ערב טוב וה' עימכם,
לפי איך שאני תופסת את זה, כל מה שעוטף את ה'מטרה' - שהיא לימוד ויישום הלכות, זה: כל עולם האגדה, המוסר, המדרש, פשט רמז דרש סוד, התנך, המשנה, הגמרא וכו'
בנוסף, גם כל עולם הרגש הטהור שסוחף אותנו לאהבת ה' ויראתו ..
כל זה קורה -
כדי שבסופו של יום, נקיים גם הלכות.
חשוב לי להבהיר משהו: אני בהחלט מאמינה לחלוטין כי מה שנכתב על ידי בפסקה הראשונה, אינו אומר כי כל הנ"ל הם סהכ אמצעי .. וההלכות זה המטרה..כלל לא!! (ראו שהמילה "גם" מודגשת). בעיניי, אהבת ה' ובקשת קרבתו, שירת הנפש לדודי, התשובה לאלוקים, עבודת המידות, הצדקה, האמת, הצדק, החסד, כבוד תורה, הנגלה והנסתר, השתפכות הנפש וההתעלות הרוחנית - כולם כולם הם בעצמם עוד אבן שנבנית בדרך לבניית מגדל האישיות הפנימית והחיצונית - ברמ"ח אברינו (לנשים רנ"ב) ושס"ה גידינו הרוחניים והפיזיים.
רוב האנשים - לפחות כך אני סבורה - מתחברים לפאן הרגשי - נשמתי, שבתורה הכוונה לחלק שנוגע בליבנו...
שאלתי היא, אם כן, כיצד ניתן להנות לדוגמא, מלימוד בספר ההלכות "שמירת שבת כהלכתה" - כמו לימוד סיפור על צדיקים? שמרגיע את הלב, וממלא את הלב באמונה וביטחון ביוצר כל.
* בעיניי שבת זה קודש קודשים ואין להתפשר על כך (!!) (ואגב, גם נולדתי בשבת..
)
* יום זה הרי מעיד על היום הבראשיתי שבו בורא העולם "נח" מעשייה , יום של קבלת נשמה יתירה, יום שחווית החיות נוגעת בשמיים! יום שהקדוש ברוך הוא העיד שעם ישראל הוא בן זוגה!! כפי שכתוב במדרש בבראשית רבה: תני ר׳ שמעון בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב״ה: רבונו של עולם, לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג! אמר לה הקב״ה: כנסת ישראל היא בן זוגך. וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב״ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת: כנסת ישראל היא בן זוגך, הינו דבור ׳זכור את יום השבת לקדשו".
אם כן .. ברור לנו גודל מעלת היום..
ועכשיו - מה לגבי נשים?
זה לא כיף להיות תלוי במשהו או מישהו (כמובן כמובן חוץ מאמונה נשגבה בבורא עולם) מה לעשות?
אני רוצה לדעת בעצמי מה מותר מה אסור!
וגם ובעיקר- ומעבר לרצון הזה- כי בסהכ 99% כאשר יודעים משהו עושים אותו יותר טוב, וממעמקי הלב.
זה דומה לפציינט שהלך לרופא ושואל אותו מה בריא לכך וכך.. ואז הרופא עונה לו תרופה כך וכך
אז אוקיי - הלקוח קיבל את התשובה שלו.. אבל האם ניתן לומר כאן כי הלקוח יודע רפואה ברמה של הרופא? ברור לכל בר דעת שלא..
ולא - אני לא חושבת שתשובה כמו - אישה לא צריכה להתעמק או פטורה ממצוות מסויימות הייתי מקבלת...
נכון.. נשים הן עיקר הבית, ישנו פסוק נפלא שאני אוהבת: "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים".. - בעיניי, בית - (ווואלה כמה שהמילה הזאת נשמעת אלפי אם לא עשרות אלפי פעמים בימים אלו, וביהדות בכלל.. ) וכן כל דבר שבונים - בין אם זה בניין רוחני / אישיותי / מידתי / ערכי ובין אם בניין פיזי - ממש ממש בניין או בניין הגוף וכו - כדי ליצור מבנה יאה ויציב מלא חופן טוב וברכת ה' - מצריך חשיבה עמוקה ובנייה יסודית. ופה לאישה יש תפקיד רציני. זה נכון, אישה בנויה אחרת מן האיש - ברמה הפיזית והרגשית כאחד. בתור אישה , אני יכולה לומר שיש איזשהו רגש, איזשהו ...אני מנסה למצוא את המילה.. הפנמה הדרגתית ...זה מחבר אותי למילה בינה - כמו שבינה זה כשמבינים דבר מתוך דבר... אינטואיציה..סוג של .. תהליך פנימי שנובע מבפנים ...כמו מים שמפעפעים...
ולכן האישה נקראת "עקרת הבית" - היא יוצרת את התחושות, את הרוגע, את האווירה, את האהבה וכדו'
* הבהרה. אני לא פמניסטית ולא שוביניסטית, אלא סוג של איזון בין השניים.
אני רואה ומבינה- שיש דברים - מסויימים - שהם שייכים יותר (אבל אין הכוונה בכלל לא) לעולם הנשי ויש אחרים שיותר לעולם הגברי...
יחד עם זאת, אני כן חושבת שנשים צריכות ללמוד הלכות! כמובן- מעבר להלכות הרגילות שבת ישראל צריכה ללמוד ולדעת..
לגבי גמרא- עדיין לא החלטתי.
משנה- בהחלט לללמוד את "פרקי אבות" (בסדר נזיקין במשנה) - הדרכות יעילות גרידא לחיים עם קווים ברורים והנחיות ועיצות מעשיות.
לצורך מיקוד- איך חווים בצורה יותר מעניינת את לימוד ההלכות?
אלו הלכות (שוב- מעבר לבסיסיות) האישה כן יכולה וצריכה ללמוד?
ובנוסף- כיצד מושפע הלימוד - והיישום בסופו של דבר- בין מצוות דאורייתא ומדרבנן?
איך משלבים את הלימוד יחד עם הטיפול בבית - שכרוב דרך העולם (או שלא?) מוטל על האישה?
שאו ברכה.
נוגה אור.
