בס"ד
אם יש זכות אחת שעומדת לצידה של מגפת הקורונה זה שהיא הצליחה לגאול את מדינת ישראל ממערכת בחירות רביעית ברצף, ונתנה לאזרחים קצת לנשום בין סגר לסגר מללכת לקלפיות. כעת, הקורונה ב"ה בדרך להיעלם מחיינו בעזרת השם ובעזרת החיסונים, מה שאומר שאפשר לחזור למגפה המוכרת – חוסר היכולת להרכיב ממשלה והיציאה פעם אחר פעם לקלפיות.
בזכות כך שהיה קצת אוויר לנוח ולנשום ומכיוון ואת מערכת הבחירות האלה אני רואה מבחוץ ונכון לעת כתיבת שורות אלו אני לא נמצא בקמפיין כלשהו (ב"ה יש לקוחות אחרים ועבודה מהמגזר הפרטי, למי שדואג למחייתי), אז את תריסר השבועות הקרובים שנותרו עד הבחירות אחזור לכתוב את 'קריאה שלישי(ת)', הטור השבועי שהתחלתי לכתוב במועד א', אי אז לפני קצת פחות משנתיים. מקווה שיהיה מעניין ואשמח להערות שלכם.
כחלון מודל 2021
אחת השאלות שבנט בוודאי שואל את עצמו בימים האחרונים זאת השאלה האם היה נכון להתמהמה עם ההכרזה על עצמו כמועמד לראשות הממשלה. בנט כזכור, לא מיהר לעשות כן אלא חיכה שיוכרזו בחירות ורק אז להכריז על מועמדותו. הוא לא רצה שהמומנטום ישבר לפני כן. מה שבנט לא חשב שיקרה זה שסער יפרוש מהליכוד, יקים מפלגה חדשה, יכריז על עצמו שהוא מתמודד לראשות המפלגה, והופ תגנוב את המשבצת עליה הוא עמד עד כה.
אומנם עוד יש סיכוי לשינויים במפה הפוליטית, אבל בנט כבר מבין שלהיות ראש בראש עם נתניהו הוא כבר לא יהיה בבחירות האלה. אז איך בכל זאת הוא יוכל למקסם את כוחו הפוליטי ולהרוויח מכך גם שהוא אינו עומד בראש המפלגה השנייה בגודלה? התשובה לכך תמונה בכך שבנט מסרב להגיד אם הוא ישב עם ביבי או לא. אבל לפני כן בואו נחזור אחורה לבחירות 2015.
בחירות 2015 הגיעו ואיתם מפלגה חדשה, מפלגת כולנו. היה זה כחלון שאחרי תקופה קצרה מחוץ לפוליטיקה, חזר והקים מפלגה חדשה שמטרתה העיקרית היא לקדם מספר נושאים ובראשם שכחלון יעמוד בראש משרד האוצר. בכל תקופת הבחירות סירב כחלון להגיד במי הוא יתמוך, האם בנתניהו שאת מפלגתו הוא עזב, או שמא בצמד ציפי ובוז'י שעמדו בראש המחנה הציוני. "מי שיענה לדרישות שלי" הוא אמר באותה התקופה "בו אתמוך לראשות הממשלה". הסוף כמובן ידוע לכולם, שני ראשי המפלגות הבטיחו לו שהוא יהיה שר האוצר שלהם וכך באמת היה בסוף.
זה גם מה שבנט ככל הנראה מתכוון לעשות, גם אם כעת הוא עדיין ממשיך להצהיר בקול על מועמדותו לראשות הממשלה. יש לו עמדות מאוד ברורות מה צריך לעשות בכל הקשור להנעת הכלכלה של מדינת ישראל והיציאה ממשבר הקורונה. יש לו גם תפקיד שהוא מאוד מאוד חושק בו, וזה כמובן לחזור לתפקיד שר הביטחון. לכן, אם הוא רוצה למקסם את הכוח שלו עליו להתרכז בנושאים האלו ולפנות לראשי המפלגות ולהגיד להם שאותו לא מעניינת עכשיו הפוליטיקה הקטנה, יש לו מה לקדם ומי שיאפשר לו לקדם אותם בו הוא יתמוך להקמת הממשלה.
במקרה כזה, אם בנט היה רגיל שנתניהו מחכה לדקה האחרונה על מנת לסגור איתו, אזי שבעת סגירת הקלפיות אם אכן תהיה לנתניהו אפשרות להרכיב מממשלה, בנט יעמוד בראש סדר העדיפויות שלו בשביל לסגור דברים. בצורה זו בנט בעצם גורם לנתניהו להיות זקוק להמלצה שלו אצל הנשיא ובשביל שזה יקרה, לסגור איתו הסכם קואליציוני עוד לפני שמתחיל מצעד המפלגות לריבלין. זאת מציאות שיכולה לקרות רק במידה ובנט ישמור על כל האופציות פתוחות, אבל גם אם יסיר מסדר היום את הרצון שלו להתמודד כעת לתפקיד ראש הממשלה.
עצם העובדה שבנט עדיין מתעקש להצהיר על עצמו 'המועמד לראשות הממשלה נפתלי בנט' היא בעייתית ואף עלולה לפגוע בו ולהפוך אותו לבדיחה. נכון לכשיו הסיכוי שלו לחזור להוביל על סער ולהיות המפלגה השנייה בגודלה הוא נמוך ביותר. לכן הוא צריך לשנות גישה. עליו להציב דרישות ברורות ותוכנית פעולה מסודרת שאותה הוא רוצה לקדם, להציג אותה בפני האזרחים ולהצהיר בצורה ברורה שרק מי שיתן לו את הסמכויות לקדם את זה, איתו הוא ישב בממשלה הבאה. כך הוא יצליח בענק להגיע לרמת השפעה חזקה בכנסת הבאה.
רוח סער ותקווה החדשה
"כנראה שהמילה סבלנות לא בלקסיקון שלו" אמרה ח"כ (לשעבר, נכון לעכשיו) מיכל שיר בריאיון לגלי צה"ל על גדעון סער רגע לאחר שפרש מהליכוד והקים את תקווה חדשה. לדבריה, "גם בנט ושקד קיבלו 12 מנדטים יום אחרי הפרישה וסיימו מתחת לאחוז החסימה, לא בטוח שגדעון סער יסיים עם הרבה יותר".
יש מי שיאמר שדבריה של שיר היו הטעיה לליכוד שחשב (כפי שאכן קרה) שפניה למפלגה של מי שהיה הבוס שלה בעבר, גדעון סער. אבל עם כל הכבוד, כאשר עושים הטעיה ניתן להשתמש במילים קצת יותר עדינות מאשר מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה ולירות לעצמך ולמפלגה שלך ברגל. כמובן, ששבוע בדיוק לאחר הדברים האלה התפטרה שיר מהכנסת והצטרפה למפלגת 'תקווה חדשה'.
אלא שבאמצע קרה עוד מקרה וזה מה שיוגדר לאחר מכן 'ליל החניונים'. כאשר בליכוד רצו לבדוק עם שיר האם היא מתכוונת לבוא ולהצביע בעד דחיית פיזור הכנסת בשבועיים נוספים אמרה שיר שהיא לא מרגישה טוב ולכן לא כדאי שהיא תגיע לכנסת. בליכוד איחלו רפואה שלמה והמשיכו הלאה. הם לא תיארו לעצמם ששיר תחבור לשלושה ח"כים מיש עתיד, תתחבא איתם בחניון, וברגע האחרון תיכנס למליאה ויחד איתם תפיל את החוק ואת הרוב המסתמן שהיה לו. יום לאחר מכן היא התפטרה.
המעשה של שיר הוא דרגה חדשה של חוסר מוסריות שנראתה בכנסת. למרות דבריה הקשים על סער, שיר ידעה שהיא בדרך למפלגה החדשה שלו. היא גם ידעה שכל עיכוב של הבחירות יכול להביא מועמד חדש שיפגע בסער, כפי שהם עצמם עשו לבנט. לכן, במקום להתפטר ולהחזיר את המנדט לליכוד כפי שהיה מצופה ממנה ברגע שהיא החליטה לערוק, היא החליטה לנצל את הדקות האחרונות שלה כחברה בליכוד והפילה את החוק שקידמו בסיעה שלה.
לא לענות לטלפון (השכל) זה משהו אחד, לא להגיע להצבעה (אלקין) זהו גם מעשה שבסדר לעשות. להשתמש במנדט שנתנו לך על מנת להפיל בעזרתו את הממשלה שבה היא יושבת, גם אם מדובר בממשלה המושחתת ביותר שקיימת, זה מעשה לא מוסרי. סער רוצה להביא תקווה חדשה לעם ישראל, פוליטיקה נקייה ממה שהכרנו בשנים האחרונות. חבל שהוא עושה את זה בדרכים לא ישרות, ואפילו מעט מסריחות. וכל זה עוד מבלי לומר מילה אחת על המהלך של אלקין...
מילה לסיום
בימים האחרונים עולים מכיוונים שונים הטענות שכחול לבן לא רצו לאחר את הבחירות בכמה שבועות בשביל שלא חלילה ייווצר מצב שרוב המדינה תהיה מחוסנת, דבר שישחק לידיו של ראש הממשלה. מבחינתם, עדיף שהבחירות יהיו במצב מסוכן מאשר שנתניהו יקטוף קרדיט. אם זה באמת נכון, אל תגידו יותר 'ישראל לפני הכל', אלא 'שנאת נתניהו לפני הכל'.
