בלי מאורות, משא''כ במבול וא''כ הדק''ל

בשלושת הימים הראשונים, והמושגים ערב ובוקר נאמרו ביחס לסיבוב הגלגל על צירו.

בראשית רבה (לד יא): "אמר רבי יוחנן: לא שימשו מזלות כל י"ב חודש, אמר לו רבי יונתן: שימשו, אלא שלא היה רשומן ניכר".

אני מניח שהשאלה של הפותח היא על דעת ר' יוחנן

בהקשר של הגדרת היממה מבחינה הלכתית בקטבים הרחוקים, או מאוחר יותר - בחלל החיצון.

ישנו עוד מדרש דומה שמתייחס למימד הזמן במקום שאין בו את הסימנים הטבעיים, בזמן ישיבת משה רבינו במרום, ששאל במדרש כיצד ידע משה מתי יום ומתי לילה, שהרי הפסוק אומר שישב שם ארבעים יום וארבעים לילה. המדרש שם מתרץ בכל מיני אופנים כיצד הבחין משה בחילוף הזמנים ע"י סימנים שונים.

בכל אופן, יש הרבה מה להרחיב בנושא ובהתפלגות הדעות, רק אזכיר ציטוט אחד משו"ת רב פעלים ח"ב (חסו"י סי' ד) שתוך כדי דיונו באופן חישוב היום והלילה במקומות ההם, הביא ראיה בדיוק מהקושיא הזאת:

"וצופה הייתי להרב מהר"י שווארץ ז"ל בדברי יוסף תשובה ח' שהעלה לדינא ליושבי הצפון וליושבי הצירים לחשוב כל כ"ד שעות לילה ויום, ונראה דין זה אמת ויציב, ונ"ל בס"ד להביא הוכחה לזה ממ"ש בירושלמי דפסחים, נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות, בשעה שהיו כיהות היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה, וידוע דאיכא פלוגתא בשמוש המזלות בשנת המבול, וכמ"ש במדרש רבא פרשה ל"ד ע"פ עוד כל ימי הארץ, א"ר יוחנן לא שמשו המזלות כל י"ב חודש, א"ל רבי יונתן שמשו אלא שלא היה רשומן ניכר... ולפ"ז דכל שנות המבול היה העולם כולו חושך, מוכרח דבימי החשך שלא שמשו המזלות נחלק הזמן ההוא לימים ולילות, שכל כ"ד שעות נחשבו ללילה ויום, דהא כתיב להדיה ויהי המבול ארבעים יום וארבעים לילה, וכן ויגברו המים מאה וחמשים יום, וכן ויחסרו המים מקצה מאה וחמשים יום, וכן ותנח התיבה בחודש השביעי בתשעה יום לחודש, וכן בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים, נמצא כל כ"ד שעות של זמן החשך נחשבו לילה ויום עד שנעשו מספר ק"ן יום, ולא אמרינן כל ימי החשך נחשבים עונה אחת של לילה ארוכה, וא"כ ה"ה אצל יושבי הצירים דיש להם כמה ימים וחודשים שהם חושך, דנחשבים כך בודאי כל כ"ד שעות הם לילה ויום".

ולגבי המדרש על מה רבינו כתב:

"ועוד נ"ל בס"ד להוכיח ד"ז מזמן ישיבתו של מרע"ה במרום ארבעים יום וארבעים לילה, שהוא לא ראה חשך בכל הזמן ההוא אלא אור, והכי איתא במדרש שוחר טוב בתהלים מזמור י"ט ע"פ יום ליום יביע אומר וז"ל, ומנין היה יודע משה מתי יום ומתי לילה שהוא אומר ארבעים יום וארבעים לילה, אלא בשעה שהקב"ה מלמדו תורה יודע שהוא יום, ובשעה שהוא מלמדו משנה יודע שהוא לילה, ד"א כל זמן שהמלאכים מקלסין להקב"ה בקדוש יודע שהוא יום, ובשעה שרואה אותם מקלסין בברוך יודע שהוא לילה, ד"א כשהוא רואה המלאכים שוחקין את המן להוריד להם לישראל יודע שהוא יום, וכשהיה יורד להם יודע שהוא לילה, ד"א כשרואה גלגל חמה בא וכורע היה יודע שהוא לילה, וכשרואה כוכבים והלבנה והמזלות באין ומשתחוים לפני הקדוש ברוך הוא יודע שהוא יום, ד"א כשהוא שומע ק"ש קודמת לתפלה יודע שהוא יום, וכשהיתה תפלה קודמת לק"ש יודע שהוא לילה עכ"ל... נמצא מרע"ה בכל אותו זמן שהיה במרום, אף על פי שלא היה רואה מדת לילה ומדת יום חלוקין שלא היה רואה חושך אלא הכל אור, לא היה נחשב לו כל אותו זמן ליום אחד כדי לקיים בו מצות התליות ביום של ק"ש ושל תפלה, וגם לקיים מצות שבת לקדשו ותפלה, אלא היה מחלק הזמן ההוא ללילה ויום בזא"ז לקיים מצות לילה בלילה ומצות יום ביום, וא"כ ה"ה ליושבי הצירים אף על פי שרואין משך כמה חודשים אור השמש, ומשך כמה חודשים חושך, אין נחשב להם כל הזמן הזה יום ארוך או לילה ארוך, אלא צריכין לחלק כל כ"ד שעות לילה ויום, והם מוכרחים לחשוב הלילה בי"ב שעות, והיום בי"ב שעות כמו מקומות העומדים תחת קו המשוה, דאין רואין דבר שראוי להאריך או לקצר על ידו הימים או הלילות, וזה ברור". 

הוא לא ראה, אבל היה במציאות. במבול בכלל לא היה שום חילוק בין יום ללילה

לגבי הראיה 'שלי' - בעיקרון לא התכוונתי להביא את זה כראיה לדיון, אלא רק לציין מקור דומה. בכל אופן, לגבי טענתך יש מה להתווכח - שהרי במקום עמידתו של משה, במרום, לא היתה זרימת זמן כמו שלנו, ויתכן באמת שהיום והלילה שחושבנו שם הם לא ממש לפי חילוף היום והלילה במקום עלייתו בארץ, על השנייה. אם כי לפי חשבון חז"ל בכמה מקומות את זמני עלייתו של משה ועל פיהם קבעו את התאריכים המסוגלים בכל שנה (ר"ח אלול, יום כיפור וכד'), משמע שזה היה מתואם לזמן למטה, אך עדיין אין ראיה שהיה תיאום גם ברמת השעות.

לגבי הרב פעלים - הוא הביא מזה ראיה ליושבי הקטבים, וזו אכן ראיה.

ובח"א למהרש"א (ב"מ פו: ). ודו"ק.

עי' בערוך לנר בסוכה שם ג' דיעות מהמכילתא כיצד היה הדיבור מן השמים באותה העת - שלדעה ראשונה רק אשו הגדולה היתה על ההר וה' דיבר מן השמים, ולדעה השניה הרכין הקב"ה את השמים על ההר, ולדעה השלישית הגביה את ההר על אל השמים.

והנה לא מבעיא לדעה השלישית שכנראה היה במימד אחר, אלא אף לדעה השניה י"ל שלאחר שהרכין את השמים, קיבל אותו 'מקום' את תכונות השמים. וגם מהגמ' בב"מ הנ"ל משמע כן, שאותו מקום שעמד משה היה לו דין 'שמים', ע"ש.

דסתמא דתלומדא דידן נקט כמ"ד במכילתא שהרכין, עי' בסוטה (ה.): "'ואת דכא ושפל רוח' - רב הונא ורב חסדא, חד אמר: אתי דכא, וחד אמר: אני את דכא. ומסתברא כמ"ד אני את דכא, שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, ולא גבה הר סיני למעלה". ע"ש.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה