בתור רווקה תמיד היה לי לחוץ להתחתן. כלכך פחדתי להיתקע שנים בעולם הדייטים ולהיות מעוכבת זיווג.
בסופו של דבר הכרתי את בעלי אחרי שיצאתי עם כמה בודדים.
והרגשתי שהנה, המרדף הסתיים, אפשר לנשום לרווחה- מצאתי.
ואז התחתנו, ומודה, בהתחלה ממש לא בער לי הריון, אפילו מנענו 3 חודשים,
ואז התחיל שוב המרדף.. מתי אקלט? כמה זמן זה ייקח? מרגישה שאני בתחרות עם עצמי. נכנסת ללחץ על כל חברה שנקלטת לפניי,
והיום חשבתי על זה, אולי די לרדוף? אולי די תמיד להסתכל על הדשא של השכן?
לכל אחד יש את החבילה שלו, ואת התזמון שבורא עולם מדייק עבורו, וזה התזמון הכי טוב בעולם בשבילו!
אז נכון אין עדיין הריון, אבל יש לי כלכך הרבה דברים אחרים-שאנשים אחרים אולי מייחלים להם.
והגיע הזמן לעצור ולהודות על הקיים, כי קיים כלכך הרבה!!
תודה לך ה' על כל מה שנתת, ועל מה שעוד תתן.
הרגשתי צורך לשתף💔
