זכיתי להשתתף אמש בהלוויתו של הנער הקדוש והמיוחד אהוביה סנדק - שכני ליישוב, שזכיתי להכירו מימי קטנותו, ושמסר את נפשו על קדושת ארץ הקודש, בחייו ובמותו.
שמעתי כמה מהמשתתפים אומרים בסגנונות שונים "השם יקום דמו", והגבתי מיד "חס ושלום", כי לפענ"ד הם שוגים לחלוטין.
ראשית, קיים איסור בתורה לקלל יהודי, ובפרט לא בשם ה', ולומר על מי שנהרג בידי יהודי "השם יקום דמו" (אפילו אם אומרים את זה רק בכינוי, וכ"ש מי שאמר את זה בהזכרת שם שמים כפי שאומרים בתפילות...) - יש בזה לכאורה איסור גמור של "קללת אדם מישראל", שיש עליו חיוב מלקות (ראו שולחן ערוך חושן משפט סימן כז)! זה לא פחות חמור מלבישת שעטנז וכדומה!
לפרטים ההלכתיים - ניתן לעיין בספרי ההלכה המתאימים, ולדון ולשקול אולי יש כאן איזשהו "היתר".
שנית, ידוע מה שאמרו חז"ל (ראש השנה טז,ב): "כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה".
וכמו כן אמרו חז"ל (שבת קמט,ב) "כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה". האם אנחנו רוצים שאהובנו אהוביה לא ייכנס למחיצתו של הקדוש ברוך הוא?!
מה כן יש לנו לייחל ולאחל?
תקוותי היא שהאשמים במותו - ייתנו את הדין ב"בית דין של מטה", ויבואו בעולם הזה על תיקונם ועל עונשם הראוי להם (כל אחד לפי מה שראוי לו - אם בדין ומשפט ואם בחסד וברחמים), ואז כאשר יש דין למטה - אין דין למעלה, ולא יהיה צורך שה' ינקום את דמו.
והעיקר, נבקש ונתחנן "השיבה שופטינו כבראשונה ... והסר ממנו יגון ואנחה", ושנזכה כבר לקיום הייעוד "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלוקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר", במהרה בימינו, אמן.
