שקודם כל באמת כל הכבוד לך שאת עושה כזאת מסירות נפש בשביל התינוק!

מותר לך לבכות ולהיות עצובה ולהוציא הכל החוצה.

את תראי שלאט לאט את תצאי מהמשבר ותתחזקי בשביל שתיכם ביחד.

אני מאמינה בע"ה שיהיו לך את כל הכלים להתמודד בהמשך בינתיים זה חדש ואת לומדת לאט לאט

לאסוף את השברים ולקום.

ומותר לך לענות לאחרים ולהגיד שאת קודם כל תתחזקי בשביל עצמך כדי שתיהי חזקה בשבילו

אני מאמינה שבהמשך את תאהבי אותו בכל מחיר אבל כרגע את צרכה את הזמן שלך לעכל את הדברים

וזה בסדר גמור .

אני מאחלת לך מכל הלב שבעה יהיו ניסים וישועות והמון סייעתא דשמיא שתזכי להיות עם התינוק בבית בריא ושלם

גדלות נפש!

שלושה חודשים את באטרף סביב התינוק שלך ורק עכשיו מצאת זמן לתת מקום לעצמך?? 

את אשה מיוחדת מאד!

כל מה שתיארת הוא כ"כ טבעי ומובן ואני חושבת שאת חייבת ליווי של אשת מקצוע.

כשיהיה לך מקום משלך לפרוק את כל התחושות הקשות והתסכול (זה ממש ניסיון עצום!)

תוכלי גם להתמלא בכוחות לעבור את הניסיון הזה.

מאחלת לך הרבה תעצומות נפש ונחת אמיתית.

יקרה!

לא פשוט בכלל לעבור כאלה שנות ציפייה ובסוף להתמודד עם כזאת אכזבה.

עד עכשיו היית עסוקה בלעשות. עכשיו את מתחילה לעכל את המצב החדש והכי טבעי במצב כזה לבכות, לפרוק, להתאבל.

זה סוג של אבל על מה שחלמת ואיננו (ובע"ה גם הוא יגיע!)  ואבל זה תהליך.

אני כואבת איתך וכולנו פה איתך אבל הכאב שלך כל כך גדול שקשה לשאת אותו לבד.

אני ממש ממש בעד שתאפשרי לעצמך מקום לפרוק, לעכל, להשלים עם התינוק המתוק והמאתגר שקיבלתם במתנה ותלכי לטיפול!

מאחלת לך המון כוחות לך, ובריאות לקטני!

כל כך ריגשת אותי... אין לך מושג.

הלוואי שהקב"ה יברך אתכם בשפע של בריאות והצלחה וזרע של קיימא.

רוצה להתפלל עלייך ועל בנך. אם תסכימי להגיד את שמך בפרטי..

שבוע טוב,

את עוברת תקופה קשה מאד,

לען רגשות שלך מובנות מאד.

זה מעייפות.

אולי גם היו ציפיות, ואיפה שיש ציפיות, יש גם אכזבות.

המשפחה שלך צודקת, אבל אני מבינה שכעת קשה לך לשמוע את זה, את זקוקה למילים אחרות.

אולי דברי עם רבנית או חפשי איזה חוג תמיכה. יש חוגי תמיכה לכל מיני נושאים, בטח גם לנושא  כמו שלך.

לשאלותיך.

לפני שאנחנו יורדים לכאן, מראים לנו את החיים שצפויים לנו. זה מה שבחרת.לכן "אני לא יכולה לעמוד בכזה ניסיון!" - מאוחר להגיד. רובינו אומרות את זה לפחות פעם בחיים, אבל זה חלב שכבר נשפך. אל תחשבי על זה.

"למה זה מגיע לי???" - אולי תדעי את זה פעם, ואולי רק אחרי שתחזרי לעולם שכולו טוב.

אל תחשבי על זה.

כן, תבכי, תבכי לבורא עולם שיתן לך הרבה מאד כוח, שתוכלי לעבור ניסיון קשה זה בכבוד. זה לא פשוט. כן, זה דורש הרבה תפילות מהלב. וה' יעזור.

הוא יעזור לך מאד.

אבל אל תרימי על עצמך. זה יזיק לך, יזיק לבן שלך ויפריע לך להתמודד עם מה שעליך להתמודד.

ותסמכי על ה'.

אין לי מושג למה זה לטובתך, אבל הוא יודע מה הוא עושה.

ואל תתביישי בבן שלך. זה בשר מבשרך, דם מדמך, הוא הגיע כי קראת לו. אף אחד אחר לא הגיע, רק הוא. הוא אוהב אותך. הוא זקוק לך.

אין לו אף אחד חוץ ממך.

רק עליך הוא יכול לסמוך.

אל תבגדי בו.

מה זה משנה, איך הוא נראה? יותר חשוב שהוא חולה וזקוק לטיפולים. להשגחה. זקוק לך.

עוד תראי: הוא יגדל ותקבלי ממנו אהבה שאף אחד אחר לא מקבל מהילדים שלו.

תודה שחזרת לעדכן 

איזה כוחות נפש.. איזה אצילות..

מעריצה אותך!!! את כל כך קרובה לה'.. כל כך!

אין לי הרבה מילים מנחמות.. רשמו פה לפניי דברים שכל מילה נוספת מיותרת

רק חשוב לי לומר לך, שה' בחר בך, יש בך את הכוח הענק הזה להמשיך במסע הכל כך מפרך הזה שאין לי מושג איך את עוד רואה את ה' בכל זה ( פשוט וואו!)ולצאת עם חתיכת מדליה! שמבחינתי רק ה6 שנים שעברת מספיקים לקבל לפחות 6 כאלו..

ליבי יוצא אלייך , את ממש מקרבת לנו את הגאולה !! כל זמן שאת מחזיקה מעמד.. ה' רואה , שמח בך, בוכה איתך!

כמו כולנו..

יש לי שכנה מאוד מאוד קרובה שגרתי אצלה ..ויש לה ילדה מיוחדת מאוד..

חוויתי איתה המון המון משברים שעברה

אבל האהבה העצומה שהיא חשה, הכוחות שהיא קיבלה מכל השנים.. זה רק שלה.

וגם שלך.

פשוט מעריצה

הרבה תפילות, שק של תפילות, וכוחות כוחות כוחות!!! את אלופה

איזה ניסיון את עוברת...

ברור שמותר לך להרגיש מה שאת מרגישה זה טבעי וגם מותר לפרוק ולא להקשיב לכל מיני רחשים מחוץ

זה מובן מאוד..

בעז"ה הקטנציק יבריא ויביא לך כזה אור ואושר לחיים.

מותר להישבר אבל גם תדעי שלך הוא הכי זקוק, לכוחות לך, לתעצומות שלך והכי חשוב לתפילות שלך

מאחלת לך שתדעי רק ימים טובים מעכשיו

ושכל שינוי חדש עם התינוק ירטיט לך את הלב ויגרום לך לאושר 

אני קוראת עם דמעות בעיניים.

גם לי היה ילד הרבה מאד זמן בפגייה, ממש לא מה שחשבנו שיגיע עם האוצר הזה.

לא התכוננו לא משפחתית ולא נפשית.

וכל הדיבור על החופשת לידה המפנקת והתשומת לב גם *אליי*, אני כ"כ מבינה ומזדהה, וזה לא מוזר בכלל בכלל בכלל!!!

לידה זה טראומה לגוף, ולפעמים גם לנפש. ועם ילד חולה לוקח המון זמן להתאושש מזה.

לי לקח שנה וחצי עד שהרגשתי שהנפש שלי יציבה אחרי הלידה ההיא..

לי מאד עזר לצאת קצת מכתלי בית החולים. בעלי היה עם הילדון בפגיה, ו2 דודות שלי שהן כמו אחיות באו וישבו איתי בבית קפה סמוך..

לא ממש שיחררתי, אבל זה היה שעה וחצי של חמצן ואוויר (גם לשמוע כל הזמן צפצופים ואחיות ואורות ועירויים וצילומים זה מתיש..)

(ולגבי "מתביישת באיך שהוא נראה": מהרופאים אין לך מה להתבייש, הם ראו המון דברים בחייהם. אם זה בקשר ללשלוח תמונות למשפחה וכו, אני לא הסכמתי לשלוח תמונות שלו מהפגייה. בפנים הוא היה נראה בסדר, אבל הוא תמיד היה ערום/בטן נפוחה ואלפי צינורות, אז ויתרתי לחלוטין והתרכזתי בלאהוב אותו בלי וירטואלי.

ועוד, זה מאד *מאד* קשה לאהוב תינוק בבי"ח. שאי אפשר להחזיק אותו כל הזמן, שהוא לא ממש שלך אלא של כל הרופאים והאחיות, שאי אפשר להאכיל, לקלח, לדבר אליו, למשש אותו בפרטיות. אי"ה שתשתחררו הביתה, הכל יהיה שונה ונעים יותר בעזרת ה')

סליחה על האורך!

חיבוק חזק חזק יקרה.

בס''ד

ואני לא הצלחתי להגיב עד עכשיו, אבל היית בלב שלי כל הזמן הזה.

אני מרגישה שאני כל-כך, כל-כך מבינה אותך! כל משפט שאת כותבת מהדהד לי בלב ופוגש בתוך תוכי הזדהות והבנה. באמת. ומצד שני אני כל-כך רחוקה מלהתחיל להבין אותך, כי הדברים שאת חיה כל-כך ענקיים... אבל נכנסת לי ללב, ממש, ורציתי לכתוב לך. להגיד לך שקראתי אותך... שגם אני מצטרפת לכל הנשים הטובות והיקרות כאן שכבר ענו לך...

אני ממש שמחה שעשית את הצעד הזה ופתחת ניק. ככה תוכלי בעזרת ה' להוציא את הדברים שיש לך להוציא. ככה עוד נשים תוכלו להתפלל עליכם. ולשלוח לך טונות של כוח.

ענו לך דברים כל-כך חזקים כבר. שיתפו מניסיון אישי, נתנו לך עצות ממש חכמות... אני רק רוצה להתעכב על אחד מכל המשפטים הרבים והנוגעים כל-כך שכתבת ❤. כתבת שאת מרגישה שהחיים שלך נגמרו. אני כל-כך מבינה אותך על זה! היית גיבורה אמתית כל התקופה הזאת, יומם ולילה. שזה פשוט לא נתפס.ועכשיו את רגע עוצרת וחושבת - מה מצפה לי, עכשיו, עם ילד חולה? ובטח רצות לך בראש כל-כך הרבה מחשבות ותמונות על העתיד. איך לא, בעצם?

אבל החיים שלך ממש לא נגמרו. 

הם קיבלו זעזוע אדיר, אבל הם מה זה לא נגמרו!

אהובה, מחכים לך מיליוני מיליונים רגעים של אור וטוב - למרות ומתוך הניסיון המאד גדול הזה.

יהיה לך טוב,

יהיה לכם טוב. בע''ה.

יהיו לך חיים, במלוא מובן המילה.

אולי אפילו חיים פי אלף פעמים יותר חיים... ❤

עכשיו הכל סוגר. זה בסדר. זה זמן של אתגר משוגע-משוגע-משוגע. אבל בפינה אחת קטנה של הראש, תזכרי שזה לא סוף הסיפור. תאמיני שעוד המון-המון-המון טוב שמור לך ולכם.

מתפללת עליכם שתזכו לכל הישועות בעזרת ה' ולכל הטוב הגלוי שבעולם. ושולחת לך ים של אהבה!!!

עם אינסוף הערות..

קחי בחשבון שאם הוא מעדיף לשפשף סירים מאשר לשבת עם הילד, אולי זה לא בגלל הילד... אולי זה בגלל ה'הנחיות' שהוא מקבל ממך תוך כדי או אחרי?

אז הכל בסדר…

שתמיד יאיר 😊 חיוך את הזוגיות שלכם …

יותר קשה לי להיות ב"שהייה" כמו הרדמות לשבת איתם וכו, מאשר להתרוצץ

ולהספיק לתקתק, זה ממש עניין של אופי .. 

העלית נקודה

כל פעם בלילה מחדש

לכן ערה עכשיו

ובעלי נוחר לידי וזה מעצבן שהוא ככה ואני לא .

לפחות יש לכם ממד לא כמונו?

לק"י

אצלינו 2 הגדולים (11 ו-8) יורדים לבד. עד הלידה, בעלי ואני הרמנו את שני הקטנים (כרגע בני 5.5 ושלוש ורבע).

סביר להניח שעכשיו נרים את 2 הקטנים. ובת ה-5 וחצי תרד לבד.

(אנחנו גרים בקומה שניה ויש לנו מקלט בבניין).

אם יהיה כנראה אשאר רגועה...

"כלום לא מפחיד...הכל כרגיל... כלום לא קורה פה...כלום לא קורה פה..."

מלחמות של התקופה המודרנית הם יותר רעש חזק ומלחיץ פיצוצים, הרבה תשקורת ובלאגן ואימה אבל ב"ה פחות אבדות בנפש.  

מצד שני

כאילו מה יותר מפחיד מימה שהיה עד עכשיו?

הדיבורים יותר מפחידים מימה שקורה בפועל

בסביבה שלנו.
סיוט
מבינה לליבך
השבת לא ישנתי טוב, כי הייתי דרוכה
נקווה ונתפלל לטוב
סליחה שאין לי דרכים להירגע, אותי מרגיע מתוק! ומוזיקה טובה

והפעם ילכו עד הסוף.

המשטר באיראן צריך לפחד, לא אנחנו.

צריך להתכונן ולהתארגן, להכין את הילדים שלא יופתעו.

האזעקה הראשונה תהיה להודיע שהתחילה מלחמה אז אין טעם להיות דרוכה כל רגע.

אם אין לך אפליקצייה של פיקוד העורף זה הזמן,

זה נותן התראה כמה דקות לפני אזעקת טילים.

אפשר לרדת באווירה רגועה יחסית.

במקלט כדאי מאוד שיהיה תיק מוכן עם משחקים ואוכל.

שהגדולים יותר יכירו את התיק "ויחכו" להגיע אליו.

לברוח ממשהו זה מלחיץ,

לרוץ בשביל להגיע ליעד זה מדרבן ונעים יותר אז עדיף להפוך את זה להגעה לתיק.

כשהכל מוכן לא צריך להיות דרוכים כל רגע,

מן הסתם אי אפשר לא לחשוב בכלל,

אבל אפשר להרפות מהמחשבות.

הגיוני שאחרי לידה הכל רגיש יותר

🤗

ואצלינו אגב רוב הפעמים ההתראות לפני לא תמיד היו נכונות- ולא היתה אזעקה בסוף

ולפעמים היתה בלי התראה

ואין ממד או חדר בלי חלונות

ומקלט זה לנסוע ברכב בלבד ולא קרוב ולא פרקטי עם חבורת קטנים

בטח לא בלילה

בחיים לא נספיק

אז אני לא בחרדות כי ב''ה לא חיה ככה ומשתדלת לא להתעסק במה שאין לי עליו שליטה

אבל כן מרגישה שזה בכל זאת מאתגר מחשבתית התחושה שאין אפילו אשליה של מרחב בטוח

אני לא היחידה

זה בעיה בהרבה ישובים שאין ממדים והרוב בניה קלה או קרוואנים

הפותחת תיארה מצב שיש להם מקלט והיא הייתה כל השבת בדריכות אם יצטרכו לרוץ אליו ועל זה עניתי.

אם יש לך שאלה אחרת, את יכולה לשאול בנפרד ולקבל תשובות שרלוונטיות למציאות שאת מתארת.

לא יכולה לסבול את זה יותר. כל פעם לחיות עם חרדה ממשהו אחר

התפרצות חצבת. מלחמה. יוקר מחיה. סופה. מלחמה

פשוט לא שומעת חדשות ולא מתעניינת בזה. לא רואה איך זה עוזר לי להתכונן למלחמה כל הזמן.

יש בבית אוכל ויש בקבוקי מים.

חיה את היום ומשתדלת להנות ממנו ומהילדים ומהמשפחה.. כשתגיע מלחמה כולנו נדע ונצטרך להתמודד..  

ודרך אגב גם לנו אין ממד , גרה בבית פרטי יש מקלט שצריך לצאת מהבית וללכת, לרדת מדרגות עם מס' ילדים ותינוק.. רוב הזמן בעלי לא בבית... 

מקווה שזה יעזור 🙏

ועם זאת אני חושבת שהבעיה כאן היא יותר עמוקה מסתם אוורור.

את מתארת מישהו שאת לא נהנית להיות במחיצתו, וזה מאוד מאוד כואב, ובאמת לוקח את האוויר.

את הולכת.לטיפול בנושא?

הןא יודע מה כבד עלייך בהקשר הזוגי?

הכל נשמע לו מעליב, גם כשכתבתי בצורה מאד מכבדת בעיניי.

עייפתי.. לפעמים קשה לי להכיל את עצמי אז בטח שלא להכיל תגובות של איש נוסף למה שקורה איתי.

חייבת שימציאו מודל כזה של תקופות של רווקות באמצע הנישואין.

שזה לאו דווקא חופש פיזי, כי גם חופשה תסתיים מישהו,

אלא חופש מנטלי.

לא לפחד לשים סימן שאלה גדול על הקשר. מה אני עושה פה? מה מחזיק אותי פה? מה אני מוצאת בו בכלל?

זה נשמע שאת מחזיקה את עצמך שם, כלומר בתוך הזוגיות, כי את חייבת. כי בסוף את נשואה, ונגזרים מזה חובות וזכויות שלך כלפיו ושלו כלפייך.

ואת לא מרגישה אוהבת בתוך החייבת הזה.

ואת מרגישה שאין משהו אמיתי של זוגיות מלבד ההכרח.

אז קודם כל, שתדעי שאת לא לבד.

אני חושבת שיש הרבה מהזוגות שחווים כזאת תחושה, וגם אני בעצמי חוויתי את זה.

אבל בדרך כלל זה כשיש לחצים פנימיים שמעיבים על הזוגיות, קשיים שמונעים מכם לראות בכלל זה את זו.

או בכלל לרצות לראות זה את זו.

אז מה שאנחנו מרגישים עכשיו זה לא אומר שנרגיש ככה תמיד.

ויש מצב גדול שאם לחצים חיצוניים ייפתרו, תתפנו שוב לראות בכלל זה את זו.

השאלה היא אם במוח שלך יש זיכרון של אהבה כלפיו. אולי כשהכרתם אפילו.

רצון להיות אתו. רצון לקרבה.

נכון שהיום את כבר רחוקה מהזיכרון ההוא, ושעברו מלא מים בירדן מאז,

אבל אני מאמינה שזיכרון של אהבה יכול להיות לנו מצפן שלא ככל אבוד.

בהצלחה!!

יש הרבה על מה להודות, רק לפעמים אני צריכה קצת מרחק וגם הוא, יש לו התפרצויות ממש לא נעימות, שבאחרונה ממש יצאתי מהבית במהירות..

מנסה לחשוב אם יש דרך שאולי כן נצליח ללכת לטיפול

אין סיכוי להשהות סיטואציה שבה את מרגישה מאוימת או לא בטוחה.

אם זאת סיטואציה קיימת, אז קודם כל פתרון sos

לגבי אחכ. אני מאמינה שהמון זה גם איך את רותמת אותו לטיפול או איך למצוא דרך להגיד לו כך שהוא באמת יקשיב.

יכולה להגיד עלינו, שעוד בהתחלה הייתי אומרת לו שחסר לי זמן של ביחד, והוא היה אומר לי "אבל אנחנו ביחד", והייתי אומרת- אבל אנחנו בקושי מדברים! והוא היה אומר- אבל זה שאני בוחר לצפות/ללמוד/לקרוא כשאת יושבת לידי זה כי אני שמח כשאת בסביבתי ואיתי.

לקח לי קצת זמן להבין את זה. אבל ההבנה משחררת את שני הצדדים… ויכולה לתת רוגע וגם לשפר את הזוגיות לשני הצדדים. (גם עכשיו הוא לא דברן גדול. אבל שנינו מרוצים)

משהו שמציף אותך או שמאיים עליך?

באופן כללי הסיטואציה הזוגית נשמעת שזקוקה לשינוי משמעותי אם אתם רוצים להמשיך לחיות בזוגיות הזו לאורך זמן חייבים ליצור שינוי, מה השינוי, זה כבר תלוי בכם

אין לי אויר רק מלשמוע את החוויה שלך

אני מצטרפת להמלצה על טיפול זוגי

והאמת לדעתי כדאי לך גם משהו רק לעצמך נשמע שאת זקוקה למרחב והקשבה רק שלך לפני שבאים למרחב הזוגי.

אגב, הוא יודע על הקושי שלך?

גם אם האיש שלך לא רואה בעיה בזוגיות, לך יש קושי וחשוב שתדברו על זה כי ככל שתבלעי יותר זה ירחיק אותך ממנו יותר

הייתי בעבר בטיפול אישי (הוא לא בעניין של טיפול זוגי), וכרגע אין לי אפשרות כלכלית לזה.

חבל לי גם בשבילו, הוא איש טוב סך הכל, אולי אני במבנה שלי פחות מתאימה לחלוק את החיים שלי עם עוד מישהו? יש מצב כזה?

בכל מקרה ממש תודה!

זה הסתיים כשילדתי, ועכשיו יהיה לי קצת קשוח לחזור. טיפול זוגי הוא לא בעניין.

וגם הרגשתי שזה סתם אותי בעמדה של אני הבעייתית ואם רק אתקן את עצמי יהיה טוב יותר, והיה לי קצת קשה עם זה, זאת ההרגשה שקיבלתי ממנו.

אני רוב הזמן מחזיקה את עצמי ורוצה שקט אז מתנהלת לפי מה שצריך אבל יש רגעים של נפילות שאני רק רוצה שקט והנוכחות שלו נהיית כבר ממש כבדה ומעיקה. האמת חשבתי שזה דפוס מוכר, מבינה עכשיו שזה לא חייב להיות ככה?

הוא בן אדם טוב סך הכל ומאד משתדל שיהיה טוב למשפחה, יש אינסוף דברים חיוביים בדמות שלו כאבא וגם כבן זוג, רק התלות והאובססיביות הזאת כבר גדולים עליי

אני לא יודעת איך את מגיבה, אבל נשמע לי שסביר שגם הוא מרגיש שמשהו צולע בזוגיות לאחרונה

מה זה משנה מי אשם? גם לא יודעת אם יש אשמים בדבר כזה בכלל, לא נשמע שיש פה כוונות זדון של אחד מכם.

אתם נשואים 15 שנה, יש לכם ילדים, בוודאי שמשהו השתנה בכל אחד מכם מהחתונה. זה חלק ממהלך החיים. ואם כרגע יש קושי, ומשהו בזוגיות פחות הולך, ומניחה ששניכם לא מרגישים מי יודע מה בזוגיות כרגע (את התחושות שלך אני שומעת, אבל מן הסתם הן משפיעות גם בכללי על הקשר הזוגי)

אז אולי לא בקטע של לחפש מי גרם למה ומי צריך לתקן מה

אולי ללכת לטיפול זוגי בסקרנות, בתקווה שתצליחו (יחד!) להזיז משהו לנקודה שנעים לשניכם בה. 

בנאדם יכול להיות מקסים וחיובי ועם זאת רגיש ומתגונן ותלותי. זה לא בהכרח סותר. אבל זה גם באמת מתיש ויכול להעיק.

בזוגיות בריאה מותר לך להגיד מה מפריע לך, וכל עוד אמרת ת זה בצורה נעימה ונורמלית הוא אמור להיות מסוגל להכיל ולהתמודד. הוא בנאדם בוגר..

רלוונטי לך לקחת מדי פעם כמה שעות עם עצמך? להסתובב בקניון לבד? לקחת יום חופש לצאת לשתות קפה לבד או עם חברות? לשבת בחדר לקרוא ספר עם עצמך? ללכת לישון שעה אחריו ובזמן הזה להיות לבד? 

וזה ממש לא מקטין את הסיטואציה. להפך.

יכול להיות שהוא בגדול לא תלותי, אלא שכרגע היא מאוד צריכה לבד ושקט ומאוד מאוד להיות לבד עם עצמה, כך שגם הרצון שלו לקרבה כפי שהיה קודם, מרגיש לה תלותי. (זה דווקא משמח, כי זה משהו ששניהם יכולים ללמוד איך ליצור יחד חוויה זוגית שטובה לשניהם, בהנחה שזו לא איזו פתולוגיה)

יכול להיות שהוא לא תלותי, אבל הוא מרגיש אותה מתרחקת, אז באופן טבעי מושך לצד השני (לביחד), וזה שוב מרגיש לה תלותי ולו בודד.

אף אחד מהם לא אומר שכדאי להישאר במצב הקיים ולקוות שנתעלם עד שזה ייעלם.

זה רק אומר שיכול מאוד להיות שיש פה פוטנציאל לפרטנר לתהליך של שינוי, כיוונון מחדש, דיוק.

ייתכן מאוד שהוא אדם מן השורה ולא תלותי מטבעו, אבל בסיטואציה הנוכחית שלהם התחושה היא של תלות ומועקה. 

ממש מודה לך על ההתייחסות, זה ממש מרפא, כי בחיים האמיתיים אין איפה להניח את זה..

אבל כן הייתי מקפידה פעם בשבוע לפחות לקחת זמן לעצמי של כמה שעות  בין אם זה סיבוב התאווררות בקניון ובין אם זה לקפוץ לשתות עם חברה או כל דבר אחר. מנסיון הזמנים האלה נותנים אויר ממש

תתש תודה רבה!

אובססיביות זאת מילה גדולה… לא חושבת?

תלות בטוח שיש גם ביני לבין בעלי 

מהבנה מה החלק שלך

ועל מה את יכולה לקחת אחריות

לצפות ממנו- זה שלך

שיצפו ממך- זה שלו

אבל אם לא תטרחי לעמוד בציפיות

זה פחות יעניין אותך

עולם שלם בפני עצמי, מרחב ושקט- לגמרי שלך

על זמן עצמי כדי לדבר בצורה ברורה ולא לרמוז

אם רוצים שזה ייצא טוב אפשר לעשות סימולציה מראש

איך שהוא מתנהל כמבוגר- זה שלו

קשה עד בלתי אפשרי לשנות אנשים

לגבי להסביר- יש לי כלל פשוט

מה שלא מובן אחרי פעמיים

לא יהיה מובן

חבל על המילים והאנרגיה

לא חייבים להבין כל דבר

לא שהחיים יהיו תותים פתאום

אבל יש לך הרבה מה לשפר לגמרי בכוחות עצמך

שמעתי כאב עצום מבין המילים שלך.

מקווה מאוד שבמציאות יש לך את מי לשתף.

ושולחת בנתיים חיבוק וחיזוק 

כתוב יפה ובכאב

מרגישה שאולי מדובר בפגיעה?

אם כן - מפצירה בך לחלוק את הכאב

יש אנשי מקצוע שממש יכולים לסייע

להביא גאולה

וחיבוק גדול גדול

זה מהעבר המאד מאד רחוק.

סתם יצא כסיפור 

אולי תראי לו מחר סרט של ספיידרמן וישנה את דעתו?

לא יודעת, דווקא נחמד שהוא רוצה משהו של ילדים, התמימות… כפיר ואריאל הי"ד היו ילדים, זה בעיקר מה שהם היו. ונכון, זה יכול להוות טריגר ולעורר עצב, אבל לפחות זה משהו חיובי זה שהוא עדיין ילד…

תשמעי, הילד רוצה להיות גיבור על

בארץ שבה ילדים חולמים על להיות חייל עם רובה גדול, אולי דווקא טוב לתת להם קצת את הפנטזיה התמימה…

לא משהו מחכים. סתם מעלה את המחשבה

אני גם לא מוכנה להלביש באטמן מאותה סיבה. גם בגדים שכבר יש להם..

הייתי מציעה לו כמה אופציות אחרות שיעניינו אותו

וגם לא יודעת אם באמת בסוף ירצה את התחפושת הזאת, אבל אולי לא נכון להפוך את הקושי לקבוע.

אולי בעצם הגיע הזמן לעשות סטופ ולומר שלמרות הכל. ולמרות האסון אנחנו ממשיכים לצמוח.

לא נשארים בעבר. לומדים ממנו. מרימים את הראש וממשיכים הלאה.

מהבחינה של המשכיות,

לא יודעת איך להסביר כ"כ..

לא ממקום מתעלם,

אלא דווקא מה שניסו לעצור, דווקא ממשיכים..

נגיד לחגוג את שמחת תורה שנה אחרי המלחמה, חגגנו בשדרות, כאמירה.

אז גם תחפושת באטמן, מניחה שזו אסוציאציה שמשותפת להרבה אנשים, אבל דווקא בגלל זה, להמשיך בגאון.

(ולגבי העוף בתנור גם לי היה את זה.. באמת היה קשה ממש להשתחרר מזה)

צודקת לגמרי!

לק"י

זו ההודעה שלהם שלחו:

השמועה אומרת שמחר מתחדש המלאי ב-kiwi 👀

מבצע 20₪ לפריט - כן, הככככל:

מעילים, ג'ינסים, חליפות, חצאיות🤯

בקיצור: כל החנות- 20 ש"ח לפריט‼️

*על קולקציית החורף בלבד*עד גמר המלאי*לחברי מועדון ומצטרפים* להסרה השב 1 ל- 052-9996140

אני לא בן אדם של נבירות ודחיפות וחטיפות, תני לי לשבת על הספה ולהזמין אונליין