אני מסכים שתמיד תמיד גם אותי המשפט האוטומטי הזה עיצבן.

אבל פתאום זה אחרת.

הכאב הוא כאב, והחלל פה ענק.

מה שהיישוב פה עובר ב24 שעות האחרונות

זו טלטלה לא נורמלית.

אבל כן,

פתאום אתה קולט

שמכירים את טל מנשה.

שבכל המקומות

לא כתוב "תושבת חיננית" -

כמו שאנחנו מופיעים במרשם האוכלוסין

כי למרות שהיישוב כאן כמעט 30 שנה  -

אין לו שם עצמאי,

והוא מוגדר רק כ"שכונה של חיננית"

וכן,

פתאום יש זיק של תקווה

שלא יצטרכו לחכות כאן שנים

לבנייה נוספת

או להכנס לבית בלי טופס 4

או לקוות ליום שחברת החשמל

תסכים להזרים לך חשמל נורמלי

וכן,

פתאום אתה תופס את עצמך

שואל למה בכלל "ציר דני" -

מסלול ההליכה של רבים מבני היישוב,

צריך להיות חשוך בלילות?!

ולא,

למי שחושב,

לא מדובר כאן באיזה "מאחז לא חוקי"

על איזשהי גבעה.

ולא,

לא מדובר ב"התנחלות"

אי שם מעבר לקווי האוייב

או מעבר להרי החושך.

וכן.

אני מסכים איתך

שלצערנו יש לנו "פוליטיקאים זבל"

שחושבים שהדרך היחידה לקדם דברים

זה רק כשיש פיגועים.

ולא.

לא, זה לא פיגוע.

זה רצח מזעזע ומחריד!

זה רצח שאנחנו מתפללים

שלעולם לא יהיה עוד.

ומצד שני גם קולטים

שלצערנו,

בארץ הקדושה שלנו,

לפעמים הדם

הוא חומר הבנייה

הכי חזק שיש.

"ואומר לך, בדמייך חיי"

פשוט אני יודע שאלו מילים ריקות מתוכן כי לא באמת בונים בעקבות פיגועים.

אלו מילים שהפוליטיקאים שולפים אוטומטית למרות שהם יודעים שזה לא יקרה.

אבל די ברור שברגע שיראו שזה עובד כמו סרט נע: פיגוע>בנייה, רצח>בנייה וכו'.. זה בוודאי יוריד להם את המוטיבציה.

אני יודע שאצלם רצח יהודים זה מצווה, השאלה אם זה ישתלם להם.

תאר לך שעל כל הרוג - היו מקימים יישוב ביו"ש. כמה יישובים היינו מספיקים להקים לפני שהם היו רוצחים בעצמם מי שרק יעיז לחשוב על לעשות פיגוע? אני מאמין שלא הרבה...

וברור, הכל צריך להתחיל מהשורש. אני בעד שכל מחבל יוצא להורג בכיכר הדוידקה וייקבר בעור חזיר, וכל בני משפחתו יוגלו. אני בעד לגמרי.

זה לא סותר שאני חושב שגם לבניה תהיה תועלת מסויימת. וגם לכל חיזוק אחר שההתיישבות תקבל בעקבות כל אירוע.

(כותב מהזיכרון, אפשר לחפש את המקור-)

אחרי פרעות תרפ"ט, היו דיונים בנוגע לכותל מול הממשל הבריטי,

הרב קוק אמר לנציב הבריטי- 

למה ביהדות העונש לגנב הוא עונש ממוני, ולא עונשים פיזיים כמו שיש בדתות שכנות.

הוא הסביר- גנב בא לבית והוא יודע שעלולים להרוג אותו (יש לו דין רודף), וזה לא מונע ממנו לגנוב. אנחנו לא יכולים להפחיד אותו בהפחדות פיזיות, מה שהוא רואה מול עיניו זה כסף. ולכן כדי לעצור אותו צריך לפגוע בו בכיס.

ובהשאלה, הערבים לא מפחדים למות, העם הזה הוא רצחני, ומוכן להתאבד. הוא לא מפחד ממוות. המלחמה איתם היא מלחמה על הארץ, ועל המקומות הקדושים בה. מה שבאמת מפחיד אותם הוא לא המוות שלהם. זו תרבות שמקדשת מוות, שהאמהות שם גאות ושמחות בילדים שיצאו להתאבד.

הרב קוק אמר לנציב -מה שבאמת מפחיד את הפורעים הוא הפסד במה שבאמת פוגע בהם, שיפגעו להם בזכויות בהר הבית, ויתנו ליהודים זכויות בכותל.

עכשיו לענייננו,

ברור שזו אמירה קלישאתית, וכמו כל אמירה מתלהמת ומתלהבת של פוליטקאי בזמן של רגישות היא מעצבנת, ובזה אני ממש מסכים עם הפותח.

אבל באמת, המבט המערבי, שמקדש מאד חיי אדם, מתקשה להבין את מסירות הנפש המטופשת על ערכים אחרים, על אדמה, ועל אידאלים שחיי אדם אינם בראשם, והוא גם מתקשה להבין מדוע הם פועלים בצרה כ"כ לא רציונלית. אבל אחרי האכזריות והברבריות, יש כאן מלחמה, עם מטרה ויעדים.

בתור מדיניות (אם היה כזה דבר במדינת ישראל), אני חושב שבאמת זו יכולה היתה להיות המדיניות הכי יעילה ואפקטיבית. על כל פיגוע, באופן מיידי מאושרת התנחלות, מאשרים בנייה במקום בו בוצע הפיגוע. ברמה האסטרטגית, במלמחה מול האכזרים האלה, זה היה הדבר שבאמת מרתיע אותם, מרחיק מהם את החלום לגרש אותנו מכאן. 

אם באמת על כל פיגוע היתה בצד השני הבנה אמיתית, שזה ממש מרחיק אותם מהמטרה, זה דבר שבאמת יכול היה למנוע פיגועים.

קיבלתי היום, העבירו הלאה...

איש השב"כ נכנס עם לפטופ לתא של המחבל שרצח באכזריות את אסתר הורגן בת ה-50.

המחבל המאושר חייך לעברו ואמר לאיש השב"כ: מה הבאת לי מתנות? 

איש השב"כ ענה לו: כן, איך ידעת? פתח את המחשב, שם פליי. בסרטון היה כוח של צה"ל פושט על בית הוריו של המחבל והקצין בסרטון מודיע למשפחתו של המחבל, שיש להם 10 דקות לארוז. המחבל שואל: מה זה?! האיש שב"כ עונה לו: סבלנות, תראה עד הסוף.

המחבל צופה בהוריו, אחיו, אשתו וילדיו נכפתים עם כיסויי עיניים ומועלים לרכבים עם כל רכושם שנמצא בשקיות זבל. המחבל שצופה בזה מתחיל לצעוק ולקלל ואמר לו: מה זה?? אסור לכם לעשות את זה! לאיפה אתם לוקחים אותם?

 איש השב"כ מראה למחבל מסמך ואומר לו: אתה יודע מה זה? זה צו גירוש למשפחה שלך שחתום על ידי שר הביטחון, ועכשיו המשפחה שלך עוברת לביתם החדש בסוריה ואתה שלחת אותם לשם,

כמו ששלחת את משפחתה של אסתר לעולם של סבל. עכשיו המשפחה שלך יסבלו כל חייהם. 

המחבל יושב מוכה הלם ובוכה והאיש שב"כ אומר לו: מה קרה? אתה כבר לא מחייך? המחבל צועק: אתם לא כאלה!  אתם לא עושים דברים כאלו! אתם צבא מוסרי! אז האיש שב"כ אומר לו: נכון, ובגלל שאנחנו מוסריים אז אל תדאג, לא ניתן לך לסבול הרבה ומראה לו עוד מסמך. המחבל צוחק ואומר לו: אתה מאיים עלי? אין לכם חוק מוות, אתם מוסריים! השב"כניק אומר: נכון, אין חוק מוות וכנראה שגם לא יהיה . זה מסמך שאומר שמהיום ועד יום מותך אתה תחיה בבידוד בצינוק לבד. יהיו לך לפחות 50 שנה לחשוב לבד עם עצמך על מה שעשית ומה עובר על המשפחה שלך בסוריה. יותר טוב מאשר חוק עונש מוות למחבלים, עכשיו אתה לא שהיד, אתה לא גיבור, אתה כלום, אוויר. אמא שלך תשב בסוריה, בלי אוכל ובלי חשמל, אשתך תהפוך לשפחה של דאע"ש, והם לא ידעו בכלל אם אתה מת או חי, כלום. רצית להיות שהיד? לא יקרה  יזלאמה. רצית בתולות? נסדר לך 72 חולדות ומקקים, זה הדבר היחיד שיהיה לך,  כי עונש מוות טוב מדי בשביל חלאה כמוך, וזה מוסריות יכאלב!

ואז התעוררתי מהחלום

*שתפו פוסט זה בכל הקבוצות!*

הימין מצופף שורות!

בקרוב נצא לרחובות! כי נמאס לנו למות!

דם יהודי אינו הפקר!

יחד נהפוך את החלום הזה למציאות!

בקישור ניתן להצטרף לקבוצה החדשה שקמה - חץ הברזל-הימין מצופף שורות

לא באופן פרטי - לא כל ילד אמור לקבוע מדיניות - אלא באופן רשמי, ממלכתי, ע"י כחות הביטחון.

לא רק "נלכוד את הרוצח", אלא להכות כל מי שקשור לכך. כולל ה"רשות" המסיתה.

בזמנו, כשהיה יוצא פיגוע מלבנון, שעוד היתה מדינה מנומנמת, היו מכים בהם. למה? שידאגו שלא יהיה. אז כשאבו מאזן וחבר מרעיו דואגים שכן יהיה, צריך להכות בהם. קל וחומר לא לספק טיפולים בבי"ח...

ובנוסף, צריך אכן גם לבנות. לבנות הרבה. ליישב את הארץ, ההיפך ממגמתם. אבל לא "במקום". 

סחרסו אותנו

הפכו אותנו לגלותיים במחשבה

כלאו אותנו בין גדרות

ומאכילים אותנו שבניה תעצור את המרצח הבא.

אין לנו גאווה לאומית וזקיפות קומה

הפכו את הערך המקודש הזה, הערך הנשגב הזה, הערך העליון והמרומם הזה,

למילה מבישה ומבזה, כביכול בושה לדרוש נקמה, כביכול זה רק דבר של אנרכיסטים גבעוניים...

אז כן, אנחנו צריכים לא להכנע למשטר המחשבות הזה, ולהמשיך לחנך ולהנחיל וללמד - אנו רוצים נקמה! כן כן, נקמה! לא הרתעה, לא הפחדה, לא הגנה, נקמה!! נקמה לשם נקמה! ממש ככה!

"גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות [רש"י: שמות ה'] שנאמר א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע"

במהרה בימינו. אכי"ר.

כך:

"בימים אדומים של פרעות הדמים,

בלילות השחורים של ייאוש...

בערים, בכפרים, את דגלנו נרים...

ועליו: נקמה וכיבוש"

בנוסח שלפנינו לא מופיע מעבר למה שציטטתי.

אין הבדל גירסאות, אבל זה אכן כמו שאמרתי, בגמרא רק כתוב "שתי אותיות" ורש"י מבאר שהכוונה לשמות ה' (כמובן זה ברור למי שלומד, אבל הוספתי למען הקוראים בפורום)

לכן הדגשתי גם.. ולכן כתבתי לפני כן "כך:"

מרגש ממש

האמת שלא כ"כ יודעת לגבי עלויות של חתונה רגילה כיום כיוון שעברו יותר מ19 שנים מאז שהייתי שם וכמו בכל דבר בארץ המחירים עלו בצורה עצומה,

אבל אולי כמה נקודות שכן יכולות להיות כיוון לבירור:

- לחפש מקומות לא הכי יוקרתיים אלא נעימים וטובים אבל במחירים הגיוניים (עד כמה שאפשר). (לי זכור לטובה אולם "גן הפקאן" בנתיבות שבו אנחנו התחתנו אבל שוב לא יודעת מה המצב שם לאחר כמעט 20 שנה ) 

אז אולי אולמות שהם כן מכובדים יפים ונעימים אבל במיקום יותר פריפרילי יכולים להוזיל עלויות?

- אולי למצוא מקום בחוץ ושם לערוך את החתונה? כמו נקודת נוף מיוחדת בארץ שללא עלות אלא להביא את הכל לשם? יכול לעבוד?

ואז יש כל מיני כיוונים שאנשים יכולים לרצות כמו נוף של הרים, ליד הים במיקום פרטי יחסית, טבע אחר שאתם מביאים מארגנים שיסדרו שם הכל מא עד ת (זה מן הסתם בתשלום אבל לפחות האולם עצמו נחסך) וכן הלאה.

- כמות המוזמנים - לראות שמזמינים בהחלט את מי שרוצים לשמוח איתו ושהוא ישמח איתנו, אבל כן לשים לב למעגלים יותר רחבים שלא עונים כ"כ להגדרה הנ"ל ואיפה כן אפשר לעשות משהו יותר חמים וקטן מהבחינה הזו.

- אחותי התחתנה בחתונת קורונה והאמת בדיעבד זה היה אחד הדברים השווים שיש! נכון שזה לא היה לכתחילה אבל בסופו של דבר הם פשוט עשו בדשא של הגינה, עם המון המון אהבה, חברים ומשפחה קרובה, ודאגו שלא יחסר דבר. והמון זוגות בגלל הקורונה עשו כך אז זה אולי קונספט שאפשר לשכפל אפילו לא בקורונה?

כלומר רק במובן האפשרי כמובן ולא לקיצון השני...

- אולי להשכיר שמלת כלה ולאו דווקא לקנות יכול להוזיל עלויות?

זה מה שעולה לי כרגע

שתהיה המון ברכה והצלחה ומזל טוב גדול

בניין עדי עד ב"ה

הייתי בחתונה כזו של חברה אהובה ובאתי בשמחה, וגם המון מהאורחים.

בטח בשבתות קיץ שנכנסות מאוחר.

ברור שיש כאלה שלא יתאים להם,

אבל אם מתארגנים מראש זה יכול להיות סבבה לגמרי.

מה גם שאם חושבים על זה גם בחתונות ערב תמיד יכול להיות מישהו שלא יתאים לו...

אז נכון ששישי צהריים יכול לא להתאים ליותר, אבל בד"כ רוב המוזמנים יכולים לסדר זאת שכן יסתדר להם.

והכי חשוב לשמוח בשמחתם,

חתונה זה פעם בחיים בעזרת ה' אז לשריין יום שישי אחד לחברים טובים או קרובים אהובים זה ממש בסדר גמור. ובטח לא לשנוא אותם חלילה (יודעת שכתבת בכוונה קיצוני ובכל זאת)

בחירה שלכם.

כמה דברים:

א. לגבי מה שכתבת "ישנא אתכם" או "בחירה שלכם" - כמובן שלא מדובר בנו (בעלי ואני) כזוג כי גם לא התחתנו בשישי בצהריים בכלל וגם זה היה לפני כמעט 20 שנה, כך שהמילים אתכם ושלכם לא רלוונטיות.

ב. והכי חשוב - לכתוב על זוג שכן החליט או יחליט בעתיד להתחתן בשישי בצהריים שהם חצופים ושצריך לשנוא אותם זה ממש קיצוניות בצורה לא ראויה כלל בעיניי.

מה יש לשנוא אנשים שזוהי הבחירה והעדפה שלהם?

מה יש לומר שהם חצופים?

הם בסך הכל בחרו במשהו שמתאים להם משיקוליהם.

האם אנחנו יכולים לדעת את השיקולים של כל אחד? ודאי שלא.

ואם כך החליטו - ודאי שזה לאחר מחשבה ומה שהכי מתאים להם וטוב להם.

והם אלה שמתחתנים

אז נשמח בשמחתם

זה היום שלהם, לא שלנו.

אז בעיניי נעשה מאמץ להגיע אם מסתדר לנו כדי לשמוח איתם

ואם לא מסתדר - זה גם בסדר גמור. רק בטח שלא להגיד שזו חוצפה או לשנוא חלילה.

זה מה שנוח לו 

אתה לא חייב לבוא

אבל מכאן ועד חוצפה?

מאיזה צד?

בשישי יש יותר תחבץ מאשר ב11 בלילה

בשישי אנשים לא עובדים

לארגן שבת אפשר מחמישי בערב אם יודעים שיש משהו למחרת

היינו כמה פעמים בחתונה בצהריים. בקיץ כמובן.  

האופי של החתונה שונה לגמרי מחתונת ערב.  

זו יותר מפגש משפחתי וחברתי קליל - לפחות בחתונות שאנחנו היינו.  

הארוע גם קצר יותר מחתונת ערב שנמשכת שעות.  

כי צריך לוודא שחתונה נגמרת בשעה סבירה

אם זה אירוע בשעון חורף, זה אומר שהחתונה מתחילה סביב 10-11 (ואז זה אומר שהכלה מתחילה להתארגן ב6 בבוקר)

בשעון קיץ זה אולי אפשרי, אבל גם לחוץ

לא כל הספקים הדתיים יסכימו לאירוע שישי בצהריים

כי להקה וצלם צריכים להשאר עד סוף האירוע, ואם הם גרים רחוק זה לא תמיד מתאפשר

הייתי בחתונות שישי בצהריים

זה נחמד כאורח, 

כבעלי השמחה זה לדעתי לחוץ

אם הקבלת פנים/החופה בחוץ

בשעון קיץ = שיא הקיץ זה בלתי אפשרי לעמוד בחוץ.

חייבים מקום מקורה וממוזג.

הייתי בחתונת שישי בצהריים סביב לג בעומר ובאמת היה מזג אוויר סביר בצל.

גם שם בשמש היה לא כיף לעמוד יותר מ3 דקות

עכשיו ביולי אוגוסט

אין מצב שהייתי מסכים להיות לא במזגן

עכשיו בדקתי ולא נראה שנסגר.  יש עליו reels וסרטונים מהימים האחרונים.  

כנראה את מתכוונת לגן אירועים אחר? 

תשימי לך יעד 60 כל צד

ניתן לעמוד בזה תתכננו היטב מראש,  

פחות מזה יצריך אקרובטיקה מרובה

אבל כמו שכתבו לפני, אם זה רלוונטי לכם אז לנסות למצוא אולם באזור הדרום

מחירים נמוכים משמעותית לאירועים נורמליים

זה יוצא חיסכון משמעותי

אם זה רלוונטי לך אני יכול לתת המלצות בפרטי

אם פחות קריטי אולם סטנדרטי אז יש ביו"ש כל מיני גני אירועים או חצי אולם חצי גן אירועים שהגיוני שיהיו מחירים יותר זולים אבל לא מספיק מכיר

כמובן גם צריך לדעת מה חשוב לכם שיהיה בחתונה, ומה שלא אז לנסות להוריד ולקבל הנחה במחיר

איפה שלא סוגרים לנסות להיכנס לקבוצות של זוגות צעירים ומאורסים

יכולים לתת לכם מידע מאוד משמעותי על חיסכון מהניסיון שלהם

יש הרבה פעמים קבוצות עם כוח קנייה יותר גדול למוצרים שזוגות צעירים צריכים

כל אולם שלא תסגרו תבדקו עליו עם אנשים שהתחתנו שם

יש נגיד קטע לאולמות שבהצעת מחיר הם לא מדברים על העיצוב

ואז פתאום זה יכולה להיות הפתעה כספית מאוד לא נעימה

וזה עוד מלא דברים שאתה לא חושב עליהם

לנסות לבוא פתוחים למגוון של אולמות או כל שירות אחר

ואז אתם יכולים יותר להתמקח כי יש לכם אלטרנטיבה

לדעת להתמקח זה ממש חשוב עם כמה שזה לא נעים

ואם אתם פחות טובים בזה אז שווה למצוא מישהו שקשור אליכם שיכול לבוא ולהתמקח בשבילכם

לא עולה לי עוד כרגע

אבל בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה

יש מנעד מאוד רחב של אפשרויות לחתונה, מחתונה ברבנות עם חבילת בורקסים לסעודת מצווה, עד לאירוע ענק של 1,000 איש עם מתנות אישיות מוקדשות באופן אישי ועיצוב של כל מרצפת בצורה מרהיבה בהתאם לקונספט מאחד. בכל אחד ואחד מהשלבים בין לבין יש המון מרווח עם מה אפשר לשחק. כמובן שזו שאלה עד כמה מוכנים לשחק עם זה ומה נחשב "התקמצנות" וקו אדום להוריד.

אני חושבת שזו צריכה להיות החלטה יותר של הכלה, כי רוב ההוצאות קשורות אליה, או בדרך כלל לכלה חשובות הוצאות כמו סידורי שולחנות ועיצוב. וזו שאלה כמה היא מוכנה להתגמש על זה.

כמובן שההוצאה הכי גדולה זה האולם. כמובן שיש גבול כמה אפשר להתפשר בזה, ואם מחליטים שלא רוצים לגרור את כולם לאזור תעשייה מטונף בקצה הארץ ללא תחב"צ, זה מובן. (אם כן לפחות תארגנו הסעה לשם, כי אז תבזבזו הרבה יותר במנות מיותרות לאנשים שלא יכולים להגיע)

אנחנו התחתנו לפני שנתיים הסיכום מול ההורים אצלינו היה שהם מתחלקים חצי חצי על האולם (אולם זול ומתחת לממוצע במחירים היום), ואנחנו משלמים על שאר הספקים כמו צלם, מאפרת, ולהקה. אז רוב החיסכון שלנו התמקד בתחומים האלו. חסכנו בדברים שלנו באופן אישי הרגישו לא משמעותיים ואפשר להוריד, אנשים אחרים זה יראה הוצאות משמעותיות מידי או ההתקמצנות מיותרת. זה באמת עניין אישי, ואין סיבה לסבול בחתונה של עצמך ולהוריד משהו שחשוב לך או לכלה רק בגלל כסף. כמובן כדאי לבדוק אם אפשר להשיג אותו דבר בזול יותר ולא לשפוך כסף סתם.

כל הספקים המדוברים בהחלט עדיין פועלים וראיתי אותם בכמה וכמה חתונות שהיינו בהן. לא נסענו לקצה הארץ לאיזה מישהו מיוחד וזול, כי היה לנו חשוב שהם יהיו איכותיים עם המלצות ומתאימים לסגנון שלנו.

ללהקה לקחנו את ההרכב הבסיסי שלהם בלי תוספות. לקחנו שמלה חינם מגמ"ח וחליפה זולה. עם הצלם הורדנו צילום וידאו ואלבום מעוצב (בעיקר בגלל שהעיצובים שהוא הראה בדוגמאות היו ממש מכוערים לדעתי, אז העדפתי אלבום כיסים נקי על פניהם).

תחשבו האם אתם מוכנים לעשות קיצוצים כאלו.

יש גם מחיר משתנה מאוד על העיצוב של האולם. צריך לברר בדיוק מה זה כולל מול כל אולם.

להכין טבלת אקסל ולהכניס שם עלות של כל דבר.

וככה יודעים לאן מגיעים.

צריך לזכור שהחתונה לא מתחילה ונגמרת במחיר מנה באולם. (שזה אכן חלק עיקרי ) יש עוד הרבה הוצאות מסביב.

כמו להקה. צלם. איפור. שמלה. תסרוקת. חליפה. נעליים.

אם לא לוקחים את זה בחשבון. זה פשוט פתאום נופל וזה עשרות אלפי שח.

ואין קסם.

ככל שעושים יותר צנוע, ככה עולה פחות

יש חתונות שעולות פחות מ1000 שח.

חופה בבית כנסת

שמלה פשוטה מגמ"ח.

כיבוד קל וכו'

ויש חתונות במיליונים

אתם כזוג (רק אתם. לא ההורים. רק אתם)

צריכים לשבת ולהבין ביחד מה התקציב שאתם מוכנים (ויכולים) להוציא ולפי זה לתכנן את החתונה שלכם.

ההורים רוצים לתת כסף? מבורך.

זה מתנה. זה לא אישור לבנות לכם את החתונה.

לעניות דעתי.

2 דברים חשובים בארגון החתונה

1. שתהיו מרוצים מהתוצאה. אתם ורק אתם חשובים. לא מה האבא יחשוב או מה הדודה תגיד. זה היום שלכם וזכותכם להחליט איך לחגוג אותו.

2. שתמשיכו להיות מרוצים גם אחרי. שלא יהיה לכם זנבות חובות שלא כיף להתחיל איתם את החיים ומצד שני שלא תתבאסו שלא עשיתם משהו שרציתם לעשות.

מוזמן להתייעץ תמיד

והמון מזל טוב!

דנים בינינו מה אנחנו רוצים

לא נראה שיש פערים גדולים ברצונות

בסוף זה האירוע של החיים שחיכיתם לו כל כך הרבה..

בתוך העצות פה תשימו לב שעדיין זה נשאר האירוע שלכם איך שדימיינתם..

לכלה בטוח יש חלומות על החתונה שלה, אז לתת להם מקום, כי זה ה- מקום להגשים אותם.

ואני מכירה גם זוגות שלקחו קצת הלוואה מההורים ואח"כ החזירו להם לאט לאט

הכל יסתדר, רק שלא תצא תחושת פספוס שזה לדעתי חבל מאוד..

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב