"שלום, יש לך פיתרון לאנשים חסרי תקנה"?

"אין דבר כזה אנשים חסרי תקנה" השיב

"חחח ואתה קורא לעצמך ד"ר"?

"כן שלום דניאלה, במה אוכל לעזור?" 

"תקשיב דוקטור, אני לא יודעת מה לעשות בלעתי צפרדע וכבר שבוע שהיא מקרקרת לי בתוך הבטן...שתיתי מלא מים אבל אני מניחה שפשוט יש לה עכשיו בריכת שחייה...גם התחילו לי גרודים כאלה מעצבנים בגב ואני מרגישה שאני משתגעת!!!"

"כן דניאלה יש לך תסמינים של נגיף ידוע שהתחיל לאחרונה, אין לזה פיתרון, את תמותי בתוך כמה ימים"

אז ניתקתי את הטלפון בשלווה, נכנסתי למיטה וחיכיתי למותי

רק הבנתי פתאום שלפני כן אני צריכה לעשות כמה דברים

פתחתי את ארון הבגדים, בחרתי את השמלה הפרחונית הלבנה שאותה אני שומרת למצבי רוח מיוחדים. היום זה היום, אמרתי לעצמי, הוא אפילו לא יודע מה מחכה לו!

התלבשתי והתארגנתי

פתחתי את הדלת של הבית

ואז זה קרה

הוא פשוט עמד שם, בגודל מלא, באופן טבעי, כאילו לא קרה שום דבר

מיששתי את האקדח שהיה לי בכיס, רק בכדי לוודא שהוא עדיין שם

וניגבתי את הזיעה הקרה מהמצח 

 "שלום לך, הרבה זמן לא התראינו"  

חייכתי חיוך מאולץ

"את ממהרת לאנשהו? בדיוק חיפשתי אותך, יש לך כמה דקות שנשב?"

"אמ..כן..כלומר..לא זאת אומרת...א...אני.." גימגמתי, "בוא, בוא כנס. בדיוק תכננתי לצאת לכמה סידורים אבל יש לי כמה דקות"

הלב החל לפעום בחזקה, המילים התערבבו לי בראש, לא ידעתי איך ומה אני הולכת הולכת להגיד, למה הוא בא בכלל?!

הפעם הראשונה שפגשתי אותו הייתה כשהייתי בת 10

הוא עם החיוך העדין שלו

ואני - ילדה שלווה ושמחה שלא הכירה את המילה צרות

היה זה ביום בהיר אחד, חזרתי הביתה עת אמי הכינה את נזיד העדשים וקלעתי צמות לבובת הברבי הג'ינג'ית לי

פתאום נשמע נקישה בדלת, וגבר תמיר עם חיוך עדין הופיע בדלת 

הוא הציג את עצמו כדר' ברנרד 

"אמא! מישהו רוצה אותך בדלת!"

אבל האיש בחיוך ממזרי, אמר לי להישאר בשקט ולא להוציא קול

אבל אמא כבר הספיקה להופיע מאחורי

"הוו איזו הפתעה, בוא תיכנס פנימה, ראלף תכף יגיע גם כן"

כל כך מתה. מבפנים. 

מה עוד היתה יכולה לעשות ואילו

ברירות עוד נותרו לה?

דר ברנרד הניח מזוודה כבדה על השולחן ופתח אותה באחת 

במזוודה היו הרבה דולרים 

ואם הבנתי נכון, הד"ר הציע לשלוח אותי לאנטרקטיקה הרחוקה תמורת כל הסכום 

אמא שקלה את הנושא, לכאן ולכאן, על כל היתרונות והחסרונות. לבסוף הגיעו לפשרה.

החלטה לא פשוטה, אך היתה מקובלת על כולם, כולם חוץ ממני כמובן.

לחפש אותי לארמדיל ולשלוח אותי לגן החיות ביחד עם ראלף. 

וכך מצאתי אותי כארמדיל,

את ראלף ואת הדוק' בדרך 

לאנטרקטיקה הרחוקה..

פחד כרסם אותי, הרגשה שלא הכרתי, מין הרגשה שיכולה לכלות בן אדם. ידעתי שאני צריכה לעשות הכל כדי לשבש את התכנית ולתכנן את בריחה.

ראלף, שאותו יום נכנס לבית, עצבני, עם שקיות מלאות כל טוב, הביט בי מבעד למשקפיו החדשים: "דניאלה, זה זמני. את תראי, אנחנו נתגבר ונמצא את הדרך לברוח" 

האמנתי  לו. או לפחות כך קיוויתי.

בדרכינו לאוניה, ראלף פתח את התיק, חיטט בדבריו ושלף מכתב קטן והשאיר ואמר: "קחי, זה בשבילך, אבל תבטחי שלא תפתחי אותו עד שאת לא חוזרת לכפר יעבץ, מבטיחה?"

מה בשבילי? ממי זה?

את כבר תגילי כשתחזרי. מה שנותר הוא לתתכנן את הבריחה. מעכשיו עלייך לשמוע לי ולעשות בדיוק מה שאומר לך

פתאום נשמע רחש קל מאחורי, של עלים נרמסים

סובבתי את ראשי בבהלה, 'דר ברנרד!'

אבל להפתעתי ולחרדתי מצאתי מולי לא אחר מאשר

ראלף ואני התקדמנו עלינו על הסיפון, אמא מאחור מוחה דמע ומנופפת לשלום, אבא חזר בבושת פנים לביתו שבדרום הר חברון.
"שומעת דניאלה? אנחנו עוד מעט נתחיל את ההפלגה, ואני רוצה שנהיה מוכנים, כשאני אתן הוראה אנחנו קופצים. החליפות מוכנות."

עמדתי משותקת והנהנתי לכל מילה שלו, זה ראלף, הוא יודע מה הוא עושה.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי