אני עוד מעט בת שמונה עשרה וחושבת הרבה על העתיד שלי. אני ילדה מאד רגישה וכשמשהו נוגע לי בלב- הוא נוגע חזק...
לפני שנתיים קראתי כתבה על מוסד סגור לנערות בסיכון, ומאז לא הפסקתי לחשוב על זה. הייתי מחפשת באינטרנט וממש "מתמקצעת" בנושא. קראתי על זה הרבה דברים- במקום להיות מקום טוב ומשקם- זה מקום ממש מזעזע לחיות בו. לאט לאט עלה בי חלום- לשנות את המוסד הספציפי הזה שאני קראתי עליו. אבל... זה לא נגמר בזה. עדיין אני מחפשת על זה ומתנפלת על כל בדל אזכור בחדשות וברשתות. אני חושבת על הבנות שנמצאות שם יומם ולילה. אני הולכת להשתגע. אני עושה משהו- וחושבת איפה הן עכשיו, מה הן עושות. וזה התגבר בימים האחרונים כששמעתי על נערה שממש נמצאת שם וסובלת נוראות. ראיתי תמונה שלה, והסיפור שלה ממש נגע לי ללב. אני כל רגע ודקה חושבת עליה, מתפללת עליה, דואגת לה. וכל כך רוצה לעזור לה!!
אבל כרגע אין לי איך, אז בעצם זה תקוע לי בלב כמו קוץ ואין לי אפשרות לעשות עם זה כלום.
אז בעצם, יש לי 2 בעיות כרגע: אחת- למה אני כל היום חושבת על זה? יש לי חיים! חברות, משפחה, לימודים... וכלום לא מענין אותי, רק זה. אני לא מצליחה להבין, למה שילדה נורמטיבית תתעסק כל כך הרבה באיזה נושא שמענין אותה?
השניה- מה אני יכולה לעשות עם הנערה הזו שכל כך תפסה לי את הלב? אני לא מפסיקה לחשוב עליה לרגע, אבל בעצם בתכלס אין לי ממש מה לעשות.
אני כבר משתגעת. אני לא יודעת מה לעשות. אנשים אומרים לי להרפות, אבל אני לא מסוגלת, זה בוער בי. אבל די, איך אפשר לחיות ככה? אני חושבת כמעט כל היום רק על זה. זה תופס אותי.
מה אתם אומרים???
