"במקום שבעלי תשובה עומדים , צדיקים גמורים אינם עומדים בו". (ברכות ל"ד ב').

א.      א.  אנשים אוהבים לשחק משחקי הגדרות, ובכלל יש הטוענים שזה עושה סדר בעולמם. כמובן שהדברים יחסיים, וכל אדם מתייחס אל זה בצורה שונה, ואני מקווה שלפחות פרופורציונאלית.

ב.       ב. אני מבין שיש לך הרבה ניסיון מר בחיים, ובכלל הרבה ביקורת בוטה על הציבור הדתי לאומי, ובמיוחד מתוכם את אלו שאת מגדירה כתורניים. אני יכול להבין למה את מוציאה לעז על הציבור, אבל אני לא בהכרח מסכים עם המסקנות או הנתונים. החוויות האישיות שלך, לא מלמדות בהכרח על הכלל. ומההכרות שלי, דווקא אני מכיר מציאות שונה לחלוטין.

ג.        ג. אם נחזור להגדרות. אנשים אוהבים לתייג ולמתג. הוא חרדי, היא אשכנזייה, זה לא הלך לישיבה, זה היה בצבא, זה עם כיפה קטנה, זה הלך לישיבה כזו, וזה גר בעיר הזו, הוא מתלבש ככה, והיא מסתובבת עם כאלו, וכו... אנו טובים בזה. ובפרופורצייה הנכונה, האם הדברים האלו לא אומרים כלום כלום כלום על האדם??? ולל, אני דווקא חושב שכן. זה לא הכרח, וזה לא תמיד נכון, אבל כן אפשר ללמוד הרבה על האדם מסביבתו, ובלי ספק יש לסביבתו השפעה עליו.

ד.       ד. כל אדם נולד לתוך מציאות, וכל אדם מנסה להתקדם ולעבוד את ה', ולהתגבר על המכשולים שלו. ולכן כל אדם הוא חוזר בתשובה, חוזר למציאות האידיאלית שבה הנשמה לא נדחית מחיינו. אין אדם שצריך להתקדם יותר מהשני, ואין אדם שיכול להתקדם יותר מהשני. כל אדם נמצא בעולם יחסי. וכך מרחיב בצורה מאוד יפה הרב דסלר. וכבר אמרו חז"ל שכל הגדול מחבירו- יצרו גדול יותר.

ה.      ה. המטאפורות שעדי מביאה בתגובתה לא מצריכים את תגובתי, הם בוטים ולכן דוחים אותי, אולם לפי הסעיף הקודם ברור בהכרח שהם גם לא נכונים.  

ו.         ו. מהיכרותי עם העולם הדתי, דווקא הוא לא ברור, ורבים מאוד הם הנופלים והעוזבים. ובלי ספק שההתמודדות לדתיים רבים היא קשה מאוד. מכיוון שאדם לא נולד מאמין, אפשר להרגיל אותו לקיים פולחן מסויים, אבל רבים האנשים ששואלים, למה? והתשובות לא נמצאים על מגש של כסף. אז אולי אני מחדש, אבל המצב לא ורוד בתוך העולם הדתי. ואולי מי שמטיב לתאר את זה בצורה הטובה ומדויקת ביותר, זה הרב סולובייצ'יק.

ז.        ז. הטענות הנקובות "לפסול" "מבט מתנשא" וכו... אני לא מסכים, לדעתי זה הוצאת לעז על אנשים ומגזר, אולם אני מבין שלך היה ניסיון מר, וצריך תמיד לדון לכף זכות.  

ח.      ח. דבר נהדר אדיר וטבעי עשית, ואני מאוד מאוד מעריך אותך על ההחלטה האמיצה, ומהכרותי, הדבר ממש לא קל, קבלי חיזוק ממני ברוך הפשוט.

ט.      ט. נכון עברת חוויה איומה, אבל אני רוצה להעיר, שגם אם פגשת באנשים לא כל כך נחמדים או חכמים, אל תלמדי מהם על הציבור או על הדרך. ב"ה שהדרך נכונה, והציבור מעולה. ותמיד יש מה לקדם ולתקן. וגם את אותם האנשים תשפטי לכף זכות.

י.         י. אני לא יודע מי הייתה הרכזת שלך, ואני גם לא יודע מה היו השיקולים שלה. את טוענת שהיא הקשתה עליך. אני לא יודע, ולכן גם לא אתערב אבל גם לא אפסוק.

יא.     יא. דווקא הקב"ה עשה איתי חסד רב שזיכני להיות בישיבה, וסביבי אפשר לראות כזו פשטות וכנות, הדחייה של הפרנסה וההתקדמות האקדמאית והכלכלית, הכול בשביל לשבת וללמוד תורה כי אבא ציווה. כי יש מצווה ללמוד תורה ואח"כ יהיה קשה יותר ללמוד. כי זה הדרך הכי נכונה לחיות, ובלי התורה כחיינו אין לנו טעם בחיים כאלו. ואולי לולא שהייתי בישיבה ובישיבות אחרות, ולולא ראיתי במו עיניי, לא הייתי מאמין שיהודים יכולים לשבת בישיבה ולעבוד את ה'. ואח"כ כאשר הם עוזבים את הישיבה, הם ממשיכים ישירות לחיי תורה, גם אם לא ללימוד מבוקר ועד שעות הקטנות של הלילה.

יב.     יב. פחות טובים? פסולי חיתון? לא ולא!! ואני לא מכיר אדם בעולם שיאמר כך. מה שכן יגידו, וחשוב לשים לב לדיוק, שהם באים מעולם אחר, מחוויות אחרות. כן, בלי ספק אדם שחי בעולם החילוני וגדל על ערכיו ותרבותו, ואז ברוב חסד ה' התחיל לשמור מצוות שוב, עלול להיות שונה מאוד מאוד מאדם שחי באווירה ותרבות דתית כל חייו. וישנם דברים רבים אשר עלולים לאפיין אדם שמגיע מרקע חילוני או כל רקע אחר (חוץ לארץ, מגזר אחר, חוויות קשות, וכו...) שמשפיעים בפועל על האישיות והתכונות וכל שכן על ההתנהגות והמחשבה. זה לא הכרח אבל זה סביר והגיוני ובהכרח מציאותי. ולכן זה דבר שצריך להיכנס לשקלול הכולל של בן הזוג, האם הוא מעוניין באדם מרקע מסוים, ולדעתי כדאי לבדוק את ההשפעות של הרקע באופן פרטני, כי אין הכרח לדרך ההשפעה באופן פרטני למרות הכלל.

יג.      יג. קרוב משפחתך אמר לך משהו לא יפה בכלל, אבל גם נכון מאוד אם זה מייצג את דעותיו, ולא נכון בכלל אם זה מייצג את הציבור או את האמת. אני לא חושב שהוא אידיוט\צולע\פוזל, אני כן חושב שהוא צריך לבקש סליחה ולעבוד על המידות.

יד.     יד. לגבי סליחה לאנשים אחרים, זו סוגייא יפה, מגיע לה מקום בפני עצמה, ואם את רוצה לפתח את זה, את מוזמנת, למרות שאני לא בטוח שזה הפורום הנכון.     

טו.     טו. ב"ה שמצאת בחור נהדר שאת אוהבת, אני כל כך שמח ומאושר בשבילך, ושבעזרת ה' תבנו בית נהדר ושמח המושתת על אדני התורה והחסד, אני כל כך שמח בשבילך. (ואפילו מקנא).

טז.    טז. יש לציבור שלנו מה לתקן, ולאן להתקדם. אבל ב"ה שהצלחנו במו ידינו להתגבר על הרבה, וכל בית ספר ממלכתי דתי זה הוכחה לכך, האם יש ספרדי או פחות דתי שלא מתקבל אליו? אומנם היה צורך להקים את הת"ת, והרבה טוב הם הביאו לעולם. אבל דווקא ממבט על הציבור הדתי לאומי, הביחד והקבלה של כולם, זה אולי מהדברים היותר יפים שאני חש ומרגיש ורואה בציבור.  

יז.      יז. המשקעים שהוזכרו, הם דברים נוראיים ואיומים שאנשים מסוימים עשו בעברם. וזה לא הדבר הכי קל לשים את זה מאחורה ולשכוח. אם אדם רצח, ישב בכלא, ועכשיו חוזר לחברה, האם בכזו קלות בני האדם שוכחים את זה? כד"א זה מזכיר לי את הסרט "חומות של תקווה" במיוחד את "רד".

ודווקא מה ששפתי צדיק הזכיר לא מדבר על החטא עצמו, אלא על ההרגשה של זוג שעושה הכול בפעם הראשונה. וזו הרגשה שבעיניי היא מוצדקת. וכד"א קיימת הרבה יותר אצל גרושים מאשר אצל חוזבש"ים.

יח.     יח. ישנם הרבה בעיות, ואת שעברת את זה בצורה קשה, מודעת לבעיות שעלולות להיווצר, מחויבת מוסרית לעזור לאלו שבאים בעקבותיך ונפגשים בדברים איומים בדרך. ובלי ספק גם להאיר את עיני הציבור הדתי-חרדי, בצורה נאותה וחכמה לתיקון והתקדמות.

הערה: דעתי שצריך לבדוק כל מקרה לגופו, ולא לפסול על סמך הגדרות או סטיגמות. אין לזה קשר לטוב או פחות טוב, אלא להתאמה, וחשוב לבדוק שזה אכן מתאים לנו, ולצורת החיים שאנו רוצים לחיות.  

תחילה אני מצטער אם אחזור על דבריי שנכתבו בהודעה הקודמת, אני כותב כאן תגובה לעדי ביחס לתגובתה האחרונה. בכלל אני מצטער על האורך של הדברים, אני נופל בזה רבות, ולא הועילו לי כל מאמציי לתקן. בנוסף, אני רואה את זה כדבר הכרחי כי למורת רוחי והפתעתי גיליתי שהדבר אינו נהיר, אני מדגיש פה, שאני איני רואה כל הבדל בין בני האדם, איני רואה אדם כשווה יותר או כטוב יותר. אני בהחלט חושב שבני האדם שונים, ואני לא רואה בשוני עניין שלילי.

בנוסף, בני אדם שעברו חוויות מכל סוג, יש לחשוש שאותם חוויות השפיעו עליהם, אולם אין הדבר הכרח, ובכל מקרה זה רק תורם לשוני, ולא מחליט אם השוני טוב או רע. ולכן בענייני שידוכין, אני חושב שכדאי לבדוק כל מקרה לגופו. אולם אני כן חושב שאדם שמגיע למשל מארה"ב עלול להיות בעל סממנים אמריקאים כאלו או אחרים. אין הדברים האלו הכרח, ואין הם שליליים, אבל הם קיימים, ולהתעלם מהם, לדעתי זה לברוח מהמציאות.   

א.       כבר כתבתי רבות על העניין, אולם בכל זאת אתייחס לדגש שלך. ההיקש הרעיוני שלקחתי מהסרט חומות של תקווה, ומדמותו של רד, דווקא לדעתי יכול לבטא הרבה מעולמם של החוזרים בתשובה. ואומנם לא ראיתי את הסרט שנים, אבל נו, אסביר, ונראה אם הזיכרון יעמוד לי. יש שתי סצנות חשובות. הראשונה, והכי חשובה זה בועדת שימוע האחרונה שחוננת אותו מהכלא- כדאי לרענן את הזיכרון. והשנייה כאשר הוא מספר לגיבור (לא זוכר את שמו) על ההתמודדות התמידית שלו עם העבר. לדוגמא, רד מספר שם איך הוא רצח אדם בצעירותו, כשהיה צעיר וטיפש, ואיך שלא עובר יום (ב40 שנים האחרונות) שהוא לא מתחרט על המעשה הטיפשי ההוא, כמה זה השפיע וכו... הדמות של רד, היא דמות מרתקת אך טרגית, ולבסוף רד מושפע מהגיבור וזוכה לראות את העולם והחיים באור נהדר. ההיקש שלי מהסרט, הינו היקש שניתן לדון בו, ואין חובה להסיק ממנו דברים שלא בהכרח התכוונתי אליהם...

ב.       הדבר אלמנטרי, אך אולי פשוט אמוציונאלי, ולכן אבהיר. ההשוואה לרוצח היא השוואה קלאסית היקשית, ולא צריך להיעלב ממנו. ההשוואה בנויה על כך שהרעיון דומה. הרעיון הגלום הינו אדם אשר לא "שש" מעברו, וצריך להתמודד עם העבר "הנוראי" שלו בחיי היום יום. וכן יש בזה במשותף עם כל אדם בעולם אשר העבר שלו לא נקי (ואין איש אשר לא יחטא). הדבר היפה, וזה כבר פיתוח נהדר שניתן לבנות מעל הרעיון. וזה למשל שינוי העבר ע"י פעולה חיובית בהווה שנגזרת מהעבר, או לדוגמא כמו שמופיע בפרשה שלושת הפנים של יוסף כלפי אחיו – אתם רשעים מכרתם אותי. חשבתם לרעה אבל הקב"ה חשבה לטובה. אתם לא קשורים, הקב"ה מוציא לאור את תוכניותיו (כדרך אגב, המדרש שהקב"ה מתכנן את בואו של המשיח בנוי על התזה הזו).

ג.        אם את באמת ובתמים חושבת שאני משווה חוזרים בתשובה לרוצחים, אז קבלי התנצלות כנה ואמיתית, מברוך הפשוט שלא עומד במקום שכל יהודי אחר עומד, וכפי שהאדמו"ר מפיאסצנה צווח, אנא הקב"ה עשה אותי יהודי.

ד.       אין אדם משים עצמו רשע, אולם ברור לי שלא צדיק אנוכי. אבל גם ברור לי שאני לא מנסה לחפות על דבר, ובכנות אם את רוצה להעמיד את דבריי את מול דבריך, ולהכריז בריש גלי שאינך מסכימה, זה לגיטימי, לרדת לפסים אישיים, זה לא מעשה יפה ולהיפך גם פוגע. ודווקא אדם שיודע פגיעה מהי, צריך להיזהר יותר שלא לפגוע. בי את יכולה לפגוע, ולא שאיני נפגע. אבל לפחות באחרים שהם גדולים וטובים ממני, בבקשה חוסי. ואני מתכוון לצדיקה אחותך ושפתי צדיק, שהוטחו בהם דברים איומים. מהכרותי עם השניים, ובמיוחד עם אחד מהם, חיים לא בהכרח קלים היו להם, ובכלל בלי קשר, הם יהודים. והם יהודים ממש טובים וצדיקים.       

ה.      אני דווקא חושב שאת שווה את תגובתי. מפני שאת אדם, ובנוסף מפני שאת יהודייה. אני לא שווה להגיב, אבל בלי ספק שאת שווה את תגובתי.

ו.         להעיר ישנים זו בהחלט מטרה נעלה, אך לא אחת שמקדשת את האמצעים.

ז.        אני בטוח שתהיי מורה מצויינת, ויש לך הרבה להעביר לתלמידים.

ח.      דווקא לי יש הרבה ביקורת על הציבור הדתי לאומי, ואין רע בביקורת, ולהיפך יש בכך הרבה טוב בצורה הנכונה. אך צריך לזכור לנסות ולהביט תמיד על התמונה הכוללת. ולא לראות רק חלקים מינוריים שלוקה בחסר.

ט.      גם אני לא אוהב הגדרות, לפעמים אנו כבני אדם מגדירים בכדי לעשות סדר בעולמינו, אבל ההגדרה היא פרי נחלתנו הסובייקטיבית, ורחוקה מאוד מן האמת. ובצעירותי, בצחוק הייתי טוען שהדברה ה-11 היא לא תגדיר.

י.         לכל אדם יש מה לתקן, ואת מכירה צד מאוד ייחודי ומיוחד צד אחד של הסיפור. אולם למרות זאת, אני מתעקש שיש דרך לעשות את זה. ואני לא חושב שהדרך שלך היא הדרך הנכונה. וכל שכן שלא להעליב את אנשי הפורום שמביעים את דעתם לגבי העניין. ככלל בפורום ובכלל בחיים, ראוי וכדאי להשאיר את הירידות והיחס השלילי לבני האדם מחוץ לעולם שלנו. וב"ה הפורום הזה הצליח רבות בכך.

יא.     אני לא מאמין שיש דבר כזה יהודי יותר טוב. אני חושב שליהודי יש תורה, מטרה. ובמשך כל חייו הוא עובד על מנת ליישם אותה. ונקודת ההתחלה של כל יהודי היא שונה. ואם אתם באמת ממש ממש רוצים לסחוט ממני הגדרה, אז האגרות משה פעם אמר שיש יהודים שומרי שבת, ויש יהודים שלא שומרים שבת. ואת כולם צריך לאהוב ולקרב.

יב.     ב"ה שאת מכירה, אין טוב ממראה עיניים. ואני לא רואה בעיה בכך שאני אומר דבר שכבר ידוע. ולהיפך, אני לא מצפה שכל דבר שאקרא בפורום יהיה חידוש אדיר בשבילי.

יג.      לגבי הממדי"ם, כן חששתי שנגיע לכך. זו סוגיה שפחות קשורה לעניין ומהווה סוגיה בפני עצמה, וכל שכן שאינה קשורה לפורום. אם את מכירה את דעתו של הרב מלמד שפורסם פעמים רבות בספריו ושיעוריו, אז דעי שבדעתו אני נתלה בעניין. אם את רוצה לפתוח שרשור חדש בנוגע לחינוך\ממדי"ם בפורום המתאים. אני מתחייב בלי נדר, להשתדל ולהסביר לך את דעתי בעניין. ולא. אני ממש לא מסכים איתך, וזה לגיטימי.

ידוע לי שאנשים (ואני בתוכם) לא אוהבים לקרוא תגובות ארוכות בפורומים, אולם אני רוצה לכתוב את דעתי מבלי להרגיש שפספתי משהו עקרוני. אתם מכירים אותי ויודעים שאני כותב בזרימה אחת גדולה. וזה חיסרון לא קטן. מאידך אפשר להתנחם בכך, שאתם לא חייבים לקרוא את תגובתי, ולא יסגרו לכם את ההסדר אם לא תעשו את זה. עדיין נשארו כמה איים  דמוקרטיים במדינה הזו.

נ.ב לעדי- איני מכיר אותך, ואיני מסיק דבר עליך. אני מבין שעברת דברים קשים בחיים, ופגשת אנשים לא נחמדים בחיים, וכאבך וצערך הם כאבי וצערי. יוזמתך ברוכה אך מדרכך אני נפגע ונרתע, וזה לא חייב להיות ככה, ובנוסף, לדעתי הנזק גדול מהרווח. חשבי על זה.  

ברוך היהודי הפשוט, יהודי שהוא נולד כך, ולא יותר.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.