גדלתי בבית חרדי ממש.
גדלתי בבית שלימדו אותנו לאהוב כל אדם,בדגש על אדם ולא יהודי.
גדלנו באיזור חילוני/דתי/חרדי ,מעורב לגמרי.
אם היו ויכוחים אצלינו בשכונה,זה היה בעיקר מכיוון הליטאים על חב"ד ועל חסידים בכלל (הרגשנו סוג של התנשאות מצידם עלינו)
אבל לרוב כולם כולם חיו יפה בשלום ואחווה.
אבל,הופתעתי ממש.
באמת שלא ידעי שיש כ"כ הרבה תורה בציבור הדתי לאומי ,וזה לא כי הסתירו ממני,וזה לא כי דיברו נגד.
שכנים לידינו ומולינו היו דתיים ולא חרדים ושיחקנו איתם וכו
אלא כי זה מה שראו עיניי,אנשים שמבוקר עד ליל שקועים בעבודה,בית כנסת בשבילם זה רק לתפילות,אוכלים כשר הכי בסיסי.
לימוד תורה,אולי היה בגדר המלצה בלבד.
אני זוכרת את אמא שלי חוזרת משכנה שהיה לה קשר ממש טוב איתה,והיתה בהלם שהיא אוכלת חלב נוכרי.
חלקן הלכו עם מכנסיים ובלי כיסוי ראש.
מעלית שבת היתה לדתיים ולחילונים בבניין.
כל ליל שבת התכנסויות המוניות מתחת לחלון של בנים ובנות דתיים,שהתנהגו ברובם ממש בביזיון שה' ישמור.
אולי זה נשמע קצת חיצוני,אך כילד אתה בעיקר שופט לפי העיניים.
אף פעם לא לימדו אותי שאני יותר טובה מדתיים או מחילוניים,חשוב לי להדגיש את זה.
אני כותבת ממראה עיניי בלבד.
חברה טובה שעובדת בהייטק סיפרה לי איך הדתיים בעבודה שלה נוהגים בקלות ראש בין נשים לגברים,מעבר לצרכי עבודה.
עכשיו שלא תחשבו שאני מכלילה,היו גם הרבה יוצאי דופן אני מניחה.
אבל זו היתה הרוח במקום בו גרתי,והיו שם המון המון דתיים.
השאלה שלי היא מאיפה נובע הכעס של הדתיים על כך שאנו שופטים אותם?
זה מה שראיתי,
ואז הגעתי לכאן וראיתי באמת את מאחורי הקלעים,סיפורים של אנשים על מה שקורה אצלם בבית, המון תורה,אברכים
איפה אתם גרים?
למה לא פגשתי אתכם?
אתם מתחבאים?
התלבטתי הרבה אם לשלוח את הפוסט הזה,אבל באמת חשוב לי שתראו איך זה נראה מהעיניים שלנו.
אוהבת אתכם
פלונית
