פריקה- בעל שלא מסתדר עם המשפחה שליאנונימית בהו"ל

טוב האמת שאני בוכה פה כבר שעה ומחפשת לפרוק, אולי זה יעזור לי גם להבין טוב יותר את הסיטואציה .אז תודה על המקום.

כמה הקדמות:

קודם כל יש לי בעל מיוחד. נשואים ארבע שנים וכל יום מחדש מגלה עד כמה זכיתי. תודה לה' אלף פעמים. הוא באמת מיוחד.


מהרגע הראשון שהם נפגשו היה ברור שהוא מאוד שונה מהמשפחה שלי במנטליות, בהשקפת עולם, באורח החיים.

בשנה הראשונה אחרי החתונה כל שבת אצל ההורים שלי הייתה הופכת לסיוט כי הוא היה סובל שם ולא מוצא את עצמו ואחכ היינו רבים.

ב"ה לאט לאט זה התאזן, למדנו להיות שם בלי לריב ולהגיע עם אפס ציפיות.

בפועל יוצא שאני מוותרת הרבה, כי כל מה שקשור למשפחה שלי מאוד רגיש אצל בעלי ואני מעדיפה לוותר על אירועים שאני יודעת שיהיו לו קשים.

תודה לה' אצל המשפחה שלו זה הפוך. אני שונה מהם מאוד בהרבה מובנים אבל אני נהנת שם, גם במשפחה המצומצמת וגם במורחבת. ברור שלא תמיד אני מוצאת את עצמי ישר אבל אני טיפוס די זורם וחברותי אז אני משתלבת.


עוד רקע חשוב: יש המון מפגשים של המשפחה שלו (המצומצמת והמורחבת). המוןןן. סביב כל חג, אזכרה, סתם יום. כמובן שנהיה ברובם (לאו דווקא בגלל בעלי, אלא בגלל חמותי). כשמגיעים לחול המועד נגיד, זה תמיד מינימום שלושה ימים. בבין הזמנים נהיה שם בטיול, שבוע אחכ ניסע לעוד יומיים ושבוע אחכ ניסע למפגש של הבני דודים.


להלן הסיפור:

מתוכננת שבת משפחתית של הצד שלי. יש לסבתא שלי יומולדת ומארגנים שבת של כל הצאצאים שלה אצלה בבית (25 איש כולל ילדים. זה לא המון אבל זה בלי עין הרע).

זה אירוע די נדיר שבת יחד כל הבני דודים, הפעם האחרונה שזה קרה היה לפני שש שנים. באופן כללי פחות יוצא להיפגש כולם יחד, אולי פעמיים בשנה לשעה - שעתיים כל פעם.


אני ממש רציתי לנסוע.

א. זו המשפחה שלי. שונה ואחרת מאיך שאני רוצה לחנך את הילדים שלי, אבל זו המשפחה. שם גדלתי.

ב. זו הזדמנות ממש נדירה. יש לי בני דודים שאני בקושי מכירה ואין ככ הזדמנויות להכיר, עכשיו סוף סוף נוכל להיות יחד שבת שלמה.

ג. נחת לסבתא שלי המתוקה.


בעלי הסכים ואמרתי שנגיע והתחלתי להתלהב ולהתחלק בבישולים והכל.

ועכשיו פתאום הוא אומר לי שהוא חשב על זה שוב אבל הוא לא רוצה להגיע.

הוא מפחד שלא יהיה לו מה לעשות שם, לא יהיה לו עם מי לדבר,  לא יהיה שם נוח, שנריב מלא. הוא מסכים איתי ששבת שלמה עם אנשים שלא מכירים יכולה להיות הזדמנות מעולה אבל זה חמישים חמישים והוא ממש ממש ממש ממש מעדיף לא לנסוע.


היה לי מאוד קשה לשמוע את זה.

א. אכזבה מהתוכנית שמשתנה.

ב. לשמוע כמה קשה לו עם המשפחה שלי.

ג. התחלתי להשוות בראש את כמות הפעמים שאני הגעתי והתגמשתי למשפחה שלו ולעומת המעט פעמים שהוא הגיע למפגשים של המשפחה שלי. אני מרגישה שזה פשוט לא הוגן לוותר! מצד שני באמת לי הרבה יותר טוב אצלם.

ד. אני לא רוצה לפספס את השבת הזו שלכו תדעו מתי תהיה עוד אחת כזאת.

ה. אני מרגישה שאני מוותרת המון לאחרונה וזה ויתור גדול בשבילי כרגע.


מצד שני- אני לא רוצה שהוא יסבול. זה באמת הימור אם יהיה טוב.


אוף. מה עושים??

ברור שהוא יותר חשוב מהבני דודים שרואים פעם בשנה.

אבל זה קשה קשה קשה לוותר.

ואני גם יודעת שאני אוותר בסוף ושזה כנראה לא יהיה בלב שלם וזה יתפוצץ בסוף.

אבל מה אפשר לעשות?

מבאס ממש ממשנעמי28

אני חושבת שזה בסדר שפעם ב לא תהיה לו את השבת המושלמת.

אם הם לא מתנהגים אליו יפה, זאת סיבה הגיונית לוותר, אבל אם רק משעמם לו או אין לו עם מי לדבר - שיקח ספר או משהו.
 

גם אני לא מוצאת את עצמי בכל מיני מפגשים חברתיים / משפחתיים מהצד של בעלי, ואמנם הורדתי תדירות אבל פעם ב כשחשוב לו, אני יושבת עם עצמי וקוראת או עם הילדים.

 

בכל מקרה אל תוותרי על זה, גם אם הוא לא מגיע, תסעי עם הילדים.

מסכימה. שיסדר לו מראש תעסוקה.נקודה טובה

ותדברו מראש על הדברים הבוערים ותחשבו איך אפשר להמנע מהם/להסתדר איתם.

 

 

זה בהחלט חבל לוותר.. סהכ זה משפחה שלך, וגם אם לא תמיד הכל מושלם צריך להסתדר ולהפגש..

אני ממש לא חושבת שאת צריכה לוותרבורות המים

לא כמאבק כוחות או אטימות לרגשות שלו

ממ שלא


אבל בעיני אם זה חשוב לך מאוד כמו שתיארת

את צריכה לדבר גם את זה

בלי האשמה

לומר שאת זקוקה לזה שזה מאוד מאכזב אותך לפספס ולא להיות חלק

ושאת מבקשת ממנו כן להגיע הפעם

אבל שתשמחי שתחשבו יחד מראש מה יכל להקל

ושיבקש מה בוא זקוק ממך כדי להרגי שטוב יותר ותמשחי לעזור לו


ככה אני ביתי עושה לפחות

מאמינה שבקשר זוגי לא נכון לוותר בכזה לב חצוי בלי לנסות לפחות לדבר את הצורך

אבל באופן מחבר ולא מפריד 

ממש באסה, אבל לא רואה סיבה לוותררקלתשוהנ

אלא לחשוב מראש על פתרונות

ספרים לחדר

שתקבעו מראש נגיד מתי הולכים לישון שלא תיתקעי בשיחות וילך לישון לבד

תקבעו שיוצאים יחד לסיבוב

 

יש לו חרדה חברתית או משהו כזה?רוני 1234

אחרת לא הבנתי את הסיפור…

אפשר פעם בשנה לעבור שבת לא מהנה.

באותה מידה שהיא לא יהנה אם תסעו, את לא תהני להישאר בבית.


אבל כנראה שיש פה משהו שפספסתי, אולי תתני עוד קצת רקע… המשפחה שלך שיכת למגזר שונה מהמגזר שלכם?

לאלא ממש לאאנונימית בהו"ל

הוא סופר חברתי

איפה שתשימי אותו הוא יסתדר חוץ מעם אופי מאוד ספציפי של אנשים

ומה לעשות המשפחה שלי היא בדיוק האופי הזה...

הם כבר בנו עליו סטיגמה כזאת והוא נכנס אליה תמיד אז זה יותר קשה.


זה עוד יותר מתסבך אותי, כי אני יודעת שהוא יכול להיות כוכב האירוע תוך שניה, אז למה אתה לא מתאמץ על זה יותר?


אבל הוא באמת לא מסוגל כרגע.. הוא היה נראה ככ כנה ואמיתי כשדיברנו

אין דבר כזה.זווית אחרת

אין דבר כזה לא מסוגל.

בצבא אומרים- אין לא יכול

יש לא רוצה.

בחור צעיר, בריא בנפשו, מיוחד במינו וסופר חברתי כמו שאת אומרת- יתכבד ויתגבר על עצמו בדבר שחשוב כל כך לאישתו.

אפילו לכי לבד.

שילך למשפחה שלו ויהיה שם מסמר ההשבת.

לצערי אין לי שום הערכה לאמירה- לא יכול.

אם חייל יכול לשכב במארב בלבנון בקור ובבוץ שעות ארוכות,ואם נשים יכולות לתפקד חודשים ארוכים לבד כשהבעל במילואיןם אז גם בעלך יכול לעשות שבת עם משפחתך.

ומחילה על ההשוואה.

אפשר להזדהותבשורות משמחות

עם הקושי שלו. את מרגישה שזה רק מול המשפחה שלך או שזה דפוס שלו באופן כללי שמקומות המוניים שהוא לעיתים לא מוצא מקום בטוח בסיטואציה כזו


 

אני מציעה שכן כדאי ללכת לשבת אבל זה ידרוש ממך להיות איתו במחשבה עליו ולדאוג לו לכל מה שהוא שצריך כדי שהוא לא ירגיש לבד

אל תדרשי ממנו להביא לו תעסוקה כי זה לא העניין

אלא לתת לו הרגשה שהוא לא יהיה 'רואה ובלתי נראה'

תייצרי לי הרגשה של ביטחון במהלך השבת שהוא לא לבד ריגשית, ומנטלית שיש לו מקום, תכניסי אותו בשיח, תדאגי לו שיהיה לו נוח, אוכל וכד'

תני לו הרגשה שאת רואה אותו והוא חשוב לך

מידי פעם תשאלי אותו- למזוג לך לשתות? להביא לך משו טעים?

לא חושבת שאת צריכה לוותר על זה.שלומית.

תדברו. תסבירי לו שאת רואה אותו, ומבינה כמה קשה לו, אבל זו הזדמנות נדירה וחשוב לך להיות עם המשפחה שלך. תחשבו על דברים שיקלו עליו שם. אולי לבקש את החדר הכי צדדי או אפילו לישון בדירה נפרדת? אולי שישתתף רק בסעודות עצמן ובכל המסביב יסתגר? אולי שיקנה לעצמו ספר חדש?

זה שזוגיות מעל הכל לא אומר בעיניי לוותר על עצמך ועל כל מה שחשוב לך בשבילו. גם את חלק מהזכויות הזו,  ואם זה יתפוצץ בסוף גם תריבו...

תתכונני לבוא עם נשימה עמוקה, ולהיות סבלנית מעבר לרגיל ולהכיל את הקושי שלו, ועם זה לא לוותר על המשפחה שלך ועל מה שחשוב לך 

סליחה אם אני לא מספיק רגישהזווית אחרת

קוראת את מה שאת כותבת ומרגישה שהכעס מתחיל לפעפע בי. הכעס על בעלך.מרגישה שהוא ממש קטנוני ומתנהג בצביעות.

יופי טופי שהוא איש מיוחד.הכי קל להיות מיוחד ורגיש במקום המתאים לך.אם אנשים שחושבים כמוך, שנעים לך בחברתם, שהם במנטליות שלך וכו...

אדם נמדד גם בדברים אחרים.אדם שיודע לצאת מאזור הנוחות שלו למען האחר.שרואה ורוצה בטובת אישתו ומוכן לוותר על רווחתו לשבת אחת.שרואה כמה אישתו נותנת יחס טוב למשפחתו.

אדם מיוחד נמדד גם ביחס שהוא נותן לבני משפחתה של האישה שהוא אוהב.ושהם גידלו אותה למענו.

הרי לא מדובר חלילה במשפחה של עברייני צמרת, אוכלי טריפות ונבלות.

זו המשפחה של אשתו.

הוא אדם בוגר.

יהיה לו משעמם? שימצא תעסוקה.

לא רוצה לשבת ולדבר איתם? שישאר בחדר.

ששבת אחת יעשה למען אשתו.

את מתוקה כל כך, לא רוצה שיסבול....

מבינה שהוא אדם צעיר.

אם הוא יסבול זו בחירה שלו.

שיעבוד על מידותיו.

את- חייבת להיות שם.

את באמת מיוחדת.

מאחלת לך הרבה הצלחה.

מחילה אם הייתי בוטה.

 

הממ לא היתי מתנסחת ככה על בעל של מישהיבורות המים

אפשר לנסח אחרת

נכון אבל...זווית אחרת

התנצלתי מראש על המילים שהן חריפות.אבל גם המצב שהוא מעמיד אותה הוא מאוד מאוד קיצוני.ולפעמים צריך להעמיד מראה מול הפנים ולקוא לילד בשמו.זה באמת לא כל כך יפה והתנצלתי מראש.

אני לא מבינה מה הטעם לכתוב תגובה כזובארץ אהבתי

מספיק קשה לה עכשיו עם הסיטואציה.

היא לא צריכה שיסבירו לה למה לכעוס על בעלה. את זה היא כבר מבינה בעצמה.

למה את חושבת שזה עוזר שתוסיפי עוד מילים חריפות נגד בעלה? גם אם את מתנצלת שאת בוטה, בסוף את כותבת מילים חריפות, והשאלה הם זה באמת מוסיף פה משהו...

האמת לא ראיתי מילים חריפות מדיאמאשוני

יש דקויות שזה עניין של סגנון, אבל לא ראיתי מילים מתלהמות שאינן ראויות מצד עצמן.


ולגבי זה שהיא ממילא כועסת עליו, תראי למשל מה אפונה כתבה,

כשמסתכלים עח כל הדינמיקה של הקשר

בעל- משפחה מורחבת,

הכף תמיד נטה לכיוון מסויים וזה כנראה לא סתם, ולכן גם הפעם לא בטוח ש"הכעס" בהודעה הפותחת, יחזיק מעצמו בקונפליקט בסופו של דבר.

ולכן דווקא נראה לי שיש מקום לתת תמונת מצב מבחוץ כדי לחזק את העמדה הנפשית ולא לוותר עליה כמו שבד"כ בסוף קורה.


(לגבי המונח עצמו של כעס מצד עצמו הוא שלילי, אבל כעס שמביא לידי בירור ואמת בסופו של דבר יכול להיות חיובי, כלומר התחושה הראשונית היא אמנם כעס, אבל אפשר להפוך את הכעס למנוע שמזיז את הגבינה בסופו של דבר)

לכתוב למישהי על בעלה בזלזול לא יוסיף טוביעל מהדרום

לק"י


מצטטת: "מרגישה שהוא ממש קטנוני ומתנהג בצביעות.

יופי טופי שהוא איש מיוחד..."


אפשר היה לכתוב את זה בצורה אחרת.

תודה שהגבתבארץ אהבתי

אני לא מרגישה נעים לדון על התגובה הזו באופן ספציפי ככה בפומבי.

באופן עקרוני אני חושבת שכשמישהי כותבת על קושי מול בעלה - אפשר לשקף לה איך זה נראה מבחוץ (כמו שהרבה פה כתבו), אבל לא הייתי כותבת למישהי אחרת כמה אני כועסת על בעלה, כי בעיני זה לא מה שיועיל להם.


בכל מקרה, נראה לי אפשר נעצור את הדיון פה.

מקבלתאמאשוני

גם את ההסתייגות וגם את עצירת הדיון

וגם @יעל מהדרום

נכון. אין טעם לגרום לה לכעוס עליויעל מהדרום

לק"י


ולפותחת- אני מסכימה פה עם כולן, שאל תוותרי על השבת.

שימצא מראש תעסוקה ושיהיה כל השבת בחדר אם זה מה שנוח לו.

האמת שלא הייתי מוותרתעל הנס

אבל כן הייתי משחררת אותו משבת כזו.

שיסע לחבר רווק,או להורים שלו....

לאן שעושה לו טוב.

או מבקשת מפורש שיבוא לעשות לי טובה.

האמת שממש מבינה אותו כי זה דומה ליחסים שלי עם הצד של בעלי,

וכן זה נפשית ממש קשה לו ולך וזה משאיר משקעים אבל אם באים עם הכנה מראש הכרה בקושי והבנה בלי צפיות ליצור מקום של הכלה,אפשר למזער נזקים.

ובסופו של דבר אי אפשר כל פעם לברוח ולהמנע ממפגשים כאלו ואחרים.כן אפשר ללמוד להפיק לקחים לא לברוח מהבעיה אלא להתמןדד איתה פעם במלא זמן.

ומה שחשוב שהוא ירגיש שיש לו גיבוי מלא ממך ולא משנה מה יקרה או מה יעשה או איך אחריח יגיבו.

אני בגישה שבן זוג לא יכול לגרום לבן הזוג לוותר עלממשיכה לחלום

המשפחה שלו

לא האיש לאישה

ולא האישה לאיש

אלא אם כן יש מקרה קיצוני ביותר

אני מאמינה שצריך להתאמץ בשביל המשפחה של בן הזוג, וזה צריך להיות הדדי
 

אם לא נוח לו הוא יכול להביא ספרים או לישון הרבה או דבר אחר

אבל לגיטימי מאוד מאוד שתרצי להיות באירוע כזה של המשפחה שלך

מוסיפהאפונה

נקודה שכדאי להתעכב עליה -


נשמע שאת ממש לא מסוגלת לשאת את הקושי שלו

ומרגישה חייבת לרפד ולמנוע ממנו את הקושי.

אם הוא אומר שיהיה לו קשה -

או אפילו אולי יהיה לו קשה, 50 50 כמו שכתבת -

את כבר באכזבה על התכניות שמשתנות.


קשה לך לשמוע כמה קשה לו עם המשפחה שלך -

בודאי שקשה, כי בחוויה שלך זו אשמתך, כי מתפקידך למנוע ממנו את הקושי ולרצות אותו.

ברור שככה את לא יכולה להיות אמפתית...


שימי לב לרגע לפני

שניה לפני שאת מוותרת או מחפשת פתרון לעזור לו ולרצות אותו ולדאוג שיהיה לו טוב -

איך את מרגישה?

יש שם איזה רגע של חוסר נוחות, חוסר ודאות, פחד,

יש שם משהו קשה ולא נעים

משהו שאת לא רוצה לפגוש

ואת ממהרת לברוח ממנו עם ויתור, פשרות או כעס.


מציעה לך לחפש את הרגע הזה

לתת לו להיות, לא לברוח

לשהות בו

להתבונן מה יש בפנים

לתת לרגש הזה להציף אותך

לזהות אותו בשם

לחפש את המחשבה שעומדת מאחוריו

להבין מה הרצון המהותי שמניע אותך באירוע הזה (ובאחרים).


כדאי לעשות את זה בכתב...

מצטרפת ממשתקומה

באופן כללי לתגובות כאן, וספציפית גם לתגובה הזו.

תנסי לעשות את ההפרדה בין הקושי שלו, לבין האחריות שלך למצוא פתרון.

או בין הקושי לבין תחושת האשמה שזה מעלה בך.

ברור שאת רוצה שיהיה לו טוב, אבל אנחנו לא אחראים על השמחה או האושר של בני הזוג שלנו.

וכמובן שנרצה לא לעשות דברים שייפגעו בהם או יגרמו להם אי נוחות, אבל זה עדיין לא הופך את זה לאחריות שלנו.

לי בהתחלה היה קשה עם המשפחה של בעלי

זה מאוד העציב אותו והוא ניסה לחשוב איך לגרום לי להרגיש יותר בנוח

אבל בסוף בסוף, השינוי הגיע מעבודה שעשיתי עם עצמי, מאחריות שלי על המצב.

ואת יודעת מה, אפילו אם לא היה שינוי, זה גם בסדר. ואפילו אם אני לא תמיד מרגישה בנוח, זה גם בסדר. זה מספיק חשוב בשביל להשקיע בזה. לא תמיד אנחנו מרגישים בנוח בכל סיטואציה. החיים לא מושלמים.


אז אותו דבר כאן, בהנחה שאין משהו חריג שעומד מאחורי חוסר הרצון של בעלך להגיע לשבת, זה לא נורא. באמת. זה לא נורא שתהיה לו שבת פחות כיפית.

זה לא נורא, וזה בוודאי לא אחריות שלך. בטח אחרי כל הוויתורים שלך.

לא תמיד הכל מסתדר כמו שאנחנו רוצים, לא תמיד לבן הזוג תמיד הכי נוח ונעים. אנחנו נעשה מה שאפשר בשביל שיהיה טוב, אבל אם זה לא אפשרי - זו לא אחריות שלנו ולא אשמתנו.


ואני כן אגיד אופן כללי, אני לא יודעת מה בדיוק הסיפור בין בעלך לבין המשפחה שלך, אבל לצד זה שאת מוותרת לו כדי שמרגיש בנוח, חשוב ממש לחשוב איפה הגבול כדי שלא תוותרי על עצמך ועל המשפחה שלך.

קשר עם משפחה זה דבר חשוב, מכל מיני בחינות.

זה יכול להיות עוגן בזמנים מאתגרים, זו שייכות, זה כיבוד הורים (וסבתות) ועוד הרבה דברים.

כדאי לשים לב שבשביל הנוחות שלו, את לא מוותרת לגמרי גם על כל מה שהמשפחה בשבילך.

בלתק. בעלך הוא בנאדם בוגרכורסא ירוקה

והוא מסוגל לשרוד 30 שעות במקום שלא בא לו בטוב.

שיביא ספרים, שישלים שעות שינה, שינשום עמוק לפני הארוחות ויהנהן בנימוס לאנשים וישתדל להגיע למינימום שיחות שיעשו לו רע.

אבל לוותר לגמרי נשמע לא סביר. ממה שאת מתארת אתם גם ככה בקושי אצל המשפחה שלך. עזבי שניה מה קורה עם המשפחה שלו - את המשפחה שלך הוא לא פוגש הרבה.

אז יפה שהוא מעדיף לא לפגוש אותם בכלל. אני הייתי גם מעדיפה לזכות בלוטו ולא לצאת לעבוד. אבל החיים הם לא רק מה שמעדיפים, והוא ממש מסוגל להתגבר על זה.

מסכימה עם כל מה שכתבוזמינה

אבל חשוב לי להדגיש-

זה ממש מסוכן לזוגיות ההקרבה שעשית עד עכשיו

זה עלול להתפוצץ בצורה מאוד כואבת

ולמעשה זה מתחיל להתפוצץ לפי התיאור של הבכי והכאב שאת חווה עכשיו


 

לדעתי תעצרו את זה עכשיו!


 

הוא לא סובל ואת לא סובלת

שניכם מתמודדים יחד

ומנסים לגשר על הפערים


 

לא רק בעלך רגיש כלפי הצד שלך גם את רגישה לגבי הצד שלך וחשוב להתייחס לזה לא פחות מהחשיבות שניתנה לרגישות שלו


 

גם אצלינו בעלי לא הכי מתלהב מפגשים משפחתיים בצד שלי והיו לא מעט מקרים שבאתי לבד ואם היה נחוץ בעיני שיגיע עדכנתי אותו שזה חשוב והוא התמודד, גם אם זה היה לשבת בצד, הכל בסדר, המשפחה שלי למדה לקבל אותו ככה, באהבה.

גם בשבתות משפחתיות הוא הביא לו ערימת ספרים או מצא לו חברים באזור שהשבתות התקיימו ונפגש איתם


 

התחתנתם זה אומר שמתמודדים גם עם מצבים לא הכי נעימים, לא רק בהקשרים משפחתיים יכולים להיות סתם ארועים שלך הם חשובים ולו לא אבל הוא יעשה זאת בשבילך וכן ההפך

לא יתכן שיהיה רק צד אחד שיקריב


 

בעיני זה הכח של זוגיות שרואים אחד את השני גם אם לא עושים הכל ביחד כל הזמן, מאפשרים לכל אחד מהצדדים להתפתח ולעשות דברים שהוא אוהב ככל שניתן.


 

בעיני חובה שתתקיים פה שיחה זוגית שבה אתם רואים איך אתם מתמודדים יחד לא רק לגבי השבת הזו אלא בכלל לגבי ביקורים ומפגשים בצד שלך

(ויכולים להיות מצבים שבהם לא תגיע חג או חוה"מ לצד שלו כי תבלו עם הצד שלך, הם משפחה לא פחות...)


 

בהצלחה

מאחלת לכם לצמוח יחד מהמצב הזה🙏🏻

קודם כל וואו את מדהימה. שתדעי.. כמה מוותרת בשבילואמא לאוצר❤

זה ממש מעורר השראה


לגבי השאלה וואלה האמת שלדעתי את לא צריכה שוב לוותר.

זה לא נשמע שהוא סובל שם כי מישהו פוגע בו כי ממש רע לו אלא כי הוא פחות מוצא את עצמו שם ופחות יהיה לו מה לעשות ואולי יהיה לו קצת משעמם.

ולדעתי זה ממש בסדר והוא ממש יכול להתמודד עם זה שבת אחת.

כמות הפעמים שאני עשיתי דברים כאלה בשביל בעלי והוא עשה דברים כאלה בשבילי היא לא יכולה להיספר כמעט... וזה חלק מהדברים שעושים בשביל הזוגיות ודווקא לדעתי פה את ממש לא צריכה לוותר והוא יכול להסתדר שבת אחת והכל טוב...

מוסיפה על כיבוד סבתות. ממש חשוב, לא לוותרמרגול

ב"ה שיש עדיין את האפשרות לעשות ככה שבת מורחבת איתה.

זה מביא המון נחת לראות את הצאצאים יחד, שמחים ונהנים אחד עם השני. וגם כיבוד הורי-הןרים וגם סבתות לא חיות לנצח.

וזה גם פעם בכמה שנים, מניחה שבין לבין זה מפגשים קצרים יותר. אפשר להתמודד. לא חייב להנות (בעלך), אבל ברור שלא למנוע ממך.

תלכי! אפילו בלעדיו.

ואם הוא בא תעשו סימן. נניח שהוא נוגע לך בברך כשהוא רוצה ללכת.


(אצלנו היה קושי ממש של סבתא והאיש שלי. לא היה לו כיף, אבל היינו מגיעים אליה לקצת גם רק שנינו, גם לו היה חשוב לכבד אותה).

בעינייoo

שני הצדדים מובנים

הוא לא רוצה להיות שבת שלמה במקום שלא נוח לו

ואת לא רוצה להפסיד בגללו


אממה את לא חייבת להפסיד כי את יכולה לנסוע לבד

זה אמנם פחות נעים

אבל גם אם הוא יגיע

לו יהיה פחות נעים


אני תמיד נוטה לתת לאנשים לבחור ולא לכפות

אז הייתי מעדיפה לנסוע לבד

(יש נטיה לחשוב שבזוגיות הפתרונות מגיעים מויתורים

בעיניי רוב הפתרונות מגיעים מהבנת המצב של שני הצדדים ובחירת הפתרון המתאים ביותר)

אני חושבת ששבת אחתשירה_11

בשבילך

לא יקרה לו כלום

חי ושלם ובריא

שבת כזו להפסיד?? פעם בכמה שנים?

שיתגבר על החששות

לא הייתי מכילה את זה 

קודם כל תביניאמאשוני

שהמחשבה שלך:

"תמיד אני מוותרת והולכת לצד שלו, שפעם אחת הוא יוותר"

זה לא עובד ככה.

אנשים הולכים אחרי ההרגל.

אם אין לו מספיק חיכוך עם המשפחה שלך, ההקרבה שלו להיות איתם יותר גדולה למעשה, כי זה לצאת יותר מאיזור הנוחות שלו.

אז שחררי את המאזניים,

הן לא שוות, ובדיוק בגלל זה קשה מאוד לאזן אותם.


עכשיו נסתכל רק על השבת הזאת בלי כל הרקע.

יש לך הזדמנות פז לפגוש את המשפחה שלך אבל את חוששת שבעלך לא ימצא את עצמו שם.

האם הוא לא אדם מבוגר מספיק בשביל להתמודד עם שבתות "שהוא לא מוצא את עצמו"


ובכלל, מה זה אומר לא מוצא את עצמו?

תפרקו את החשש:

חושש שלא יהיה לו עם מי לדבר?

חושש שהילדים שלכם יתחרפנו?

בעיות צניעות?

בעיות פרטיות?

כשרות?

קדושת שבת?


לכל בעיה אפשר למצוא מענה, אבל חשוב להבין שהוא ילד גדול ויכול להתמודד.


לדוגמה,

מה היה עושה אם היה צריך להתפנות על ילד לבי"ח חילוני לגמרי בשבת?

מה היה עושה אם היה נתקע בחו"ל?

מה היה עושה בצבא עם חבר'ה שהוא "לא מוצא את עצמו"?

אנשים מצאו את עצמם גם בתוך המנהרות של עזה..


כלומר, אין דבר כזה שאדם מבוגר "לא מוצא את עצמו"

עם הכל אפשר להתמודד. צריך רק להבין למה מראש להיכנס לזה- ופה את זאת שצריכה לעמוד מול המראה ולפתח שריר ולעמוד על שלך.

(אם ההכנות מלחיצות אותו כדאי לעשות זאת בצנעה)


טיפים פרקטיים:

לברר מראש על בית כנסת בסגנון שלו בקרבת מקום

אם יש בעיות כשרות, לקחת על עצמך לבשל/ לקנות את האוכל העיקרי שאפשר לשבוע ממנו

להביא הרבה נשנושים לחדר: קרקרים, עוגיות, פירות, פיצוחים..

לדאוג לתעסוקות: ספרי קריאה, משחקים, עלוני שבת וכד'

אם יש חוסר פרטיות קיצוני כדאי לבדוק דירת אירוח באיזור.

אם יש בעיות צניעות: אפשר להפריד בין הארוחות לבין הזמן החברתי.

כלומר ברכת המזון אחרי האוכל העיקרי. ואח"כ מוציאים עוגות ופיצוחים ועושים פעילויות חברתיות, ובזמן הזה לא כולם חייבים להיות נוכחים.

אם יש הרבה חילול שבת (טלפונים של המשתתפים, טלויזיה וכו') אז לבקש מראש ואפילו להציע לכתוב כללים חברתיים לשבת.

חוץ משמירת שבת, יש ערך גדול מאוד בשבת משפחתית נטולת טכנולוגיה..

אם עושים כללים, תכניסו רשימת תפקידים לשבת ותכניסו גם דברים מצחיקים כדי להקליל.


אם כלום לא עוזר, בכנות, הייתי נוסעת בלעדיו. לא הייתי מוותרת על ההזדמנות שהילדים שלי יפגשו את המשפחה שלי, וגם בשבילי, מותר מדי פעם להעדיף את טובתי האישית, ומי שלא מצליח להשתלב בתוכנית, לא חייב להצטרף. זה לא שאת עושה את זה בתדירות גבוהה, הכל טוב.

מהצד של בעלך רגעהמקורית

סביר להניח שגם לי היה מאוד קשה לזרום לשבת כזו, מטעמים אחרים אבל בכל זאת.


אני מציעה שתתפצלו והאמת והשלום אהבו

שייסע להורים שלו או משהו. לא הייתי רוצה שבעלי יפסיד בגללי וזה פתרון שהייתי מציעה


בעומק הדברים אני מניחה שהיית רוצה שהוא יהיה שם בשבילך ויירתם למה שחשוב לך וכדאי לדבר על זה. אבל בפרקטיקה - לבחור את המלחמות


החלטות טובות יקרה❤️

אני חושבתבתאל1

שאם זה מאד חשוב לך. תדברו על זה.

מצידך תגידי שאת לא רוצה לוותר על ההזדמנות, במיוחד שאין הרבה כאלה כמעט

ואתם תעשו יחד מה שאפשר שירגיש בנח, או שלפחות לא יסבול. תבקשי ממנו לבוא לקראתך ולהתכונן כבר עכשיו.


זוגיות זה שניים ואי אפשר שרק צד אחד יוותר... 

חושבת שזה הזמן לתרגל כלפי עצמךשוקולד פרה.

קודם כל אמירה כלפיי עצמך- הייתי מעדיפה שבעלי ייהנה ויבוא איתי בשמחה, אבל לאור המצב אני מבינה שהןא יצטרך להקריב מהנוחות שלו. אני מאמינה בו שהוא יוכל להסתדר.

וגם כלפיו- להגיד לו שמבחינתך אתם זוג, ושאת מצפה ממנו להזיז הצידה את התחושות השליליות, ולבוא למענך.

שאת רוצה שהוא ייהנה, אבל לא יכולה להבטיח לו את זה.


אני חושבת שזה יפה מאוד שאת מרגישה אותו ומתחשבת בו,

אבל תחשבי מה יקרה אם באמת לא תסעו.

את מאוד תעלבי ותכעסי, והאמת שבצדק.

כי בצדק את אומרת- זוגיות זה מקום שבו אני מוכן לספוג דברים על מנת שלבן הזוג שלי יהיה טוב.

וזה צריך להיות הדדי, כי אם זה לא הדדי, יש תחושה קשה של פגיעה, של אכזבה, ושל חוסר יחד.


בקיצור, לא ללכת זו אופציה שיכולה להשאיר חותם שלילי על חייכם הזוגיים, ולא כדאי


וואו. יכולה להזדהותבאתי מפעם

 


 

אני אומרת לך לא לוותר על השבת כי את לא תסלחי לו על זה בחיים.

מה כן אפשר לעשות?

להכניס לפרופורציה. להגיד לו , תהיה מוכן 'לסבול' עבורי 25 שעות, כשמתוכן 10 שעות לילה, ו5 שעות תפילה, ועוד שעה לנוח בצהריים? בשבילי?


 

להביא דברים שיעזרו בשעות הקשות, מה כ''כ נורא שם? שעמום? אז להביא תעסוקה, ספרים וכד'.

מדברים אליו לא יפה? לדאוג להתרחק מהגןרם המעצבן כמה שאפשר.

ובכל לי, להסביר לו שזו המשפחה שלך, וכמה שקשה, זה המקום שלך ואי אפשר להתנתק ממנו! כי זה מנתק אותך מעצמך . אל תתקפלי אבל גם לדעת בחן ובחכמה! אני מאמינה שאישה חכמה יכולה לגרום לבעלה לשנות את דעתו בתבונה. לא בכוחניות ולא בהתרסה. בהצלחה גדולה!!

תודה לכל אחת ואחת מכן!!!אנונימית בהו"ל

קראתי לעומק.

כולן פה כתבו לא לוותר ולנסוע..


דיברנו שוב והוא לא הבין בכלל למה אני מעלה את הנושא, מבחינתו סיכמנו שלא ניסע ודי.

ניסיתי להציע את החדר הנידח, תעסוקה, אוכל שנביא וכו,

אמרתי שזה חשוב לי.

הוא אמר שאין מצב שניסע, הוא רוצה להתחבר למשפחה אבל שבת זה גדול עליו והוא ינסה בפעמים אחרות, קצרות יותר והמוניות פחות.

אמרתי לו שזה מאכזב אותי כי אני מגיעה לכל אירוע שיש ולא עושה פרצופים למרות שלא תמיד נוח לי ולא תמיד זה פשוט (גם בסוף תשיעי או אחרי לידות).

אז הוא אמר "את אלופה, מה זה קשור אליי?" וחתךאת השיחה.


בקיצור, לא יודעת מה לעשות. יהיה לי קשה לוותר בלב שלם. יש בי צד ילדותי שאומר להתעקש ולתת לו להסתדר אבל אני לא בטוחה שזה באמת דבר נכון לעשות.

אוי ה' 

אני לא יודעתתקומה

מה נכון לכם.

אבל בגישה שלי - למדתי שנכון לוותר רק אם זה בלב שלם, או אם אפשר להכיל את זה.

ואין דבר שאני שונאת יותר מלריב, אבל יש דברים, שצריך לריב עליהם.

רוב הזמן זה ממש לא נצרך

אבל אני כן חושבת שיש פעמים, שנכון גם לצעוק (לא מילולית, במובן של לשים קו אדום)

ממה שאני קוראת, קשה לך להגיע למצב של עימות.

ואני מבינה, כי גם אני כזו.

אבל דווקא לכן, אני חושב שיש מקרים מיוחדים שבהם מותר להתעמת.

לא תמיד נכון לוותר על עצמנו.

ושוב, אני לא יודעת מה נכון לך.

אבל דווקא בגלל שזו משפחה, וזה נושא מהותי בעיניי, ולא יכול להיות שאדם לא יהיה חלק מהמשפחה שלו בגלל בן הזוג.

זו נקודה שאני, כן הייתי מתעקשת עליה.


הוא לא מבין למה פתחת את זה שוב?

כי את לא מסכימה. כי זה חשוב לך עכשיו.

כי את לא רוצה לוותר על זה. כי את רוצה להיות חלק.

כי סיכמתם שתסעו ומאוד מאוד מאכזב אותך לבטל.


ואפשר להחזיר את השאלה אליו - מה אתה מציע?

אני רוצה להיות חלק. איך זה אפשרי?

האמירה שלו שאין מצב שתסעו, בעיניי קצת לא הוגנת.

ואם את תגידי שאין מצב שלא תסעו?

לא שאני חושבת שזה טוב.

אבל הטלת ווטו היא לא דבר נכון בעיניי, וכמו שלו מאוד מאוד קשה להגיע, מותר שגם לך יהיה מאוד מאוד קשה לא להגיע. ואני לא יודעת מה יקרה בסוף, אבל בעיניי הוא לכל הפחות צריך להבין את זה. את המחיר שאת משלמת

את זה שזה לא ברור מאליו בכלל


ואני לא חושבת שזה ילדותי להתעקש

במיוחד אם את בדרך כלל לא מתעקשת


אולי את יכולה לכתוב לו אם זה לא עובד בדיבור?


ושאלה נוספת - יש מקרים שבהם דעתך כן מתקבלת? או שאת תמיד מוותרת לו?


כי זה גם נקודה שצריך לחשוב עליה

ויתורים זה חשוב במערכת זוגית, אם זה בסך הכל מתאזן והדדי. אם לא, זה לא תקין וכדאי לתת גם על זה את הדעת

הייתי נוסעת בלעדיויעל מהדרום

לק"י


וכן הייתי מסבירה לו, שמבחינתך לא סגרתם לא נוסעים. ולך זה חשוב.

וכו' וכו'.

נשמע ששניכם בתחושהכורסא ירוקה

שהוא המחליט ואת המשכנעת. הצעת מלא פתרונות וזה לא עזר, את אלופה אבל הוא חתך את השיחה. *מבחינתו* סיכמתם כבר שלא נוסעים, למרות שלא נשמע שהיה סיכום כזה אלא שהוא פשוט אמר שהוא לא רוצה.


אני מאד מסכימה עם כל מילה של תקומה. לפעמים צריך לעצור ולהתעמת. להגיד לו תשמע הצעתי פתרונות, אבל זה היה כיוון, מבחינתי אני נוסעת עם הפתרונות האלה או בלעדיהם. 30 שעות לא יהרגו אף אחד, גם אם זה המוני ולא איך שרצית ולא איך שתכננת ולא איך שהכי הכי נכון ומדןיק לך. לא הכל צריך להיות מדויק לנו בחיים. גם לך לא מדויק לוותר על המשפחה שלך פעם אחר פעם.

זה גם לא רלוונטי אם את מקריבה או לא, אם היה לך נוח עם המשפחה שלו במאה אחוז אז לגיטימי להתנתק מהמשפחה שלך?

נשמע שיש פה איזה בלבול, ולטווח הארוך אני ממש ממליצה לכם על איזשהו יעוץ או טיפול זוגי בנושא (וכן, להתעמת כדי להגיע לשם אם הוא לא מרגיש צורך כי מבחינתו הכל אחלה. אם יהיה שינוי זה בדרך שלו ובזמן שלו והוא לא מרגיש מחוייב לכלום), אבל בטווח הקצר להציב עובדה. סיכמנו ונוסעים. קשה לך? תדייק את הקשיים ותמצא להם פתרונות. אדם בוגר אמור להיות מסוגל לזה

וואו, זה נשמע כמו מצב ממש מתסכלבארץ אהבתי

זה נשמע שיש ביניכם דינמיקה כזו שהוא כבר רגיל שבהקשר כזה שקשור למשפחה שלך דעתו מתקבלת ואת מוותרת, ולכן ברור לו גם פה שברגע שהוא אמר שלא מתאים לו, אז אין פה יותר דיון.


 

אבל הפעם את במקום אחר.

וגם אם יש לך את היכולת לוותר, את מרגישה שהפעם זה לא יהיה בלב שלם אלא כי את לא יכולה לכפות עליו לנסוע.


 

אני חושבת שמה שהייתי עושה פה זה קודם כל זמן של בירור מול עצמי (עדיף לדעתי בכתב. אם את רוצה ויכולה להשקיע אז אפשר גם מפגש אימון חד פעמי, יש לי מישהי מהממת שאני יכולה להמליץ עליה - פשוט כדי לעזור לעשות פה בירור אמיתי, היא שואלת את השאלות ואת עונה הכל, אבל זה ממש עוזר לארגן את המחשבות ולהגיע להרבה תובנות.. ואם לא מתאים - אז אפשר גם עם עצמך בכתב, לשאול שאלות שיעזרו להבין בצורה יותר נקיה מה באמת חשוב לך בשבת הזו, למה זה חשוב לך, וכו').

 

ואחר כך הייתי כותבת לבעלי מכתב, שמסביר למה מה שהיה עד עכשיו לא מתאים לי כרגע, והפעם אני לא מוכנה לקבל את ה'וטו' שלו נגד הנסיעה.

יש לו צרכים, יש לו קושי בשהות עם המשפחה, אבל גם לי יש צרכים, וגם לי יש קושי לוותר על השבת הזו. ואי אפשר לקבוע ברגע שהצרכים שלו גוברים פה.

(היתרון במכתב זה שהוא מאפשר לך לחשוב על הדברים ולנסח בצורה מתוכננת יותר מאשר בע"פ, ומחייב אותו 'להקשיב' עד הסוף בלי לקטוע באמצע. אבל אפשר גם בע"פ).

ואז לדבר על זה. להשתדל לבוא לא ממקום מאשים, כן ממקום שמבין את הקושי שלו, אבל גם ממקום שאני יודעת שיש פה משהו שחשוב לי ואני רוצה ומאמינה שהוא יכול לוותר מעצמו בשביל לשמח אותי.


 

ואז אפשר לנסות לחשוב על פתרונות מעשיים, ומה יעזור לעבור את השבת הזו הכי טוב שאפשר, למרות הקושי שהיא יוצרת.


 

ומזכירה שאפשר וכדאי גם להתפלל על זה. להתפלל שתצליחי לדבר איתו כמו שצריך, להעביר לו את התחושות שלך בצורה שהוא יצליח לשמוע אותך באמת, ולהתפלל שתצליחו להגיע לפתרון טוב ולעבור את השבת הזו בשמחה...

עכשיו זה מרגיש כמו משבר זוגי, אבל אם תצליחו אותו כמו שצריך, זה רק יוסיף לחוזק של הזוגיות שלכם. הרבה פעמים קשיים זוגיים קשורים לעניינים סביב המשפחה המורחבת, אבל כשלומדים לתקשר את זה ביניכם ולעבור את זה ביחד, זה יכול להיות גם מקפצה לזוגיות...


 

בהצלחה!💗

וואי וואי, לפחות לפי איך שכתבת את זהקופצת רגע

זה נשמע מעצבן בטירוף!


זה קורה לעתים קרובות שדעתך לא נשמעת ולא נספרת בבית שלכם?


בעיני, זה באמת לא מאוד קשור לזה שאת זורמת לנסוע הרבה פעמים למשפחה שלו, הרי כתבת שאת מסתדרת איתם. אז מהבחינה הזו יש צדק מסוים במה שהוא שאל איך זה קשור אליו.

אבל העיקר הוא, שמישהו שמבחינתך מאוד מאוד חשוב לא ראוי אפילו לדיון, הייתי משתדלת להבהיר שתשובה כזו 'למה את מעלה שוב את הנושא' מתאימה (אולי) לאבא שמנהל דיון עם הבת שלו, לא בין איש לאשתו. את מעלה את זה שוב לדיון כי זה חשוב לך מאוד, ואם זה חשוב לך את מצפה שזה יהיה חשוב לו.


מצטרפת לרעיון לומר לו שכמו שעבורו חשוב להשאר בבית, לך חשוב לנסוע, ומה הוא מציע?


ובאופן פרקטי, מצטרפת להסעה לנסוע בלעדיו. 

למה את מקטינה את עצמך?זמינה

זה לא צד ילדותי

זה אמיתי

את לא רוצה לוותר על הרצונות שלך כפי שכנראה קרה עד עכשיו והוא כנראה לא רגיל למצב שאת עומדת על שלך אז הוא לא מבין למה את מנהלת דיון על זה כי אם הוא לא רוצה אז נגמר הדיון.


הדיון פה הוא לא על הדרך שבה הוא יתחבר למשפחה שלך אלא שאת רוצה ליסוע לשבת הזו ואת מנסה למצוא את הדרך שתהיה לו הכי נוחה בשביל זה.

חשוב שלא תוותרי על העמדה שלך

זה לא אומר שצריך להלחם או לפגוע זה אומר שצריך למצוא את הדרך שתהיה מיטיבה עבורכם יחד


לצערי,ממה שאת כותבת, והלוואי ואני טועה, נראה שעד כה הזוגיות שלכם הייתה בנויה על הויתור שלך,

אני משערת שזה לא רק בנושא הזה כי הוא אפילו לא רואה צורך בדיון, מבחינתו אם  הוא לא רוצה זה אומר ששניכם החלטתם, הוא לא מצליח לראות את הצורך שלך ואת זה שפתחת דיון מה שאומר שאת לא רגועה עם ההחלטה.


הוא ענה לך על הדוגמאות שהבאת לו שאת אלופה וזה נכון! וחשוב שהוא יראה איך זה קשור אליו כי הדוגמא שהבאת משקפת לו שלא תמיד הכל יהיה נוח אבל זה יהיה נכון לבניין הזוגיות.


היכולת שלך להתעקש על הדיון הזה ולא לוותר על עצמך היא נקודה משמעותית בזוגיות שלכם ובעיקר יש פה פתח משמעותי עבור עצמך, שלא תבטלי את מי שאת, את לא ילדותית והעמדה שלך היא חלק משמעותי מהבית. אם תרגישי צורך נראה שכדאי ללכת ליועצת בתחום שתוכל לחזק אותך בעניין.


בהצלחה

הדיון הזה חשוב לצמיחה הזוגית שלכם ומאחלת לך שתגדלו מזה🙏🏻

מסכימההבוקר יעלה

ומסכימה עם עוד מילים קשות שנכתבו עליו אבל מבינה שזה לא מקדם אתכם.

נראה שהרגלת אותו לטוב עם כל הויתורים שלך והגיע הזמן לעשות לזה סוף, בדרך יפה או פחות.

גם אם את בטוב עם המשפחה שלו, אני הייתי מתחילה לחתוך את הביקורים שם שיבין כמה זה כואב.

ולגבי שבת, אם הוא מתנהג בצורה ילדותית, פשוט תסעי

גם בלי להכין שבת ושיסתדר. הוא ילד גדול. 

להתעקש על משהו שחשוב לך זה לא ילדותישיפור
אני מסכימה עם כל מי שמעליי, שהגעתם לסיטואציה שלוחצת אתכם לעבוד על התקשורת הזוגית ולהעלות אותה רמה. וזה הכי הכי לא נעים בעולם כרגע. אבל אם תצלחו את האתגר הזה בצורה טובה אתם תגדלו מזה. 
בעינייoo

התעקשות שלוחצת על השני לעשות משהו שהוא לא רוצה

זו לא דרך נכונה


זה לא אומר שצריך לוותר בהכרח אלא לפעול בצורה שמייתרת את ההתעקשות כמו לנסוע לבד


נשמע שהאופציה הזו בכלל לא קיימת בשיח שלכם (ולא קיימת בשיח של הרבה זוגות בתחילת דרכם)

האופציה להתפצל כשאין הסכמה או כשיש קשיים לצאת ביחד

ממש חוסכת הרבה קונפליקטים ובעיות


וגם נשמע שהוא יותר מחליט ממך


לא רואה סיבה להסכים לזה

הדעה והצרכים שלו

לא יותר חשובים 

אני כןתקומה

חושבת, שבזוגיות רצוי שיהיה יותר מאשר רק "חיה ותן לחיות"

שזה בעצם הגישה שלך, ממה שאני מבינה אותה.

ואני מסכימה שלהתפצל זו אופציה

ואני מסכימה שלהכריח מישהו לעשות משהו בכוח לא מוביל לדברים טובים, ולא כדאי בזוגיות


ועדיין יש מקום ליותר מאשר רק "לא להפריע" אחד לשני

ומותר גם לפעמים להיות במצבים של חוסר נוחות אחד מול השני, או חוסר הסכמה

לא כל חוסר הסכמה הוא אסון

ודווקא נכון לדעת להתנהל גם בתוך מרחב שבו בני זוג לא מסכימים על כל דבר, אבל יודעים להכיל גם חוסר הסכמות בתוך המרחב הזוגי.

זה מאפשר יותר, כשאפשר גם לא להסכים ועדיין להחזיק זוגיות טובה

זה נכוןoo

אבל

יש הרבה נושאים אקוטיים יותר מאשר נסיעה זוגית


אם מבזבזים אנרגיה על דיונים בנושאים פחות חשובים

לא תשאר אנרגיה להתנהלות נכונה בנושאים חשובים


הלוואי וזוגיות היתה פשוטה כמו חיה ותן לחיות

יש הרבה נושאים שבהם אין פתרון ביניים וצריך ללהטט בהם במקצועיות 

אז אניתקומה

חושבת שהעניין כאן זה לא הנסיעה הזוגית

אלא היכולת של כל אחד מבני הזוג להביא את עצמו בלי לחשוש

היכולת להתווכח ולא תמיד להסכים

השייכות והחיבור שלה למשפחה שלה (!) שזה בעיניי ממש מהותי כי משפחה זה הרבה מעבר לכיף. זה חיבור, שייכות, זהות, כיבוד הורים (כתבתי את זה כאן גם בתגובה אחרת)


אז כן, אולי נסיעה זוגית במקרים מסויימים היא לא משהו אקוטי

כאן ספציפית, זה מעלה הרבה מעבר. ולכן לא הייתי פשוט מדלגת על זה הלאה

(אם הפתרון בסוף זה להתפצל, אחלה. מעולה. אבל לא הייתי מתעלמת ממה שזה הציף)

אני לא בטוחה שזה הציףoo

את החיבור שלה למשפחה

אני רואה פה סיפור אחר


הוא מתקשה לשהות הרבה עם המשפחה שלה (מזדהה עם זה לגמרי)

והיא רוצה לנסוע לשבת עמוסה במשפחה


זכותו לסרב

וגם זכותה לרצות לנסוע

לא רואה בסירוב שלו לנסוע פגיעה בחיבור המשפחתי שלה


כן יכולה להיות בעיה אם הוא מסרב לדון בזה ומחליט עם עצמו

צריך להבין למה יש דינמיקה כזו בלי קשר לסיטואציה הספציפית הזו

לדעתי לבוא לשבת לבד עם הילדים בלי בעלסיה

זה אפשרות שהיא קשה לא פחות

כוון שכולם ישאלו מה קרה? היא תסביר להם שבעלה לא אוהב אותם?

מה היא תגיד לילדים? אבא נשאר לבד בבית? כי הוא סובל בצד שלי?

וגם שהןא יבוא לשבת ולהיות עם פרצוף חמוץ

אני היתי לא מגיעה לשבת לבד או שאני יודעת שיהיה לי פרצופים, אבל בטוח זה לא היה עובר בשתיקה ממני, היה תשלום כבד על זה כזה שיגרום לו לא לחזור על זה שוב.

מבחינתי זה ממש השפלה לא לבוא/ לבוא עם פרצופים במיוחד שלצד שלו כן מגיעים.

בטעות יצא כתגובה אליך.. ולא לפותחת השירשור

ואםoo

הוא יבוא וישאלו אותו/ה למה הם ממעטים להגיע? ואם ישאלו למה הוא שקט/ מסתגר בחדרו?


תמיד יהיה לאנשים טובים מה לשאול ולחטט


אם מסכימים להיות שיפוטיים של החברה

איכות החיים נשארת בסטנדרט נמוך

לא ממש משנה מה בוחרים לעשות

אם חלק באים שם בלי בני זוג אז פחות נוראסיה

אבל לבוא כשרק היא בודדה , היא נשואה יחסית טריה וילדים קטנים זה יותר משפיל מכיף.

זאת דעתי

זה הרי ברור שכולם יגידו שבעלה אדם רע שלא מוכן להתגמש והיא תצטרך להגן עליו, היא תרגיש דפוק.

זה תלויoo

אלו דינמיקות מקיפות אותך בחיים

הייתי בהרבה אירועים לבד ואף אחד לא חשב להגיד לי שבעלי אדם רע

וגם לא חשתי צורך להסביר משהו ובטח לא להגן עליו


יש אנשים שחיים ע"פ מה שחושבים עליהם ומה יאמרו להם

ויש אנשים שחיים כרצונם

זו לגמרי בחירה

יש הבדל בין לבוא לחתונה של בת דודה לבדסיה

ואחרי 15 שנות נישואין

לבין לא לבוא לשבת כשנשואים ארבע שנים

בכל מצב יהיה לה פיצוץ. אם היא תיסע לבד הרי ברור שאי אפשר לעבור לסדר היום כרגיל אחרי שהוא לא יבוא.

ולפותחת אני חושבת שאם הוא לא בא איתך עכשיו, את לא מתקרבת למשפחה שלו לפחות שנה קדימה.

מנתקת קשר איתם, אם ישאלו תגידי שהוא עושה חרם  על המשפחה שלך,

אם את מתבישת בצד שלך כמו איזה אומללה באה לבד שהוא גם ירגיש את זה, מקווה שתצליחי לעמוד בזה, פשוט לא להגיע. לדעתי להגיד לו את זה מראש. לא תגיע אני לא מתכננת לבוא להורים בפסח/ סוכות/ שבת. אבל את צריכה לעמוד בזה

ממש לא חושבת שתגובה כזו תועיל להבארץ אהבתי

אני לא חושבת ש'להחזיר' לו יעזור במשהו. זה רק ירחיק ביניהם יותר.


אני מסכימה איתך שהפתרון של ללכת לבד לשבת זה לא כזה פתרון אידאלי, וגם לי זה מן הסתם לא היה מתאים.

ואני מסכימה שלוותר לו ולא לנסוע לשבת זה גם לא הפתרון.


אבל לא רואה שום תועלת בלהחזיר לו. המטרה פה היא לא 'לנצח' אלא למצוא פתרון שיאפשר להם להמשיך זוגיות תקינה ובריאה.

אני חושבתoo

שזה נכון ליצור איזון בין הקשרים

ואם הוא פחות מגיע למשפחה שלה

כדאי גם לה להפחית ביקורים אצל המשפחה שלו


אבל בחכמה וכבוד

בלי חרמות

בלי איומים


בכל מקרה פיצוץ לא באמת מוביל למשהו טוב בזוגיות

גם אם הוא גורר אחריו תוצאה שלכאורה רצויה

אפשר פשוט להגידנעמי28

שהוא לא מרגיש טוב, מעבר לזה מה שיחשבו זה שלהם.

אם נתנהל בחיים לפי "מה יחשבו" נחיה חיי סבל.

 

אבל כל השיח הזוגי שהוא מטיל וטו על עניין כל כך מהותי והיא צריכה להישאר מתוסכלת עם ההחלטה שלו , לא לגיטימי וצריך שינוי.
 

אני הייתי נוסעת לא משנה מה וכנראה גם משאירה לו את הילדים ונהנית עם המשפחה שלי

אז בעינייתקומה

זה גם.

מקובל שזוגות עושים שבתות ביחד יחד עם הילדים שלהם

הזמן להיפגש עם המשפחה המורחבת הוא הרבה פעמים בשבת, כי במהלך השבוע יש עיסוקים אחרים.

אם בן הזוג שלה לא מוכן להגיע לשבתות משפחתיות שלה, אז ממילא הזמן שיש לה לבלות עם המשפחה מצטמצם.


אז נכון, לא חייב לעשות מה שמקובל.

ובעיניי זה בסדר להתפצל.

אבל אם זה משהו שחוזר על עצמו, זה מבאס.

כשמתחתנים נוצר גם קשר עם משפחה נוספת.

אז זה לא חייב להיות קשר אינטנסיבי או הדוק

וזה בסדר לא להרגיש בנוח עם משפחה אחרת

ועדיין, יש כאן בעיניי גם שאלה על אופי הקשר עם המשפחה, ומה אנחנו מוכנים לעשות בשביל שהוא יתקיים.

זה פחות העניין של הקשרoo

ויותר העניין של המקובל

האם לעשות ויתורים בחיים סביב מה שמקובל או לא


זוגיות מלאה במורכבויות

לכן זוגות עם יותר וותק מעיזים יותר לצאת מהקווים ע"מ להתמודד עם המורכבות

ועדיין ההעזה נמוכה יחסית

ובהתאם גם המצב והסטטיסטיקה של הזוגות

זכותו של בעל גם לא לפרנסשוקולד פרה.

וזכותה של האישה גם לא לטפל בילדים, ולהחליט שעכשיו היא נופשת.

בעיניי שיח של זכותי/זכותך הוא שיח לא זוגי, שמקבע נפרדות ולא חיבור.
כשאנחנו יחד אני יוצאת מעצמי למענך,
ואתה יוצא מעצמך למעני.

לא הכל נוח ומרופד בשושנים בזוגיות. אבל המאמץ הוא הכרחי כדי לקיין אותה בכלל. אחרת זה באמת חיים של אתה פה אני שם, זכותי וזכותך, והלבבות מרוחקים

בינתיים זה נראהoo

שרק היא עושה למענו

וזה נראה שזה מוצא חן בעיניו


בעיניי מהות הזוגיות היא להבין את הרצונות של 2 הצדדים ולהגיע להחלטה הטובה ביותר


אם מהות הזוגיות היא ויתורים

היא יכולה להפוך מאוסה

אם מהות הזוגיות היא הגשמת רצונות ותוספת לחיים

היא יכולה להיות מאושרת 

וכןoo

אם אנשים רוצים לא לפרנס או לא לטפל בילדים ובן/ בת הזוג מסכימים

אז אפשר לחיות את החלום

זוגיות לא חייבת להיות זו שמגבילה וחוסמת חלומות אלא יכולה להיות זו שעוזרת לחלום להתגשם 

כשבני הזוג מסכימים זה לא שאלה בכלל.שוקולד פרה.
זוגיות היא שילוב של הרמוניה וקונפליקטשוקולד פרה.

ומה עושים כשיש קונפליקט?
מהות הזוגיות היא להשלים עם זה שאני חלק מהשלם, ולא הכל זה אני.
פעם הוא עושה למעני ופעם אני עושה למענו.
וכשיש קונפליקט- מבררים אותו היטב ולעומק.

עכשיו, זה לא נשמע מהפותחת שהיא מוכנה ללכת בלי בעלה ולהיות שם לבד (ומבינה אותה).
יש אנשים שסבבה להם הלבד, ויש אנשים שסובלים. והיא כנראה תסבול ככה.
מצד שני- גם הוא יסבול אם הם יסעו.

מה עושים?
בעיניי מה שמכריע את הכף זה הנושא הזה של חשיבות המשפחה. זה גובר על חוסר נוחות זמנית. זה משהו חד פעמי, חשוב משפחתית, מי יודע לעוד כמה שנים הסבתא הזו תזכה?
ומהצד השני- הבעל יכול לצאת לבית כנסת, לטיול עם עצמו/עם אשתו כהפוגה, לקחת ספר. 
יש לו פתרונות, הוא פשוט מעדיך להיות ראש קטן ולתת לה לדפוק את הראש בקיר.

וחוץ מזה,
שהעניין פה הוא שורשי יותר. הוא כבר קבע שהם לא נוסעים וזהו. שלא בא לו ולא זורם לו. הוא אפילו לא בא עם אופציה של וויתור. מבחינתו היא זו שצריכה לוותר וזהו.
זה דפוס חשיבה בעייתי שלא רואה אותה.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שמהות הזוגיות היא לא וויתורים כמו שזה נתינה וקבלה. ומעבר לנתינה וקבלה- חובה להתנהג באנושיות, ברגישות, בכבוד ובהדדיות זה לזו. 
וכל השיח הזה של "זכותי" (שמאפיין פה את גישת הבעל) עוקר את הערכים האלו. כי בצדק מצופה ממנו לתת לה, להיות רגיש כלפיה ולנהוג כלפיה בהדדיות. ואם הוא מחליט באופן שרירותי שזכותו להטיל ווטו על השבת הזאת- זה לא זוגי ולא מתחשב 

העניין בקונפליקטoo

הוא שאין לו תשובה אחת נכונה

אבל את קבעת כבר את התשובה הנכונה


כשיש קונפליקט

לפעמים מצליחים למצוא פתרון ולפעמים לא


את מצדדת בשבת

אני מצדדת בנסיעה לבד

כל אחד מדבר מרחשי ליבו


השאלה בסוף מה כל אחד עושה בחיים האישיים שלו עם הקונפליקטים הלא פתורים שלו

אם הוא מצליח להתנהל נכון ולהיות מאושר בזוגיות שלו

זו התשובה הנכונה 

אויש.על הנס

מבינה אותו ממש ששבת זה גדול עליו.

לפעמים מפגש כזה זה מרגיש בלתי עביר.

ולמרות שאני ממש מבינה אותו אני עדיין חושבת שבתור זוג הוא צריך להבין שיש לו אחריות כאן.

הוא צריך להבין שזה צורך אמיתי שלך. זאת אומרת שתהיי מספיק החלטית לבוא ולומר זה שבת חשובה לי,אני צריכה להיות שם ואני אהיה שם ובאמת לבוא ממקום של זה צורך,

כי זה צורך ממשי.

לא יהיו עוד הרבה שבתות כאלה,

וחבל כי זה  מסוג הדברים שמצתברים בלב.

ברור שיהיה לך קשההמקורית

מה עם להתפצל בכל זאת?

למה את כל כך תלויה בהסכמה שלו?

מעברזווית אחרת

זה כבר מעבר לשאלה של להגיע לשבת או לא.

זה עניין של הדינמיקה של קבלת החלטות בזוגיות שלכם.

אתם זוג צעיר מאוד לפניכם עוד שנים ארוכות של קבלת החלטות משותפות גם קשות.השאלה אם הוא המחליט ואת המוותרת? הוא חותך דיון כי לא נראה לו? לא מבין בכלל את הצורך שלך? וגם בסדר שלא יבין, אבל יבין שקולך ודעתך שווים לדעתו.

אני חושבת שמעבר להחלטה שלך לגבי השבת, זהו תמרור שאומר לך שאתם צריכם לברר כזוג את צורת קבלת ההחלטות שלכם ואיך אתם מתחשבים אחד ברגשותיו של השני בדברים הקשים באמת.

לא רק שזה לא ילדותיפה לקצת

זה גם לא הגיוני בעיניי שאת תוותרי על שבת כזאת רק בגלל שלבעלך יהיה לא נוח.

הוא לא ילד קטן, שימצא לעצמו פתרונות (ואת יכולה לעזור לו אם ירצה) כדי שהשבת תעבור לו בצורה סבירה.

הוא לא חייב להנות, ובעיניי זה אפילו בסדר אם יהיה לו משעמם ולא נחמד.

לפעמים כזוג צריך לוותר, להתגמש וקצת להקריב בשביל דברים שחשובים לשני.


אני לא הייתי מוותרת לו אלא מתעקשת שנוסעים אבל אפשר לדון על האיך ומה יהיה ואיך לעזור לו.

ומבחינתי אין אופציה כזאת שאני נוסעת בלעדיו לשבת.

את כותבת שהוא אמר שהוא רוצה להתחבר למשפחה,בלוט

אבל שבת גדולה עליו.

אולי יש פה הפרדה שצריך לעשות:

יש את החיבור שלך למשפחה שלך, ויש את החיבור שלו למשפחה שלך, ואלה שני דברים שונים.

הוא לא חייב להתחבר למשפחה. הוא יכול לשבת בצד כל השבת ולחשוב כמה הוא לא סובל אותם. זה חבל, כמובן, אבל אפשרי.

הוא כן צריך לאפשר *לך* להתחבר למשפחה שלך.

תעשו את ההפרדה: המטרה של השבת היא לא החיבור שלו, אלא החיבור שלך. את מבקשת ממנו להיות שם כדי לאפשר לך את החיבור הזה, לא כדי לגרום לו להתחבר בעצמו.

אולי ההפרדה הזו תוריד ממנו לחץ ותאפשר לו להגיע רגוע יותר לשבת.

נכון גם לי זה תפס את העין שהוא אמר שהוא רוצהקופצת רגע

להתחבר למשפחה אבל לא בשבת כי זה יותר מדי.

כאילו מבחינתו זו מטרת השבת,

והוא לגמרי פספס את הרעיון שהעיקר הוא *אשתו* והמשפחה שלה ולא הוא עצמו והחיבור או החוסר חיבור למשפחה. 

מסכימה גם עם תקומהשוקולד פרה.

יש פה דפוס תקשורת מאוד חד מצידו, דפוס שבו את נשארת המומה ופצועה לנוכח השרירותיות של ההחלטות שלו.
לפעמים אישה צריכה למתוח קצת את החבל ולהחזיק את המתיחה. להעמיד עמדה, ולהחזיק את המתח שעלול להיווצר. להחזיק את זה שהוא לא יאהב את מה שאת עושה לו.
בעיניי חשוב מאוד לייצר שיחה גם על השבת, וגם על איך מגיעים להחלטות משותפות.
מה יקרה אם תגידי- תשמע, אני לא מוכנה שנוותר על השבת?
 

מעודדת אותך לשקף בכנות את מה שאת מרגישהחשבתי שאני חזקה

גם אצלנו נוצרה דינמיקה כזאת שבדר"כ אני מוותרת, ואני (/אנחנו) מנסים ללמוד לשנות אותה. זה לא פשוט, זה גם לשנות הרגל, וגם בתור ותרנית כרונית זה לשנות מהטבע שלך.

אבל, כמו שהרבה כתבו פה, כשיש צד שמוותר באופן קבוע זה לא בריא לבית. הוויתור צריך ואפילו חייב להיות מבחירה ולא כהקרבה.

כרגע נשמע שזה הקרבה.

הקושי שלו מובן אבל הצורך שלך מובן לא פחות.

אני ממש ממש רוצה לעודד אותך להגיג הכי בכנות, שמאהבתך אותו את רוצה הרבה פעמים לוותר לו, אבל שהפעם נכון יותר שתהיי שותפה (ההוכחה לכך היא כמה שמחת כשהחלטתם שכן תהיו וישר לקחת לעצמך משימות).

בהצלחה יקרה, והלוואי שתהנה בשבת ושגם הוא יצליח להנות.

אני לא חושבת שזה צד ילדותי.באתי מפעם

אם את תוותרי על השבת זה לא יביא שלום בית ביניכם.

את תוותרי ותשארי עם צער, תסכול וכעס על בעלך ואני די בטוחה שלא תשכחי את המקרה לעוד שנים רבות.

האם יש עוד סיטואציות שדעתך לא חשובה ולא רלוונטית?

למה זה כ''כ ברור לו שדעתך אינה חשובה?

אני חושבת שאת חייבת לא לוותר, ולו כדי שידע שגם את קיימת במערכת הזוגיות הזאת ולא רק הוא.

אם הוא לא מוכן, תסעי בלעדיו. אף אחד לא יכול להכריח אותך לעשות משהו בניגוד לרצונך, את ילדה גדולה ואם כ''כ קשה לו הוא יכול להישאר בבית. 

נשמע ממש מבאס!!מצפה להריון.
אבל עם כל הכבוד בעלך צריך לצאת מאזור הנוחות ולנסוע איתך, זה שבת משפחתית גדולה פעם באלף שנה, למה הוא לא מסתדר איתם? הם עושים לו פרצופים? מרגיש שלא אוהבים אותו? בכל מקרה מה שלא יהיה הוא בעלך והוא צריך לכבד אותך ולהגיע 
מצטרפת לחיזוקיםתהילה 4

יקירתי!!!!!

את לחלוטין לא תינוקית.

להיפך!!!


את מכירה את עצמך ומכירה את הצרכים שלך ולגמרי מגיע לך להיות בקשר רציף עם המשפחה שלך.


איתו או בלעדיו אבל ברור שאת לא תוותרי. ואם לא שייך בכלל שזה יהיה בלעדיו אז שיתגבר ויבוא.


שימי לב שאין מישהי אחת שהגיבה לך אחרת וכנראה שזה מה שנכון.

אולי תשקפי לו את השרשור הזה ותבהירי לו שהצורך שלך הכרחי ונומלי לגמרי 

מוסיפהתקומה

עוד דבר אחד,

ממה שאני רואה סביבי, לא להסתדר או פחות להתחבר למשפחה של הצד השני, זה לא דבר כל כך חריג.

לא שדיברתי עם המון אנשים, אבל כן מדיבור בין חברות וכו'

להרבה אנשים יש פער בינם לבין המשפחה של בן הזוג

ועדיין, הם מגיעים יחד עם בן הזוג לאירועים משפחתיים.

באיזו תדירות? לאיזה אירוע?

משתנה.

אבל זה כן משהו שקורה ועושים


ואני לא בעד לעשות דברים רק כי ככה אחרים עושים

ואני כן חושבת שכל זוג צריך לבנות דברים לפי מה שנכון ומתאים לו

אבל אני כן כותבת את זה כחיזוק נוסף בשבילך, כי אולי את צריכה גם ביטחון לאישור שאת בסדר.

אז את בסדר. והרצון שלך הוא הרבה יותר מלגיטימי

והרבה משפחות יש קושי ופער בין בן הזוג למשפחה של הצד השני

ובחלק מהמקרים זה באמת מביא לקונפליקטים

ובחלק מהמקרים לומדים להסתדר ולמצוא איזשהו פתרון

ובחלק מהמקרים גם רבים הרבה סביב העניין, ואחרי זה בסוף גם מוצאים פתרון

והפתרון לא תמיד נוח ומושלם, ולא תמיד אומר שבן הזוג שזו לא משפחת האם שלו ירגיש הכי בנוח בעולם.

אבל זה כן נושא נפוץ (ונפיץ) שהרבה זוגות באיזשהו שלב מתמודדים עם שאלות וויכוחים סביבו

ויכול להיות שעד עכשיו התאים לכם משהו מסויים (את מוותרת), ועכשיו זה כבר לא מתאים. וזה מותר ולגיטימי ולא עשית שום דבר רע.

צריך למצוא את הדרך מחדש, וזה לא תמיד כיף ונחמד

אבל אני כן חושבת שיש כאן הרבה מקום לצמוח מזה אם תצליחו.

מתפללת שכן❤️

תודה רבה לכל העונותאנונימית בהו"ל

קראתי כמה פעמים כל תגובה והתרגשתי מהלב שלכן, תודה שאיכפת לכן ככה ממישהי שאתן לא מכירות ❤️


האמת שאני כבר תקופה חושבת שמשהו בדינמיקה שלנו לא מדוייק עד הסוף. איך הייתן ממליצות להמשיך מכאן?

איך לתווך את זה בכלל לבעלי? באמת שטוב לנו ממש חוץ ממה שפחות..


לגבי השבת, ה' יעזור...

אני באמת אתבאס לא לנסוע.

הוא מצידו לא רוצה, אם אני מתעקש הוא יבוא אבל יהיה לו קשה . אני לא רוצה שיהיה לו קשה אבל כן רוצה לנסוע.

אני מרגישה שהנקודה היא שאני מתרגמת את הסירוב לחוסר איכפתיות ולכן קשה לי עם עצם הסירוב.

דיברנו שיחה מאוד כנה ואני מאמינה לו שאיכפת לו אבל עדיין קשה לי לוותר ואני לא יודעת מה בדיוק אני רוצה.

נחתך באמצעאנונימית בהו"ל
מודה שוב לכל מי שטרחה לקרוא ולענות, לא מובן מאליו בכלל בכלל!! תבורכו!!
השבת הזו מביאה אותך ואתכם להזדמנותבאתי מפעם

לפתוח את זה.

להגיד לו שאת מרגישה שלא תמיד הגיעה שלך נספרת, ולמען האמת זה לא רק אשמתו, זו גם אשמתך, (לא בקטע רע, אלא כדי להבין מאין זה נובע).

התרגלתם שדעתו הקובעת ודעתך רלוונטית רק אם היא תואמת לדעתו. את צריכה להתחיל לעמוד על רצונות שלך, יש לך בכלל רצונות? או שתמיד רצונו הוא רצונך ועכשיו פתאום יש לך רצון חשוב וזה מוזר לכם. תתחילי לשים לב מה את רוצה, מה חשוב לך ולעמוד על זה שדעתך תיספר כמו דעתו. יתכן שבסוף תחליטו ללכת כמו דעתו, אבל שיהיה פה הקשבה, שיח, תקשורת זוגית ובסוף להגיע להחלטות.

בעיני, עכשיו זו בדיוק ההזדמנות לעבוד על זה!! אל תוותרי על השבת, אין שום סיבה שתמחקי את דעתך ורצונך, תגידי לו שגם דעתך חשובה וגם לך יש רצונות ואת תמיד מוותרת ובאה לקראתו אבל כעת את לא מתכוונת לוותר על שבת כ''כ משמעותית. בעיני לוותר עכשיו זה לוותר על המקום שלך במערכת הזוגיות ואז זה בעצם לא מערכת זוגית זה מערכת חד צדדית.

זה שאיכפת באמת זה מצויין ומשמח,חשבתי שאני חזקה
השלב הראשון באיך להמשיך מכאן זה להאמין שנכון שהוא יעשה את הוויתור בשבילך הפעם. אני מאד מקווה שהוא יצליח "להתעלות על עצמו" ולבוא כוויתור מהלב ולא כקורבן...


השלב הבא לדעתי זה לקבל יעוץ או טיפול מקצועי כדי לדייק את הדינמיקה. זאת הדרך היחידה שאנחנו מצאנו בשביל זה...

בשנים הראשונות לנישואים שלנו הרגשתי קצת כמוךכורסא ירוקה

והיה איזה דיון שאני לא זוכרת אותו, אבל באיזשהו שלב הוא הסכים לעשות מה שרציתי. וזה לא הסםיק לי, והוא התבאס נורא, אני גם עושה מה שאת רוצה וגם את לא מרוצה? אז אמרתי לו - כן! אני לא רוצה שתעשה בשבילי! אני רוצה שאתה תרצה!

וזה הוביל אותנו להרבה שיחות בנושא הזה, ולהבנה שלי שזה בסדר, באמת באמת בסדר, לעשות משהו בשביל הצד השני, וזה בסדר לא לרצות את זה. ואם הוא מסכים זה לא אומר שאני מכשפה שמכריחה אותו (כי זה מה שהיה לי בראש התחושה של מה זה אומר אם הוא עושה בלי רצון) אלא שהוא בן זוג טוב ומוכן להשקיע. גם אם קשה לו עם זה.


לגבי לתווך לו, אני חושבת שאת קודם כל צריכה לתווך לעצמך. ולהבין, בכנות, האם הבעיה היא ביניכם, או סליחה על הביטוי - בראש שלך.

עוד דוגמא מאצלנו (סליחה..), ממש בחודשים הראשונים לנישואים הקפדתי להגיע הביתה כל ערב מוקדם כדי לאכול יחד ארוחת ערב.

בתור רווקה הייתי ממש בחורה חופשיה, יכלתי לחזור גם ב1 בלילה לדירה. ופתאום הרגשתי שאני ממש ממש כבולה. ודיברתי עם איזו יועצת נישואין, ואמרתי לה תקשיבי אני מרגישה שאני כבולה בנישואים, זה כל כך קשה לי, אין לי ערב לעצמי, ואני צריכה זמן, והידיעה שהוא יתבאס לאכול א.ערב לבד ממש אוכלת אותי.

והיא שאלה אותי אם זו ציפיה שלו שאגיע, אם הוא מבקש את זה, אמרתי לה, הוא לא ביקש אבל אני יודעת שזה יבאס אותו.

ואז היא ממש נתנה לי הרצאה, שזה פשוט כלא שיש לי בראש, והוא ממש לא קשור לנישואין, זה אך ורק ציפיה שלי שאני משליכה עליו.

האמת? היה לי קשה לשמוע באותו רגע, אבל זה גרם לי להסתכל אחרת על הרבה דברים בהמשך וממש עזר לי.

אם זה ציפיה ברורה שלו - שווה ללכת לטיפול זוגי,

אבל אם זה משהו אצלך - אז טיפול אישי זה גם טוב.

ולפעמים צריך להתחיל מסוג טיפול אחד ולעבור לשני, או במקביל.. 

אני רוצה לשקף לך משהובארץ אהבתי

לפי מה שאת כותבת -

 

אם את תוותרי על השבת - יהיה לך מאוד קשה.

מבחינתו זה בסדר וזה הפתרון שצריך להיות.
 

אם תתעקשי לנסוע לשבת - יהיה לו מאוד קשה.

את לא רוצה שיהיה לו קשה, ולכן לא יודעת מה לעשות.


 

 

בזוגיות לפעמים אנחנו מתאמצים בשביל בן הזוג שלנו. אבל זה צריך להיות הדדי. לפעמים לך קשה כדי לשמח אותו, ולפעמים לו קשה כדי לשמח אותך.

לא כל פעם רק צד אחד יתאמץ כדי שיהיה לשני טוב.

אם הוא מוכן לבוא אבל יהיה לו קשה - אז את תעשי מה שאת יכולה במסגרת היכולות שלך כדי לעזור לו. וגם תעריכי את ההקרבה שלו עבורך. והוא יתמודד עם זה שקשה לו, כי הוא הבעל שלך, ורוצה לשמח אותך. (וגם אם הוא יהיה עם פרצוף חמוץ, תשקפי לו את זה שאת מעריכה את זה שהוא בא איתך למרות הקושי שלו, וכמה זה משמח אותך).


 

זה לימוד חשוב.. ואני בטוחה שבטווח הארוך זה יעשה לכם הרבה טוב.

תיסעו ויהיה לו קשהאפונה

ואת,

את לא תרגישי רע.

אל תברחי מהמאמץ שלו

או מלשמוע כמה הוא לא מסתדר עם המשפחה שלך

או לפצות אותו כדי "לשלם" על מה שקרה.


אלא תרגישי טוב

תנשמי, תראי אותו כמו שהוא

ושקשה לו הדבר שטוב לך, וזה ממש בסדר,

ותגידי לו: "תודה רבה שהתאמצת בשבילי כל כך, זה היה חשוב לי. שימחת אותי מאד".

כל מילהממשיכה לחלום

ואם שאלת איך לשנות את הדינמיקה בינכם- הנה בדיוק הצעד הראשון והקשה

חיבוק


הפעם אם לא תיסעו, זה לא ויתור ממקום נכון

זה ויתור ממקום לא נכון

אנסה להרחיב יותר בהמשך

מרחיבה על ויתורממשיכה לחלוםאחרונה

ויתור נכון- מגיע ממקום שלם.

ממקום 'שבע'- יש לי את היכולת לעמוד על שלי ויכבדו אותי, אבל אני בוחרת לוותר.


 

ויתור שמגיע מכורח, הוא לא ויתור, הוא מגיע מכל מיני מקומות אחרים בנפש, והם לא מקדמים, לא אותך ולא את הזוגיות.

בשביל לתת משהו אני צריכה שיהיה לי אותו ביד, אני לא יכולה לתת 50 ש''ח למישהו אם אין לי בעצם את הכסף הזה.

ככה הויתור- אני לא יכולה לוותר על משהו אם אין לי אותו, אם אין לך את היכולת להחליט ללכת לשבת הזאת, את לא יכולה לוותר עליה. כי היא פשוט לא ברשותך.


 

אני ממש חושבת שחשוב לזוגיות שלכם שתתבונני במה גורם לך לקחת אחריות על שביעות הרצון שלו.

מה קורה אם הוא לא שבע רצון?

מה קורה אם הוא לא מרוצה?

איך את מרגישה?


 

הרבה פעמים הנטיה לרצות נובעת מפחד פנימי שלא ירצו אותנו או יעזבו אותנו אם יכעסו עלינו.

זה הרבה פעמים נובע מחוויות ילדות לא מעובדות.

ממש ממליצה להתבונן בזה

 

^^^לגמרי 👍^^^קופצת רגע
משהו שחשבתי עליו שנכון לגבי ואולי גם אצלך:קופצת רגע
לפעמים לא מספיק לי בכלל שבעלי יסכים למשהו, אני רוצה שהוא גם *ירצה* את אותו הדבר מעצמו.


אני לא בטוחה על מה זה יושב, אולי על איזו 'התחשבנות' שאני מנהלת עם עצמי, מי נותן יותר ומי משקיע יותר( יאמר לזכותו של בעלי שהוא בכלל לא מתחשבן עם דברים כאלה זה לחלוטין ביני לבין עצמי) או שאני לא רוצה להרגיש חייבת. ובעיקר, לפחות אצלי, אני כאילו במובן מסוים מפחדת לקחת אחריות, להיות אחראית לכך שמשהו לא ילך טוב, שלא יהיה כיף וזה יהיה באשמתי. שוב, זה לגמרי נושא שלי עם עצמי כי בעלי ממש לא יאשים אותי במצב כזה. אולי זה גם יושב על איזה הרגשה שמה שאני רוצה לא מספיק חשוב.


ומוסיפה, עכשיו קוראת את התגובות שכבר הגיבו ורואה שזה לא נדיר, ההרגשה הזו שאני רוצה שהוא לא יוותר לי אלא ירצה מעצמו, אבל זה כן דבר שכדאי לעשות איזו עבודה עצמית עליו, אפילו לאו דווקא יהודה זוגית. אני משאירה את התגובה למרות שהיא לא מחדשת הרבה, אולי זה בכל זאת מוסיף... 

הייתי ממליצה לך לא לוותר על מה שחשוב לךהבוקר יעלה

ולא להתפשר. ולא ממקום דווקאי

אלא ממקום שמגיע לך. ואם תוותרי המון בסוף זה יצא בצורה פחות יפה. אני לא יןדעת מה הדינמיקה ביניכם ומה כ"כ קשה עם המשפחה שלך.

גם אני ובעלי מגיעים ממנטליות שונה וגם לי היה קשה וגם לו. אף אחד לא ויתר על הצד שלו ולא נוצר נתק. כשמישהו רצה להגיע פחות זה נעשה בהסכמה ורצון של הצד השני( ואגב זה לא לא להגיע בכלל, זה בעיני לא תקין)

ותשקפי לו את הצד שלך, ותגידי לו אם לא נלך בכלל למשפחה שלך איך תרגיש? 

את תתבאסי לא ליסועזמינה

נראה שאת לוקחת על עצמך את הקושי שלו

בזוגיות לא צריך להסכים עם הכל ביחד, אלא להתמודד יחד


את כותבת שדיברתם על זה אבל המסקנה עדיין נשארה אותה המסקנה- ברור לשניכם שאת צריכה לוותר כי הוא לא רוצה.

על פניו לא נראה שניהלתם דיון איך מתמודדים עם הקונפליקט

הדינמיקה נשארה אותה דינמיקה,

הדיון לא השתנה

קשה לו וברור לשניכם שאת מוותרת


וזה מדרון זוגי חלקלק כי ברור לך שאת צריכה לדאוג לו שלא יצטרך להתמודד עם קושי גם אם זה אומר לוותר על דברים מהותיים לך, ההקרבה הזו עלולה להתפוצץ כי את אוגרת מבפנים, וחסרה פה עבודה זוגית.


בעיניי כדאי להיעזר באיש מקצוע כי נראה הדינמיקה הבסיסית עודנה נותרה כפי שהיא

זו הזדמנות פז לקחת את המקרה הזה לצמיחה משותפת 

ואם יהיה לו קשה?שלומית.

תסמכי עליו! הוא גבר, והוא יודע להתמודד עם מצבים קשים לא פחות טוב ממך! כמובן תני לו את מלוא התמיכה בקושי אבל את לא צריכה לעטוף אותו בצמר גפן...

בסוף אני לא חושבת שהסיטואציה כאן שויוניות כי יש שבת של פעם בכמה שנים לעומת קושי של שבת אחת מתוך הרבה, ולכן בסיטואציה הזו נשמע יותר הגיוני שהוא יתגמש.

תסבירי לו את זה.

בנוסף, אם בסוף הוא "יגרר" אחרייך, זה בסדר! הוא לא חייב לבוא בשמחה ובטוב לבב. היה נחמד אם כן, לא חובה. אל תבהלי מהקשיים שלו, באמת שקטן עליו.

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^אחרונה