לצערי לא עסקתי בסוגיה שנים רבות ולכן שכחתי,

אבל למיעוט זכרוני התשובה שיישבה את דעתי היא שההבדל הוא אכן לא בסברא:

כל דפריש מרובא פריש - זה כלל סטטיסטי, לפיו איסור נמדד לפי הרוב ומאחר ופרש מהרוב נהיה במיעוט ובטל.

כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - זה כלל הלכתי, לפיו הקבוע לא יוצא מחזקתו על אף הנחיתות הסטטיסטית (למה? כאן כבר יש סברות - האם זה בגלל שספק דאורייתא עדיין אסור, אם זה כי 'קבוע' הוא חשוב ודבר חשוב לא בטל, אם הקבוע נידון כחלק מהכלל כדין תערובת בניגוד ל'פריש' שנידון בפני עצמו וכו').

שאלתי על הסברא של כמחצה על מחצה דמי, מה שונה מ"רובא פריש"?
 

ההבדל ביניהם הוא לא בסברא - סטטיסטית אין הבדל אם החתיכה פרשה או קבועה - כך או כך היא עשירית מהכלל וזו הסבירות שלה לאיסור.

ההבדל הוא שבקבוע יש דין חמור יותר מבפרש - שבקבוע לא הולכים אחרי הרוב הסטטיסטי.

בדומה לזה (ויש אומרים שהיינו הך) שברייה אינה בטלה ברוב אע''פ שאין בה כזית, ולכאורה היא בנחיתות מול חתיכה גדולה יותר שגם בה אין כזית ובכל זאת עליה יהיה פטור ועל הברייה חייב - אלא שאין הולכים כאן לפי הגודל (אע''פ שכזית הוא גודל ולפיו החיוב) כי יש כאן אלמנט נוסף של ברייה, כך גם כאן יש אלמנט נוסף של קבוע.

השאלה שלי היא למה בקבוע יש דין חמור יותר? ג"ה?

זהו חידוש שחידשה התורה.

האחרונים, לפי המעט שלמדתי, הציעו בזה שני כיוונים:

א. דין ההליכה לפי הרוב הוא לפי האפשרויות (האמת שזו באמת האפשרות של סימפלמן, שדחיתי , היה כתוב לי בסיכום אבל כבר אז לא התיישב לי). לכן, כאשר הספק בתוך החנות יש  לנו רק שני אפשרויות - כשר או טרף ולכן הוא שקול. אמנם ברחוב - לשאלה יש עשר תשובות אפשריות - ואזלינן בתר הרוב. 

ב. דין ההליכה לפי הרוב הוא כמו דין ביטול ברוב. שהטעם (מח') שהאיסור בטל ברוב יען כי אנו מתייחסים אל התערובת כגוף אחד - ולכן מבחינתנו הרוב הוא בעצם כל התערובת - והיא מותרת. ולכן אנו הולכים אחר תשע החנויות - כי רוב החנויות כשרות ממילא מבחינתנו כולם כשרות. אמנם כאשר אנו נמצאים בתוך החנות, הספק הוא גופא על החנות ממש, ואין סיבה להסתכלות גלובלית.

הספק הוא גופא על החנות, אבל אנחנו לא יודעים האם החנות כשרה או טרפה אז יש מקום להגיד שאזלינן בתר רובא... אבל הבנתי את העיקרון.
אם כך, מה העניין שאומרים שר' חיים אמר שהוא לא יודע להסביר את זה? לפי מה שאמרתם זה די פשוט...

בגדול לפי הראשונים נראה שזה עניין של חשיבות (אמנם בגמרא נראה שזה גזירת הכתוב, אבל הראשונים מתייחסים לזה כחשיבות כאמור ונתתי מספר סברות בתגובה הקודמת), שכמו בדין ברייה גובר על עניין הרוב.

הרעיון הוא שלא תמיד הולכים אחר הרוב: יש מקרים שכן כמו "רוב וקרוב" ששניהם עניין של סבירות ולכן רוב מכריע, ויש עניינים שבהם לא הולכים אחרי הרוב כמו ברייה או כמו 'קמא קמא בטיל' שבהם יש דינים שגוברים על הרוב (או שמבטלים את הרוב) - לא בגלל שהם 'חזקים יותר' מצד הסברא והסבירות שבהם ומכריעים את הספק, אלא שכך הדין שבמקרה זה לא הולכים אחרי הסבירות. כך גם במקרה של קבוע שמבטל את הרוב, או בלשון הגמרא "כמחצה על מחצה דמי" (בדומה לזה שכתוב על עד אחד כשר ומאה שאינם כשרים שהם שקולים, והוציאה הרמב''ם בלשון "שעד אחד ופסולין רבים כמחצה על מחצה הם. היו כולן פסולין הולכים אחרי הרוב" - כלומר שהעניין הוא חשיבות ולא עניין כמותי).

לגבי אמנם בגמרא: גם לגזרת הכתוב יש עניין למצוא סברא

אם בעיר יש תשע חנויות שמוכרות בשר כשר אבל בכל אחת מהתשע יש רק עשר חתיכות בשר לכל חנות, ואילו בחנות העשירית מוכרים בשר טרף אבל יש להם מיליון חתיכות בשר למכירה. ומצאת חתיכה באמצע הרחוב.

על פי ההלכה החתיכה כשרה למהדרין

האם הסטטיסטיקה גם תומכת בזה?

וחוץ מזה, נראה יותר הגיוני להסתכל על זה הפוך, שמזה שבקבוע לא הולכים לפי סטטיסטיקה, זה מלמד שכנראה גם הרוב בפריש הוא לא בגלל סטטיסטיקה

פשוט שסברת רוב טבחים או רוב חנויות מתייחסת לכך שפחות או יותר הם מפיקים כמות דומה (יחסית של תוצרת), לעומת קבוע שזה חידוש של התורה (על כל הפלפולים באחרונים שמסבירים).

להרבה פוסקים זה לא פשוט

היא לא ירדה לכמות הסחורה בכל חנות (אני גם מאמין שבזמנם לא היו הפרשים מאוד גדולים אבל זה לא משנה). גם ב'עיר שרובה גויים' לא יורדים לפרטים כמו כמה מהם גברים שהגיעו לפרקם. ייתכן שאומדים לפי חנויות וייתכן שבאמת במקרה כמו שהצגת הולכים אחרי רוב הסחורה, זה לא משנה את העיקרון.

ולא הבנתי למה אתה מתכוון בכך ש'הולכים אחרי הרוב' זה לא עניין סטטיסטי.

האם אתה מתכוון לזה שגם כאן גזירת הכתוב היא ללכת אחרי הרוב ולא בגלל סבירות (הרי מדובר כאן בהכרעת ספק איסור)?

כלומר שאפילו כשהסבירות היא נגד הרוב (באיזה מקרה למשל?) עדיין ילכו אחרי הרוב?

זה פרט משמעותי מאוד, והיא לא חילקה בה

כי הרעיון הוא שהולכים אחרי כמות האפשרויות והצדדים, וכיון שיש תשעה צדדים לכאן ואחד לכאן אז הולכים אחרי זה, כמו במקור של רוב שבו יש רוב דעות, זה לא בגלל שסטטיסטית הרוב צודק (הוא כן?) אלא כי התורה אמרה ללכת אחרי הרוב.

כן, שגם כאן יש גזירת הכתוב ללכת אחרי הרוב כמו שר"ש שקאפ כותב, ולא בגלל רמת הסבירות, (כמו במקרה של רוב בשר לפחות לפי הפוסקים שזה לא משנה, או לדוגמה אם יש 9 חנויות בשר כשר ו1 טרף אבל החתיכה הזאת היא בצורת משולש ורוב המשולשים הם מהטרף ובשאר החנויות רק מיעוט מהחתיכות הם משולשים, מה תהיה דין החתיכה) 

https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=57&id=1690

https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=59&id=1744

ממליץ לקרוא  את שיטת החיד"א. יש לי קושיות וכתוב אותן, אבל באופן כללי היא מסתדרת מעולה.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה