איסור הוצאה נלמד משני הפסוקים, בשבת (צו: ) ובעירובין (יז: ). וראה בעירובין שם בתוס', ובתוס' שבת (ב.).

וכן לרוב הדעות איסור תחומין הוא דרבנן, ולא ממש נלמד מפסוק זה, אלא רק בתור אסמכתא בעלמא.

 *ביום השביעי.

הגמרא בשבת צ''ו ע''ב אכן לומדת איסור הוצאה: "הוצאה גופה היכא כתיבא? - אמר רבי יוחנן: דאמר קרא 'ויצו משה ויעבירו קול במחנה...' ".

אבל הגמרא בעירובין י''ז ע''ב לומדת איסור תחומין ובמפורש לא הוצאה: "דתני רבי חייא: לוקין על עירובי תחומין דבר תורה... אמר רב אשי: מי כתיב אל יוציא? אל יצא כתיב" (וכאן גם מפורש שהאיסור הוא מדאורייתא ונלמד מהפסוק למלקות - כלומר לא אסמכתא. ולכן גם פסק כך הרמב''ם).

נכון שהתוספות מקשים ממקומות אחרים ומלשון 'הוצאה' (ואחד התירוצים הם שהפסוק השני שמופיע בעירובין עומד בשביל שני האיסורים), אבל זה לא מופיע בשום צורה בגמרא בעירובין (אלא כאמור - זה תירוץ לגמרות אחרת) אלא בדיוק להפך. בשום מקום בגמרא איסור הוצאה לא נלמד מהפסוק של "אל יצא איש ממקומו" - זה רק בתוספות.

התוספות לא מפרשים כך בגמרא, גם לדבריהם אין משמעות הגמרא שהוצאה נלמדת מ'אל יצא'. אלא שאם לא נלמד ממנו איסור תחומין (ע''פ סוגיות אחרות ש'תחומין דרבנן' ובניגוד לגמרא דנן) ממילא הוא עוסק בהוצאה (שלא כפשט הפסוק, וגם לזה מתייחס הרמב''ם). תקן אותי אם אני תועה אבל הם לא מזכירים אף גמרא שכן דורשת את הפסוק הזה על הוצאה, פרט לגירסה במספר ספרים במסכת הוריות. כך שכוונת הגמרא זה בטח לא.

כלומר: הפסוק לא עוסק כלל בהוצאה אלא רק לפי התוס', וגם לשיטת התוס' שהפסוק עוסק בהוצאה זה לא נלמד בגמרא אלא מכלל זה שהפסוק לא עוסק בתחומין מוכרח שהוא עוסק בהוצאה.

אכן כך דעת הרי''ף (שמיישב את הסתירה לכאורה בין 'תחומין דרבנן' לבין הסוגיה כאן על פי הירושלמי - כפי שמסביר הרמב''ם במשנה תורה) וגם דעת רב שמואל בר עלי גאון בחליפות תשובותיו עם הרמב''ם בדין ההליכה על הנהרות שם שניהם מסבירים כרי''ף (ומוסיף הגאון שהפירוש הזה שמופיע בריף "מה שזכרוהו בעלי הפירושים ובעל ההלכות שכולן הסכימו שתחומין דאוריתא י"ב מיל ופחות מי"ב מיל דרבנן ועל זה נאמר בתלמוד תחומין דרבנן").

לכן לא ברור למה נפסק על פי התוס' והרא''ש ולא על פי שני עמודי ההוראה - הרי''ף והרמב''ם.

כמובן שאלפיים אמה הם גדר דרבנן (שלא כר''ע) אבל איסור תחומין הוא דאורייתא - כמו שעוף בחלב הוא גדר דרבנן אבל איסור בשר בחלב הוא דאורייתא, וכמו כל שאר הרחקות דרבנן לאיסורי דאורייתא.

בעקבות דברי רב שמואל בר עלי עשיתי חיפוש קל בגאונים:

בה''ג, רב אחאי בשאילתות ורב שרירא גאון בתשובה (בקובץ אחר התשובה היא בשם רב האי) פסקו שתחומין דאורייתא, בגלל הגמרא בעירובין. לא מצאתי אחד שפוסק שתחומין דרבנן.

בה"ג:
"ומאן דמסגי טפי משני אלפים אמה בשבת מלקינן ליה, דתני רבי חייא (עירובין יז ב) לוקין על עירובי תחומין דבר תורה" (הוא פוסק כר''ע שאלפיים אמה דאורייתא. לענ''ד כל הגמרא כאן היא כשיטת ר''ע וכבר עמד על כך הרי''ף, או לכל הפחות דברי ר''ח גם אם רב אשי התייחס אפילו לשיטת חכמים ולא לר''ע ור''ח דעימיה, אבל לכאורה בה''ג הבין ממהלך הגמרא שאף רב אשי נקט כר"ע וממילא הלכתא כבתראי והלכה כר''ע).

שאילתות:

"ומאן דמסגי טפי מאלפי' אמה בשבת מלקינ' ליה דתאני רבי חייה מלקין על עירובי תחומין מדברי תורה" (כנ''ל).

רב שרירא / רב האי: 
"מי שיצא חוץ לתחום בשבת במזיד מלקין ליה דתני ר' חייא (עירובין יז ב) מלקין על עירובי תחומין דבר תורה דכתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי".

התוס' כן מפרשים כן בגמרא, שבין לר' יונתן ובין לרב אשי נלמדת הוצאת מפסוק זה של 'אל יצא', כמפורש בדבריהם. ורק נחלקו מהי המשמעות העיקרית שלו.

ואני מתקן אותך כבקשתך - בנוסף לסוגיא בהוריות, התוס' גם הביאו גמ' בפסחים שלמדה לאיסור הוצאה מפסוק זה.

ואיני יודע היכן מצאת שנפסק שי"ב מיל הוא גם מדרבנן. עי' בב"י סי' שצז ובלשון השו"ע בסי' תד, שמשמע יותר שפסק כדעת הרמב"ם ודעימיה.

ושוב, אני אמדתי את דעת השואל, מסתימת לשונו, שאין כוונתו להיכנס לחילוק זה של י"ב מיל, אלא דיבר על איסור תחומין היותר שכיח דהיינו אלפיים אמה, ובזה כתבתי שהוא מדרבנן, ולכן אם יש לימוד מפסוק, להלכה הוא אסמכתא בעלמא.

הם לא מפרשים זאת במשמעות הגמרא, אלא על אף משמעות הגמרא. כשהגמרא מביאה את הפסוק היא מתייחס אך ורק לעניין תחומין.

לגבי הגמרא בפסחים - שני דברים:

א. לא מדובר שם באיסור תחומין, מה שנלמד שם הוא איסור הוצאת קרבן פסח, או ליתר דיוק פרטי איסור הוצאת קרבן פסח. כלומר שגם אם הפסוק 'אל יצא איש ממקומו' עוסק (או עוסק גם, לפי התוספות) בהוצאה - לא מכאן הוא נלמד. והגמרא מעולם לא התכוונה ללמוד משם, אלא מהפסוק השני כמו שנלמד בגמרא בעירובין (מה משמעות לימוד מפסוק אחד ולא מאחר? - א. זה שיש פירכא ללימוד. ב. מה עיקר הדין).

ב. כמו בגמרא בעירובין - גם בגמרא בפסחים הפסוק לא מופיע, רק התוספות הם אלו שפירשו "כתיב ביה כשבת. פי' אל יצא איש ממקומו והיינו אל יוציא דהא תחומים דרבנן". כלומר: הם הכניסו את הפסוק לתוך הגמרא, בעוד שאפשר להסביר אחרת (שלא מדובר בגזירת הכתוב "הוצאה - הוצאה" אלא בבניין אב דיני הוצאה בפסח כדיני הוצאה בשבת, לענ''ד זה גם נשמע כך בלשון הגמרא).

עיינתי בב"י ובשו''ע שציינת - בשניהם לא פסק כרמב''ם, בב"י הציג את דעת הרמב''ם ואחריה את דעת החולקים וזהו. כך גם בשו''ע כתב שמה שכתב הוא לכו''ע ואפילו למי שסוברים שאיסור דאורייתא ("והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל" - כאן הוא מרפרר לתשובת הרמב''ם שהזכרתי לעייל ושציטט, אם כי בטעות משמעותית שכן ייחס את תשובת רב שמואל בר עלי לרמב''ם, בבית יוסף).

ובב''י כתב לגבי המהלך במדבר: "דאפילו בההוא יומא (שמקדש) נמי מותר לצאת חוץ לתחום הואיל ותחומין דרבנן" וכך פסק בשו"ע.

אני התייחסתי לעיקר הדין, ולא לפרטים שלו למה דאורייתא ומה דרבנן.

וזה גם לא משנה מה התחום מדאורייתא ומה מדרבנן כי עניינם של שני האיסורים (הוצאה ותחומין) שונה מאחר וכאמור הם שני דברים שונים.

כך יש לקרוא את הגמרא שם לפי התוס':

דתני רבי חייא: לוקין על עירובי תחומין דבר תורה (משום שנלמד מפסוק 'אל יצא').

מתקיף לה רבי יונתן:... לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין (שהרי מפסוק זה גם למדנו לאיסור הוצאה), וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו.

אמר רב אשי: מי כתיב אל יוציא (אמנם איסור הוצאה אכן נלמד מפסוק זה, אך עיקרו לא בא לכך, שהרי לא נאמר 'אל יוציא')? אל יצא כתיב (שעיקרו של הפסוק בא ללמד על איסור תחומין).

הדרן עלך מבוי. הסתיים הפרק.

אין לימוד הצהרתי דוגמת מנ"ל וכד', אלא אדרבה, יתירה מכך - פשוט לגמרא בתור הנחת מוצא שאיסור הוצאה נלמד משם, ועל בסיס זה מתפרשת כל הסוגיא. 

לגבי הגמרא בפסחים:

כתבת: "לא מדובר שם באיסור תחומין" - מה?? תחומין מאן דכר שמיה? אזלת כל בתר איפכא. אני (וליתר דיוק התוספות) הזכרתי אותה כדי להוכיח שנלמד משם איסור הוצאה.

שוב, הגמרא לא 'לומדת מחדש' את האיסור משם, אלא מתבססת על הנחת מוצא קודמת שהאיסור נלמד משם, ועל בסיס זה מקשה.

הצעתך שלמדה הגמרא שם בבנין אב מוקשה, שכן בנין הוא הוא מכתוב אחד (או משניים), והוא המלמד על למדים שבהם לא נכתב בפירוש, ואילו אתה מציע ששבת, שלא נכתב בה בפירוש הוצאה, תשמש כמלמד בבנין אב על פסח שהוא הלמד, למרות שהפסוק המפורש נכתב בו. וכלפי ליא? ובנין אב מהיכן?

לגבי פסיקת ההלכה:

זה קצת מוזר שהפכת את הקושיא עליי. ניזכר בהשתלשלות האירועים: אתה הצהרת שלא נפסק כהרמב"ם, אני הערתי שלא מצאתי שנפסק כן בפירוש, ואם כבר ישנה משמעות מלשון הפסיקה - המשמעות היא לצד השני. ואז 'הקשת' עליי שאין הוכחה ממה שהבאתי.

נכון שאין הוכחה. ישנה משמעות. ועכ"פ כל כוונתי היתה לומר ששלא כדבריך - אין פסיקה מפורשת בניגוד לרמב"ם.

ועכשיו לגוף דבריי, שישנה משמעות מלשון השו"ע שפסק כהרמב"ם - זו לשונו בסי' תד: "המהלך חוץ לתחום  למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ד' טפחים, הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו; ומה שיהיה בדרבנן, יהיה ספיקו להקל". עין רואה שכתב וציין שדווקא בכל הנוגע לדרבנן יהיה ספיקו להקל, ומשמע שיש היכי תימצי בתחומין לאיסור דאורייתא, וזה רמז עבה מדיי שכוונתו לפסוק כהרמב"ם די"ב מיל דאורייתא. 

על כך שתחומין והוצאה אלו שני איסורים שונים, אין חולק, ולא ע"כ נסובו הערותיי.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה