גם רק לשפוך יעזור לי לסדר בראש...
אז ככה יש חמישה מתוקים בבית כשהקטן בן חודשיים וחצי, לבעלי יש עבודה גמישה בעיקרון והוא יכול לעבוד מהבית ולי יש איזשהו עניין שלא מרגישה טוב לעיתים מאז הלידה ואני בבדיקות על זה...
מאז שהתחיל הסגר ובכלל אחרי הלידה לא רציתי להישאר לבד עם כולם, אחד לפני הכי קטן מאוד שובב ונוגע על הזמן בדברים מסוכנים, אני לא יכולה לטפל בשניים קטנטנים במקביל....
בשבועיים האחרונים, אחרי תסכול רציני שלו החלטנו לקחת עזרה מהצהריים עד הערב כדי שהוא יוכל לנסוע (תיכוניסטיות לומדות בבוקר) והוא באמת נסע כבר כמה פעמים, לא משנה שאם הוא נוסע הוא עף על זה ועובד עד השעות הקטנות של הלילה ויכול לחזור לפנות בוקר מה שדופק את היום שאחרי ואותי זה ממש מטלטל, לפעמים קשה לי עם הקטן בלילה שהוא לא נרדם/גזים וגם כל היום אח"כ דפוק והוא עושה לי טובה על כל פעולה, לא נעים לשגע אותו שוב ושוב שאני צריכה אותו, הוא רוצה רק לחזור לישון, בקיצור באסה וכמובן שהוא לא מגיע לעזור לי במשק בית בבוקר או בימים שכן נשאר.
רוצה לציין שבאופן כללי הוא בעל מקסים מקסים, תמיד מבין ומכיל אותי, עוזר מאוד עם הילדים בעיקר, יצירתי ושמח. רק יש לו עניין של התמרחות ודחיינות וכבר שוחחנו על זה הרבה והבנתי שכשהוא מבלגן אחריו או דוחה דברים זה לא נגדי ונגד הבית או כי לא איכפת לו, זו בעיה שלו עם הדחיינות, אוקיי הבנתי את זה אבל קשה לי נורא נורא לא להתעצבן עליו.
אתמול הוא לא נסע כי 2 הבייביסיטריות הקבועות לא יכלו והוא ממש התעקש שאחפש מישהי אחרת, לא משנה שלא נעים לי לחפש ולבקש ברגע האחרון, בסוף מצאתי מישהי שהסכימה לבוא בארבע ולצאת בדיוק בשבע, והקטן לא ירדם עדיין בשעה הזו כי ישן עדיין לפני ארבע, בקיצור הוא נמרח וישן וגם ביקש בייביסיטר וסגרתי איתה וגם לא קם ואני צריכה להעיר אותו שיצא וכולי בכלל מדוכאת שלא בא לי על הבחורה הזו והיא הולכת לפני שהקטן ירדם.. בקיצור כבר הגעתי לבכי אז הוא אמר שלא ילך והוא חוזר לשכב (תודה רבה באמת), בערב כשהגעתי לדמעות הוא לא הבין מה אני רוצה מהחיים שלו, הוא קם בחמש כי אני התקשיתי לקום, נתן לילדים קרונפלקס וכו ואז נסע לתפילה, עזר לי עם טוסטים כשחזר, נתן לי לנוח קצת ורק אז הוא ישן, מה אני רוצה מהחיים שלו??
ואני, אני עצבנית כי אין לי בכלל עזרה במשק בית, כל ערב מנקה ומסדרת לבד את החורבן שבמטבח ושאר הבית, דואגת לבד לכביסות, בישולים לבד! כל הזמן או בפלאפון/מחשב שזה גם ענייני עבודה אבל גם התמרחויות, קשה לתפוס אותו לשיחה ממש, בקיצור לי קשה!! (אבל למה אני מתעצבנת זו האחריות שלי בבית?)
הבוקר אמרתי לו שמצאתי עזרה והוא יכול לנסוע, לא משנה שהעזרה תגיע רק בשתיים, פשוט הרגשתי שאני צריכה שקט ממנו!! כאילו הוא עול עלי, כבר עדיף להסתדר טכנית לבד, כי גם בין לבין הוא עצבני/מתוסכל מזה שהוא לא מתקדם בבית.
בקיצור למה אני מסתובבת כל היום עם דמעות ועצובה??
באמת שהוא עוזר לי המון... לפעמים גם עוזר לסדר לא שלא בכלל. אבל נגיד להוריד את הזבל צריך להזכיר לו המון וגם לא תמיד בא לו להוריד ודי לא נעים לי לנג'ז, מתחשק לי שיהיה קצת ראש גדול פה😏
וגם נגיד קונה לי שוקולדים, מנסה לדאוג לי, אומר לי תודה על כל מה שאני עושה (למרות שכשכל פעם כשאומר את זה מרגיש לי בלב שאני לא באמת מרגישה שעוברת אלי ההערכה שלו לא יודעת למה, אולי כי אני רוצה עזרה בפועל??)
אתמול אחר הצהריים בבין לבין היה מתוסתכל והתעצבן בקול ולי רק עלו הדמעות והוא אומר לי שהוא רק שופך לי, שאני לא אשימה שהוא לא נסע ושקשה לו והוא לא מספיק ענייני עבודה, אני כן לוקחת את זה אישי ובגלל זה שלחתי אותו היום מוקדם ולצערי כן דיברתי לא כ"כ יפה וזירזתי אותו שיסע ויחזור אבא שמח..
אשמח לעזרתכן, לפעמים אני מרגישה דפוקה שסתם מדוכדכת ועצובה ולא מודה על כל הטוב שיש לי, כתבתי מבולגן מקווה שמובן.
אז ככה יש חמישה מתוקים בבית כשהקטן בן חודשיים וחצי, לבעלי יש עבודה גמישה בעיקרון והוא יכול לעבוד מהבית ולי יש איזשהו עניין שלא מרגישה טוב לעיתים מאז הלידה ואני בבדיקות על זה...
מאז שהתחיל הסגר ובכלל אחרי הלידה לא רציתי להישאר לבד עם כולם, אחד לפני הכי קטן מאוד שובב ונוגע על הזמן בדברים מסוכנים, אני לא יכולה לטפל בשניים קטנטנים במקביל....
בשבועיים האחרונים, אחרי תסכול רציני שלו החלטנו לקחת עזרה מהצהריים עד הערב כדי שהוא יוכל לנסוע (תיכוניסטיות לומדות בבוקר) והוא באמת נסע כבר כמה פעמים, לא משנה שאם הוא נוסע הוא עף על זה ועובד עד השעות הקטנות של הלילה ויכול לחזור לפנות בוקר מה שדופק את היום שאחרי ואותי זה ממש מטלטל, לפעמים קשה לי עם הקטן בלילה שהוא לא נרדם/גזים וגם כל היום אח"כ דפוק והוא עושה לי טובה על כל פעולה, לא נעים לשגע אותו שוב ושוב שאני צריכה אותו, הוא רוצה רק לחזור לישון, בקיצור באסה וכמובן שהוא לא מגיע לעזור לי במשק בית בבוקר או בימים שכן נשאר.
רוצה לציין שבאופן כללי הוא בעל מקסים מקסים, תמיד מבין ומכיל אותי, עוזר מאוד עם הילדים בעיקר, יצירתי ושמח. רק יש לו עניין של התמרחות ודחיינות וכבר שוחחנו על זה הרבה והבנתי שכשהוא מבלגן אחריו או דוחה דברים זה לא נגדי ונגד הבית או כי לא איכפת לו, זו בעיה שלו עם הדחיינות, אוקיי הבנתי את זה אבל קשה לי נורא נורא לא להתעצבן עליו.
אתמול הוא לא נסע כי 2 הבייביסיטריות הקבועות לא יכלו והוא ממש התעקש שאחפש מישהי אחרת, לא משנה שלא נעים לי לחפש ולבקש ברגע האחרון, בסוף מצאתי מישהי שהסכימה לבוא בארבע ולצאת בדיוק בשבע, והקטן לא ירדם עדיין בשעה הזו כי ישן עדיין לפני ארבע, בקיצור הוא נמרח וישן וגם ביקש בייביסיטר וסגרתי איתה וגם לא קם ואני צריכה להעיר אותו שיצא וכולי בכלל מדוכאת שלא בא לי על הבחורה הזו והיא הולכת לפני שהקטן ירדם.. בקיצור כבר הגעתי לבכי אז הוא אמר שלא ילך והוא חוזר לשכב (תודה רבה באמת), בערב כשהגעתי לדמעות הוא לא הבין מה אני רוצה מהחיים שלו, הוא קם בחמש כי אני התקשיתי לקום, נתן לילדים קרונפלקס וכו ואז נסע לתפילה, עזר לי עם טוסטים כשחזר, נתן לי לנוח קצת ורק אז הוא ישן, מה אני רוצה מהחיים שלו??
ואני, אני עצבנית כי אין לי בכלל עזרה במשק בית, כל ערב מנקה ומסדרת לבד את החורבן שבמטבח ושאר הבית, דואגת לבד לכביסות, בישולים לבד! כל הזמן או בפלאפון/מחשב שזה גם ענייני עבודה אבל גם התמרחויות, קשה לתפוס אותו לשיחה ממש, בקיצור לי קשה!! (אבל למה אני מתעצבנת זו האחריות שלי בבית?)
הבוקר אמרתי לו שמצאתי עזרה והוא יכול לנסוע, לא משנה שהעזרה תגיע רק בשתיים, פשוט הרגשתי שאני צריכה שקט ממנו!! כאילו הוא עול עלי, כבר עדיף להסתדר טכנית לבד, כי גם בין לבין הוא עצבני/מתוסכל מזה שהוא לא מתקדם בבית.
בקיצור למה אני מסתובבת כל היום עם דמעות ועצובה??
באמת שהוא עוזר לי המון... לפעמים גם עוזר לסדר לא שלא בכלל. אבל נגיד להוריד את הזבל צריך להזכיר לו המון וגם לא תמיד בא לו להוריד ודי לא נעים לי לנג'ז, מתחשק לי שיהיה קצת ראש גדול פה😏
וגם נגיד קונה לי שוקולדים, מנסה לדאוג לי, אומר לי תודה על כל מה שאני עושה (למרות שכשכל פעם כשאומר את זה מרגיש לי בלב שאני לא באמת מרגישה שעוברת אלי ההערכה שלו לא יודעת למה, אולי כי אני רוצה עזרה בפועל??)
אתמול אחר הצהריים בבין לבין היה מתוסתכל והתעצבן בקול ולי רק עלו הדמעות והוא אומר לי שהוא רק שופך לי, שאני לא אשימה שהוא לא נסע ושקשה לו והוא לא מספיק ענייני עבודה, אני כן לוקחת את זה אישי ובגלל זה שלחתי אותו היום מוקדם ולצערי כן דיברתי לא כ"כ יפה וזירזתי אותו שיסע ויחזור אבא שמח..
אשמח לעזרתכן, לפעמים אני מרגישה דפוקה שסתם מדוכדכת ועצובה ולא מודה על כל הטוב שיש לי, כתבתי מבולגן מקווה שמובן.
)