טוב, אז יש לי חברה שכשהיא מוצאת את הזמן לדבר איתי היא הכי הכי מתעניינת וקשובה וגם מעניינת. וכשהיינו רווקות היינו חברות ממש טובות.
מאז שהתחתנה לפני 3 שנים היא כמעט אף פעם לא זמינה כי תמיד יש לה מלא דברים שהיא צריכה להספיק ולעשות. זה מצב תודעתי של עומס, היא לא באמת יותר עמוסה מאנשים אחרים.. יש לה גם כללים כאלו שהיא לא מדברת בטלפון כשבעלה בבית, או בבין הזמנים או כשהילדים ערים. בקיצור כמעט אף פעם.
עכשיו אם היא לא היתה מעוניינת בחברות, היה לי הכי קל. הייתי מעבדת את זה, וגם אם לא, הכעס היה מעודד אותי לנתק איתה קשר לנצח. הבעיה שיום אחד פתאום יש לה זמן והיא משדרת כזו חברות וכזו התעניינות וגם בשיחות תיאום ציפיות שעשיתי איתה היא מבחינתה חברה שלי בדיוק כמו פעם, רק בלי זמן.
וזה גם איכשהו סבבה..
מה לא סבבה?
שלפעמים קורים דברים גדולים, כמו לידה של ילד ראשון, אז גם אז כשילדתי היא מצאה זמן להתעניין באמת רק 3 חודשים אחרי הלידה. ובתור אחת שמגדירה את עצמה חברה ממש טובה שלי, זה מאד מערער.
ועכשיו שברתי את היד לפני כמה ימים. עבר כמעט שבוע והיא פשוט לא מצאה את הזמן להתעניין למרות שעדכנתי אותה. והיא גם גרה באותה עיר שלי. והי, שברתי את היד ואני עם תינוק קטן. אולי לפחות תכתבי לי משהו בהודעה חוץ מהשתיים וחצי מילים שכתבת לפני שבוע?
ושוב, אין לי בעיה שלא תתעניין אף פעם, ואנתק את התלות הסו בצורך שלי בהתעניינות שלה. הבעיה שיום אחד היא תצוץ שוב עם מאסות של התעניינות וחברות ואמפתיה..
מאז שהתחתנה לפני 3 שנים היא כמעט אף פעם לא זמינה כי תמיד יש לה מלא דברים שהיא צריכה להספיק ולעשות. זה מצב תודעתי של עומס, היא לא באמת יותר עמוסה מאנשים אחרים.. יש לה גם כללים כאלו שהיא לא מדברת בטלפון כשבעלה בבית, או בבין הזמנים או כשהילדים ערים. בקיצור כמעט אף פעם.
עכשיו אם היא לא היתה מעוניינת בחברות, היה לי הכי קל. הייתי מעבדת את זה, וגם אם לא, הכעס היה מעודד אותי לנתק איתה קשר לנצח. הבעיה שיום אחד פתאום יש לה זמן והיא משדרת כזו חברות וכזו התעניינות וגם בשיחות תיאום ציפיות שעשיתי איתה היא מבחינתה חברה שלי בדיוק כמו פעם, רק בלי זמן.
וזה גם איכשהו סבבה..
מה לא סבבה?
שלפעמים קורים דברים גדולים, כמו לידה של ילד ראשון, אז גם אז כשילדתי היא מצאה זמן להתעניין באמת רק 3 חודשים אחרי הלידה. ובתור אחת שמגדירה את עצמה חברה ממש טובה שלי, זה מאד מערער.
ועכשיו שברתי את היד לפני כמה ימים. עבר כמעט שבוע והיא פשוט לא מצאה את הזמן להתעניין למרות שעדכנתי אותה. והיא גם גרה באותה עיר שלי. והי, שברתי את היד ואני עם תינוק קטן. אולי לפחות תכתבי לי משהו בהודעה חוץ מהשתיים וחצי מילים שכתבת לפני שבוע?
ושוב, אין לי בעיה שלא תתעניין אף פעם, ואנתק את התלות הסו בצורך שלי בהתעניינות שלה. הבעיה שיום אחד היא תצוץ שוב עם מאסות של התעניינות וחברות ואמפתיה..
. אולי זה יעזור לך בדרך כלשהי... רוצה? אם כן, אספר לך בנקודות, לפי האסוציאציות שקפצו לי כשקראתי אותך.
למה, אם אני כל-כך עמוסה, אני מבלה כל-כך הרבה בפורום... כי חלוקת זמן, זה לא תמיד משהו מתמטי. לכאורה, אם יש לי חצי שעה לכתוב כאן, אני יכולה באותה מידה להרים טלפון חצי שעה לחברה. רק ש, בסך הצרכים שלי, יש לי, באופן אישי, צורך מאד מאד גדול בזמן לבד. לרוב, זמן הפורום שלי נכנס למשבצת הזאת. כנראה שלשוחח עם החברה מפעיל אצלי את אותם האזורים במוח שמופעלים כשאני עם הילדים שלי או בעבודה. אני אוהבת את הילדים שלי ואני אוהבת את העבודה שלי ואני אוהבת את החברה שלי. אבל לפעמים האזור הזה במוח זקוק למנוחה וכשאני יוצאת להפסקה, האזור הזה מקבל את המנוחה הזאת. וכנראה שהפעילות בפורום מפעילה מקומות אחרים במוח / באישיות / בכוחות / במשאבים, ולכן זה מתאפשר לי 
