שקודם כל באמת כל הכבוד לך שאת עושה כזאת מסירות נפש בשביל התינוק!

מותר לך לבכות ולהיות עצובה ולהוציא הכל החוצה.

את תראי שלאט לאט את תצאי מהמשבר ותתחזקי בשביל שתיכם ביחד.

אני מאמינה בע"ה שיהיו לך את כל הכלים להתמודד בהמשך בינתיים זה חדש ואת לומדת לאט לאט

לאסוף את השברים ולקום.

ומותר לך לענות לאחרים ולהגיד שאת קודם כל תתחזקי בשביל עצמך כדי שתיהי חזקה בשבילו

אני מאמינה שבהמשך את תאהבי אותו בכל מחיר אבל כרגע את צרכה את הזמן שלך לעכל את הדברים

וזה בסדר גמור .

אני מאחלת לך מכל הלב שבעה יהיו ניסים וישועות והמון סייעתא דשמיא שתזכי להיות עם התינוק בבית בריא ושלם

גדלות נפש!

שלושה חודשים את באטרף סביב התינוק שלך ורק עכשיו מצאת זמן לתת מקום לעצמך?? 

את אשה מיוחדת מאד!

כל מה שתיארת הוא כ"כ טבעי ומובן ואני חושבת שאת חייבת ליווי של אשת מקצוע.

כשיהיה לך מקום משלך לפרוק את כל התחושות הקשות והתסכול (זה ממש ניסיון עצום!)

תוכלי גם להתמלא בכוחות לעבור את הניסיון הזה.

מאחלת לך הרבה תעצומות נפש ונחת אמיתית.

יקרה!

לא פשוט בכלל לעבור כאלה שנות ציפייה ובסוף להתמודד עם כזאת אכזבה.

עד עכשיו היית עסוקה בלעשות. עכשיו את מתחילה לעכל את המצב החדש והכי טבעי במצב כזה לבכות, לפרוק, להתאבל.

זה סוג של אבל על מה שחלמת ואיננו (ובע"ה גם הוא יגיע!)  ואבל זה תהליך.

אני כואבת איתך וכולנו פה איתך אבל הכאב שלך כל כך גדול שקשה לשאת אותו לבד.

אני ממש ממש בעד שתאפשרי לעצמך מקום לפרוק, לעכל, להשלים עם התינוק המתוק והמאתגר שקיבלתם במתנה ותלכי לטיפול!

מאחלת לך המון כוחות לך, ובריאות לקטני!

כל כך ריגשת אותי... אין לך מושג.

הלוואי שהקב"ה יברך אתכם בשפע של בריאות והצלחה וזרע של קיימא.

רוצה להתפלל עלייך ועל בנך. אם תסכימי להגיד את שמך בפרטי..

שבוע טוב,

את עוברת תקופה קשה מאד,

לען רגשות שלך מובנות מאד.

זה מעייפות.

אולי גם היו ציפיות, ואיפה שיש ציפיות, יש גם אכזבות.

המשפחה שלך צודקת, אבל אני מבינה שכעת קשה לך לשמוע את זה, את זקוקה למילים אחרות.

אולי דברי עם רבנית או חפשי איזה חוג תמיכה. יש חוגי תמיכה לכל מיני נושאים, בטח גם לנושא  כמו שלך.

לשאלותיך.

לפני שאנחנו יורדים לכאן, מראים לנו את החיים שצפויים לנו. זה מה שבחרת.לכן "אני לא יכולה לעמוד בכזה ניסיון!" - מאוחר להגיד. רובינו אומרות את זה לפחות פעם בחיים, אבל זה חלב שכבר נשפך. אל תחשבי על זה.

"למה זה מגיע לי???" - אולי תדעי את זה פעם, ואולי רק אחרי שתחזרי לעולם שכולו טוב.

אל תחשבי על זה.

כן, תבכי, תבכי לבורא עולם שיתן לך הרבה מאד כוח, שתוכלי לעבור ניסיון קשה זה בכבוד. זה לא פשוט. כן, זה דורש הרבה תפילות מהלב. וה' יעזור.

הוא יעזור לך מאד.

אבל אל תרימי על עצמך. זה יזיק לך, יזיק לבן שלך ויפריע לך להתמודד עם מה שעליך להתמודד.

ותסמכי על ה'.

אין לי מושג למה זה לטובתך, אבל הוא יודע מה הוא עושה.

ואל תתביישי בבן שלך. זה בשר מבשרך, דם מדמך, הוא הגיע כי קראת לו. אף אחד אחר לא הגיע, רק הוא. הוא אוהב אותך. הוא זקוק לך.

אין לו אף אחד חוץ ממך.

רק עליך הוא יכול לסמוך.

אל תבגדי בו.

מה זה משנה, איך הוא נראה? יותר חשוב שהוא חולה וזקוק לטיפולים. להשגחה. זקוק לך.

עוד תראי: הוא יגדל ותקבלי ממנו אהבה שאף אחד אחר לא מקבל מהילדים שלו.

תודה שחזרת לעדכן 

איזה כוחות נפש.. איזה אצילות..

מעריצה אותך!!! את כל כך קרובה לה'.. כל כך!

אין לי הרבה מילים מנחמות.. רשמו פה לפניי דברים שכל מילה נוספת מיותרת

רק חשוב לי לומר לך, שה' בחר בך, יש בך את הכוח הענק הזה להמשיך במסע הכל כך מפרך הזה שאין לי מושג איך את עוד רואה את ה' בכל זה ( פשוט וואו!)ולצאת עם חתיכת מדליה! שמבחינתי רק ה6 שנים שעברת מספיקים לקבל לפחות 6 כאלו..

ליבי יוצא אלייך , את ממש מקרבת לנו את הגאולה !! כל זמן שאת מחזיקה מעמד.. ה' רואה , שמח בך, בוכה איתך!

כמו כולנו..

יש לי שכנה מאוד מאוד קרובה שגרתי אצלה ..ויש לה ילדה מיוחדת מאוד..

חוויתי איתה המון המון משברים שעברה

אבל האהבה העצומה שהיא חשה, הכוחות שהיא קיבלה מכל השנים.. זה רק שלה.

וגם שלך.

פשוט מעריצה

הרבה תפילות, שק של תפילות, וכוחות כוחות כוחות!!! את אלופה

איזה ניסיון את עוברת...

ברור שמותר לך להרגיש מה שאת מרגישה זה טבעי וגם מותר לפרוק ולא להקשיב לכל מיני רחשים מחוץ

זה מובן מאוד..

בעז"ה הקטנציק יבריא ויביא לך כזה אור ואושר לחיים.

מותר להישבר אבל גם תדעי שלך הוא הכי זקוק, לכוחות לך, לתעצומות שלך והכי חשוב לתפילות שלך

מאחלת לך שתדעי רק ימים טובים מעכשיו

ושכל שינוי חדש עם התינוק ירטיט לך את הלב ויגרום לך לאושר 

אני קוראת עם דמעות בעיניים.

גם לי היה ילד הרבה מאד זמן בפגייה, ממש לא מה שחשבנו שיגיע עם האוצר הזה.

לא התכוננו לא משפחתית ולא נפשית.

וכל הדיבור על החופשת לידה המפנקת והתשומת לב גם *אליי*, אני כ"כ מבינה ומזדהה, וזה לא מוזר בכלל בכלל בכלל!!!

לידה זה טראומה לגוף, ולפעמים גם לנפש. ועם ילד חולה לוקח המון זמן להתאושש מזה.

לי לקח שנה וחצי עד שהרגשתי שהנפש שלי יציבה אחרי הלידה ההיא..

לי מאד עזר לצאת קצת מכתלי בית החולים. בעלי היה עם הילדון בפגיה, ו2 דודות שלי שהן כמו אחיות באו וישבו איתי בבית קפה סמוך..

לא ממש שיחררתי, אבל זה היה שעה וחצי של חמצן ואוויר (גם לשמוע כל הזמן צפצופים ואחיות ואורות ועירויים וצילומים זה מתיש..)

(ולגבי "מתביישת באיך שהוא נראה": מהרופאים אין לך מה להתבייש, הם ראו המון דברים בחייהם. אם זה בקשר ללשלוח תמונות למשפחה וכו, אני לא הסכמתי לשלוח תמונות שלו מהפגייה. בפנים הוא היה נראה בסדר, אבל הוא תמיד היה ערום/בטן נפוחה ואלפי צינורות, אז ויתרתי לחלוטין והתרכזתי בלאהוב אותו בלי וירטואלי.

ועוד, זה מאד *מאד* קשה לאהוב תינוק בבי"ח. שאי אפשר להחזיק אותו כל הזמן, שהוא לא ממש שלך אלא של כל הרופאים והאחיות, שאי אפשר להאכיל, לקלח, לדבר אליו, למשש אותו בפרטיות. אי"ה שתשתחררו הביתה, הכל יהיה שונה ונעים יותר בעזרת ה')

סליחה על האורך!

חיבוק חזק חזק יקרה.

בס''ד

ואני לא הצלחתי להגיב עד עכשיו, אבל היית בלב שלי כל הזמן הזה.

אני מרגישה שאני כל-כך, כל-כך מבינה אותך! כל משפט שאת כותבת מהדהד לי בלב ופוגש בתוך תוכי הזדהות והבנה. באמת. ומצד שני אני כל-כך רחוקה מלהתחיל להבין אותך, כי הדברים שאת חיה כל-כך ענקיים... אבל נכנסת לי ללב, ממש, ורציתי לכתוב לך. להגיד לך שקראתי אותך... שגם אני מצטרפת לכל הנשים הטובות והיקרות כאן שכבר ענו לך...

אני ממש שמחה שעשית את הצעד הזה ופתחת ניק. ככה תוכלי בעזרת ה' להוציא את הדברים שיש לך להוציא. ככה עוד נשים תוכלו להתפלל עליכם. ולשלוח לך טונות של כוח.

ענו לך דברים כל-כך חזקים כבר. שיתפו מניסיון אישי, נתנו לך עצות ממש חכמות... אני רק רוצה להתעכב על אחד מכל המשפטים הרבים והנוגעים כל-כך שכתבת ❤. כתבת שאת מרגישה שהחיים שלך נגמרו. אני כל-כך מבינה אותך על זה! היית גיבורה אמתית כל התקופה הזאת, יומם ולילה. שזה פשוט לא נתפס.ועכשיו את רגע עוצרת וחושבת - מה מצפה לי, עכשיו, עם ילד חולה? ובטח רצות לך בראש כל-כך הרבה מחשבות ותמונות על העתיד. איך לא, בעצם?

אבל החיים שלך ממש לא נגמרו. 

הם קיבלו זעזוע אדיר, אבל הם מה זה לא נגמרו!

אהובה, מחכים לך מיליוני מיליונים רגעים של אור וטוב - למרות ומתוך הניסיון המאד גדול הזה.

יהיה לך טוב,

יהיה לכם טוב. בע''ה.

יהיו לך חיים, במלוא מובן המילה.

אולי אפילו חיים פי אלף פעמים יותר חיים... ❤

עכשיו הכל סוגר. זה בסדר. זה זמן של אתגר משוגע-משוגע-משוגע. אבל בפינה אחת קטנה של הראש, תזכרי שזה לא סוף הסיפור. תאמיני שעוד המון-המון-המון טוב שמור לך ולכם.

מתפללת עליכם שתזכו לכל הישועות בעזרת ה' ולכל הטוב הגלוי שבעולם. ושולחת לך ים של אהבה!!!

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡