@תוהה לימחזקים את עצמנו בסגר הזה?
הסגר הזה קשה לי, יותר מהקודמים.
גם בהם היה מאתגר, אבל הפעם אני מרגישה שנגמר לי כבר הכוח…
יצא לנו הפעם שהיה לנו גם שני בידודים כמעט רצופים שנכנסו אל תוך הסגר.
אובייקטיבית באמת המצב אצלנו בסדר, ב"ה - זה שאני בריאה ומרגישה טוב (עוד לא קיבלתי תשובה לבדיקה השניה, אבל ב"ה אין שום תסמינים) למרות שנחשפתי לחמישה חולים ביומיים שהספקתי לחזור לבית הספר אחרי הבידוד הראשון, זה באמת ברכה גדולה.
וזה שהילדים מעסיקים את עצמם במשחקים שהם ממציאים חלק נכבד מהיום, זה ברכה עצומה.
אבל עדיין זה קשה.
ואני מרגישה מותשת. חסרת כוחות ומוטיבציה.
מכל מקום אני מקבלת רעיונות לפעילויות שאפשר לעשות עם הילדים, ולי אין כוח להתחיל לחשוב על זה בכלל.
ואני לא מצליחה להציב את הגבולות שהייתי רוצה לשימוש במסכים - לא לי ולא לילדים. (והלמידה מרחוק לא תורמת לעניין…)
וגם אני פחות סבלנית, ויותר כועסת על הילדים ממה שהייתי רוצה.
ובכלל נמאס להיות תקועים בבית בכמה ימי שמש שהגיעו ככה באמצע החורף (ואפילו אין מרפסת או חצר...).
אבל זה לא שרשור פריקה. העניין פה זה לא מה שאני עוברת.
כי אני בטוחה שאני לא היחידה שהמצב קשה לה.
ויש פה גם נשים שהקושי שלהם הרבה הרבה יותר גדול… (@אמהלה, @חן מלכות, @חגהבגה, @תוהה לי, @דבורית, @מק"ר ותסלחו לי כל האחרות ששיתפו גם ואני כבר לא זוכרת מי כתבה מה...)
אז אני מנסה לחשוב בקול, מה יעזור לי, ואשמח אם מישהי רוצה להוסיף ממחשבותיה…
אז לי עוזר קודם כל לחשוב - מה בעצם ה' רוצה מאיתנו?
הרי זה בטוח חלק מהתכנון של הקב"ה בכל המהלך הזה.
הוא לא סתם שלח לנו את הקורונה הזו.
והוא לא 'פספס' את זה שזה יגרום לקושי בהמון בתים, להמון הורים, הרבה מעבר לקשיים הרגילים של גידול משפחה.
זה חלק מהתכנון שלו. זה חלק ממה שהוא רצה ליצור.
וזה בא להגיד לנו משהו.
זה הניסיון שלנו עכשיו.
וזה מה שיגדל אותנו עכשיו.
ואני לא יודעת לענות על השאלה של 'למה?'. אבל זה עוזר לי לחשוב שזה מכוון. וזה עוזר לי להבין שהקושי של עכשיו הוא חלק מהעניין.
ומתוך זה, כשאני מצליחה לעשות משהו הכי קטן למרות הקושי, להתגבר קצת, להרים את עצמי קצת, אני יודעת שזה חלק ממה שהקב"ה רצה שיקרה. לזה הוא מחכה. לכל התגברות שאני מתגברת למרות המצב. לכל דבר שאני מצליחה למרות שקשה. לכל קימה שאני קמה אחרי שנפלתי.
אז חשבתי שיעזור לי גם לנסות להתפלל על זה.
כשאני מרגישה שקשה לי. כשהדברים לא הולכים. כשצריך לעשות משהו אין לי כוח. כשהילדים רבים או לא מקשיבים. כשמתחשק לי להציץ בפורום אבל אני יודעת שזה יגרום לילדים גם לרצות לראות דברים בפלאפון, או שזה סתם יבזבז את הזמן שלי.
בכל מצב כזה, אני אשתדל לזכור שה' מחכה להתגברות שלי, ואני אתפלל אליו - שיעזור לי לדעת ולהבין מה הוא רוצה ממני, ושיעזור לי להתגבר ולהצליח לעשות את מה שהוא רוצה, ושההתגברות הזו תוסיף זכויות לעמ"י, ותעזור לנו להיות ראויים להתקדם כבר לשלב הבא ולגאולה השלמה…
מקווה שאני אצליח מחר קצת יותר...
הסגר הזה קשה לי, יותר מהקודמים.
גם בהם היה מאתגר, אבל הפעם אני מרגישה שנגמר לי כבר הכוח…
יצא לנו הפעם שהיה לנו גם שני בידודים כמעט רצופים שנכנסו אל תוך הסגר.
אובייקטיבית באמת המצב אצלנו בסדר, ב"ה - זה שאני בריאה ומרגישה טוב (עוד לא קיבלתי תשובה לבדיקה השניה, אבל ב"ה אין שום תסמינים) למרות שנחשפתי לחמישה חולים ביומיים שהספקתי לחזור לבית הספר אחרי הבידוד הראשון, זה באמת ברכה גדולה.
וזה שהילדים מעסיקים את עצמם במשחקים שהם ממציאים חלק נכבד מהיום, זה ברכה עצומה.
אבל עדיין זה קשה.
ואני מרגישה מותשת. חסרת כוחות ומוטיבציה.
מכל מקום אני מקבלת רעיונות לפעילויות שאפשר לעשות עם הילדים, ולי אין כוח להתחיל לחשוב על זה בכלל.
ואני לא מצליחה להציב את הגבולות שהייתי רוצה לשימוש במסכים - לא לי ולא לילדים. (והלמידה מרחוק לא תורמת לעניין…)
וגם אני פחות סבלנית, ויותר כועסת על הילדים ממה שהייתי רוצה.
ובכלל נמאס להיות תקועים בבית בכמה ימי שמש שהגיעו ככה באמצע החורף (ואפילו אין מרפסת או חצר...).
אבל זה לא שרשור פריקה. העניין פה זה לא מה שאני עוברת.
כי אני בטוחה שאני לא היחידה שהמצב קשה לה.
ויש פה גם נשים שהקושי שלהם הרבה הרבה יותר גדול… (@אמהלה, @חן מלכות, @חגהבגה, @תוהה לי, @דבורית, @מק"ר ותסלחו לי כל האחרות ששיתפו גם ואני כבר לא זוכרת מי כתבה מה...)
אז אני מנסה לחשוב בקול, מה יעזור לי, ואשמח אם מישהי רוצה להוסיף ממחשבותיה…
אז לי עוזר קודם כל לחשוב - מה בעצם ה' רוצה מאיתנו?
הרי זה בטוח חלק מהתכנון של הקב"ה בכל המהלך הזה.
הוא לא סתם שלח לנו את הקורונה הזו.
והוא לא 'פספס' את זה שזה יגרום לקושי בהמון בתים, להמון הורים, הרבה מעבר לקשיים הרגילים של גידול משפחה.
זה חלק מהתכנון שלו. זה חלק ממה שהוא רצה ליצור.
וזה בא להגיד לנו משהו.
זה הניסיון שלנו עכשיו.
וזה מה שיגדל אותנו עכשיו.
ואני לא יודעת לענות על השאלה של 'למה?'. אבל זה עוזר לי לחשוב שזה מכוון. וזה עוזר לי להבין שהקושי של עכשיו הוא חלק מהעניין.
ומתוך זה, כשאני מצליחה לעשות משהו הכי קטן למרות הקושי, להתגבר קצת, להרים את עצמי קצת, אני יודעת שזה חלק ממה שהקב"ה רצה שיקרה. לזה הוא מחכה. לכל התגברות שאני מתגברת למרות המצב. לכל דבר שאני מצליחה למרות שקשה. לכל קימה שאני קמה אחרי שנפלתי.
אז חשבתי שיעזור לי גם לנסות להתפלל על זה.
כשאני מרגישה שקשה לי. כשהדברים לא הולכים. כשצריך לעשות משהו אין לי כוח. כשהילדים רבים או לא מקשיבים. כשמתחשק לי להציץ בפורום אבל אני יודעת שזה יגרום לילדים גם לרצות לראות דברים בפלאפון, או שזה סתם יבזבז את הזמן שלי.
בכל מצב כזה, אני אשתדל לזכור שה' מחכה להתגברות שלי, ואני אתפלל אליו - שיעזור לי לדעת ולהבין מה הוא רוצה ממני, ושיעזור לי להתגבר ולהצליח לעשות את מה שהוא רוצה, ושההתגברות הזו תוסיף זכויות לעמ"י, ותעזור לנו להיות ראויים להתקדם כבר לשלב הבא ולגאולה השלמה…
מקווה שאני אצליח מחר קצת יותר...
