במאה השנייה לפנה"ס, וזה דבר שהתפתח והתווסף במשך הדורות, כמו כל התורה שבעל פה.
רק הזוהר (ובכלל תורת הסוד. תורת הסוד זה שם כללי והזוהר הוא פשוט מסוגי ספרותה) התפתח בסוד, אצל קבוצה מצומצמת ולפעמים רואים את השפעתה בחוץ, כמו במאמרי אגדה מסוימים בגמרא, פיוטים, כתבי הגאונים והראשונים.
כנראה נוספו לזה כל מיני גילויים שהשלימו את הספר.
עכשיו לשאלתך, אני חושב שזה טעות יסודית ללמוד הלכות מאגדות.
הירושלמי כותב "אין למדין הלכה מן האגדות" (פאה ב, ד)
עיין בשו"ת נודע ביהודה תניינא קס"א-
"אבל המדרשים והאגדות, עיקר כוונתם על המוסר ועל הרמזים ועל המשלים שבהם, והכל עיקר, אבל אין עיקר כוונתם על פסקי הלכות, לכן 'אין למדים מהם לפסק הלכה כלל' (אפילו במקום שאין סתירה), ויפה כתב 'תוספות יום טוב' שם."
ובן בנו של קל וחומר שלא למדים הלכות על פי גילוי משמים כי "לא בשמים היא" ועיין תנורו של עכנאי בבבא מציעא נט ע"ב ועוד מקורות.
לנסות להגיד שחלק מהזוהר אכן אפשר לוודא שהוא בצורה מזוקקת מאמר תנאי או אמוראי ובנוסף מאמר הלכתי מזוקק מהאגדה, לא נכון בעיניי כלל.
לכן אני סובר שאפשר ללמוד מהזוהר רק מוסר, אמונה, עבודת ה' והנהגות טובות, וחלילה לא הלכות. אפילו במקום מחלוקת בהלכה, אסור להכריע על פיו.
עכשיו אני יודע בוודאות שכבר ה'בית יוסף' חולק על דעתי ועוד הרבה פוסקים אבל אני לא יכול להתעלם ממה שנראה בעיניי.
כמובן אתייג פה את
@שום וחניכה שייצג את דעתם.