צר לי אם האשימו אותך במשהו לא טוב,

אני פשוט עסוק ולא ממש קורא ומתערב בכל דבר פה.  קבל את התנצלותי

ועל 'מה שעשו לך'?

התקרבנות זה דבר אחד, אבל גם להיות תוקפן וגם להתקרבן? בחייאת...

גם @המעיר כתב דבר נכון..

העניין הוא שאני רואה שלרוב אנשים נמנעים מאחדות כי הם בטוחים שהדעה של השני הורסת במידה מסויימת

וחוששים לתת לה איזה לגיטימציה.  ואז בעצם מתחיל ההיפרדות.

האם יש לזה גדר?

מה הקב"ה רוצה שנעשה כשנתקלים בדעה אחרת שלדעתי אגרום נזק אם אתן לה מקום?

או אולי אני טועה וההתחלה היא ממקום אחר בכלל?

שייפגשו כל גדולי הדור מכל המגזרים וידונו בינהם איך להביא את המשיח ואיך להוסיף אחדות

ההינוקא לדוג' (זה שמופיע אצלי בחתימה) בגלל הגאונות שלו הוא מצליח לחבר בין כל המגזרים... 

אבל ברמה הפרטית, פשוט אהבת ישראל... מה עוד אפשר לעשות? 

כל יהודי שרואים לא משנה אם חסיד, דתי לאומי, ליטאי, ספרדי, אשכנזי, מסורתי, לחשוב ולהרגיש כאילו הוא אח שלך ואתה אוהב אותו ורוצה בטובתו.

אם הם לא הוציאו את עצמם מכלל עמ"י אז בעיקרון כן.

לאהוב אותם, לשנוא את המעשים... 

לא בקיאה בזה, לכן גלגלתי קצת בגוגל

"מי שהתחתן עם נוכריה הוציא את עצמו מכלל ישראל. ילדיו לא יתיחסו אחריו ולא ייחשבו ליהודים הוא הדין למי שהשתמד, כלומר התנצר או התאסלם. "

הוציא עצמו מכלל ישראל | שאל את הרב | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

מאמינה שיש עוד מקרים שאדם מוציא עצמו מכלל ישראל.. 

רק בחנוכה האחרון ישבתי עם כמה חילונים והדלקנו נרות ביחד

אחד המדליקים שדווקא היה אדם חביב מאד אמר ש22 שנה הוא לא הדליק בגלל אנטי דת

ודווקא הוא גילה שזה נחמד.

אמנם הוא דיבר בין הברכה להדלקה ועוד המציא עוד ברכה משלו (בלי שם ה')

אבל לא הערתי כלום.  לא יודע אם זה בסדר אבל הרגשתי שזה יהרוס כי הוא לא יודע הלכות שידליק לפחות בכיף.

אבל פה באמת זאת השאלה, מה עושים כשהשני עם דעות בעיתיות

אולי יש ליצר הרע כוח לסכסך בין הת"ח בגללנו... לא יודע.

אני מציע שנתחיל מעצמנו ומן הסתם זה יקרין עוד

אז לגבי הרמה הפרטית,

אבל אם מישהו בטוח שלרצות בטובתו של השני זה לתת לו על הראש?

ואולי... 

או אפילו להגיד שזה קרוב לכפירה וכו' וכו' כיד הדמיון 

אבל סתם ככה, איפה נתקלים בזה? זה לא כזה מצוי ביום יום...

ביום יום החיים הם רגילים... לא פותחים עכשיו דיונים על השקפות והלכה

אז לא תוכל להוכיח אותם כי הם יתנו לך אלף ואחת סיבות למה צריך להשפיל ולבזות ולדבר בצורה לא נעימה

כי זה מבחינתם דרך התורה.

לכן אין טעם לדבר איתם לדעתי.

הבעיה היא לא באנשים פרטיים שמאוד רוצים אחדות וגם אולי באמת מיישמים את העניין של אהבת ישראל.

הבעיה היא כחברה, או כמי שאחראי על החברה, או כמי שהופקד על ציבור מסוים ואחראי עליו.

כי דרך שם אפשר להשפיע. 

אם רוצים לשנות תודעה מקרע ושיסוי לחיבור, צריך תהליך עמוק ושורשי.

אבל החדשות, וכל מיני אנשים בעלי השפעה לא תמיד תורמים לעניין לצערנו

ויש גם את הפסיביות, שאולי לא מזיקים ולא יוצרים קרע, אבל גם לא מנסים ליצור אחדות.. 

אני לא מרגיש שיש אחדות,

מרגיש לי שאנשים הרבה פעמים חייבים להתווכח על כל דבר במקום לשתוק למרות שיש דעה אחרת.

מרגיש לי שאנשים מתרחקים בגלל דעות מנוגדות.

אני חושב שאנשי ציבור הם סך הכל המראה שלנו.  הם גם אנשים רגילים אחרי הכל

לא אולי... בטוח חח

אבל נראה לי שאחדות נראית אחרת ממה שהולך היום

הוא שאנשי ציבור יש להם כח השפעה! 

ולא רק אנשי ציבור, גם רבנים.... 

חשבתי שאולי צריך להנהיג שאנשים רק יחזקו אחד את השני אם אפשר - ולא להעיר הערות..

סתם לדוגמא דבר שקרה לי

לא מזמן בחורה לא דתיה מספרת לי שהיא נפרדה מבת הזוג שלה (כן, קראת נכון) 

עם דמעות וכו' ואחרי רגע הדלקנו נרות חנוכה עם ברכה ושירים (קרה באמת)  והיא יודעת שאני דתי.

או שצריך להסמיך אנשים מיוחדים שיש להם השפעה שזה יהיה התפקיד שלהם 

לעורר את התודעה של אחדות ואהבה

או כאלו שיהיו מוסמכים להעיר ולא אף אחד אחר?  (אגב ככה זה בישיבה אצלי, רק הרב מעיר!)

אגב מה שסיפרתי היה באותו מעמד אם ההוא שאמר שהוא אנטי-דת.

והם מדברים על אמונה בהשגחה, שניה אחרי שהם מספרים על השטויות שהם עושים.

זה רק הוכיח לי כמה צריך להיות זהיר מלשפוט

על הקטע של להעיר... פשוט להיות אחראי להקים פרוייקטים של אחדות ואהבה, לדבר אחדות ואהבה, כל מה שאפשר... לשים את הנושא במרכז השיח הציבורי... 

וברור יש מלא חילונים ומסורתיים עם אמונה מאוד חזקה... 

ובאמת אני חושב שאם אנשי ציבור יתאחדו זה יהיה מצוין

אפילו שתי מפלגות שלא הכי מסכימות, שיתמקדו במה שכן מסכימים..

זה יהיה נפלא ובטח ישפיע על אחרים. 

אבל יעשו הסכם בינהם,

יביאו אנשי תקשורת וציבור ויצהירו שעל אף זה שאין בינהם הסכמה הם מתחייבים להתנהג אחד כלפי השני בישרות, באהבה ובשלום, ללא השמצות, ללא שקרים, ללא ירידה לפסים אישיים וכו'.

היה נותן לי יותר הרגשה של אחדות.

אז אם אתם הולכים להוציא מסמך כלשהו שזה מגניב אגב

אולי תוסיפו שגם לא מעירים אלא רק מחזקים?  (כמו שרבינו אומר "מוכיח שאינו ראוי" וזה..)

הצהרה שלא מעירים לזולת?... ומה עם מצוות תוכחה? או שאתה לא מתכוון לזה? 

כי הרי יש דבר כזה מוכיח שאינו ראוי להוכיח (זה גמרא)

ויש מצווה לא לומר דבר שאינו נשמע. ולא כל דבר צריך להעיר עליו...

שמעתי שבדור שלנו עדיף לומר בצורת של לחזק ולא להעיר שהשני לא בסדר.

או שאני טועה וזו לא הבעיה..

יאללה חבר'ה חייבים לעשות סוף לצרות שלנו.  אם חכמים אמרו שזה מונע יסורים מעם ישראל חייבים לחתור לשם

וגם נרוויח חיים טובים יותר

אולי אפשר לעשות כמו שעשו לקשישים וחיברו בן נער לקשיש

אפשר שכל אחד ימלא קצת פרטים

ואז יחברו אותו עם מישהו אחר ששונה ממנו

והם יכירו..

וככה יתרבה החיבור בעם

סתם חשבתי, לא יודעת אם זה מציאותי..

ואהבת לרעך כמוך

והדרת פני זקן

עשיית חסד 

אחדות.

לא התכוונתי לקשישים

זה כמו מה שעשו להם. ששידכו לכל קשיש מישהו שיאמץ אותו.

אני מתכוונת שמישהו ככה רק יקשר בין שני יהודים שרחוקים אחד מהשני
ואז הם יצרו קשר

ויתקרבו וינסו להבין את הצד של השני
ולאט לאט התודעה אצל האדם הפרטי תתהפך כי הוא יבין שהם לא מפחידים והם בסך הכל אחים שלו.

והנה הוא בקשר עם מישהו שגם לו יש נשמה ובסוף כולם רוצים להתחבר..

לא יודעת אם זה מציאותי

ואהבתי... 

ואי הלוואי לעשות את זה עם המגזר החסידי!

נגיד לחבר בין חברה מהמגזר החרדלי למגזר החסידי החרדי... 

זה יכול להיות כזה מתוק

להכיר בשביל לאהוב

בקבוצות בוואצפ, זה יכול להגיע גם לחילונים

וגם לקצת חרדים

אולי אפשר ליצור קבוצות וירטואליות של אנשים שהם מצהירים שהם מעוניינים באהבה ואחדות

או פשוט מסמך כזה שאני חותמת שאני משתדלת לאהוב כל יהודי ואז יהיו מלא חתימות 

ואז זה מעורר את התודעה לזה

זה מזכיר לי שלתמידים של האר"י הקדוש היה כמו הסכם ברית בינהם של אהבה. אבל אני לא מדייקת בפרטים אולי @חסדי הים יעזור... 

כי ממש להכיר באופן פרטני, לא יודעת כמה אנשים יזרמו על זה... זה דורש הרבה אנרגיות... 

הבעיה בקבוצות

- לא לכל עם ישראל יש וואצפ (נגיד לי אין..)

- מה יעשו בהם?

שאנשים יחתמו על מסמך וירטואלי (כמו בסגנון של העצומות)

שהם מקבלים על עצמם את מצוות ואהבת לרעך כמוך, נזהרים בקבלת ושמיעת לשון הרע,

ומשתדלים לחשוב מחשבות חיוביות על הזולת וכו'... 

(וכל המוסיף הרי זה משובח)

ונגיד במסמך כל אחד כותב את הגיל שלו והרקע שלו ההשקפתי/דתי

ושיהיה כמו הסכם כזה עם הקב"ה

אנחנו מראים לך שאנחנו מתאחדים ועכשיו תעשה את שלך  

וואלה זה רעיון מעניין.

אנסה להכין כזה של גוגלפורמס

עם ישראל דורש גאולה!

-בגיל אז לעשות הקלדה ידנית

-אולי להוסיף השתדלות בעין טובה על הזולת בקבלה וגם בחלק של ללמד זכות אז להשתדל ללמד זכות

- המגדר לעשות בהתחלה...

-ולגבי השאלה ההצהרה האחרונה "חשובה לי האחדות"... אולי להוסיף עוד אופציות?

חוץ מזה מושלם ואיזה מהממת את שהוצאת את זה לפועל!  

איזה אופציות?

ותודה.. תוסיפו עוד תיקונים..

חשוב עד מאוד

חשוב באופן סביר

לא מעניין אותי... 

כאילו שאנשים לא ירגישו שמכניסים להם תשובה בפה... 

עם ישראל דורש גאולה!

אבל נראה לך שזה יתפוס?..

(שלושתכם בעצם)

ממש יפה ומרגש❤

ואני חושבת שזה יכול לתפוס אם מפיצים את זה בקבוצות ווצאפ, בפייסבוק וכל מיני רשתות חברתיות עם הרבה עוקבים (לא מבינה בזה).

אם את באמת רצינית אפשר אולי לפנות קודם לאישי ציבור מכמה שיותר מגזרים ואז אחרי שהם יחתמו זה יותר יתפרסם.

אולי אני חיה בסרט, לא יודעת🙈

ננסה לפרסם

אני גם לא מבינה בזה

זה רעיון

אבל לא ידעו שהם חתמו 

כי לא רואים בהתחלה את כל השמות

הגיל אולי אחרי המגדר

ולגבי המוצא, אולי להחליט אם לעשות איפה נולדתי או איפה הורי נולדו...

ואולי השאלה על האחדות לפני אני מקבלת על עצמי.

ואממ צריך כזה איזה מילות הקדמה או פסקה שמסבירה על מטרת הטופס הזה ומה אנחנו שואפים וכו'... (לא שאני אומרת שעכשיו את צריכה לעשות את זה חח אבל כאילו זה בגדול מה שנראלי צריך לעשות)  

נראה לי שצריך משהו יותר פרקטי עם מטרות קטנות יותר.

אתה יכול נניח להגיד מה הצעד הראשון לדעתך?

כי זה תלוי מאד בלב וזה דרגה לא קלה כל כך.

יש לך רעיון להנהגה כלשהי אפילו קטנה מאד שהמעשה ישפיע על הלב?

אולי להחמיא באופן קבוע כדי לשים לב למעלות של השני? 

אולי להשתדל פחות להעיר? (כמו שאמרתי קודם..)

או אולי אם מעירים אז רק עניינית ובשום אופן לא לגופו של אדם?

(אני חושב שעדיף משהו אחד מהרשימה..ככה שיהיה יותר קל לתפוס בזה)

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.