תירס אוכלים פה כל הזמן.

אפילו ביניים לפעמים כשקצת רעבים.

נקניקיות או שניצלים מוכנים אוכלים פעם בשבוע.

במלחמות יותר.

לפעמים לעמוד להכין אוכל עושה אותי עצבנית.

אותי באופן אישי.

אז אני מעדיפה לתת נקניקיות ולהיות שמחה ורגועה מלטגן שניצלים מההתחלה (המשימה הכי קשה ביקום בערך לדעתי) ולהיות עצבנית פחד.

כלומר גם מה שיש זה לא שאוכלים מהכל כל יום כל היום

אלא בערך פעם בשבוע ויותר...

מבחינתי זה ממש בסדר

בוחרת את הסוגים שיותר חלבוניים ויחסית פחות מעובדים.

כי זה לא בריא פשוטו

אם אומרים לך שהנזק היא איטי ולאורך זמן יכול לשבש אותך במערכות הכי קריטיות בגוף היית המתפתה לקנות את זה לבני ביתך?

מסכימה לילדים רק בזמנים מיוחדים כמו בטיול/על האש

אבל בשוטף בבית לא קונה

אני מכינה להם שניצל תירס ביתי וזה פשוט ואפשר להקפיא

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

והיום החליטה שמספיק רגוע להישאר בצפון...

מתפללת לטוב

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מחפשת רופאה נעימה להכנסת התקן.

כתבו פה פעם על ד"ר תמר שלם אבל עד שהצלחתי להגיע למזכירה שלה גיליתי שהיא לא מקבלת בשעות שאני אוכל להגיע, אז מחפשת עוד המלצות.

(ואפשר לקבוע אליה גם אם אני לא בלאומית? היא מקבלת דרך עוד קופות או בפרטי?)

מקבל בירושלים ובית שמש

הוא מקבל פרטי, אבל יש החזר מלאומית על רוב הסכום (לאומית זהב).

על תמר צור שמעתי המלצות להכנסה.

אבל היא הפסיקה לקבל בשילה אם הבנתי נכון.

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

היה לי איתה חוויה לא טובה

אבל כן מכירה הרבה שמרוצות

אני יודעת שיש נשים שלא מתחברות אליה כי היא 'קרה'.

בעיניי דווקא היא מאוד מקצועית, ואני אוהבת שהיא ממש מסבירה את הרציונאל של מה שהיא עושה.

וכמובן, זה שהיא דתיה ויודעת להיזהר ולשמור מוכתמים גם מוסיף.

(התחלתי לפרט יותר אבל לא רוצה להיות חשופה לתביעה או משהו)