-האם האדם הוא יצור אנוכי?
-לא.
-אבל אם אתה לא דואג לעצמך קודם אתה לא יכול לדאוג למישהו אחר? אתה חייב לדאוג לעצמך קודם!
-אז הטענה שלך רק מוכיחה את הנקודה שלי. הסיבה שאתה דואג לעצמך היא כדי שתדאג לאנשים אחרים. זו לא אנוכיות.
אדם בריא הוא לא אדם שיש לו אנוכיות. וגם לא אדם עם אנוכיות נמוכה.
-אז בוא נאמר: שחצנות היא הקיצוניות, אבל מה עם ביטחון עצמי?
- ביטחון עצמי לא אומר חשיבות עצמית. אלא יכולת.
אז הגישה הבריאה ביותר לעצמך- היא שעמום.
מישהו שאל אותי: איך אני יודע שאני מוכן להתחתן? אם אתה קם בבוקר ומסתכל במראה ואתה "מרותק" למה שאתה רואה- אל תתחתן....
-אתה חייב להיות בביקורת עצמית כל הזמן?
-לא ביקורת, שעמום.
-אבל אני מעולם לא משתעמם...
-זאת אנוכיות טובה. כי אתה עסוק.
- לא... אני יכול להשאר במדיטציה לעשרה ימים ולא לעשות דבר... לא השתעממתי. זה היה קשה אבל לא השתעממתי.
-מה עשית?
-אז במשך שלושת הימים הראשונים ניסיתי להסיט את הסחות הדעת וכל המחשבות להשקיט את הראש ולהשיג את השלווה אבל לא השתעממתי.. אתה יכול לשים לב לנשימה שלך במשך שעות.
-לא חשיבות עצמית. אם זה מה שיוצא לך מזה אתה לא בכיוון הנכון...
אם התרכזות בנשימה שלך עושה אותך יותר חשוב לעצמך...
- לא... התרכזות בנשימה שלך כדי להסיר את כל המחשבות המסיחות. אז התרכזות במשהו פשוט כמו הנשימה שלך...
-עם מה אתה יוצא מזה?
-עם מה אני יוצא מזה... לי הייתה חוויה פסיכדלית מזה. משהו מעניין שקורה. זה סיפור ארוך. אבל מה שזה נותן לך בסוף כשיש לך שלווה אני חושב שזה גורם לך להעריך דברים הרבה יותר.
-דברים?
-דברים הכוונה כמו השמיים השמש הצבע הטעם ומה שיש... זה לא חייב להיות דבר חומרי...
-האם זה עושה אותך יוצר אנוכי?
-מהי האנוכיות?
- האנוכיות היא הרעל.
זה כזה: "אתה חייב לאהוב את עצמך לפני שאתה יכול לאהוב מישהו אחר", אמת?
-אני חושב שאתה מכין לי מלכודת
-לא לא
-אבל כן אני אגיד שזה נכון.
-הבעיה היא שאף אחד לא צריך שיגידו לו לאהוב את עצמו כיון שאנחנו בכל מקרה אוהבים את עצמנו יותר מדי.
- הממ לא, הרבה אנשים לא אוהבים את עצמם. הם יכולים לומר שהם אוהבים אבל הם לא באמת. הם עושים דברים מסיחים את הדעת מעצמם
- נכון, והם אומרים שהם שונאים את עצמם
אבל בעצם הם לא. הם אובססיבים עם עצמם.
תשמע דוגמא.. אשה אחת אומרת: אני שונאת את עצמי, אני רוצה למות וכו'...
בלילה האחרון, האם התגלגלת מהמטה בטעות כשישנת? היא אמרה לא. אז איך יתכן? אפילו כשאת לא בהכרה את דואגת לעצמך! חחח... אז אהבה היא מילה מטעה. האם הם אוהבים את עצמם? כן... האם הם נהנים? לא...
הם שונאים את עצמם כי הם כל כך חשובים.
אנחנו לא צריכים שיגידו לנו לאהוב את עצמנו, אני צריכים שיגידו לנו לחלוק קצת את האהבה שיש לנו לעצמנו.
- נכון.
-ובכן זהו כל היסוד של מוסריות.
אתה אוהב את עצמך, אתה נותן מעצמך קצת?
-כן...
אתה מגן על עצמך, אתה יכול גם להגן על מישהו אחר מדי פעם?
- הממ.
- אם כך כל האינסטינקטים הטבעיים שלך לא נועדו בשבילך.
זה שיעור ענק לחיים.
-אז אתה מרגיש שבעצם אתה (מעביר) את זה? שאתה פשוט לוקח את המסר הזה מהבורא ואתה מתעל אותו בעיקרון לעולם?
-הממ. זה מה שטוב לב אומר, זה מה שנדיבות אומרת, זה מה שצדקה אומרת, זה הכל.
- אז אם אדם לא עושה זאת הוא לא יגשים את החיים? אני לא ממש יודע מה המילה להסביר את זה...
-לא, אתה צודק אתה צודק... אין לו את הסיפוק הזה. כיון שככל שאתה נהיה מודע לעצמך אתה חסר נוחות. אפילו אם יש לך דימוי עצמי גבוה. העובדה שאתה מודע ללא הרף זה לא טבעי. אנחנו לא בנויים להיות אנוכיים, אנחנו לא.
-אז אתה חושב שהחסידות מציגה את העיקרון הזה?
-בהחלט. בגדול.
-מפני שיש קוד התנהגות מאוד לא פשרן לחיות על פיו?
-זה לא לא פשרן, זו חופשיות.
-חופשיות בתוך מסגרת.
-כן אוקיי אבל היא נועדה לשחרר אותך מחרדה, מודעות עצמית, "לאהוב את עצמך", "לשנוא את עצמך"... תעביר את כל זה. יש הרבה יותר לחיים.
(טוב השיחה מתארכת וזה כבר נהיה קשור לכל מה שאמרו לפני... אז כמה משפטים אחרונים)
-אז דבר ראשון: תתחתן כי נישואים הם דבר נפלא, כעת תמצא אדם שאיתך בדעה הזאת...
-חחח אוקיי
-אז בפגישה הראשונה שלך אל תחשוב 'האם הוא אוהב אותי' או 'האם היא אוהבת אותי'...
האם אתה אוהב נישואין. אחרת אין על מה לדבר.
-כלומר את המוסד של הנישואין.
...
הרב מאניס פרידמן עם פיטר סנטנלו
