אחשוש לחיי מערבי-מוסלמי, ארתע נפשית מנוצרי.
היה עובד ערבי ערבי אחד באחת העבודות הסטודנטיאליות שלי שהיו לו מנטרות קבועות
"היהודים כבשו את אדמת פלסטין המקודשת לאיסלאם וגירשו את המשפחות שלנו" בטון עצבני וכועס, השפה הערבית עצמה ממש מפחידה ומאיימת גם בלי קשר לתוכן חח כולם פחדו להתקרב אליו, אני חושבת שזה רק בגלל שאנחנו עירוניסטים שלא מכירים ערבים, ערבי אצלי זה מחבל.
הייתה סטודנטית ערבייה אחת שנצמדה אלי בקורסים מסויימים, לא הבנתי מה היא רוצה ממני ואיך אני מורידה אותה מעל הגב שלי, השתדלתי לענות עניינית לשאלותיה ולא להרחיב מעבר אבל כנראה אני הייתי הכי פחות לא ידידותית אז סבלתי ממנה לא מעט.
פעם איחרתי לקורס הראשון בבוקר, הייתי כ"כ לחוצה שעליתי על טרמפ עם ערבייה עם רעלה, כשהיא ראתה טרמפיסטים מתיישבים עם זקנים ופאות היא האיצה את מהירות הנסיעה בצורה מאוד הפגנתית ורק אח"כ נפל האסימון מה עשיתי.. התחלתי כבר לדמיין איך מכניסים אותי לתוך כפר ערבי..
אחרי המקרה הזה החלטתי שסיימתי עם טרמפים לתמיד וכך היה.
פעם נסעתי באוטובוס ובאחת תחנות ההמשך עלה נוסע, הוא בא והתיישב לידי, אני משתדלת לא לשבת ליד גברים אבל אם מתיישבים לידי אני לא קמה. אז האיש הזה התחיל לדבר, במבט ראשון נורא נרתעתי ממנו היו לו עיניים צהובות כאלה ולא טובות, דיבר ודיבר ואני מנסה להבין ואז אני קולטת שהוא שואל אם אני מכירה את הברית החדשה
מיד נזכרתי בכל האזהרות מפני הנוצרים
אז אמרתי לו בצורה החלטית "סתום ת'פה, אל תדבר איתי על זה!". הוא היה בהלם והשתתק בבת אחת חחחחחח.
לא הייתה לי פניות רגשית באותו זמן לרחם עליו.