זו סוגיה כ"כ כ"כ ארוכה, אבל אלקט בקצרה כמה דוגמאות ממה שנמצא תח"י, ממש בקיצור נמרץ.
א. הפנה"ל טוען ש"גם המחמירים בשרצים קטנים, "מסתמא" לא החמירו בקטנים כמו שיש היום"
כנגד טענה זו הביא הרב קמינצקי רש"י, תוס', רא"ש ורשב"א, שכולם כתבו שהאיסור הוא בכלשהוא ואפי' בריה קטנה שאינה ניכרת אלא על ידי תנועתה.
בנוסף, אוקימתא זו הוא ביקש להעמיד בדברי המחמירים שבין האחרונים - והרב קמינצקי ציטט את דבריהם שמדובר אפילו בדקה מחוט השערה הניכרת רק בהעמדה כנגד השמש.
הרב קיים בתגובתו - מדברי הראשונים התעלם, ועל דברי האחרונים כתב שהפנה"ל עצמו הביאם ודן בהם, הבעיה היא שלומר "הרב מלמד דן בהם" לא מיישב כלום את קושיית הרב קמינצקי מלשונותיהם המפורשים הכותבים בהיפוך מהרב מלמד! מה נותן לי זה שהוא "הביא אותם"??
ב. טען להוכיח משדברי המשנ"ב והחת"ב שכתבו לגבי מרור "טוב ליקח תמכא" בגלל שבחסא יש תולעים. והוכיח - שכתבו רק טוב ולא חובה, משמע שהתולעים אינם איסור ממש.
הרב קמינצקי הביא את סיום דברי החת"ס והמשנ"ב על המקום, המנמקים את דבריהם - "כי חלילה להכשל בלאוו דאורייתא"!! מילים מהם התעלם הפנה"ל,
גם כאן - הרב קיים פשוט ציטט מחדש את דברי הרב מלמד, ולא טרח להתייחס לסיום דברי החת"ס כקושיית הרב קמינצקי.
(מאוחר יותר, אחרי שהתפרסמו דברי הרב קמינצקי, הוסיף הרב מלמד משפט "ומה שכתבו בסוף - כנראה הכוונה להזהיר מהלאוו בכללותו".. ישפוט השופט אם כשפוסק כותב בסיום פסק "כי חלילה" כוונתו לנמק את הפסק או סתם לכתוב לפתע ספר מוסר, כי כנראה נחה עליו הרוח..)
ג.טען שאם נאסור שרצים שאבותינו לא ראום - נוציא עליהם לעז, ואם המסורת היא שאכלו בלי בדיקה מהסוג המתאפשר לנו כיום - גם אנו צריכים לעשות כך.
הרב קמינצקי הביא בתגובה את דברי השו"ע, הש"ך, הבית אברהם, ועוד, שכתבו להדיא הפוך מכך - שדבר שנהגו לבודקו באופן מסויים, אם אח"כ נתברר שאפשר למצוא בו - אין להתיר ללא הבדיקה המדוקדקת. וכך כתבו עוד סוללת פוסקים שהורו כן להלכה ואסרו מאכלים שונים בתקופות כאלו ואחרות.
גם כאן, כהרגלו בקודש, ציטט הרב קיים שוב את דברי הפנה"ל של "חלילה להוציא לעז על הראשונים" וכו' וכו', תוך התעלמות מוחלטת מהמקורות שהביא הרב קמינצקי.
ד. כתב שבריה קטנה שאין מרגישים את טעמה - אינה אסורה, חידוש מהפכני (וכל מי שרק הריח את ענייני איסור והתר יודע כמה זה מהפכני, אוהו כמה, בלתי נתפס שרב בן דורינו ימציא דבר כזה..) מסברת עצמו (!!)
הרב קמינצקי הוכיח שוב מדברי הראשונים שכתבו על הגמרא שהאיסור בבריה אפילו כשהיא משהו, ואינה ניכרת לעין כלל ללא תנועה.
הרב קיים התעלם, שוב, מדברי הראשונים, ונצמד לדוגמת הגמרא המדוברת - שהזכירה נמלה, וטען "הרי נמלה היא באמת שרץ גדול",
נו, ומה עם הראשונים שמסבירים בגמרא אחרת מהרב קיים? לרב קיים פתרונים.
(זאת מלבד, אגב, נקודה שלא הביא הרב קמינצקי, אבל הפנה"ל מנסה להוכיח כחידושו מתוך אחיעזר, אך כנראה הוא קרא אותו מלמעלה ממש, כי האחיעזר, כמה עצוב, כותב מילה במילה הפוך...פשוט הפוך, כפשוטו, לולי ראיתי לא האמנתי. אבל נניח את זה כרגע, כי זו ראיה שלי אישית ולא של הרב קמינצקי ולכן אולי יאמרו שאני איני ראוי להתווכח איתו, נו שוין... אם את מישהו זה כן מעניין - אני יכול להסביר באישי)
נתתי כאן בקיצור נמרץ (קנ"מ של 1:15 בערך מהשטח שתופס כל חלק) ארבעה חלקים מתוך כעשרה*, (כלומר, גם הבאתי רק 4 דוג', וגם אותם הבאתי בתמצות של 1:15) המייצגים את הבעייתיות בדרכו של הפנה"ל ואת חוסר התוחלת במאמר התגובה של הרב קיים, שמתעלם בשיטתיות מכל טענותיו של הרב קמינצקי, ורק חוזר ומצטט שוב ושוב את הפנה"ל כאילו הוא תורה מסיני, כשכנראה הוא בונה, אכן, על זאת שאנשים שלא בסוגיה יתרשמו שיש כאן "מענה" כפי שהתרשמת אתה... אך באמת אין כאן כלום מלבד חזרה וציטוט של הדברים עליהם עצמם הקשה הרב קמינצקי קושיות שלא נענו עד עצם היום הזה.
*עשרה רק סביב הפסק הזה בלבד!
כאמור לא מכיר את הסוגיות, אני מתייחס רק למה שמובא במאמרים
א. לא חושב שברשי תוספות ורשבא כתוב שהאיסור אפילו בכל שהוא. או שהתולעים ניכרים רק בתנועה
בנוגע לאחרונים שהחמירו: הרב מלמד אומר שזו מחלוקת - וליתר דיוק, שרק כמה אחרונים כתבו להחמיר בשרצים קטנטנים. מה הבעיה בעצם?
ב. אני חושב שהרב מלמד צודק כאן
ג. את ההבנה של הרב קמינצקי בש"ך לא הבנתי בכלל. בזמן הש"ך היה אסור לאכול קמח, כי לא היו נפות שמנפות קרדיות קמח? (שואל באמת. ברור לי שיש משהו שאני מפספס)
חוץ מהש"ך, הרב קמינצקי הביא את הקול גדול - שהרב מאור כבר אמר שהוא מהאוסרים;
ואת הבית אברהם - שזו נקודה לטובתו
ד. קודם כל - הרב מלמד מדבר באופן עקבי על 'טעמו ובליעתו' ולא רק 'טעמו'
שנית, הרב מאור להבנתי ענה על טענת המהפכנות
(שהם באמת לא הסתמכו על החידוש הזה, רק העלו אותו)
בנוגע לרשב"א ולתוספות כבר הבעתי את דעתי בסעיף א'
בנוגע ללשון רש"י 'בכל שהוא' - זה לא הוגן. 'טעמו ובליעתו' זה גדר נוסף על הגודל.
כמו ש'פירש' זה גדר נוסף על הגודל.
(את האחיעזר כאמור לא ראיתי. אציץ בהמשך בעז"ה)
הדיון הזה מעניין. מוכן להמשיך אותו?
א. לשון התוס'
"וכן משמע פרק שלישי דשבועות (דף כא
דקאמר היכן מצינו באוכל כל שהו שחייב ופריך ולא והרי מפרש פירוש שבועה שלא אוכל כל שהוא ומשני מפרש נמי כבריה דמי משמע דטעמא דבריה הוי כאילו פירש הכתוב שלא תאכל בין גדול ובין קטן
והרא"ש:
"וכן מוכח בפרק שבועות שתים דף כא: דקאמר וכי היכן מצינו באוכל כל שהו שהוא חייב. ופריך והרי מפרש פירוש מפרש שלא אוכל כל שהוא. ומשני מפרש נמי כבריה דמי. משמע דטעמא דבריה הוי כאילו פירש הכתוב לא תאכלנו בכל שהו
ורש"י:
שרץ, לשון ש-רץ, דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא על ידי שירוצו וריחושו מפני קוטנו"
ועוד תוס':
"ולשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ואינו נראה אלא ע"י שירוצו מפני קטנו
ורשב"א:
...גם מה שאמרת בפולין... מצוי בהן במקום הרחש מקום שחור. וניכר ראשו של רחש וגופו אינו ניכר אלא מהפול בעצמו שמשונה קצת מהפול עצמו. אם אסור רחש זה אם לאו? תשובה: הרחש ההוא מיד נודע מקומו שמקומו משחיר וכלו הוא נברא וזה קטן מאד מאד... ומניחין על ציפורן האצבע והוא רוחש והולך ולפיכך במקום שמשחיר בפולין נוטלין קצת בעומק וזו היא בדיקתו והכשרו...
מה לא כתוב בדיוק?
לגבי האחרונים: הוא מעמיד אוקימתא בדברי האחרונים המחמירים עצמם, שנסתרת מלשונותם.
ב. לשונו המלאה של החת"ס:
מי שאין לו אנשים מיוחדים מסוימים בעלי יראה הבודקים ומנקים אותם מרחש תולעים קטנים הנמצאים מאוד מאוד בימי פסח ואינם ניכרים לחלושי ראות, ע"כ מי שאין לו בביתו מי שיבדקנו כראוי טוב ליקח התמכא שקורין קרי"ן שהוא נמנה שלישי במשנה [פסחים ל"ט ע"א] והחסא הוא הראשון ומצוה מן המובחר, חלילה להכשיל בלאו או בלאוין הרבה אפילו בספק משום קיום עשה דרבנן, דמרור בזה"ז דרבנן.
ובמשנ"ב:
'כי חלילה להכשל בלאו משום קיום עשה דרבנן...'.
למישהו לא ברור שהם מנמקים את הפסק שלהם? הרי הם במפורש מדברים על הקיום דרבנן מול החשש דאורייתא, על מה לכל הרוחות הם דיברו?
ג.כשהש"ך גילה שבאזורים וזמנים מסויימים יש קרדיות שלא ניתנות לניפוי - הוא אכן אסר לחלוטין את השימוש בקמח. והש"ך, כאמור, נסמך על שו"ע ורא"ש.
לגבי הקול גדול - כאמור, הפנה"ל מעמיד אוקימתא אף בדברי המחמירים עצמם - כלומר - הקול גדול. שלא דיברו בכ"כ קטן.
ואגב, גם בלי ראיות אלו המהלך הזה של הפנה"ל לא מחזיק מים - יש סוללת פוסקים שאסרו, והוא חולק על איסורם כדי לא להוציא לעז עליהם עצמם שנכשלו במה שלא ידעו, זה נראה רציני?
בנוסף, היות וברור, והוא מביא בעצמו שזו סברת האיסור, שמה שלא ניתן לידע עליו - אינוא סור, והאיסור הוא רק כשיודעים, נמצא שאין כאן שום הוצאת לעז. אבל הוא הביא זאת רק כ"אמנם הם טוענים" אחרי ששפך אש וגפרית על זה ש"הם לא נצמדים למסורת".. אך לא טרח להסביר באמת מה הבעיה בנקודה הזו - שהאיסור הוא רק במה שיודעים.. וכדי ביזיון וקצף.
ד. לא משנה טעמו ובליעתו או לא, ואשמח אם תראה לי איפה בדיוק הרב קיים עונה על הבעיה שבזה (חוץ מבלומר: "הרב שלי הוא נורא נורא עניו, והוא הביא את כולם לפני שהוא החליט לנפנף אותם...")
טעמו ובליעתו לא יכול להיות גדר נוסף, כי מהות המילים כל שהוא הם גודל כל שהוא, וטעמו ובליעתו זה קריטריון בגודל, בשונה מפירש שזה קריטריון אחר.
אני לא ממש בעד להמשיך אותו, הבאתי את הדברים כי נפתח הענין, אבל אני לא עוסק כעת בסוגיות אלו.
רשי מסביר למה כל הזוחלים והחרקים שנבראו ביום החמישי נקראים שרצים. לא חושב שכולם נקראו כך על שם האקריות שבתותים... לענ"ד ברור שהכוונה שפחות *שמים לב* לנמלים וכדומה לולי ריצתםא. פירש לא קשור, כי כפי שחילקתי בסוף -פירש הוא תנאי נוסף, ולא חלוקה בגודל (זה כמו שתגיד: "הרי לא יתכן שכלשהוא זה כפשוטו, כי הרי בפיקוח נפש מותר", זה פשוט תנאי אחר, לא קשור, אנו מדברים על קריטריונים של גודל)
ו"כלשהוא" זו הגדרה הלכתית, לא ביטוי מקומי, וכשמתמשים בו - משתמשים במשמעותו ההלכתית.
זה נכון שלטאה היא גם, אבל מצד שני - הרי ללטאה גם "שמים לב" בלי ריצה. על כרחך כוונתו היא להגיד באמת את החלק הקטן ביותר שבהם, שיש מהם שאינם נראים אלא מחמת ריחושם ולכן נקראים ככה.
כשתוס' ורש"י כותבים ש"אינם נראים" אז הם "אינם נראים", נקודה..
ולגבי הרשב"א: הוא לא כותב שתופסים ביד, אלא שמזהים נקודה שחורה, ומקרבים לשם את הציפורן ואז הוא מתחיל לרוץ ורק אז רואים..
לגבי האחרונים האוסרים - לא מבין מה יש לחלוק, הוא הביא את הקול גדול, לדוג', וטען ש"מסתבר שגם הוא אסר רק בX ולא בY", הרב קמינצקי הוכיח שהוא אסר גם בY, ולא התקבלה תשובה...
ב. ה"בפרט" הולך על מה שהוא כתב לפני כן, שהתמכא אינו לכתחילה, אבל מפני החשש דאו', כיוון שסוכ"ס אפשר לקיים על ידו את המצווה - יעשו בו.
ושוב, כשכתוב שזה לאוו דאורייתא, אין מה לומר "עניין של מילים".. כתוב לאוו דאוריתא, כתוב!
ג. תקרא את לשון הש"ך. והשל"ה והש"ך עצמו כתבו כמה הם קטנים, ככה שהפנה"ל יכול לומר עד מחר שהם ענקיים, הם פשוט לא, לא לא ושוב לא, הש"ך והשל"ה מספרים המ הגודל שלהם וזה מליונית ממה שהפנה"ל טוען שהם. אבל הוא מתעלם.
ד. למה משנה? זה מהפכני בכל מקרה, כי אלפיים שנות תורה אף אחד לא דיבר, לא על טעמו ולא על בליעתו, למה "טעמו ובליעתו" זה פחות המצאה מטעמו לבד? כי הוא כתב עוד קריטריון? איך זה מועיל?
הלשון של הרב מאור היא תשובה? אתה רציני? הפנה"ל הביא כמה וכמה טעמים להתיר, את כולם פרך הפנה"ל, אז במקום להתייחס לפירכא הוא אומר "זו תוספת"? אז מה אם זו תוספת? בתוספת הו אכן יכול לחלוק על ראושנים? מה השטות הזו?
טעמו ובליעתו זה קריריון במעשה האכילה, עד.... עד השלב שהפנה"ל מחליט שמשום כך גדול מסויים יהיה מותר כי לא מרגישים אותו, בניגוד מוצהר לראשונים שכתבו שאין גודל מינימלי, ואין שיעור למטהף ואפילו הכי קטנטן יהיה אסור.
א. 🤦♂️🤦♂️ מה לא מובן? הפנה"ל מסיק מכח כך שיש גודל מסויים שמותר, בראשונים כותביםש אין גודל שמותר, מה עוד לא ברור כאן?
לגבי הקול גדול - הפנה"ל כתב שגם הוא החמיר רק בגודל גדול מגודל מסויים, ובלשונו של הקול גדול כתבו אחרת.
ג. על קרדיות לא ידעו, אבל על גודל קטן מאוד ידעו, וכתבו שכל גודל שימצא שלא מצליחים לראותו - יאסור.
על מילווין הש"ך והשל"ה כתבו מה הגודל שהם מדברים עליו. נקודה.
ד. שוב: גדר באכילה שמחמתו הרב מלמד מתיק גודל מסויים שהראשונים אסרו, זה הגיוני?
ואם לומר "הוא חלק על ראשונים רק כסניף" זו תשובה, אז לא הבנת את שורש הביקורת. הבעיה היא שהר במלמד רואה את עצמו בכלל כאחד שראוי להתווכח עם ראשונים, לא משנה אם כסניף, או תוספת, או רמז או דרש, עצם העלאת הסברא על דל שפתיו היא חסרונו הגדול.
כן כתוב שמה שאין דרך להבחין בו מותר, אכן כתבו.
אם להמציא גדר נוסף על גדרי הש"ס והפוסקים, גדר שנסתר מדגברי הש"ס והראשונים נראה לך הגיוני - אכן אין לי דרך לשכנע אותך, אתה כמו הרב מלמד עצמו לצערי..
א.🤷♂️
לא הרב מאור חילק, הפנה"ל חילק, הרב קמינצקי הקשה, והרב מאור התעלם.
ג. לא, הם כתבו כמה קטן - מעבר במסננת, ראיה בשמש, וכו'. פרמטרים שבמפורש מחמירים מהפרמטרים של הפנה"ל.
ד. טוב, כאן אני אעצור כי יש גבול למה שאני יכול לכתוב עליו בפורום ציבורי.
א. מובא במאמרים.
ג. הש"ך כתב לגבי המסננת והשל"ה לגבי השמש.
וכתבו במפורש שאנשים בעלי ראיה קלאסית אל יכולים לראותז את, ורק אנשים בעלי ראיה טובה רואים נגד השמש.
הפנה"ל בפירוש כתב שלא יתכן להצריך ראיה טוב וסגי בראיה קלאסית, ושלא צריך שמש.
מה שאומר... שהראיה שלי לא טובה ואסור לי לבדוק חרקים 😁
(סתם, מן הסתם אני מפספס משהו. אבל לא נורא)
למה אתה אומר שהוא כותב הפוך?
הוא "מוכיח" מהאחיעזר שכתב שללא הנאת גרון אין איסור, אבל כל הווארט של האחיעזר שם, הוא לחלק בין דבר שאסור מסיבות שמחוץ לשיעור, כגון ח"ש - באכילה שלא כדרכה, ספיה לקטן, ועל זה אומר שהאיסור בח"ש הוא מצד הנאת גרון ולכן באופנים אלו אין איסור בח"ש הואיל ואין בהם הנאת גרון, משא"כ בשיעור שהוא איסור עצמי ונאסר אף ללא הנאת גרון.
כלומר, מפורש באחיעזר שרק כשאנו נצרכים לאיסור ח"ש, אזי אנו צריכים שתהיה הנאה כי זה שורש האיסור, משא"כ כשל"צ לדין ח"ש.
ובריה, כנודע וכמפורש - היא שיעור בפני עצמו, ולא מדין ח"ש היא נאסרה, לדברי הפנה"ל נתיר בריה בספיה לקטן ואכילה שלא כדרכה, שאלו דברים מנוגדים לגמרי להלכה, ולמעשה לפי דבריו נצטרך גם להתיר ספיה לקטן או אכילה שלא כדרכה גם בשיעור שלם, וכדי ביזיון וקצף..
ח"ג,
לא זוכר כבר אם מדבר על אינפוזיה או משהו אחר, אבל כל הווארט שלו הוא להתיר רק בצירוף של חצי שיעור+אין הנאת גרון. מחמת שהאיסור בח"ש הוא רק ההנאה, ומשא"כ בשיעור - כזית או בריה, שאיסורו הוא לא מפני הנאת גרון אלא איסור עצמי
כשתקרא את סימן פ"א, שהוא כותב במפורש הפוך מהפנה"ל, תראה שאין מקום לדברי הפנה"ל.
כששוב - זה הנקודה עליה הוא נסוב, מה טעם האיסור בח"ש (הנאת גרון/מעיו וכו') והיכן היא מתקיימת.
שום מילה לגבי אופן שזה לא ככה.
ואשמח אם תוכל להסביר, לפי ההבנה שלך וטענת הפנה"ל - שלעולם תלוי בהנאת גרון/ מעיים דידיה - מהו איסור ספיה לקטן או אכילה שלא כדרכה. (ומשלא כדרכה אמנם יקשה רק להצד של מעיו ולא של גרונו, וגם בזה סגי, וק"ו מספיה לקטן)
הוא אומר שזה לא אכילה לגבי דין ח"ש שנחשב אכילה רק בגלל ההנאה!
בשונה משיעור שנקרא אכילה גם בלי הנאה!
🤦♂️
אחשלי, סורי, אבל באמת כנראה זה שאתה לא בסוגיה משפיע, קשה לי ככה...
השתלדתי לא לפגוע בך..
לא העמקתי כעת לגבי האינפוזיה, אבל ראיתי את עצם זה שהוא נסמך על מחלוקת ר"י ור"ל ודן מה התנאים לאיסור ח"ש.
בסימן ס"א שנינו אל התעמקנו, אבל שנינו ראינו מלמעלה שהוא נסמך על מחלוקת בח"ש.
בסימן פ"א הוא כותב במפורש לאיסור.
אתה לא רואה פגם? נו נו..
כך גם הפוסקים מביאים אותו, אני חושב
בסופו של דבר - יש לנו כאן תשובה אחת שמסופקת מה כוונתה, ושנינו לא דקדקנו בה.
ותשובה אחרת, בה הוא כותב במפורש לאיסור.
בנתיים, כל עוד שאני לא רואה בראשונה מםורש להיתר, אני מתקשה לקבל את ההנחה שיש כאן סתירה, קל וחומר כשגם בזו אני רואה שהוא נסמך על ר"י ור"ל.
ובר מין דין, גם אם יש כאן סתירה, לפסוק כמו אחת ולהתעלם מהשניה זה חוסר אחריות וחוסר רצינות מובהק. מו"צ שכונתי לא מתנהג ככה, אז אדם שמתיימר להיות "פויסק"?
פ"א ס"ק י"ד.
אני אסביר את הסעיף במילים שלי, ותסביר מה אתה מוציא מזה?
~~
אומר האחיעזר:
יש איסור להאכיל קטן נבלות. האם מותר להאכיל אותו בפחות מכדי שיעור?
סברות להקל -
א) האיסור הוא על המאכיל. לא על האוכל
אז אפשר לאמר שזה לא איסור אכילה,
ויש אחרונים שאומרים שחצי שיעור אסור רק באיסורי אכילה
(זה מבריק, נכון?)
ב) הפני יהושוע מסביר שחצי שיעור שייך רק באיסורי אכילה,
כיוון שסוף סוף יש לאוכל הנאת גרון
וכאן האיסור הוא על המאכיל, שלא נהנה בגרונו...
~~
האחיעזר מעיר שזה דומה לחידוש אחר שלו:
שגם לדעה שאכילה שלא כדרך אכילה אסורה מהתורה
(למשל לעטוף חזיר בסיב ולבלוע)
אין איסור בזה בחצי שיעור. כי מי שמחמיר בשלא כדרך אכילה אומר שמספיקה הנאת מעיים
וכאן אין גם הנאת מעיים - חצי שיעור לא משביע...
~~
חוזר לשאלה על חצי שיעור בקטן
מנסה להוכיח לחומרא מיבמות, מתינוק שיונק פחות מכשיעור בכדי אכילת פרס
דוחה שאם זו דרך השתיה - זה לא נקרא חצי שיעור
כמו אלו שסוברים שמברכים ברכה אחרונה על קפה, גם כששותים אותו בלגימות קטנות
דוחה בדרך נוספת, ששם הרי מדובר על מי שסובר שבי"ד מצווים להפריש קטן מעבירות,
והוא דן לעניין כל אדם - שאסור לא רק להאכיל בידיים
~~
עובר לדון בשאלה אחרת:
האם אסור להאכיל קטן שלא כדרך אכילתו?
אומר שלפי מי שסובר ששלא כדרך אכילתו אסור רק מדרבנן,
יהיה מותר להאכיל קטן.
על פי דעת הרשב"א, שאין איסור האכלה לקטן באיסורי דרבנן.
אומר שלפי מי שסובר ששלא כדרך אכילתו אסור מהתורה,
בוודאי יהיה אסור להאכיל לקטן.
אבל המאכיל לא ילקה, גם למי שסובר שהאוכל שלא דרך אכילתו לוקה
בגלל שבקטן נאמר לשון "לא תאכילום"
ולכן גם המאכיל לקטן בשר בחלב וכדומה שלא כדרך אכילה
יהיה פטור ממלקות
למרות שהאוכל בשר בחלב שלא כדרך אכילה לוקה
אבל דבר אחד ברור בדבריו: שסברת הנאת גרון ומעיים היא רלוונטית רק להתיר ח"ש שהנאה זו היא סיבת איסורו.
שבאינפוזיה אין לא הנאת גרון ולא הנאת מעיים
ולכן מותר גם למי שסובר שאכילה שלא כדרכה אסורה
(כי באכילה שלא כדרכה יש הנאת מעיים)
אם ככה פתרנו, כפי ששיערתי שיהיה, גם את סימן ס"א.
כי אם כאן הוא מדבר על מש"כ שם, ומצהיר שזה רק לגבי ח"ש. מה נשאר עוד להסתפק?
תמחק את שתי השורות האחרונות שכתבתי כאן
בכל אופן הוא לא מזכיר בכלל את סימן פא,
הוא רק אומר שאינפוזיה זה לא אכילה כי אין הנאת מעיים וגרון
הוא רק מעלה מקרה אחד שבו אין לא הנאת מעיים ולא הנאת גרון:
כלומר חצי שיעור שלא כדרך אכילה
ואומר שבמקרה הזה יהיה פטור,
גם לפי הדעה שנדחתה מההלכה -
שאיסורי אכילה אסורים גם שלא כדרך אכילתן
שהסיבה שיהיה מותר למרות זאת - כי הטעם לאיסור הוא ההנאה, ואם אינה - אינה.
כלומר - יש אחד משני תנאים שצריך כדי לאסור - או שיעור או הנאה. וח"ש בלי הנאה - מותר ממנ"פ
הבנתי שבשיעור יש הנאה (הנאת מעיים)
בפחות משיעור יש רק הנאת גרון - ואם האיסור עטוף בסיב אז אין גם הנאת גרון
התחדד לי מהדיון שיש כאן מחלוקת בתרתי:
א. הרב מלמד תולה את הצד להחמיר במודעות: 'וכיוון שהם (=החרקים הזעירים) הפכו למוכרים וידועים, קשה להתעלם מהם'
והרב קמינצקי בידיעה: ברגע שנודע לנו על שרץ חדש הוא נאסר, למרות שעד עכשיו הוא היה מותר. ההלכה זורמת עם המדע
ב. עיקר הויכוח הוא מה קורה כשיש אחרון או כמה אחרונים שכותבים חומרא, וכל שאר הפוסקים לא
אפשר להגיד: אף אחד לא חלק, מסתמא כולם חושבים כמותו
ואפשר להגיד להיפך: הוא החמיר, לכל השאר היה פשוט שמותר ולכן לא כתבו
@נשמה כללית שוב תודה. היה נחמד
החג וכל חול המועד?
מה לגבי חיוב דאוריתא של ברכת המזון בפת הבאה בכיסנין?
קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...
או להתפזר (פיזית או נפשית)
לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים
מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???
הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???
מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??
מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.
כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.
הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.
אחלה מסכת.
אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן
(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)
~~
אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא
לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'
באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה
בלי לתקף😬
לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר
על אותו משקל
האם באמת יש חובה להחזיר להם?
זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)
@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ
אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:
קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר
אני:)))))לא אמרתי כלום
אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"
בכל מקרה כבר החזרתי חצי.
פתית שלגהבנתי רק בערך
יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי
אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה
מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות
אני לא הבנתי עד הסוף
בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת
שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון
ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום
אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת
פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").
מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.
בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).
הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).
כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...
אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...
אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש
ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.
אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...
ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...
זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון
מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".
ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.
פתית שלגונכון מאוד
אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.
שמע אכיפה מטורפת
כל חמש דקות billeter billeter
הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.
שאלה חשובה
אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים
אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים
1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל
2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק -
3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים
4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור
האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?
תודה
[שמבין ענין
מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.
מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים
אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות? אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון
לא לפגוע?!
הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר
אבל כמובן ללא בקרת תולעים
הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש.
האם זה מספיק?
במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע
מה הדרך לנקות ?
חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?
צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.
אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...
אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע
לנגיעות במזון.
יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.
לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.
אנו נעזרים בה.
צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.
כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.
החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.
לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.
איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?
זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.
מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?
הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.
אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.
ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.
למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים
כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.
לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר
פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.
לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.
לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.
אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם
"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל"
תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י
עם ישראל לא חוטא סתם.
הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)
כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן.
כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה
רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו"
כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם.
כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל.
ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה?
ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן.
הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים
חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל
לא גדשת את הסאה?
כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.
למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)
ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.
אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.
זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."
"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"
"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"
"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."
כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):
"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"
וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,
גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)
"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת: לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."
וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.
אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.
///
בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.
המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?
מלבי"ם:
"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':
של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם. שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.
ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.
כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה
גם כשיש תופעות תוך מגזריות
גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים
אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...
לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...
ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...
הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.
כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.
כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.
(התחיל כתגובה ל- במה חולק רבי יוחנן בן נורי - בית המדרש )
כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.
הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)
בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?
מן הסתם לא חלקו במציאות..
2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?
מצרף את הגמרא:
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי
כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד
2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')
שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:
'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')
בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'
רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'
שאלה בסוף.
תודה על התשובה 🙂
אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?
מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל
גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.
הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.
איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)
=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח
כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה
לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)
לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.
