רש"י הקדוש פירש 'שעמום' - שיגעון.
לי נדמה שלרש"י הגדול השיעמום שחווים בני האנוש הרי הוא 'שגעון'
כי האדם לא אמור להיות משועמם (לפחות האדם היהודי), כי האדם אמור לפעול ולחיות וללכת מחיל אל חיל,
ועל זה רש"י אמר ששעמום אם אדם באמת מגיע למצב כזה זה 'שגעון'
והדבר מבואר יותר אצל הפילוסופים היהודיים ז"ל שמהות הנשמה זה שמחה אושר וגיל אין קץ.
בכל מיקרה, אני רוצה לדון מדוע באמת 'הבטלה מביאה לידי שיעמום'?
מדוע כשהאדם בטל ויושב בבית שלו בלי לעשות כלום נוצר אצלו המושג 'שיעמום'
מדוע זה שהאדם בטל ואין לו גירויים הוא משועמם ועצוב? למה ומדוע האדם לא יכול לחיות ולהינות מהרגע גם בלי תכלית ?
מדוע לא טוב לו לאדם לחיות? מה רע בחיים 'משעממים'
ואני עוד מסתפק, מי אמר לחכמינו הקדושים שרק בטלה מביאה לידי שעמום?
אנחנו רואים הרבה פעמים שגם כאשר האדם מתעסק במשהו ואפילו לומד תורה בעיון לפעמים הוא משתעמם.. מהסיבה הפשוטה שאדם לא יכול ללמוד כל היום ואם תשאל אותו למה הוא יענה לך "אני לא יכול ללמוד כל כך הרבה שעות" שגם אז יש שעמום גם כאשר האדם לא בטל. וכן בכל עסק שהוא.
