אני מסכים שתמיד תמיד גם אותי המשפט האוטומטי הזה עיצבן.

אבל פתאום זה אחרת.

הכאב הוא כאב, והחלל פה ענק.

מה שהיישוב פה עובר ב24 שעות האחרונות

זו טלטלה לא נורמלית.

אבל כן,

פתאום אתה קולט

שמכירים את טל מנשה.

שבכל המקומות

לא כתוב "תושבת חיננית" -

כמו שאנחנו מופיעים במרשם האוכלוסין

כי למרות שהיישוב כאן כמעט 30 שנה  -

אין לו שם עצמאי,

והוא מוגדר רק כ"שכונה של חיננית"

וכן,

פתאום יש זיק של תקווה

שלא יצטרכו לחכות כאן שנים

לבנייה נוספת

או להכנס לבית בלי טופס 4

או לקוות ליום שחברת החשמל

תסכים להזרים לך חשמל נורמלי

וכן,

פתאום אתה תופס את עצמך

שואל למה בכלל "ציר דני" -

מסלול ההליכה של רבים מבני היישוב,

צריך להיות חשוך בלילות?!

ולא,

למי שחושב,

לא מדובר כאן באיזה "מאחז לא חוקי"

על איזשהי גבעה.

ולא,

לא מדובר ב"התנחלות"

אי שם מעבר לקווי האוייב

או מעבר להרי החושך.

וכן.

אני מסכים איתך

שלצערנו יש לנו "פוליטיקאים זבל"

שחושבים שהדרך היחידה לקדם דברים

זה רק כשיש פיגועים.

ולא.

לא, זה לא פיגוע.

זה רצח מזעזע ומחריד!

זה רצח שאנחנו מתפללים

שלעולם לא יהיה עוד.

ומצד שני גם קולטים

שלצערנו,

בארץ הקדושה שלנו,

לפעמים הדם

הוא חומר הבנייה

הכי חזק שיש.

"ואומר לך, בדמייך חיי"

פשוט אני יודע שאלו מילים ריקות מתוכן כי לא באמת בונים בעקבות פיגועים.

אלו מילים שהפוליטיקאים שולפים אוטומטית למרות שהם יודעים שזה לא יקרה.

אבל די ברור שברגע שיראו שזה עובד כמו סרט נע: פיגוע>בנייה, רצח>בנייה וכו'.. זה בוודאי יוריד להם את המוטיבציה.

אני יודע שאצלם רצח יהודים זה מצווה, השאלה אם זה ישתלם להם.

תאר לך שעל כל הרוג - היו מקימים יישוב ביו"ש. כמה יישובים היינו מספיקים להקים לפני שהם היו רוצחים בעצמם מי שרק יעיז לחשוב על לעשות פיגוע? אני מאמין שלא הרבה...

וברור, הכל צריך להתחיל מהשורש. אני בעד שכל מחבל יוצא להורג בכיכר הדוידקה וייקבר בעור חזיר, וכל בני משפחתו יוגלו. אני בעד לגמרי.

זה לא סותר שאני חושב שגם לבניה תהיה תועלת מסויימת. וגם לכל חיזוק אחר שההתיישבות תקבל בעקבות כל אירוע.

(כותב מהזיכרון, אפשר לחפש את המקור-)

אחרי פרעות תרפ"ט, היו דיונים בנוגע לכותל מול הממשל הבריטי,

הרב קוק אמר לנציב הבריטי- 

למה ביהדות העונש לגנב הוא עונש ממוני, ולא עונשים פיזיים כמו שיש בדתות שכנות.

הוא הסביר- גנב בא לבית והוא יודע שעלולים להרוג אותו (יש לו דין רודף), וזה לא מונע ממנו לגנוב. אנחנו לא יכולים להפחיד אותו בהפחדות פיזיות, מה שהוא רואה מול עיניו זה כסף. ולכן כדי לעצור אותו צריך לפגוע בו בכיס.

ובהשאלה, הערבים לא מפחדים למות, העם הזה הוא רצחני, ומוכן להתאבד. הוא לא מפחד ממוות. המלחמה איתם היא מלחמה על הארץ, ועל המקומות הקדושים בה. מה שבאמת מפחיד אותם הוא לא המוות שלהם. זו תרבות שמקדשת מוות, שהאמהות שם גאות ושמחות בילדים שיצאו להתאבד.

הרב קוק אמר לנציב -מה שבאמת מפחיד את הפורעים הוא הפסד במה שבאמת פוגע בהם, שיפגעו להם בזכויות בהר הבית, ויתנו ליהודים זכויות בכותל.

עכשיו לענייננו,

ברור שזו אמירה קלישאתית, וכמו כל אמירה מתלהמת ומתלהבת של פוליטקאי בזמן של רגישות היא מעצבנת, ובזה אני ממש מסכים עם הפותח.

אבל באמת, המבט המערבי, שמקדש מאד חיי אדם, מתקשה להבין את מסירות הנפש המטופשת על ערכים אחרים, על אדמה, ועל אידאלים שחיי אדם אינם בראשם, והוא גם מתקשה להבין מדוע הם פועלים בצרה כ"כ לא רציונלית. אבל אחרי האכזריות והברבריות, יש כאן מלחמה, עם מטרה ויעדים.

בתור מדיניות (אם היה כזה דבר במדינת ישראל), אני חושב שבאמת זו יכולה היתה להיות המדיניות הכי יעילה ואפקטיבית. על כל פיגוע, באופן מיידי מאושרת התנחלות, מאשרים בנייה במקום בו בוצע הפיגוע. ברמה האסטרטגית, במלמחה מול האכזרים האלה, זה היה הדבר שבאמת מרתיע אותם, מרחיק מהם את החלום לגרש אותנו מכאן. 

אם באמת על כל פיגוע היתה בצד השני הבנה אמיתית, שזה ממש מרחיק אותם מהמטרה, זה דבר שבאמת יכול היה למנוע פיגועים.

קיבלתי היום, העבירו הלאה...

איש השב"כ נכנס עם לפטופ לתא של המחבל שרצח באכזריות את אסתר הורגן בת ה-50.

המחבל המאושר חייך לעברו ואמר לאיש השב"כ: מה הבאת לי מתנות? 

איש השב"כ ענה לו: כן, איך ידעת? פתח את המחשב, שם פליי. בסרטון היה כוח של צה"ל פושט על בית הוריו של המחבל והקצין בסרטון מודיע למשפחתו של המחבל, שיש להם 10 דקות לארוז. המחבל שואל: מה זה?! האיש שב"כ עונה לו: סבלנות, תראה עד הסוף.

המחבל צופה בהוריו, אחיו, אשתו וילדיו נכפתים עם כיסויי עיניים ומועלים לרכבים עם כל רכושם שנמצא בשקיות זבל. המחבל שצופה בזה מתחיל לצעוק ולקלל ואמר לו: מה זה?? אסור לכם לעשות את זה! לאיפה אתם לוקחים אותם?

 איש השב"כ מראה למחבל מסמך ואומר לו: אתה יודע מה זה? זה צו גירוש למשפחה שלך שחתום על ידי שר הביטחון, ועכשיו המשפחה שלך עוברת לביתם החדש בסוריה ואתה שלחת אותם לשם,

כמו ששלחת את משפחתה של אסתר לעולם של סבל. עכשיו המשפחה שלך יסבלו כל חייהם. 

המחבל יושב מוכה הלם ובוכה והאיש שב"כ אומר לו: מה קרה? אתה כבר לא מחייך? המחבל צועק: אתם לא כאלה!  אתם לא עושים דברים כאלו! אתם צבא מוסרי! אז האיש שב"כ אומר לו: נכון, ובגלל שאנחנו מוסריים אז אל תדאג, לא ניתן לך לסבול הרבה ומראה לו עוד מסמך. המחבל צוחק ואומר לו: אתה מאיים עלי? אין לכם חוק מוות, אתם מוסריים! השב"כניק אומר: נכון, אין חוק מוות וכנראה שגם לא יהיה . זה מסמך שאומר שמהיום ועד יום מותך אתה תחיה בבידוד בצינוק לבד. יהיו לך לפחות 50 שנה לחשוב לבד עם עצמך על מה שעשית ומה עובר על המשפחה שלך בסוריה. יותר טוב מאשר חוק עונש מוות למחבלים, עכשיו אתה לא שהיד, אתה לא גיבור, אתה כלום, אוויר. אמא שלך תשב בסוריה, בלי אוכל ובלי חשמל, אשתך תהפוך לשפחה של דאע"ש, והם לא ידעו בכלל אם אתה מת או חי, כלום. רצית להיות שהיד? לא יקרה  יזלאמה. רצית בתולות? נסדר לך 72 חולדות ומקקים, זה הדבר היחיד שיהיה לך,  כי עונש מוות טוב מדי בשביל חלאה כמוך, וזה מוסריות יכאלב!

ואז התעוררתי מהחלום

*שתפו פוסט זה בכל הקבוצות!*

הימין מצופף שורות!

בקרוב נצא לרחובות! כי נמאס לנו למות!

דם יהודי אינו הפקר!

יחד נהפוך את החלום הזה למציאות!

בקישור ניתן להצטרף לקבוצה החדשה שקמה - חץ הברזל-הימין מצופף שורות

לא באופן פרטי - לא כל ילד אמור לקבוע מדיניות - אלא באופן רשמי, ממלכתי, ע"י כחות הביטחון.

לא רק "נלכוד את הרוצח", אלא להכות כל מי שקשור לכך. כולל ה"רשות" המסיתה.

בזמנו, כשהיה יוצא פיגוע מלבנון, שעוד היתה מדינה מנומנמת, היו מכים בהם. למה? שידאגו שלא יהיה. אז כשאבו מאזן וחבר מרעיו דואגים שכן יהיה, צריך להכות בהם. קל וחומר לא לספק טיפולים בבי"ח...

ובנוסף, צריך אכן גם לבנות. לבנות הרבה. ליישב את הארץ, ההיפך ממגמתם. אבל לא "במקום". 

סחרסו אותנו

הפכו אותנו לגלותיים במחשבה

כלאו אותנו בין גדרות

ומאכילים אותנו שבניה תעצור את המרצח הבא.

אין לנו גאווה לאומית וזקיפות קומה

הפכו את הערך המקודש הזה, הערך הנשגב הזה, הערך העליון והמרומם הזה,

למילה מבישה ומבזה, כביכול בושה לדרוש נקמה, כביכול זה רק דבר של אנרכיסטים גבעוניים...

אז כן, אנחנו צריכים לא להכנע למשטר המחשבות הזה, ולהמשיך לחנך ולהנחיל וללמד - אנו רוצים נקמה! כן כן, נקמה! לא הרתעה, לא הפחדה, לא הגנה, נקמה!! נקמה לשם נקמה! ממש ככה!

"גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות [רש"י: שמות ה'] שנאמר א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע"

במהרה בימינו. אכי"ר.

כך:

"בימים אדומים של פרעות הדמים,

בלילות השחורים של ייאוש...

בערים, בכפרים, את דגלנו נרים...

ועליו: נקמה וכיבוש"

בנוסח שלפנינו לא מופיע מעבר למה שציטטתי.

אין הבדל גירסאות, אבל זה אכן כמו שאמרתי, בגמרא רק כתוב "שתי אותיות" ורש"י מבאר שהכוונה לשמות ה' (כמובן זה ברור למי שלומד, אבל הוספתי למען הקוראים בפורום)

לכן הדגשתי גם.. ולכן כתבתי לפני כן "כך:"

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר