שניה לפני חזרה לשגרה, חייבת לפרוק...ליאניי
היי יקירות,
מוצאת את עצמי מתלבטת ככ אם לרשום לכן או לא, אבל רק כאן אני מצליחה להוציא ולהביע את הכאב שלי ובאמת לקבל חיזוקים שמרימים.
(מתנצלת מראש אם זה יהיה פוסט ארןך וחופר)
קמתי היןם באנרגיות לא טובות, עצןבה, מדוכדכת בטירוף (כן אני יודעת זה לגיטמי), קיבלתי מחזור (נכון זה מבורך שהגיע יחסית מהר אחרי הלידה) והתחלתי לקחת כדורים הורומונלים אז אני יןדעת שאני בסערת רגשות.

מחר אני חוזרת לעבודה אחרי חודש+, אני יודעת שאני חוזרת למקום עם ידיים מחבקות אבל אף אחד מלבד המנהלת שלי לא יודע מה באמת עברתי..
לחזור לשים מסיכה, לחייך, להתנהג כאילן הכל רגיל ואני עדיין אוספת את השברים ומנסה לרפא את הנפש.
אני מתפללת לבןרא עולם שבבקשה אף אחד לא יגיד משהו לא במקום שאני אתרסק, בתקופת ההיריון שהסתרתי אנשים בכוח ניסו להןציא לי את ההיריון ולהביך ולהשפיל אותי, זה היה נורא.
בבקשה שהיום הראשון לחזרה לשגרה יעבור בשלום בלי חוסר טקט כןאב.

בחרתי להילחם בכאב, לחזןר לשגרה ולנסות לצמצם את המחשבןת שמשתוללות בראש.
אבל עדיין כאב ענק מתחולל בנפש, עדיין יש לי מצבים שהלידה רצה לי בראש כמו סרט נע שהסוף נגמר כסוף רע שהגוזלית שלי בידיים שלי עטופה בשמיכה קטנטנה ואני נפרדת ממנה לשלןם.
אני כןתבת והדמעות זולגות...
זכיתי להיות בהיריון, להרגיש אותה, להתרגש ממנה.
אומנם לא זכיתי עדיין בתואר אמא, אבל בזכותה אני יןדעת שהגוף שלי בריא להיות בהיריון.
אני בוחרת לשחרר.. להמשיך הלאה.. ולתת לה את המקום הנצחי שלה בלב שלי, אי שם למעלה שתהיה גאה בי שבחרתי לחיות ושלעולם לא ויתרתי עליה, מקווה שהיא יןדעת את זה.

אני ככ מפחדת מההמשך, מה יהיה בבדיקות? מה קורה עם הגןף? מתי אקלט שוב להיריון? כמה כאב אני עוד אחווה?
יום שני מעקב זקיקים ראשון מאז הלידה.. ולא תאמינו אבל אני מפחדת בטירןף!!
היריון יקר שהשאיר אותי בטראומה וכאבים פיזית ונפשית שעכשיו כל בדיקה גורמת לי לחרדה...

בבקשה תגידו לי שאני בסדר, שאני לא משוגעת, שאני עושה את דבר הנכון.
שאני חייבת לחזור לשגרה אחרת אשקע בדיכאון, המחשבןת איפה ייעצרו ברגע שתהיה תעסוקה רוב היום, שהכל יהיה בסדר, ושבורא עולם לא שכח אותי...

אני מרגישה ככ כבויה וכאובה, אבל חייבת לחזןר לעצמי כי זאת הדרך היחידה בשביל עצמי ובשביל בעלי.

כמה כאב כמה, אני בוכה בפנים, צןרחת את נשמתי די!!!!
מרגישה שנותרתי לבד בכאב אינסופי.

ושלא תבינו לא נכון, יש לי בעל מקסים, מהמם תומך ומקשיב.
אבל הכאב והתמודדות שונה מגבר לאישה ויש דברים שהוא פשוט לא יכןל להבין.

פשוט אוף.... 💔

לא הבנתי, עבר רק קצת יותר מחודש מהלידה??הריון שישי
כ"כ כ"כ לא קל לחזור לשגרה ועוד אחרי מה שעברת😢אז א. חיבוק ענק על הקושי וב. אולי צריך לתת לגוף לנוח?? מעקב זקיקים זה בשביל עוד הריון? ג. כל עצב וכל דיכאון זה הרבה יותר מלגטימי, חודש זה כלום מאז...
חיבוק אינלי מילים, כ"כ כואב, שהשם עוד יפנק ויברך אותך בילדים מקיר לקיר️
כן חודש ויום מהלידה..ליאניי
הגוף שלי כבר החלים מבחינה פיזית..
קיבלתי מחזור ביום ראשון אני בסדר בקטע הפיזית.
וכן, מעקב זקיקים זה להיריון, אני רןצה להמשיך ולנסות.. אי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח אצלי (אני עושה טיפולים).
זה אולי ישמע משוגע שכבר אני רצה לנסות שוב.. אבל אני ככ לא רןצה לעמוד במקום.

והלוואי... תודה רבה ❤️
וואו חיבוק גדולאמא ל6 מקסימים
ה' ייתן לך כוח!
שאלה: יש לך עניין שלא יידעו בעבודה? כי אם לא אכפת לך, הייתי מציעה שתבקשי (או בעל יבקש) מהמנהלת שלך שתעביר את השמועה בין כולם, שכולם יידעו שזה מה שעברת, ושאת לא רוצה שידברו על זה איתך. או משהו כזה.
לאחותי היתה לידה שקטה, והדבר הראשון שעשיתי, היה להתקשר לחברה טובה שלה בקהילה שלהם, לספר לה ולבקש ממנה להפיץ את השמועה בין כולם, גברים ונשים, כדי שלא יקרה מצב שבעלה יצטרך לומר למישהו סקרן שמתעניין בשלומם ואם היא ילדה כבר מה שקרה...
אם מתאים לך הכיוון, אני חושבת שזה הכי טוב, במקום להסתיר.
כן לצערי יש לי עניין שלא ידעו..ליאניי
אני מנהלת, יש צוות תחתיי (סביבות 20 עובדים) ועובדת עם המון צוותים.
הדבר האחרון שהייתי רוצה בעולם זה להיות בפה של אנשים, שיסתכלן עליי ברחמים, שיסתכלן עליי כחלשה.. שבכלל ידעו שאני מנסה להיכנס להיריון ואז הרחם שלי יהיה מוקד להסתכלות כל פעם מעבר לבגדים. לא רןצה את זה
זה לא יתן כלום, לא לי לפחות.
אני לא מתביישת בכאב שלי, אני פשוט בוחרת להסתיר אותו מאנשים שזה לא יתרום שהם ידעו משהו.
לכן שיתפתי רק את המנהלת והסמנכלית שלי.
את בסדר! את גיבורה! את מתנהלת כל כך נכון!!בעזרתו יהיה טוב
דבר ראשון חיבוק חזקקקקק!!!
דבר שני, גם אם ישאלו, יביכו, יהיו חסרי טקט וישאלו שאלות תמשיכי להיות גיבורה כמו שאת!! אך תתני לאף מילה/ פרצוף/ או פרשנות מוטעית שלך או של אחרים להפיל אותך!!
יש בך כל כך הרבה כוחות!! תשתמשי בהם!!
לגבי ההמשך, אין לך ממה לפחד! את יודעת שהגוף שלך מסוגל להיקלט להריון ולשמור עליו...
בעזרת ה שבהריון הבא יהיה תקין, קל ומשעמם בלי שום תהיות, ספקות או בלבולים!!
תאמיני בעצמך! תאמיני בכוחות שלך! תאמיני בגוף שלך! ותראי שהטוב יבוא והוא יהיה מאוד טוב בעזרת ה! כגודל הצער והסבל שעברת יבוא טוב פי אלף!!
לגבי הבעל... צרת רבים חצי נחמה... גם כשהבעל כביכול הכי מכיל, מרגיש ועובר איתך הכל הוא לא יכול להבין הכל 100 אחוז. זה ככה אצל כל הזוגות. אולי אחת תגיד לך שזה שונה אצלה...
תאמיני בכוחות שיש בך!! אם אצליח אצרף לך עוד מעט שיר...
תשחררי, תצעקי, תצרחי... זה יעזור לך לפרוק את מה שעדיין לא יצא החוצה.
שוב חיבוק חזק יקרה!!!
תמשיכי לעדכן!!
מחכה לשמוע !!! בעזרת ה יהיו לך בשורות טובות ומשמחות לבשר ולהתבשר!!!
תודה לך...ליאניי
אני קוראת שוב ושוב את התגובה שלך,
לומדת להבין שבאמת יש בי כוחות ואני אעבור את הקושי הזה.
אני שומעת עכשיו את השיר שצירפת לי... מדהים.
מילים עם המון עוצמות, בדיוק למצב שלי.
תודה לך... ריגשת אותי.
בע״ה שאלמד לעבור את הפחדים להתמודד איתם ולהשקיט אותם.
מצרפת לך את השירבעזרתו יהיה טוב
כשקשה לי אני נכנסת להתקלח וצורחת אותו....
עהפי5


ואוו, ממש קשה ❤❤ציפיה.
אין לי עצות, חוץ מהעובדה שלחזור לשגרה יכול להועיל.
*אבל* שימי לב להמשיך לדאוג לעצמך. אם צריך כמה פגישות עם מישהי כדי לעבד את החוויה שעברת, זה מאוד מאוד חשוב, ויכול לעזור לך מאוד להמשיך בטוב (גם אם בטוב יחסי, כי החוויה שלך קשה)
אשתדל לא להזניח את עצמי... מזל שיש אתכן כאן ❤️ליאניי
"הזנחה" זה לא משהו שאנחנו עושות בכוונהציפיה.
פשוט לפעמים הקושי גדול וכבד עלינו, שהחיים מכוונים אותנו להדחיק אותו.
אז בבקשה, תדאגי לעצמך כדי שתוכלי לגדול מזה, עד כמה שזה קשה וכואב, עמוקות.
אויש אהובה!!מצטרפת למועדון
איזה יסורים את עברת ועוברת... איזה תעצומות יש בך ....
בא לי לחבק אותך חזק חזק לליבי. לקחת לפחות חלק מהכאב שלך...
את בתוך תוכו של הקושי עכשיו וכל מה שאת עוברת ומרגישה לגיטימי כל כך. כן. יהיה קשה וכואב ושורף. ואת תבכי ותתגברי ושוב תפלי. ובסוף את תצמחי מזה. ה' ישלח לך נחמה מתוקה....
תודה רבה... 😔❤️ליאניי
וואו. כמה קשה!מכחול
ברור שזה קשה, ומפחיד. אני חושבת שאת יודעת מה הדבר הנכון, ופועלת נכון, וזה מאוד הגיוני שזה בכל זאת קשה.

דבר אחד קטן - מה האנשים שעובדים איתך יודעים? אם את רוצה שידעו יותר אולי כדאי לבקש מהמנהלת שתספר יום לפני שאת באה, וגם אולי כדאי לבקש ממנה להנחות אותם איך להתנהג (את רוצה שידברו איתך על זה, שלא ידברו על זה, שיהיו יותר רגישים לידך, שיתנהגו איתך כרגיל, וכו').
מאוד קשה לאנשים לדעת איך להתנהג ליד מישהו כאוב, ועלולים להכאיב לך למרות כוונות טובות. אם את יודעת מה יעזור לך לדעתי כדאי להכווין אותם.
אף אחד לא יודע שהייתי בהיריון..ליאניי
אני בטוחה שאנשים חשדו, הם לא טיפשים.
אבל הסתרתי את כל ההיריון כמה שיכןלתי, לא יצאתי אף פעם בהצהרות שאני בהיריון כי לא ידעתי מה יהיה איתו ולא רציתי לספר אחכ שסיימתי את ההיריון.
אז הכל היה מוסתר ככל האפשר.
הם לא יודעים מה קרה לי, פשוט נעלמתי מהעבודה לכל העובדים שלי.. כל מי ששלח הודענ (ושלחו בכמויות) רשמתי שמשהו אישי ואחזור בהקדם. זהו.
אבל מי מביניהם שחשד שהייתע בהיריון יכול לפלןט משהו מטומטם ומזה אני חוששת...
נגיע למחר ונגלה... 😔
חיבוק!מכחול
לא פשוט.
יש לך תשובה מוכנה לאלה שישאלו אותך באופן אישי מה קרה?
את לא חייבת לשתף מה שאת לא רוצה, אבל נראה לי כדאי שיהיה לך משפט מוכן של תשובה, אפילו "נסיבות אישיות, אני מעדיפה לא לפרט" או משהו כזה, שלא תצטרכי לאלתר במקום.
הלוואי שאנשים יהיו עדינים ורגישים!
כן זה בדיוק מה שחשבתי להגיד...ליאניי
בע״ה שמחר יעבור בשלןם ושאקום באנרגיות יותר טובות..
לא בכיתי כבר כמה ימים והיום הכל צף..
כנראה מהלחץ של כל החזרה לשגרה.
אוף אהובה. אנשים באמת יכולים להיות לא רגישים ועדינים, אניanonimit48
מקווה שהם יבינו בליבם שיש דברים שלא צריך להציף או לחפור בהם.
אבל מצד שני זה סוג של הקלה שהם לא ידעו. לפחות במוצהר.

חיבוק ענק ענק ענק
את ממש חזקה , אני מתפעלת ממך כל יום!!!
יש לך תעצומות גוף ונפש
אכן.. התמודדתי כבר עם כמה מצבים קשיםליאניי
אנשים לא יודעים את מקומם.
בין אם זה מרוע, חטטנות או קנאה.
ניסיתי כל פעם להתעלות על עצמי בסיטואציה כזאת ולהיות בסדר.
מקוןה שלא יהין הפתעות לא נעימות מחר..

ותודה רבה לך, לא רואה את החוזקה בעצמי אבל אןלי יום יבןא ואבין על מה אתן מדברות..
תודה על הקשבה והתמיכה
וואו...חדשה ישנה
בא לי לחבק אותך חזק חזק...
איזו טלטלה...
איזה תהומות של כאב... אבל את בחרת לקחת חבל ולטפס החוצה... כמה כוחות יש לך שאת אוספת את השברים ומנסה לאחות לאט ובזהירות.
אין לי מה להגיד רק שולחת לך סל מלא בכוחות גוף ונפש
והלוואי שיכילו אותך נכון בעבודה!!
תודה יקירה! הלוואי.ליאניי
הכאב יוצא מהמילים. ממש לבכות איתךסבב נוסף
חווית משהו כל כך טראומתי שנראה לי בודדות יוכלו להבין בכלל מה עברת. זה טראומה לגוף ולנפש

מאחלת לך שהחזרה לעבודה תהיה לך טובה, נכונה
שהבדיקות ייצאו בעז"ה תקינות ותבשרי רק טוב.
הלוואי בע״ה שהכל יהיה בסדר.. תודה לך!!ליאניי
חיבוק ענק יקירה!Doughnut

ההתמודדות שלך פשוט מעוררת השתאות. אולי את חושבת רגע שאת לא אבל תדעי שאת פשוט גיבורה! יבוא יום ותכירי בזה.

ורק אומרת- ודאי שזכית כבר בתואר אמא! היא הבת שלך לנצח ומחכה לפגוש אותך לעתיד לבוא. 

חיבוק ענק ענק! וגם אם תשברי זה בסדר. זה מותר לך. עברת ניסיון ככ קשה והכי טבעי בעולם זה ליפול ואז לקום שוב בשביל להתחיל מחדש.

ממליצה ממש על קבוצת תמיכה. זה עוזר המון לשחרר ע"מ להמשיך הלאה בצורה הרבה יותר בריאה ונכונה.

תודה לך..ליאניי
אני מבינה שזה חלק מהתהליך שלי.
לקום וליפול ולקום וליפול, רק ככה מתמודדים.
אולי יום אחד אבין מה שאת אןמרת, כרגע מרגישה רחוקה מלהיןת גיבורה.

כמה אני שמחה שיש לי אתכן כאןזן קשבת.. ככ עוזר.
חשבתי על קבןצת תמיכה אבל.. וויתרתי כרגע.
אם ארגיש שהמועקה לא תעבור אחשןב על זה שוב.
אני מקווה שאולי, רק אולי, יקרה נס החודש בצורה כזו או אחרת.. אבל לא מצפה, באמת שלא.
חוויתי יותר אכזבות וכאב ממה שרגעי אושר.
הלוואי והשם רואה שאני על הקצה, שהגיעו מים עד נפש.
הלוואי..... 😔
מצרפת לך 2 היגדים שממש תפסו אותי והרימו אותי כשהיה לי קשהסבב נוסף
אולי יעודדו אותך...
ועוד אחד...סבב נוסף



היו לי כמה ימים סוערים... והמשפט הזה ייצב אותי קצת
ליאניי יקרה ואהובה!!! רק שתדעי...קמה ש.

בס''ד

 

שאת ממש במחשבות שלי כל הימים האלה. רציתי להגיב לשרשור הקודם שלך, מלפני כמה ימים בערב שבת, וגם לשרשור הזה של היום. ואני מרגישה שיש לי 100 דברים להגיד לך, ורגע אחר-כך חושבת שבעצם לא בטוח שיש לי ממש איך ומה לענות לך. וחושבת, ומנסה לנסח התחלה של הודעה, ואז מוחקת...

 

עכשיו החלטתי שלפחות-לפחות אכתוב לך את זה, שאת בליבי ובתפילותיי, ובמחשבותיי. ❤

תודה אהובה!ליאניי
לפעמים גם אוזן קשבת זה המון.. במיוחד בתקופה ככ רגישה וכואבת.
אני חןשבת שאני צריכה טיפה יותר להסתכל בטוב שיש לי ביום יום כדי לשחרר את הרע.. אבל מתקשה.
מאמינה שאחרי יום שני ומחר החזרה לעבודה אני אהיה יותר רגועה.. (אני מקווה)
תודה ❤️❤️
את מדהימהרסיס אמונה
באיך שאת מסתכלת על הכל, שאת מוכנה לשחרר, להמשיך, ועדין כואבת את המצב הפסיכי הזה כמו שהוא..
זה נורמלי ובסדר, וגם אם יהיו רגעים של קושי, ואנחנו פה.
ואני מחבקת אותך וחושבת עליך המון ומתפללת עבורך להריון תקין, קל ושיסתיים בידיים מלאות..
חיבוק גדוללללל ❤
כ״כ מעריכה... תודה ענקית 🙏ליאניי
אהובה!אנונימי054

אמרתי לך כבר שאת אלופה??

אני במקומך שוקעת במיטה לא רוצה לראות זבוב....

ואת קמה ומתגברת, וחוזרת למקום שיצאת ממנו עם בטן וחזרת בידיים ריקות..אמאלה - רק המחשבה!!

אבל, זה הדבר הכי אציל שאת יכולה לעשות לעצמך

להרים את עצמך, לא לשקוע, לא ליפול..

את מקיימת מצווה כל רגע ורגע... בהתרוממות הזאת.

בלנסות שוב, ולא להתייאש!

זה בכלל בכלל לא מובן מאליו..

שמעתי על מישהי שאני מכירה שעברה את זה בצורה מזעזעת ובשלב נורא נורא נורא מתקדם שאני לא רוצה לפרט כדי לא לגרום חרדות לבנות פה..ולא אשכח כמה זה ישב לי בלב תקופה ופשוט הערצתי את האישה הזאת.. היום ב"ה היא חובקת עוד כמה.

אבל לעד אני אסתכל אליה בעיניים מעריצות

יודעת למה?

כי אני תמיד מאמינה וחושבת שה' מעמיד את המיוחדות בניסיונות " המיוחדים " האלה..

אז נכון,אף אחת לא רוצה לעמוד אפילו בקצה שלהם..אבל אם כבר זכית? זה חתיכת מתנה..

שאולי כרגע לא רואים את הטוב בה..ואולי אף פעם לא תראי

אבל בסוף - זה טוב. זה הכי הכי הכי טוב! גם אם נדע את זה רק בעולם הבא..

מדברת אחת שעברה ניסיונות טראומתיים לאורך כל חיי בשלל תחומים.. 

הייתי נוטה להתמסכן הרבה עד שחזרתי בתשובה, עד שעשיתי את השינוי... והבנתי ואווו ה' ממש ממש אוהב אותי..שם לי מסלול כל כך מיוחד. והיום אני מבינה שנכון, לא הייתי מאחלת את הניסיונות שחוויתי לאף אחת, אבל יודעת  שאם קיבלתי אותם- יש לי את הכוחות המיוחדים להתמודד איתם. ושהם אלו שבנו אותי בצורה הכי מושלמת, שהם אלו שהובילו אותי לבעל המושלם כל כך שזכיתי לו.

 

אז, עם כל הקושי, את עושה צעד ענק בחיים שלך, וזה כל כך ישתלם!!

 אני שוב גאה בך, ובאמת צופה לך שנה של ישועות... את תראי, זה יבוא לך בדברים שלא חלמת..וגם במה שחלמת.מבטיחה

 

מקווה שלא חפרתי לך , ניסיתי להועיל!

 

ומקדישה לך את השיר " אל תעזבי ידיים"

אותי אישית זה נורא חיזק אחרי הניתוח האחרון שעברתי..

 

3>

 

 

וואו...ליאניי
אני לא מרגישה שאני עושה מצווה, אלא להיפך לפעמים עברו בי במחשבות שמא אני לא בסדר שאני לא מקבלת את הכל באהבה? אולי השם כועס עליי שאני עדיין עצובה? אבל זה אנושי אני מבינה. אני אישה. איבדתי את הדבר ביקר לי כל אני מניחה שבורא עןלם רואה ויודע..
לא הפסקתי להאמין בו, לא זרקתי את הכלים, ולהיפך אני מקבלת בהבנה את המצב.
אבל אין שמחה בליבי, אני עוד לא שם.
והרי שהמצווה תמיד להיות בשמחה?..
מבינה את הקונפליקט הפנימי שלי בעניין הזה?
למה אני ככ מפחדת מכל הבדיקות וכל מה שיבוא לבןא אם אני ככ מאמינה?.
אבל.. זה היה היריון טראומטי ככ אולי זה מובן?.

היום, חןדש אחרי ולאחר הרבה תגובות שקיבלתי אני מבינה שהשם מעמיד בניסיון אנשים שהוא אוהב. וש״זכיתי״ לעמוד בניסיון הקשה הזה, וכן אני חושבת שאני עומדת בו עד כמה שאפשר.
והלוואי שבאמת האור בדרך אליי, שגם אני אזכה לחבק את ילדיי העתידיים כפי ששמעתי מהמוון סיפןרים פה בפורןם ובחיים.

לא חפרת לי בכלל, להיפך.
מעריכה וקוראת כל מילה ומילה שוב ושוב. זה משפיע זה מחלחל תהיי בטןחה.
את מדהימה בעצמך ותודה לך שגרמת לי להסתכל מעוד זוית על כל הכאב.
את צודקת ככ, גיליתי כמה בעלי הוא זהב ומדהים וכמה אני באמת חשובה לו.

תודה לך אהובה ❤️
מצוות השמחה נראית לפעמים כל כך לא מושגתאנונימי054

במיוחד לנו הנשים, גברים הרבה יותר קל להם להחליק...אנחנו אלו שצריכות לעבד, לעכל, לכאוב..ורק אחר כך אם בכלל , להתרומם על הרגליים..

גם אני הרבה פעמים, והיום בפרט.. לא מצליחה להגיע לשם.

אבל הקב"ה רואה את הרצון, רואה את הקושי.. בצר לך - גם לו צר! אז אם יש משפט כזה שלקב"ה צר, אז בטוח שהוא מבין את הצמצום שיש לנו בשמחה כרגע.. ומחכה ומצפה שנצליח להתמודד ולהילחם בעצבות

 

ואז מאליו תבוא גם השמחה האמיתית

 

תתפללי גם על זה נשמה טובה.. עצם התפילה והרצון שלך לשמוח, יקויים בך כאילו את הכי שמחה בעולם, ויביא לך את השמחה

 

3>

הבאת לי מקום לחשיבה...ליאניי
תודה לך, הרגעת אותי קצת בעניין הזה כי זה עבר לי לא מעט בראש.
אני מתקשה להתפלל הרבה, עושה את הדברים הקטנים שלי.. אבל זה יגיע.
צעד צעד, מקווה שהאושר יגיע במהרה.
מנסה לאחוז במה שיש כדי להרים את עצמי למעלה כמה שיותר מהר.
❤️
בהצלחה היום ליאניי אהובה!!!! שולחת מלא כוחות!!!קמה ש.
ותקוות שהכל יעבור חלק וטוב. חושבת עלייך!!
תודה רבה יקרה שלי!!ליאניי
לא הספקתי להגיב כל היום, הייתי בטירןף..
אבל יכולה להגיד שהייתה לי ״נחיתה רכה״ עם המון המון אהבה וחום...
יופי, כמה טוב לשמוע!מכחול
וואי, ממש משמח לשמוע!רינת 29
לא שאלו שאלות חסרות טאקט?

רציתי לשתף אותך שגם אני עברתי לידה שקטה לפני כמה שנים והחזרה לעבודה היתה מלאת חששות מהתגובות של אנשים אז כיף שזה מאחורייך.
כל הכבוד שהחלטת לחזור לעבודה ולשגרה ולהתקדם לקראת ההריון הבא.
שיהיה המון בהצלחה!
וואו כמה אני שמחה לקרוא את זה!! ממש גורם לי לנשום לרווחה!קמה ש.אחרונה
בס״ד

ב״ה שימשיך ככה, ברכוּת, רק ברכוּת 💕
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^אחרונה